לרגל יומא דהילולא, כותל המזרח מביא סיקור קצר ומעשה נפלא בפרסום ראשון על ישועות בקבר מרנא ה'אביר יעקב' זיע"א אכי"ר.
תאפילאלת הקדושה
בלב איזור תאפילאלת המשתרע על פני מאה עשרים ק"מ בערך, שוכנת העיירה 'סג'למאסה'. איזור תאפילאלת, איזור הררי מבותר ורצוף ניגודים אקלימים. החל באקלים המדברי החם והיבש בדרום, וכלה בצפוני הקור, גם הנוף המאפיין את איזור תאפילאלת שונה בהתאם לניגודים שבאקלים, מכאן שממה מדברית 'מדבר סהרה', ומכאן צמחיה. נוף פראי זה מרשים בבדידותו ומשרה השראה מיוחדת למנוחת הנפש.
גם האוכלוסיה היהודית שבאיזור זה, שונה מהאוכלוסיה המרוכזת בערי הצפון ובערי המערב, שינוי שמתבטא בעיקר בתחום הרוחני. בעוד האוכלוסיה היהודית בצפון ובמערב ינקה ממורשה הרוחנית והתרבותית של יהדות ספרד, אזור תאפילאלת נשאר נצור מכל חדירה של הלכי הרוח שנשבו באותו העת, כפי שהתוו חכמי האיזור אשר הטביעו הליכותיהם והנהגותיהם בחותם דיוקנה של היהדות הקדומה.
צרכיה הרוחניים של יהודי תאפילאלת היו מעוגנים אך ורק במדרש בהלכה ובספרי המוסר, מרכז חייהם של "הפילליים" היה רק קיום המצוות כפשוטן, תוך כדי הסתפקות מינימלית של צרכים חומריים, כחיי החומר של הכפריים ותו לא.
לא בכדי קיימת מליצה נפוצה על איזור תאפילאלת: אם חריפות פלפול ולמדנות אתה מבקש סע למארקש, אם יופי אתה מבקש סע לפאס, אם תורה חסידות וקדושה אתה מבקש סע לסג'למאסה היא תאפילאלת (ס' הסבא קדישא, בשם הדיין רבי אפרים אנקאווה זצ"ל).
וטעם לקריאת שם זה 'סג'למסא', מפני שבעיר זו היה בית הסוהר של המלך, ושמו היה 'מאסא', ובית הסוהר בלשון ערבי 'סג'ין', וכל העבריינים היו נשלחים לשם, ועם הזמן התחלף ה-נ' באות ל', ונקרא סג'למאסא (מפי רבי מכלוף אביחצירא זצ"ל).
באיזור זה גדל מרן רבי יעקב אביחצירא זיע"א, כפי שכותב בנו בכורו רבי מסעוד זי"ע בפיוט שחיבר לכבודו (בשם 'ארוממך') 'סג'למאסה עיר תמרים, פרח בה צדיק כתמר, דגל תורה הקים הרים'.
'אילמה' היא תאפילאלת
דבר פלא כתב בס' פרח שושנה (עה"ת, להגאון ר' יעיש קריספין זצ"ל) עה"פ 'ויסעו ממרה ויבאו אילמה ובאילם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם' (במדבר לג, ט), וז"ל:
קבלה בידינו כי אילמה היא תאפילאלת, והגם שלא נמצאו שם י"ב מעיינות אמרו כי גייסות הבאות עליהם למלחמה סתמו להם המעיינות, וכן ע' תמרים הגם שלא נמצאו כולם שם איכא רובם, דכאשר נסתמו המעיינות יבשו התמרים, והא לך ראיה כי כמה רבני ישראל וכמה קדושים וצדיקים יצאו משם כי המקום מקודש, ואחרון הדורות שלפנינו הלא הוא הרב החסיד הצדיק העניו אשר יצק מים על ידי אליהו ז"ל כקש"ת רבינו יעקב אביחצירא זלה"ה שחבר י"ב חבורים מופלאים, וסימנך ויהיו בני יעקב שנים עשר (בראשית לה כב), כמו שראיתי ששבחוהו רבנן קשישאי ז"ל בהקדמת ספריו בכך, עכ"ל.
מעשה מופת בפרסום ראשון
מגדולי תלמידיו של מרן האביר יעקב זיע"א היה הגה"ק רבי שלמה חיון זצ"ל, עובדה נפלאה ומצמררת סיפר רבי דוד פדידה זצ"ל (בנו של הגה"ק רבי מכלוף פדידה זיע"א בעל ה'כתם פז') לבנו שיבדל"ח הגאון רבי מאיר שליט"א (רב ומו"ץ ברכסים), והכי הוה עובדא דמעשה:
פעם אחת החליטו כמה מרבני ארץ ישראל לשלוח שני תלמידי חכמים מא"י למרן רבי יעקב על מנת לתהות על קנקנו אם אכן אדם גדול הוא אם לאו, אותם ת"ח שמו פעמיהם אל כוון הארץ ההיא, ארץ מרוקו, כאשר יעדם הוא השליחות הנז', לפגוש את מרן רבי יעקב ולראות במי מדובר.
והנה אותו היום בו הגיעו הת"ח הנז' לשערי העיר תאפילאלת, מרן רבי יעקב שהה בישיבתו ומסר שיעור לחבר תלמידיו, תוך כדי מסירת השיעור, בבת צחוק עלה על פניו של הרב והיה זה לפלא בעיני תלמידיו, הרב קרא לתלמידו הגה"ק רבי שלמה חיון ויצו עליו: צא כעת לשערי העיר, שם תראה שני ת"ח מאה"ק אשר כל מטרת ביאתם לכאן ע"מ לתהות על קנקני, יודע אתה שאין זמני פנוי לדברים הללו אשר על כן תדבר עמהם וע"י שיכירו אותך שאתה תלמידי תנוח דעתם.
רבי שלמה עשה כדברי רבו, והנה עם הגעתו לשערי העיר ראה את אותם ת"ח מגיעים לכוון שער העיר, עם הגעתם נענה ואמר להם את דברי הרב, הללו נדהמו על רוה"ק שהופיע בבית מדרשו של מרן רבי יעקב, ואכן נשאו ונתנו עם רבי שלמה, עודם מדברים בעניינים העומדים ברומו של עולם, נטל רבי שלמה את קולמוסו יחד עם פיסת נייר והחל משרטט שבילי דרקיע,
מיד כאשר גמר השרטוט, נשבה רוח חזקה והעיפה את הדף הנז', והנה זה לפלא שהדף הנז' מצא את מקומו בין ירכיו של רבו מרן רבי יעקב, הרב ראה את השרטוט ולאלתר ידע שאת השרטוט הנ"ל ערך תלמידו רבי שלמה, אז ספק הרב כפיו על השרטוט ולאלתר נעלם אותו השרטוט.
מיד קרא הרב לתלמידו ויען ויאמר לו, שכתוצאה מהשגתו וגילויו הנ"ל נגזרה עליו גזרה שלא ישלים את שנתו, וכל מאמציו של הרב לבטל את הגזירה עלו בתוהו.
רבי שלמה ניגש וסיפר את כל הדברים לרעייתו הרבנית ע"ה, הרבנית מיאנה להאמין לשמע אוזנה ותבך ותתחנן על אלמנותה, רבי שלמה הבטיח לה שגם לאחר מותו מידי שבת בשבתו יגיע אליה במראה ולא בחידות ויעשה לה קידוש של ע"ש, ובתנאי שהדבר ישמר בסוד מוחלט, ואכן כה היה עד אשר אחת הנשים השכנות שמעה את קולו והציצה אל תוך הבית, מאז הפסיק את ביאתו.



