הוא היה חייב לנסוע, אז התפלל שמונה עשרה בזמן פסוקי דזמרה, ואז החל להסתפק

תשובה:

בדיוק במקרה זה הסתפק הגה"צ ר' דן רפול זצ"ל (גיסו של יבדלחט"א מרן הגרש"י זעפראני שליט"א) שנפטר לפני י"ב שנים בירושלים, עובד ה' מנעוריו, איש אלוקים קדוש בעל תורה ובעל תפילה אשר תפילותיו היו כמונה מעות באריכות מופלגת, ויהיו הדברים לעילוי נשמת הגה"צ ר' דן יהודה משה בן ידידה נלב"ע כ' כסליו תשע"ד.

והנה נחלקו הראשונים בגדר קדושה דיוצר אם דינה כדבר שבקדושה שאינו נאמר בפחות מי' או שאינו אלא סיפור שירת המלאכים ואינו בכלל דברים שבקדושה כמבואר בפוסקים בסימן נ"ט. לדעת המחמירים, אם אומר קדושה בציבור מדלג את כל האמצע של ברכת יוצר. וכנוסח ברכת יוצר ליחיד בסידור רס"ג 'בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל המאיר לארץ ולדרין עליה ברחמים רבים וטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית בא"י יוצר המאורות' הכרעת השו"ע בסי' נ"ט לחוש לדברי המחמירים 'וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה'.

והנה בגדר אמירת דברים שבקדושה עם הציבור קי"ל שצריך לאמרם ממש עם הציבור. כמו שפסק הרמ"א בסי' קכ"ד סעי' י"א, שיכול לומר קדיש קדושה וברכו עם הציבור רק אם עדיין לא כלתה הקדושה מפי רוב הציבור. אמנם בדין קדושת יוצר כתב הפר"ח בסי' נ"ט 'אף על פי דהוי יחיד מתפלל לבדו בשביל שאיחר לבוא כיון דאיכא צבור אומרה אפי' בלחש וזה מוסכם לכ"ע' וכתב המאמר מרדכי שדבריו תמוהים כיון שלפי סברת המחמירים דין קדושת יוצר כדין שאר קדושות שצריך לאמרם ממש עם החזן. וכן הסכימו כמה אחרונים (עוד יוסף חי פרשת שמות וכה"ח סקכ"א)

אמנם המשנה ברורה בסימן נ"ט סק"י פסק בפשיטות כדברי הפרי חדש. ועי' בהלכה ברורה סי' נ"ט בבירור הלכה אות ו' שכיון שמנהג העולם להקל לאמרה אפילו ביחיד בלא טעמים, הרי שבצירוף סברת הפר"ח אפשר להקל. ובנידון שאלתנו שרוצה להקדים את אמירת יוצר לאמירת הציבור, יש לברר בדברי הפרי חדש האם מועיל הדבר לומר קדושה גם לפני הציבור שיחשב אמירה בציבור או שמא רק אחרי שהציבור אמר קדושה אפשר להמשיך את הקדושה ליחיד. אך לברר דבר זה צריך להבין שורש וטעם לדברי הפרי חדש.

והנה בסוגיא בברכות כ"א: נחלקו רב הונא וריב"ל אם יחיד הנכנס לציבור שבאמצע התפילה ובא להתפלל עמהם, ויודע שיפסיד קדושה, ואמר ריב"ל שאם יודע שיפסיד קדושה צריך להמתין מלהתפלל כדי שלא יפסיד קדושה, ורב הונא לא חשש לזה, וביארה הגמרא ששיטת רב הונא שיחיד אומר קדושה. והקשה הרשב"א הרי משנה שלימה שנינו שאין פורסין על שמע פחות מי' [סובר הרשב"א שהטעם הוא משום קדושת יוצר, לשיטתו שקדושת יוצר צריך עשרה] והביא הרשב"א את דברי רש"י שיחיד המתפלל בתוך הציבור אומר קדוש. כלומר שגם לרב הונא לא הותר לומר קדושה ביחיד אלא רק במקום שיש ציבור שמתפללים, [בשו"ת הרשב"א א' ז' כתב לפרש את דברי רב הונא באופן אחר] ועכ"פ לפי שיטת רב הונא לפרש"י מבואר שיחיד שמתפלל עם הציבור כיון שתפילתו היא נחשבת תפילת הציבור רשאי לומר קדושה, דס"ל שגדר הקדושה בתפילה אינו דומה לעניית קדיש וברכו שהם עניות של כל הציבור, אלא שצורת התפילה בציבור היא תפילה עם קדושה. [עי' ביאורו במנחת שלמה ח"'א סי' ב'[1]] ואפשר לומר שגם רבי יהושע בן לוי שאסר לומר קדושה ליחיד בתפילת הציבור, אינו חולק על היסוד שתפילת היחיד בציבור נחשבת כ'תפילת הציבור' אלא שהוא סובר שדין קדושה הינו דין ענייה עם הציבור.

ולפי זה יש לומר שמחדש הפרי חדש, דגם לפי סברת המחמירים שקדושה של יוצר דינה כקדושה, אין הכוונה שהיא כקדושה גמורה שהיא עניית הציבור, אלא שקדושה זו היא חלק מהתפילה, וכיון שהתפילה היא בעשרה גם הקדושה נאמרת. ועל כן חידש הפרי חדש שמי שהגיע לציבור שכבר אמרו את קדושת יוצר, רשאי לומר בעצמו קדושה גם לפי סברת המחמירים, שכיון שהוא מתפלל בתוך הציבור הרי תפילתו נחשבת כתפילת הציבור ורשאי לומר קדושת יוצר.

ובאמת לפי פשטות ההלכה יש חיוב להקפיד שכל הציבור יאמר קדושת יוצר יחד, אך בהרבה מקומות מצאנו שמזלזלים בזה, ולפי הבנה זו בדברי הפר"ח יש כאן לימוד זכות, שכיון שעיקר התפילה נאמרת בציבור רשאי היחיד לומר קדושה בתפילתו. (ראה הערה[2])

והנה הרשב"א דס"ל כסברת המחמירים שקדושת יוצר צריך עשרה [ולכאורה ה"ה קדושה דסדרא] נשאל בתשובה הובא ביתה יוסף בסי' ק"ט אם הנמצא בשמו"ע אחרי מחיה המתים והציבור אומרים קדושה דסדרא אם רשאי לומר קדושה עמהם והשיב שסדר הקדושות שונה ואינו רשאי לומר עם הציבור. וביאר הב"י דהוא הדין לומר קדושת מוסף בשחרית, והדרכי משה נחלק עליו שקדושה דסידרא נחשב סיפור דברים ושונה מקדושת שחרית ומוסף. ולפי דברי הדרכי משה נמצא שגם לדעת הרשב"א יש לנו שתי דרגות של דברים שבקדושה. ויש בזה מקור לחילוק של הפרי חדש.

וכעת יש לדון בגדר הדבר באיזה אופן נחשבת תפילתו כתפילת הציבור. דלענין שמו"ע מצאנו שלכתחילה ראוי להתחיל שמו"ע ביחד עם הציבור ממש, [ראה ביאור הלכה ריש סי' ק"ט] אבל גם באופן שמתחיל מאוחר מהציבור נחשב תפילתו כתפילת הציבור לענין קדושה לדעת רב הונא. [שהרי הנידון של רב הונא באדם המאחר לבית הכנסת] והרי שלא צריך להיות ממש כאחד עם הציבור, ולכאורה הוא הדין גם באופן שהציבור עסוקים בפסוקי דזמרה והוא כבר מתחיל יוצר, שאפשר להחשיבו כמתפלל עם הציבור. והגם שיש לחלק בין הדברים, שבעת שעומדים הציבור באמצע שמו"ע נחשב  ממש שמתפלל עם הציבור, מכל מקום מצאנו סימוכין שגם בזמן שהציבור עסוקין בשירות ותשבחות יש לזה שם תפילת הציבור. ולענין הגדר של הפר"ח מסתבר שמספיק גדר קל של 'תפילת הציבור'.

דהנה המגן אברהם בסימן צ' סקי"ז כתב כלפי המעלה שיש ליחיד לכוין את השעה שהציבור מתפללים, שאם מתפלל מוסף בשעה שהציבור מתפללים שחרית אין זה נחשב שמתפלל 'בשעה שהציבור מתפללים' כדמוכח בסוגיא בע"ז ד': וכתב על זה המ"ב בסק"ל בשם הצל"ח שאם מתפלל עמהם בבית הכנסת מקרי תפילת הציבור. ובפנים דברי הצל"ח בברכות דף ו' מבואר דהוא הדין אם מתפלל בשעה שהציבור עסוקין בשירות ותשבחות כגון שהגיע לביה"כ כשאוחזין באשרי ובא לציון גם כן יש מעלה של תפילת בשעה שהציבור מתפללין. וכעת יש לדון אם באופן זה שהגיע לתפילה בובא לציון שיהיה רשאי לומר קדושת שמו"ע לרב הונא וקדושת יוצר לדידן. אך בנידון דידן שעומד להתפלל עם הציבור שמו"ע ורק התחיל מוקדם מהם תפילת יוצר מסתבר שלכו"ע יש כאן גדר של כעין תפילה בציבור. ולא גרע ממאחר לתפילה שנחשב שהוא טפל לציבור.

ועל כן לפי סברת הפרי חדש שלענין קדושת יוצר מספיק לנו שהתפילה תהיה בציבור, יהיה רשאי לומר קדושה דיוצר ביחיד.

העולה מהאמור:

לכתחילה נכון מאוד לומר קדושת יוצר ממש עם הציבור. באופן שאומר יוצר ביחיד כתבו הפוסקים שלכתחילה יאמרם בנעימה כקורא בתורה, אמנם באופן שמתפלל בציבור והציבור כבר אמרו קדושה, הקיל המ"ב כדעת הפרי חדש להחשיב זאת כאמירת יוצר בציבור. ונתבאר דהוא הדין מי שנזקק לצורך כוונה בתפילה להקדים את אמירת יוצר בזמן פסוקי דזמרה, שדינו כמאחר, ויש לו מעלה של אמירת קדושה בציבור לפי סברת הפרי חדש.

כך היה נראה לכאורה, אמנם מרן הגרש"י זעפראני שליט"א השיב בזה להגה"צ ר' דן הררי רפול זצוק"ל שבאופן שמקדים אמירת יוצר אינו נחשב כאמירה בציבור אף לדעת הפר"ח, ולהן תשובתו על הדברים דלעיל.

תשובת מרן הגרש"י זעפראני שליט"א

בס"ד טו"ב כסלו תשפ"ו

בדין הקדמת אמירת קדושת יוצר לפני הצבור אורח חיים סימן נט

לכבוד הרה"ג שמואל עדס שליט"א

אחדשה"ט ישגא לעד ויתברך בכל מילי דמיטב אכי"ר.

• קראתי את דברי תורתו בענין אמירת קדושת יוצר ביחיד, ואשר פסק מרן השו"ע סימן נט ס"ג יש אומרים קמא ס"ל דיחיד אומרה דאינו אלא סיפור דברים ויש אומרים בתרא ס"ל דיחיד מדלגה ואינה נאמרת אלא בצבור. ופסק מרן השו"ע דיש לחוש לדבריהם ולהזהר שיחיד יאמרנה בניגון ובטעמים כקורא בתורה. ולעומתו הרמ"א כתב דכבר פשט המנהג כסברא ראשונה שיחיד אומרה. בביאור הגר"א הוב"ד במשנ"ב שם סקי"א הסכים להלכה לדעה האחרונה שלא יאמרנה ביחיד.
• הנה גם בדעת הי"א בתרא שיחיד מדלגה כתב המשנ"ב שם סק"י בשם הפר"ח דאפילו אם היה יחיד מתפלל לבדו בשביל שאחר לבא, כיון דאיכא צבור אומרם אפילו בלחש גם לדעה הסוברת שיחיד מדלגה, כיון דאיכא צבור. לעומתו כתב בכף החיים סקכ"א בשם המאמר מרדכי [אות ו'] ושלמי צבור דמדברי כל הפוסקים משמע דדעה זו ס"ל שקדושה דיוצר תוקפה ככל דבר שבקדושה שאינו נאמר אלא בעשרה וכקדושת חזרת הש"ץ קדיש וברכו. וכי היכי דאין לו לאדם שאיחר לביהכנ"ס לומר בפ"ע קדיש וברכו, הכי נמי קדושת יוצר, וסיים שכן הוא משמעות לשון מרן בשו"ע.
• גם לדעת הפר"ח המובא במשנ"ב אשר כתב שאם איחר לבא אומרה בלחש לכו"ע כיון דאיכא צבור, היתה דעתנו לומר דמשמע מדבריו דאיירי דווקא באיחר לבא, אבל לא במקדים לומר לפני הצבור, דאל"כ הו"ל בסתמא כל שמתפללים הצבור בביהכנ"ס יכול היחיד לאומרה. ובפשטות כך ג"כ מתבאר מדברי המקור חיים סימן נט' קיצור הלכות סעיף ד' דכתב וז"ל המתפלל בצבור לא יקדים אמירת קדושת יוצר לצבור, דומיא דמלאכים, וכמו שאומרים "כולם כאחד עונים ואומרים". אמנם יש לדחות דמיירי לענין לכתחילה ולא לעיכובא.
• הנה בספר אישי ישראל [פרק יז הערה כז] כתב בשם הגרח"ק דאם הצבור ממהרים באמירת ק"ש וברכותיה מותר ליחיד להקדים כדי שיוכל להתפלל במתינות ולהגיע עמהם לשמו"ע. ואכתי אינו ענין לנדוננו, כי תפילת שמו"ע בצבור מעלתה יותר, ובפרט למש"כ הרמ"א שפשט המנהג דקדושת יוצר נאמרת ביחיד. אבל לדעה בתרייתא בשו"ע שאין היחיד אומר קדושה דיוצר וכתב הפר"ח דאם כבר אמרו הצבור קדושה דיוצר ועכשיו היחיד אומרה אחריהם, חשיב כמי שאומרה בצבור, אכתי יש לומר שזהו דווקא אחר הצבור ולא כשמקדים לפניהם, וכשם שבתפילת שמו"ע על אף שהתחילו הצבור להתפלל והוא מתחיל אחריהם אכתי חשיב תפילה בצבור, אבל אם הקדים להתפלל שמו"ע לפני הצבור אין זה נחשב תפילה עם הצבור, עיין שו"ע סימן צ' ס"י במשנ"ב סקל"ה. ודעת החולקים על הפר"ח הלא הם המאמר מרדכי ושלמי צבור, דלאחר שאמרו הצבור קדושה דדיוצר ס"ל דיש לדמותו לגמרו כבר הצבור שמו"ע דלא חשיב תפילה בצבור לדידהו. ובדעת הפר"ח יש לומר דכיון דעוסקים בברכות ק"ש ויש בה קדושת דיוצר אכתי חשיב כאומר קדושה עם הצבור, ולא נראה לומר שדברי הפר"ח הם לאו בדווקא.
• ומה שרצה להביא ראיה ממה שנפסק בשו"ע סימן צ' ס"ט דמי שהוא אנוס שאינו יכול לבא לביהכנ"ס, יכוון להתפלל בשעה שהצבור מתפללים. וכתב המשנ"ב סק"ל בשם הצל"ח והמגן גבורים דאם מתפלל מוסף בביהכנ"ס בשעה שהצבור מתפלל שחרית מקרי תפילה בצבור, ודלא כהמג"א. יש לדחות בתרתי, חדא דבכף החיים שם סימן צ' ס"ק ס'ג הביא רק את דברי המג"א להלכה ושכמותו כתבו הא"ר והגר"ז ושכן משמע מסכת ע"ז דף ד' ע"ב שאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מקרי בשעה שהצבור מתפללין. ועוד שגם בדברי הצל"ח [ברכות ו:] שהחשיב את הדבר כמי שהצבור מתפללין, היינו באופן שהצבור אוחזין באשרי ובא לציון דלאחר שמו"ע והוא עכשיו מתחיל להתפלל שמו"ע, אבל במקדים להתפלל שמו"ע בשעה שהצבור אוחזין בפסוקי דזמרה וברכותיה או בברכות ק"ש יש לומר דלכו"ע לא חשיב תפילה בצבור אפילו לדברי הצל"ח. וזה לשון קדשו של הצל"ח שם: אבל אם היחיד מתפלל בביהכנ"ס בעת שהצבור שם, אף שמתאחר וכבר סיימו הצבור תפילתם,[3] אלא שהם עדין עוסקים בשירות ותשבחות כמו אשרי ובא לציון וכדומה והיחיד מתפלל שם תפילתו נשמעת. עכ"ל.
• העולה מהאמור:
• לשיטה הדעה בתרייתא במרן השו"ע [נט-ג] שהיחיד מדלג קדושה דיוצר לפי דאינה נאמרת אלא בצבור, ושע"כ יש להזהר שיאמרנה בניגון ובטעמים כקורא בתורה, נחלקו הפר"ח מול המאמ"ר והשלמי צבור, האם כשאומרה אחר הצבור נחשב כאמירה בצבור. המשנ"ב פסק כהפר"ח שנחשב, ואילו הכף החיים פסק כהמאמר מרדכי והשלמי צבור שאינו נחשב כאומרה בצבור.
• והנראה לומר שגם לדעת הפר"ח לא נחשב כאמירה בצבור אלא באומרה אחר הצבור ולא לפניהם.
• ואמנם מי שמכיר בעצמו שלא יוכל להתפלל שמו"ע עם הצבור אא"כ יקדים ברכת יוצר לפני הצבור בכה"ג אמרינן תפילה שמו"ע בצבור עדיפא ועל אף שיאמר קדושה דיוצר ביחיד, וטוב שיאמרנה בניגון ובטעמים כקורא בתורה. ושכן פסק הגרח"ק[4].

                                                    ביקרא דאורייתא

                                                  שלמה ידידיה זעפראני

הערות וציונים

[1] במנחת שלמה דן שם לחלק בין קדושת יוצר לקדושת שמו"ע שקדושת שמו"ע היא ממש נוסח הברכה של הש"ץ ואילו קדושת יוצר הוא תוספת לברכה שמוסיפים. ולפי דבריו אין מקום לדברינו להקיש את חידושו של רב הונא לתפילת יוצר, אך בדברי הפרי חדש אפשר לבאר כעין דברי המנחת שלמה. [ודברי המנחת שלמה שם יסודם ליישב סתירת דברים בשני מקומות בשו"ע, ויש עוד דרכים ליישבם עי"ש ואכמ"ל]

[2] ולולי ביאור זה, כוונת הפר"ח להקל דווקא באופן שהציבור כבר אמרו קדושה בציבור, אבל אם הציבור עצמם לא אמרו בציבור אין מקור להקל.

[3][3] א.ה. אפשר לומר שהצל"ח הדגיש כן כי בלא"ה אסור לאדם להקדים תפילתו לתפילת הציבור, ואין הכרח שכתב כן לשלול  את פסוקי דזמרה, אלא שכוונת מרן שליט"א שאין הכרח לומר דחשיב גם בכה"ג תפילת הציבור. [וממילא כיון שלדעת שאר הפוסקים לא חשיב תפילת הציבור ואין הכרח שהצל"ח חלוק עליהם יש לתפוס דלא חשיב תפילת הציבור]

ולענ"ד אף על פי שאין ראיה גמורה לדברינו [להחשיב פסוקי דזמרה כתפילת הציבור לדעת הצל"ח והמ"ב] מ"מ יש ללמוד כן דבר מדבר מדברי המ"ב בסי' רל"ו ס"ק י"א שכתב שמי שהגיע לביהכנ"ס בערב ומצא ציבור מתפללים ערבית (מבעוד יום) והוא עדיין לא התפלל מנחה, שיתפלל מנחה בזמן ברכות ק"ש, ובזמן שמתפללים שמו"ע יתפלל ערבית וישלים אח"כ ברכות ק"ש. [כפסק ר' האי גאון שתפילת ערבית בציבור דוחה סמיכת גאולה לתפילה]

ומקשים העולם שהרי לפי דבריו בסי' צ' הנ"ל, שכשמתפלל בתוך הציבור תפילה שונה חשיב תפילת הציבור, אם כן למה לו להפך את הסדר, שיתפלל מנחה בזמן שהציבור מתפללים שמו"ע של ערבית, ואח"כ יתפלל ערבית כסדר, וירויח שהתפלל לפחות תפילת מנחה בציבור. [והרי בין כך ובין כך מתפלל רק תפילה אחת בציבור, ומה לי מנחה מה לי ערבית] ולדברינו [שגם לפני התפילה כבר נחשב תפילת הציבור], יש לומר שכשמתפלל מנחה בזמן ברכות ק"ש וערבית בזמן שמו"ע מרויח שגם תפילת מנחה וגם תפילת ערבית חשוב כתפילת הציבור.

אמנם אפשר לדחות זאת ולומר שבאמת בתפילת מנחה לא חשוב כלל תפילת הציבור, אבל אעפ"כ עדיף להתפלל ערבית עם הציבור שיחשב ממש תפילה בציבור, כי גם לדעת הצל"ח יש מעלה להתפלל את אותה תפילה ממש עם הציבור. אבל זה דוחק, כיון שלא מסתבר שבשביל המעלה של תפילה ממש עם הציבור נתיר להקדים תפילת ערבית לפני הברכות, שהרי כל ההיתר להפסיד סמיכת גאולה לתפילה בערבית מיוסד על סברת ר' האי גאון (שע"ת סי' ע"ו) ש'ברוב עם הדרת מלך' דוחה סמיכת גאולה לתפילה, אך מהכ"ת שמעלה של תפילה ממש עם הציבור יש בכחו לדחות דין של סמיכת גאולה לתפילה. ובהכרח שיש כאן ריוח אמיתי של תפילת נוספת עם ברוב עם בברכות ק"ש.

[עדיין יש לדחות, דברכות ק"ש יש להם חשיבות יותר של תפילת הציבור טפי מפסוקי דזמרה, שהרי בתחילת ברכות ק"ש אומרים 'ברכו' שהוא גדר של הזדמנות הציבור יחד כמוש"כ הריטב"א במגילה כ"ג ב', ולפי זה אחרי שנזדמנו הציבור מברכות ק"ש ואילך חשוב תפילת הציבור אפילו באשרי ובא לציון לדברי הצל"ח, אבל לפני ברכו לא התחיל הזדמנות הציבור]

[4] א.ה. נראה דר"ל שהגרח"ק פסק להתיר הקדמת יוצר משום תפילה בציבור, אבל לא מבואר מדבריו שצריך לומר קדושה בנעימה.