מחדרי משכיתו של מרן הגרב"צ אבא שאול, נאספו ונערכו משיעוריו ודרשותיו של תלמידו הגר"ב שרגא שליט"א. במיוחד לאתר 'כותל המזרח' העלינו לפניכם גרגירים מתוך הספר.
אצל רבנו היה העיקר הלימוד בעיון. כך כשנבחנו אצל רבנו על יו"ד, אחרי המבחן, כדרכם של נבחנים, הרגשנו שמחה גדולה ותחושת סיפוק. אחרי שיגענו זמן רב, יגעת ומצאת תאמין. רבנו, שראה את עיקר המטרה להתייגע בסוגיות הש"ס בעומק העיון, לא עודד במיוחד לעסוק בהוראה בגיל צעיר. אמר, וחזר ואמר, העיקר לדעת נשים נזיקין בעיון! מי שאינו יודע נשים נזיקין בעיון, אינו בגדר תלמיד חכם! חינך ולימד, שהעיקר לדעת ללמוד ולעיין, לדעת סוגיא על בוריה.
בפקחותו, רצה להעביר לנו את המסר, שנדע להבדיל בין אור לחושך, ובין העיקר לבין הטפל. לפיכך, כשענינו על כל השאלות, וסיימנו את המבחן בהצלחה, שיבח ועודד אותנו כראוי, על ההבנה הטובה ועל החזרה על החומר הנלמד.
אבל אחר כך, כשסיים לומר דברי שבח ועידוד, רבנו שאל אותנו כ'בדרך אגב', עוד כמה שאלות על החומר. השאלות היו קשות ומורכבות, שאינם מפורשים בפוסקים, שגם מי שלמד את הסוגיות בעיון, דרוש לו התבוננות רבה ועיון מקיף בשביל לענות על שאלות אלו. ובודאי שאברכים צעירים אינם יודעים לענות בקלות על שאלות אלו.
המסר הובן, ונחרט היטב בלבבות.
אחרי המבחן, מתחילים לשבת ללמוד!
* * *
תלמיד חכם אחד שהיה מדפיס מידי כמה זמן ספר, היה מגיע לישיבה בכדי למוכרו, ורבנו היה רוכש ממנו ספר, תוך כדי שהוא מעודדו ומשבחו על ספריו.
הנהגה זו של רבנו היתה תמוהה בעיני בני הישיבה. מה לרבנו ולמחבר זה? הסגנון של הספר היה פרפראות וחידושים קצרים על התורה, מתאים לדרשנים, וסתם עמך בית ישראל. רבנו לא היה מורגל בדרך זו, ולא היה דרכו לעיין בחיבורים מעין אלו. עיקר עסקו ועיונו היה ש"ס, ראשונים, וגדולי הפוסקים. מה לו ולספר זה?!
רבנו כנשאל רבנו לפשר הנהגה זו, והשיב:
האמת היא שקניתי את הספר לא בשביל שאני צריך אותו, אלא בשביל לעודד ולשמח את מחברו. בשביל מה הוציא את הספר? כנראה רוצה להרויח כמה פרוטות, טרח ויגע בשביל לעשות לביתו ולפרנסתו, אם כך למה שלא אתמוך בו, ואעודד אותו?!
בסך הכל מדובר בכמה פרוטות, אין לך צדקה גדולה מזו!
כך אמר רבנו.
ובאמת, אחר שרבנו היה רוכש ממנו את ספריו, היה משאירם בישיבה לתועלת הלומדים, ומעולם לא נטלם לביתו!
* * *
רבנו ראה את תפקידו, כמי שעתיד לגדל תלמידי חכמים גדולים שעתידים להאיר את עיני ישראל בתורה, וזה היה משאת חייו.
דיבורו תמיד היה, איך לכוין ולהעמיד את התלמידים לדבר אחד בלבד:
שקידת התורה, בעמל, וביגיעה!
כך היה, כשדיבר עימנו דברי חיזוק בשיעור, תוך כדי הלימוד, סיפר לנו איך שהיה צעיר ובביתו היה קור נורא, ובשביל לשבת ללמוד, היה צריך לשבת ליד הפרימוס להתחמם!
וללא הועיל.
והוסיף: "אפילו הכי, במצב הזה בעומדי סמוך לפרימוס, האף שלי היה קופא מרוב הקור הנורא, הייתי צריך לכסות את האף ביד שלא יקפא"!
ותוך כדי דיבור, שם ידו על אפו כשהוא מתאר ומדגים במוחש איך היה עושה כן…
סיים רבנו בתוכחה מגולה ואהבה מסותרת:
אתם מפונקים… אם הייתם יודעים איך אנחנו למדנו!
להשיג באזור בר אילן הרב יהודה 0548420103
