זכתה קופת רבותינו, והיא מנוהלת בעצמה על ידי גדולי התורה מרנן ורבנן שליט"א, אשר יושבים על המדוכה, מקבלים את ההחלטות על כל תמיכה וכל שם, ומטפלים בכל סוגיה שצפה מעת לעת.
בישיבה אותה ערכו הרבנים לצורך ענייני הקופה, ניתן היה לנצל את זמנם היקר של הרבנים שליט"א ולהציב בפניהם מספר שאלות הלכתיות מרתקות, הנוגעות לתחום הצדקה בכלל, ולצדקה המהודרת לעמלי תורה בפרט.
בריאיון ייחודי ומרתק המתפרסם בחוברת שהוציאה הקופה ובאופן בלעדי גם באתר כותל המזרח, שוטחים הרבנים את משנתם המרתקת, הכוללת גילויים מרתקים.
מהו הצורך בהקמת קופת צדקה?
"כבר ידועים לכל דברי רבינו הגדול הרמב"ם: מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל בישראל שאין להם קופת צדקה עכ"ל1.
אם 'קהל' אנו – הרי חובתנו התורנית והמוסרית לדאוג להקמת קופת צדקה ראויה לשמה, כפי שהיה בכלל ישראל מאז ומתמיד!"
זכינו בשנים האחרונות וציבור עמלי תורה קם ועמד על תילו, בקהילות נפלאות, במוסדות איכותיים די בכל אתר ואתר, ומאסופה של יחידים רבים – קם ונבנה ציבור, קם ונבנה קהל. ואם 'קהל' אנו – הרי חובתנו התורנית והמוסרית לדאוג להקמת קופת צדקה ראויה לשמה, כפי שהיה בכלל ישראל מאז ומתמיד!".
מה הדין באברך שאם יתן צדקה יהפוך בעצמו לעני הזקוק לצדקה?
"מי שמחמת נתינת צדקה יצטרך הוא בעצמו לבקש צדקה, לכאורה אין לו ליתן, אם כתוצאה מכך יזדקק שוב בעצמו לקבלת צדקה.
אמנם יש להוסיף, שאדם שבאמת אין לו שום יכולת לתת מאומה, הרי עליו להצטער צער גדול על כך שמפסיד את מצות הצדקה העצומה, שעליה נאמר שהיא גדולה יותר מכל מצוות עשה!"2.
ואם נתינתו תגרום רק לירידה ברמת החיים?
"אז באמת ישנה מחלוקת בפוסקים לגבי איש שלפי חשבונו, אם יתן מעשרות יצטרך להיות יותר דחוק, ועל ידי כך ירד מרמת החיים אליה הוא רגיל3.
מלבד השאלה ההלכתית היבשה, יש כאן גם שאלה מהותית בהנהגה הנכונה והראויה לבן תורה. וכאן צריך לומר באופן ברור: פשוט שמי שמתאמץ במצב זה ונותן צדקה, הגם שמחמת זה הוא נדחק ברמה מסוימת, הרי שכרו כפול ומכופל!
ועוד יש להוסיף שאדרבא, דוקא הדחוק בממונו – בזכות המצווה יזכה בפרנסה ברווח ובשפע, וזו ממש סגולה לעשירות, וכדרשת חכמינו "עשר בשביל שתתעשר”, ועל מצוה זו אמר הקב”ה “בחנוני נא בזאת”, כלומר, תבחנו אותי ותראו אם “משתלם” לכם לתת מעשר".
על כל פנים, אברך במצב כלכלי יציב, שנותן סך סמלי כל חודש של כמאה או מאתיים שקלים לקופת הצדקה, על פי רוב אין זה דבר שאמור לשנות לו את איכות חייו ואת הרגליו הכלכליים, ולכן ראוי לדמותו לשאר אדם החייב בצדקה"4. וכן יש להזכיר את דברי הרמב"ם ז"ל: לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה".
האם יש עדיפות לנתינה לקרוב?
"בפי העולם מורגל לומר "הקרוב קרוב קודם", אבל לכאורה לא מצאנו מילים אלו בתלמוד לענין צדקה אלא לענין ירושה, ומקור הדבר הוא בספרי (דברים, פיסקא קטז) ושם מבואר שגם בקרובים עצמם יש סדר קדימה, לפי מידת קורבתם לאדם5.
"הם מחכים לישועה שלנו, מחכים שנבוא כציבור ונסייע בעדם לכלכל את ילדיהם בלחם וחלב, מה נענה להם? מה נענה ליום הדין?!
שהעדפנו לקנות כרטיס הגרלה לאוטו חדש אז שהם ירעבו ללחם?!"
אולם, יש פוסקים שכתבו שלא הותרה בזה הרצועה, שיתן רק לקרוביו ואילו על שאר עניי ישראל יאמר "שלום עלי נפשי", אלא העניין הוא שלקרוביו יש לו ליתן יותר מאותם שאינם קרוביו6. ולמעשה כתבו בזה חכמי דורנו, שראוי ליתן מחצה לקרוביו ומחצה לשאר עניים".
למה יש להעדיף לתת בדוקא לקופת רבותינו?
"ראשית, כידוע קופת רבותינו נועדה מייסודה עבור עמלי תורה, ויש מעלה גדולה בזה, כפי שמצינו אצל רבי עקיבא שהקפיד לתת צדקה לעמלי תורה דווקא7, ולפיכך יש להעדיף את קופת רבותינו אשר מסייעת בידי עמלי תורה השקועים בתורה בכל מאודם.
וכן יש להזכיר את דברי הרמב"ם ז"ל: לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה".
בנוסף, חרטה הקופה על דגלה לסייע לאביונים שאינם יודעים לפנות לקופות הצדקה ולבקש, ומצוקתם הכספית עולה עד לב השמים, ובוודאי שיש להעדיף אביון כזה העומד לפניך".
האם יש לקופת רבותינו דין של 'עניי עירך'?
"ראשית כל יסוד מוסד בקופה להעדיף כל מקום על פי נתינתו, וככל שנותנים יותר באותה הקהילה או העיר, כך הקופה תפעל לסייע באותו מקום ביתר שאת, ובכך מתקיים בהידור דין עניי עירך.
בנוסף, כתב הרא"ם8 שכאשר בני העיר נחלקים לחבורות ולקהילות, הויא ליה כל עניי קהילה וקהילה כעניי עיר אחרת, עיי"ש. ולפי"ז יש עדיפות יתירה נוספת ליתן לקופת רבותינו.
אמנם יש לסייג ולומר, שמי שכבר נותן באופן קבוע לקופת השכונה שלו, והוא יודע בעצמו שהקופה אכן מסייעת לכל המקרים הפונים אליה, אין לו לבטל לגמרי נתינה זו, אלא לחלק צדקותיו הן לקופת השכונה והן לקופת רבותינו".
האם אפשר להעדיף לתרום למי שמבטיח מתנות והגרלות?
"אכן זהו ניסיון גדול בימינו, כי יש שכל נתינת הצדקה שלהם, הוא עוד סוג של 'הגרלה' וכדומה, וכל מחשבתם היא 'מה הביזנס המיידי שיוצא לי בכיס כעת'. כמובן, שמהלך זה והשקפה זו רחוקים מאוד ממהות נתינת הצדקה וממטרת מצוה נשגבה זו.
הרי יש בתוככי הציבור שלנו אברכים דחוקים ביותר, כפי שאנו רואים במקרים המגיעים לפתחנו לקופה, שהם ברמה שאין להם אוכל בבית כפשוטו. והלא עליהם כתב הרמב"ם מפורשות: "ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן? הלגויים ששונאין אותם ורודפים אחריהן?! הא אין עיניהן תלויות אלא לאחיהן!"9.
הם מחכים לישועה שלנו, מחכים שנבוא כציבור ונסייע בעדם לכלכל את ילדיהם בלחם וחלב, מה נענה להם? מה נענה ליום הדין?! שהעדפנו לקנות כרטיס הגרלה לאוטו חדש אז שירעבו ללחם?!"10
האם אפשר לקיים פדיון כפרות, אגרא דתעניתא, מתנות לאביונים וכו' ע"י קופת רבותינו?
"פשוט שכן, הלא זה הידור רב לכתחילה שבלכתחילה, וכך ראוי לנהוג!"
האם עדיף לתת נתינה קצובה באופן קבוע, או נתינה גדולה בבת אחת?
"מבואר ברמב"ם שישנה עדיפות לתת נתינה קצובה שוב ושוב, על פני נתינה אחת גדולה"11.
האם נתינה בכרטיס אשראי נחשבת כנתינה מיידית?
"הדיון בזה מצוי במתנות לאביונים שם יש דין נתינה לצורך סעודת פורים עצמה, ואותו נידון ישנו גם כן לגבי העברה בנקאית. ושם נקטינן שאם ההעברה משתקפת מיד והחשבון אינו באוברדרפט (כלומר שהכסף זמין לעני מיד והוא יכול לקנות את צרכי הסעודה ממנו) אזי הנתינה מועילה, ואכן כיום יש אפשרות של 'העברה מיידית' בבנקים רבים.
אמנם בצדקה רגילה שאין דין שישמש את העני לצורך או זמן מסוים דווקא, הרי שאין קפידא בכך וגם אם יקבל העני לאחר זמן הרי זו מצות צדקה, ואף אם הממון ייבלע במינוס אך יקטין לעני את חובו, ג"כ הוי מצות צדקה.
"אמרו: 'אם ביקשת לעשות צדקה – עשה אותה עם עמלי תורה'! ובגמרא כתובות מובא שהמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה"
עני שקיבל כסף לצורך רכישת מזון האם מותר לו לפרוע בזה חוב?
"בפשטות אינו רשאי ליטול מעות צדקה שניתנו לו לשם כך כדי לפרוע בהם חובות, אלא אם הודיע מראש לנותן הצדקה או לגבאי הצדקה, קודם נתינת הצדקה.
ואמנם הדבר עלול לקרות כאשר ניתן כסף לעני, שיש לו ל"ע בעיית התמכרות מסוימת, כגון שהעני נוטל את הממון לרכישת סיגריות במקום לרכישת מזון עבור ילדיו הזקוקים לכך.
אך בקופת רבותינו בעיה זו אינה קיימת כלל, כיון שהוראתנו בזה לגבאים שעניים שהוחלט לתת להם מזון או ביגוד, יקבלו שוברי רכישה על פי הצורך המדויק של המקרה, ולשימוש אישי בלבד ע"פ מספר זהות, כך שאינם יכולים להמיר אותם בדבר אחר".
"והרצוי ביותר להדר וליתן לקופת רבותינו שהיא מסייעת לעמלי תורה החיים בעוני עצום, ובודאי יש להדר ולקיים את מצות צדקה דוקא על ידה"
האם יש חשיבות למחשבה והכוונה בעת נתינת הצדקה?
"ידוע שנחלקו האחרונים האם במצוה שבין אדם לחברו צריך כוונה, או שבזה לא נאמר הכלל שמצוות צריכות כוונה12. והגם שנידון זה מתייחס לעצם קיום המצוה הבסיסי, אולם ברור שככל שיש מחשבה יותר נכונה וטהורה במעשה הצדקה, הרי זה מרומם את המצוה לדרגה יותר מעולה ונשגבה.
וברור הוא שככל שהאדם מתבונן ולומד את הנושא לעומקו ורוחבו, ממילא גם כוונתו במצוה מקבלת יותר תוכן נכון ומקיף13, ואשרי מי שזוכה לזה.
והרמ"ע מפאנו כתב בספר כנפי יונה (ח"ד סי' יט), שלא רק יכוון אלא גם יאמר שעושה את המצוה לשם מה שצריך לעשותה"14.
האם יש עדיפות לתת לתלמידי חכמים דוקא?
"פסק רבינו החפץ חיים דעיקר המעשר ניתקן בשביל להחזיק לעמלי תורה, וכמפורש במדרש תנחומא16 'עשר תעשר – רמז למפרשי ימים, להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה'. ועל זה הבטיח הכתוב שבאה ברכה לתוך ביתו של אדם, כי תיכף לת"ח ברכה.
ובמדרש קהלת רבה17 אמרו: 'אם ביקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה'! ובגמרא כתובות18 מובא שהמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.
וראה עוד דברים מלהיבים בספר 'פלא יועץ'19 בענין נתינת צדקה לתלמיד חכם. ושם חידש שהחיוב ליתן צדקה לקרובים, מתקיים בנתינה לתלמיד חכם, שהרי אמרו רבותינו20 שתלמיד חכם הכל קרוביו.
מה עדיף לתרום, להקמת ביהמ"ד לקהילה או לקופת רבותינו?
"זו שאלה לא נכונה, וכמו שישאלו האם עדיף לקנות בגדים או מזון. לאדם יש מגוון צרכים ודברים שהוא עושה, וכך גם עניין זה. פשוט וברור שכל אחד ואחד המשתייך לקהילת בני תורה, ראוי שיתן הוראת קבע מכובדת לקהילה עצמה לקיום השוטף, ובפרט אם פועלים יחדיו להקמת בית מדרש קבוע ומפואר.
ולצד זאת, אין זה סותר ואין זה קשור לעצם החיוב הגדול המוטל על כל יהודי לקיים את מצוות צדקה, שהוא יסוד היסודות בדת היהודית".
לתרומה לקופת רבותינו וזכיה במליץ יושר לחץ כאן: https://raboteinu.org.il/1387/
יש כיום רבים שלוקחים מכספי המעשרות לצורך השקעה לחתונות הילדים, האם הדבר מותר?
"כבר כתבנו ע"כ במקום אחר באריכות, ואכן מי שנותן מעשר, ואין ביכולתו ליתן את הסכום מדי חודש לקרן הנישואין מכספו היות והוא דחוק, יוכל לתת חלק ממעשר הכספים שלו למען חיסכון לנישואי הילדים, וזאת בתנאי שלא יאמר על הכסף 'הרי זה מעשר' על מנת שלא ייחשב שפורע חובו מן המעשר, וכן שיזכור לחשוב בשעה שידון על התנאים לקראת הנישואין שמתחייב מתוך מה שהפריש למעשר.
"הרי שבכח הצדקה לקרוע גזר דינו של האדם, וכפי שנזכר לעיל שהיא מצילה מן המוות והיסורים"
אמנם, ודאי שאין להקצות את כל כסף המעשר לשם חיסכון לנישואי הילדים, אלא חלק משמעותי ביותר יש להקדיש לצדקה, לעני העומד לפניך ולעניים הזקוקים לכך כעת, דאי לא תימא הכי בטלה מצות צדקה מישראל ר"ל"21.
יש עניין לתת צדקה בחודש אלול, או דוקא בערב ר"ה?
"ראשית כל מצות צדקה היא בכל עת ובכל זמן. ובודאי שבערב ר"ה וערב יוה"כ שספרי חיים ומתים פתוחים יש לה חשיבות יתירה עוד יותר, וכן לגבי חודש אלול מצינו בחיי אדם22 שכתב "ולכן ירבה בכל החודש בתשובה ותפלה וצדקה, ונתנו רמז לזה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ר"ת אלול, לרמז שבחודש אלול ירבה במתנות לאביונים".
"כוחה של מצות הצדקה ודאי יכול ומסוגל להציל מגזירות רבות קשות ואכזריות, ודבר זה יסוד הנלמד ממקורות רבים בדברי חז"ל"
אבל באמת בכל זמן ועת, ראוי לפעול ולהשקיע ולתת צדקה, והרצוי ביותר להדר וליתן לקופת רבותינו שהיא מסייעת לעמלי תורה החיים בעוני עצום וליתומים ואלמנות מציבורנו, כמו שאמרנו, ובודאי יש להדר ולקיים את מצות צדקה דוקא על ידה".
"וצדקה תציל ממות" – האם זה רק ממיתה או גם מייסורים?
"גם מייסורים, והדברים מפורשים בשערי תשובה לרבינו יונה23.
האם צדקה מועילה להציל מגזירות קשות ל"ע?
"כוחה של מצות הצדקה ודאי יכול ומסוגל להציל מגזירות רבות קשות ואכזריות, ודבר זה יסוד הנלמד ממקורות רבים בדברי חז"ל.
בגמרא ראש השנה24: אמר רבי יצחק, ארבעה דברים מקרעים גזר דינו של אדם, ואלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם, שינוי מעשה. הרי שבכח הצדקה לקרוע גזר דינו של האדם, וכפי שנזכר לעיל שהיא מצילה מן המוות והיסורים.
וידוע המעשה עם בתו של רבי עקיבא25 שבזכות נתינת צדקה לעני, התבטל ממנה גזר דין מוות, ומצאה שהנחש מת מחוד המחט שתקעה בקיר. ובמדרשים ישנם עוד הרבה סיפורים נפלאים של הצלה ממוות בזכות נתינת צדקה.
לסיום, האם יש מסר שחשוב שציבורנו ישמע בעניין זה של הצדקה?
"לעיתים היצר הרע פועל בדרכים פשוטות. למשל, לאדם יש שאלה של כשרות מולו, והנה לפתע היצר הרע נהיה שטחי, ואומר: 'נו, מה כבר יכול להיות בזה, מסתמא אפשר לסמוך עליהם, וכו'. וזאת אפילו בשאלות חמורות של תולעים, טריפות וכיו"ב.
ומאידך, לפעמים היצר הרע נהיה למדן. אדם יש לו שאלה של צדקה מולו, והנה היצה"ר מתחיל עם שאלות למדניות, האם ככה, ומדוע ככה, ושאלה כזו ושאלה כזו… הכל זו עצת היצר!
יש דברים שהם פשוטים בתכלית. בכל ציבור, בכל קהל, כל יהודי מאז ומתמיד נתן צדקה. יש פה קופה של צדקה, 'קופת רבותינו', שהיא קופה מהודרת בכל פרטיה, והדברים פשוטים שיש לכל אחד להירתם בכל יכולתו ויותר מיכולתו, לקבוע את נתינתו בהוראת קבע חודשיתולזכות גם אחרים, לפי שגדול העושה יותר מן המעשה".
"ומאידך, לפעמים היצר הרע נהיה למדן… אדם יש לו שאלה של צדקה מולו, והנה היצה"ר מתחיל עם שאלות למדניות, האם ככה, ומדוע ככה, ושאלה כזו ושאלה כזו… הכל זו עצת היצר!"
לתרומה לקופת רבותינו וזכיה במליץ יושר לחץ כאן: https://raboteinu.org.il/1387/
מקורות והערות
*הדברים נכתבו ע"פ הבנת העורכים וכל שגיאה יש לתלות בקוצר הבנתם. • 1פ"ט מהל' מתנות עניים ה"ג ונפסק בשו"ע יו"ד רנ"ו ס"א. • 2וז"ל הרמב"ם שם פ"י ה"א: חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו, שנאמר: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה". • 3כתב הטור (יו"ד סימן רנא) בשם רב סעדיה גאון, חייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו שנאמר 'וחי אחיך עמך' – חייך קודמין לחיי אחיך, וכן אמרה הצרפית לאליהו (מלכים א' יז, יב) "ועשיתי לי ולבני" לי תחילה ואחר כך לבני. ועל פי זה פסק הרמ"א (שם סעיף ג) שפרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו. אולם בערוך השולחן (שם סעיף ה) כתב שנראה לו ברור שמה שכתב הגאון דפרנסתו קודמת, היינו באיש שאינו מרויח רק לחם צר ומים לחץ, ולכן מביא ראיה מהצרפית ששם היה תלוי חיי נפש ממש, שהיה רעב בעולם כמבואר במלכים שם, ואם נותר לו לחם ומים אביו ואמו קודמין ואח"כ בניו וכו', אבל האיש שמרויח פרנסתו כבעל בית חשוב, שאוכל כראוי לחם ובשר ותבשילין ולובש ומכסה את עצמו כראוי, וודאי שחייב בצדקה מעשר או חומש מפרנסתו, וחלק גדול מהצדקה יתן לקרוביו ועניי עירו, ומעט מחויב ליתן גם לרחוקים ועניי עיר אחרת. לעומת זאת בספר אהבת צדקה (פרק ד) כתב בשם מרן הגרי”ש אלישיב, שאף אם לא יזדקק לבריות, אלא שלא יוכל לחיות כפי הרגלו פטור מלתת מעשר. • 4ואולם יש לציין, כי מי שרובצים עליו חובות כספיים, אסור לו לתת צדקה (מעבר לשלישית השקל בשנה). אכן כאשר מדובר בחוב "מסודר" בעל תשלומים קבועים לפירעון (כגון הלוואת משכנתא) אין זו סיבה לפוטרו ולהפקיעו מנתינת צדקה, דאם לא כן אזי כמעט כולם היו פטורים מצדקה. איברא דיש לעיין במי שיש לו חובות כבדים שאין תשלומיהם מסודרים, אך בכל זאת לפעמים קונה הוא מותרות וחי בלוקסוס, דלכאורה בזה "לא תהא כהנת כפונדקית" ומחויב ליתן צדקה, אך אינו מוכרח. ויש לומר דהגם שהוא כאוכל שום במה שחי במותרות במקום לשלב חובותיו, והוי כ"לווה רשע ולא ישלם", אין זו סיבה שימשיך ויאכל שום ליתן צדקה על חשבון תשלום חובותיו. וצ"ע בזה למעשה]. • 5וראה בהמשך דברי רב סעדיה גאון (המובאים בטור הנ"ל), שאחר שכתב שחייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו, המשיך וכתב שאחר שיפרנס נפשו יקדים פרנסת אביו ואמו, אם הם עניים, והם קודמים לפרנסת בניו. ואחר כך בניו, והם קודמים לאחיו, והם קודמים לשאר קרובים, והקרובים קודמים לשכניו, ושכניו לאנשי עירו, ואנשי עירו לעיר אחרת. ונפסק (שם) בהגהת הרמ"א. ועל זה תמה הערוך השולחן (שם סעיף ד) שהרי הדבר ידוע שלכל עשיר יש הרבה קרובים עניים, וכל שכן לסתם אדם ש כספי הצדקה שלו מועטים, וא"כ לפי זה אותם העניים שאין להם קרובים עשירים ימותו ברעב, ואיך אפשר לומר כן. ולכן כתב שבירור הדברים כך הוא, שבוודאי כל בעל יכולת או עשיר הנותן צדקה מחויב ליתן חלק לעניים שאינם קרוביו, אלא שלקרוביו יתן יותר מאותם שאינם קרוביו. • 6עיין בדברי הערוה"ש שבהערה הקודמת. ובאמת דבר זה תלוי במחלוקת רבתי, דהגר"א בביאורו (שם סק"ד) הביא דברי התנא דבי אליהו רבה (ריש פרק כז) "כיצד יעשה בתחילה יפרנס את אביו ואמו, ואם הותיר יפרנס את אחיו ואחיותיו, ואם הותיר יפרנס את בני משפחתו, ואם הותיר יפרנס את בני שכונתו, ואם הותיר יפרנס את בני המבוי שלו, מכאן ואילך ירבה צדקה עם שאר בני ישראל", ומשמע שנותן לקרוביו כל צרכיהם ורק אם בכל זאת נשאר לו, נותן לאחרים המאוחרים יותר בקדימה. וכן נראה מלשון הריקאנטי (סי' סג) והאור זרוע (הלכות צדקה סוף סי' כב), הובאו דברי האו"ז בהגהות מרדכי (ב"ב סי' תרנט) ובבית יוסף (יו"ד שם) [וכן יש להוכיח מדברי שו"ת מהר"ם מינץ (סי' ז) עיי"ש [אך אולי יל"ח דהתם מיירי בקרובי אשתו, שאילולי היו קרוביה לא היה חייב לפרנסם כלל, אלא אנשי עירם היו מפרנסים אותם, וצ"ע]. וכן פסק בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' לב וח"ד סי' קה הראשון) עיי"ש. אבל דעת הערוה"ש איננה דעה יחידאה אלא הרבה סוברים כן, ראה בשו"ת מהר"ם זיסקינד (סי' יט) שנשאל באחד שיש לו קרובים עניים וגם קרובי אשתו עניים (ונקט שקרובי אשתו שוים במעלה לעניי עירו), ופסק שיש ליתן שלושה רבעים לקרוביו ורבע אחד לקרובי אשתו (ועיי"ש שמפרש כך את דברי שו"ת מהר"ם מינץ סי' ז), ולכאורה יוצא לפי החשבון בדבריו, שבכהאי גוונא לאנשי עירו, יתן שני חלקים לקרוביו וחלק אחד לעניי עירו. וראה להגר"מ אריק בספר מנחת פתים (על השו"ע שם) שהביא לשון שו"ת גבעת פנחס (סי' סד) שכתב: "נראה בעיקר ענין הקדימה, אין ליתן לו כל מתנותיו ולעזוב לגמרי הבא אחריו, אלא להרבות במתנותיו ביתר שאת. וכל הדברים הללו צריכים חקירה והמבין יבין לפי שכלו לכלכל מתנותיו לפי הענין". • 7ויקרא רבא (לד, טז). • 8סימן נג. • 9שם פ"י ה"ב. • 10אמנם, בעצם הבטחת מתנות ועריכת הגרלות, יש ללמד על כך זכות, שלפעמים הדבר מדרבן ומעורר את הציבור לתרום. וכמו כן כאשר המתנות עצמן באות בתרומה מאת כל מיני עסקים, אך הצורך לדאוג לאביונים שבתוכנו גדול ונעלה יותר מכל זה. ופשוט. • 11עי' בפיה"מ לרמב"ם אבות (ג, טו) וז"ל: ואחר כך אמר, שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה, אבל לפי רוב מספר המעשים. והוא שהמעלות אמנם יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות, ועם זה יגיע קניין חזק, לא כשיעשה אדם פועל אחד גדול מפעולות הטובות, כי בזה לבדו לא יגיע לו קניין חזק. והמשל בו כשיתן האדם למי שראוי אלף זהובים בבת אחת, ולאיש אחר לא נתן כלום, לא יעלה בידו מדת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול כמו שהגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים, ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות, מפני שזה כפל מעשה הנדיבות אלף פעמים והגיע לו קניין חזק, וזה פעם אחת לבד התעוררה נפשו התעוררות גדולה לפועל טוב ואחר כך פסקה ממנו עכ"ל, ועי"ש המשך דבריו הנפלאים. ואמנם לכאורה אינם שייכים במי שיש לו הוראת קבע שממנה יורד סכום מסוים מידי חודש בחודשו לטובת הקופה, שהרי אין כאן פעולה מחודשת מצידו ולא נעשית בזה כפיית היצר כל פעם מחדש. אולם כשנתבונן נראה שגם בזה יש נקודה זו, כיון שהאדם כל חודש רואה הוצאה זו יורדת מהחשבון ומחסרת לו מהסכום הנמצא שם, והוא משאיר אותה על כנה גם לחודש הבא. ואמנם אינו דומה 'שב ואל תעשה' ל'קום ועשה', אבל עכ"פ ישנה קצת בחינה זו, ועדיפא טפי מאשר אם יאמר שיתן כל חודש בקום ועשה, ובפועל ישכח ממנו הדבר ולא יתן כלום. ודו"ק. • 12יעוין בשו"ת בית הלוי (ח"ג סי' נא) ובספר אהבת חסד (ח"ב פרק כג אות ב) ואכמ"ל. • 13יש לציין כאן שנחלקו רבותינו בעיקר הכוונה בצדקה וכדומה, שהמהר"ל בגור אריה (ריש פרשת חוקת) ביאר שכל המצוות שהן מצד גמילות חסד, באמת הן גזירות במידת הדין ואינם רחמים, כי מה שחייבה התורה בצדקה ובמעשר, מקיים המצוה לא יביט אל העני ונכה רוח שיהיה מצווה על נתינת הצדקה כדי שיהיה מתפרנס העני, אלא לעושה המצוה, שנתן לנו הקב"ה כולם הם לתועלת המקיים המצוה. ואילו הכתב סופר (שמות כב, כד) כתב, שמצוַת צדקה וגמ"ח תהיה באופן שיהיה אדם מרחם על העני וישתתף בצערו לעזרו ולסעדו, וכך המצוה, ולא יתן או ילוה בעבור שהוא מוכרח מאת ה', אלא שירחמנו בלבו וילוה ויתן כמו שלא היה מצווה ועומד. וידועים דברי רבינו האריז"ל (הביאם מרן החיד"א בפני דוד שמות פ"ח אות ט ובחומת אנך משלי פכ"ב) שעל ידי מעשה הצדקה מיחד שֵם הויה, כי זרוע הנותן כנגד אות ו', וחמש אצבעותיו כנגד אות ה', והפרוטה עצמה כנגד אות י', וחמש אצבעות העני או הגזבר הן כנגד ה' אחרונה של שם הויה. והגר"ז בספרו תניא (פרק כג) כשתיאר את הביטול האישי שצריך להיות כלפי שמיא בקיום המצוות, כתב שהאדם צריך להיות מרכבה לביצוע רצון ה', וכדוגמא לזה כתב כגון היד המחלקת צדקה לעניים, שצריך להרגיש כאילו הקב"ה נותן ויד האדם היא רק כלי או צינור לביצוע רצון השם. עיי"ש. • 14זה לשון הרמ"ע, כשאדם עושה מצוה שלא נתקן עליה ברכה מיוחדת, כגון צדקה וגמ"ח והידור פני זקן וכיוצא בהן, וכן פעולת הרשות, שאדם צריך לכוין בהם לשם מצוה לקיים 'בכל דרכיך דעהו', טוב שיצרף אל הכוונה והמעשה תיקון הדיבור, והוא שיאמר: הריני עושה כך לקיים מה שאמר כך וכך, ויאמר הפסוק שבו נצטוינו על אותה פעולה, והכוונה הכוללת שהיא לעבוד את ה' הוא היחוד עצמו. • והנודע ביהודה כתב (במהדו"ק או"ח סימן צד) "וכל דבר שאין ברכה לפניה אני נוהג לומר בפי הנני עושה דבר זה לקיים מצות בוראי". • 15 אהבת חסד ח"ב, פי"ט. • 16פ' ראה. • 17קהלת רבה (יא, א). • 18כתובות קיא: • 19פלא יועץ ערך צדקה. • 20עי' שבת קה: ומו"ק כה. • 21ועי' עוד בפסק מרן הגאב"ד שליט"א שהתפרסם במקומות רבים, וכן לגבי המפריש חומש ודינים נוספים. • 22חיי אדם, סימן קלח אות א'. • 23שערי תשובה שער ד, אות יא, וז"ל שם: אם עבר אדם על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה, אחרי כי לא נרצה העון בלי יסורים, כי התשובה תולה ויסורים ממרקים, יכין לבו לעשות מצוות המגינות מן היסורים כמו מצות הצדקה, כי היא מצלת גם מן המוות, שנאמר (משלי י.) "וצדקה תציל ממות", ומי שאין לו ממון לעשות צדקה – ידבר טוב על העני, ויהיה לו לפה לבקש אחרים להיטיב עמו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא ט.) גדול המעשה יותר מן העושה • 24בבלי ראש השנה טז ע"ב • 25שבת קנ"ו ע"ב
