בשבת פרשת חוקת נקרא את הפסוק המפורסם: "זאת התורה אדם כי ימות באוהל", פסוק שחז"ל דרשו עליו כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.
עבור רבה הגדול של יהדות אלג'יריה, הגאון הצדיק רבי רחמים נאהורי זצ"ל, לא היה זה רק מאמר חז"ל או רעיון נשגב, אלא דרך חיים של ממש. לאורך כל חייו פעל כדי לחזק את גבולות התורה והקדושה בעיר בון (כיום ענאבה) בצפון מזרח אלג'יר.
את השקפתו ודרך חייו זו ביטא בשיר קצר ומופלא שהותיר אחריו, שיר שהפך לנכס רוחני בקרב תלמידיו ומוקיריו:
| כָּלְתָה וְנִכְסְפָה נַפְשִׁי לִמְצֹא אָדָם אֲשֶׁר יִתְאַם לוֹ שֵׁם אָדָם שׁוּב לֹא מְצָאתִיו לְאוֹתוֹ אָדָם הַלְוַאי וְהָיִיתִי אוֹתוֹ אָדָם אָז כַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה אָמַר לִי אָדָם זֹאת תּוֹרַת הָאָדָם אִם בָּאֹהֶל יָמוּת הָאָדָם אָז יִתְאַם לוֹ שֵׁם אָדָם |
בשורות אלו מבקש המשורר למצוא את "האדם" האמיתי – לא אדם הנמדד במעמדו, בעושרו או בכבודו, אלא מי שזכה להקדיש את חייו לתורה. בסיום השיר מגיעה התשובה: האדם השלם הוא מי שזוכה לקיים בעצמו "כי ימות באוהל", במסירות נפש על התורה ועל עבודת ה'.
קורות ימיו
רבינו רחמים נאהורי זצ"ל נולד באלג'יריה בשנת תרס"ב וגדל בין חכמי הדור המפוארים של יהדות צפון אפריקה. כבר בצעירותו נודע בהתמדתו המיוחדת, ביראת השמים הטהורה שלו ובשאיפתו הבלתי פוסקת לגדלות בתורה. במשך השנים שימש כרבה של העיר בון שבאלג'יריה והפך לאחת הדמויות המרכזיות שהחזיקו את חומת היהדות בתקופה של שינויים ואתגרים רוחניים גדולים.
לאחר מכן עבר לצרפת, שם שימש כאב בית הדין בפריז והמשיך להרביץ תורה לרבים. בכל מקום אליו הגיע ראה לנגד עיניו מטרה אחת – להגדיל תורה ולהאדירה, לחזק את בני הקהילה בשמירת המצוות ולהעמיד תלמידים יראי שמים ההולכים בדרך התורה.
השפעתו חרגה הרבה מעבר לקהילות שבהן כיהן. תלמידים רבים גדלו בצלו וספגו ממנו אהבת תורה יוקדת, מסירות נפש לעבודת ה' ותחושת אחריות עמוקה לכל ענייני הקדושה. רבים מהם נשאו את מורשתו לדורות הבאים והמשיכו להפיץ את אור התורה בארצות שונות.
לצד גדלותו בתורה נודע רבי רחמים נאהורי כאיש חסד ואצילות מידות. בני דורו העידו על רגישותו המיוחדת לכבוד הבריות, על זהירותו שלא לפגוע באיש ועל מסירותו לכל עניין שבקדושה, קטן כגדול. כל מעשיו היו ספוגים בתחושת שליחות עמוקה ובאחריות לגורלו הרוחני של הציבור.
דמות מיוחדת זו השפיעה גם על תלמידו הגדול בעל ה'באר יהושע', הגאון האדיר רבי יהושע ברכץ שליט"א ראש כוללי עץ חיים, אשר אותו טיפח מינקותו בהיותו יתום מאב, חינכו והעמידו על דרך התורה ואף שלחו מחוץ לאלג'יר ללמוד בישיבת אקס לה בן בצרפת, שם צמח לאחד מגדולי תלמידי החכמים בדורנו.
לימים הקים הגר"י ברכץ את ישיבת 'שערי רחמים' בסנהדריה על שמו, בה הרביץ תורה למאות תלמידיו במשך שנים רבות עד שפרש בשל דרישת בעלי המבנה להכניס לימודי חול לסדרי הישיבה.
לקראת שבת חוקת, כאשר קול התורה מכריז מחדש "זאת התורה אדם כי ימות באוהל", שב ועולה השיר המרגש ומזכיר כי התואר הנכסף ביותר שיהודי יכול לזכות בו אינו שררה או כבוד – אלא עצם הזכות להיקרא "אדם", אדם של תורה.
מצורף קובץ השיר המקורי בכת"י של רבינו זצוק"ל, וכן דיוקן קדשו המקורי אשר נתפרסם בשער ספר 'רחמיך רבים'.
