לקראת יום הכיפורים הבעל"ט, "כותל המזרח" מגיש שורה של מנהגים והנהגות לערב היום הקדוש, יום הכיפורים עצמו ומוצאי הצום.
בערב יום הכיפורים נוהגים לומר בשחרית "מזמור לתודה". יש הנוהגים לאכול בשחרית דגים, וכפי שכתב בעל ה"בן איש חי".
הצדיק רבי אליהו טובל זצ"ל היה נוהג לחלק מזונות לציבור בערב יום הכיפורים, ואמרו בטעם מנהגו, שאם נגזר על אדם עוני ח"ו – יתקיים הדבר בכך ודיו.
בתפילת מנחה של ערב יום הכיפורים, לאחר "תתקבל", אומרים "למנצח בנגינות", "רצית ה' ארצך" ו"ממעמקים". בקרב יוצאי ארם צובא – חלב, יש הנוהגים להתפלל מנחה בטלית ותפילין.
את מנהג הכפרות נוהגים רבים לקיים בכסף. טוב שקודם יעשה האדם כפרות לעצמו, ולאחר מכן יסובב לאחרים, על דרך "יבוא טהור ויטהר אחרים".
בהדלקת נרות יום הכיפורים נוהגים לברך על ההדלקה. מי שנוהגת בכל יום טוב לברך "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות, תברך גם בערב יום הכיפורים, אך תיזהר שלא לחזור ולברך "שהחיינו" בבית הכנסת. מי שאינה מברכת "שהחיינו" בנרות וגם אינה הולכת לבית הכנסת, צריכה לברך "שהחיינו" על היום, מאחר שאין בו קידוש על היין.
נכון להניח מערב יום הכיפורים נר שנעשה להאיר, שיישאר דולק עד מוצאי הצום, כדי שניתן יהיה לברך עליו בהבדלה, שכן יש צורך ב"נר ששבת" או בנר שהודלק ממנו. נר נשמה או נר בית הכנסת, שנועד לכבוד ולא להאיר, אינו בכלל זה.
נוהגים להדליק נרות בבית הכנסת בערב יום הכיפורים לעילוי נשמת קרוביהם ע"ה. כמו כן, נוהגים האבות לברך את הבנים לקראת כניסת היום הקדוש.
ומי שעתיד לתקוע בשופר במוצאי יום הכיפורים – יזכור לקחת עמו את השופר כבר מערב היום הקדוש.
בשחרית יום הכיפורים אין מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי".
במוצאי יום הכיפורים יש המתחסדים ליטול את ידיהם, מאחר שבמהלך היום לא נטלו את כל היד. כמו כן, נוהגים לברך ברכת הלבנה במוצאי היום הקדוש.
בהבדלה במוצאי יום הכיפורים מבדילים על הכוס ואין מברכים על הבשמים. על הנר מברכים דווקא על "נר ששבת" מערב יום הכיפורים, או על נר שהודלק ממנו.
למחרת יום הכיפורים, בתפילת שחרית, לאחר "שיר של יום" ו"הושיענו", מוסיפים את מזמור "רצית ה' ארצך", כפי שנדפס בסידורים.
המנהגים באדיבות ק"ק "שובה ישראל", בואנוס איירס – ארגנטינה.
