הנגיד מפנמה ר' אלי אברהם אשר הגיע לכתיבת אות בספר תורה ע"י מרן הגאב"ד הגרש"י זעפראני שליט"א, שוחח עם הרב בחביבות והודה לו על ביקורו האחרון בפנמה אשר לדברי הנגיד הותיר רושם גדול אחריו.
אחר כתיבת האות אמר מרן הגאב"ד עה"פ "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", ולאור המבצע הצבאי 'עם כלביא' שהסתיים לאחרונה, כי 'כלביא' הינו ראשי תיבות של: כי לא בכוח יגבר איש. צפו:
מוקדם יותר, מסר מרן הגאב"ד שיעור בהיכל הכולל, ובסיומו נשא דברי חיזוק והתעוררות אחר המלחמה. כותל המזרח מביא את הדברים ככתבם:
"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה"
בלעם מתנבא על עם ישראל שהוא עם כלביא, "עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". על מה הוא מתכוון? על עשו נאמר "על חרבך תחיה". ואילו על עם ישראל קדושים מה הוא מתנבא? מבאר רש"י, כשהם עומדים משנתם שחרית הם מתגברים כלביא וכארי, לחטוף את המצוות, ללבוש טלית, לקרוא את שמע, להניח תפילין. זה עם כלביא, בקומם משנתם.
"לא ישכב עד יאכל טרף לא ישכב בלילה", מבאר רש"י בשם מדרש תנחומא, לא ישכב בלילה על מיתתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטורפו. כיצד? קורא את שמע על מיתתו ומפקיד רוחו ביד המקום. בא מחנה וגיס להזיקם, יש מזיקים, כטב״מים, טילים, או יותר גרוע, מחנה וגיס להזיקם, הקדוש-ברוך-הוא שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים.
א"כ אנחנו מבינים מהי המגננה שלנו, עם כלביא. וכבר דרשו דורשי רשומות, (ספר נפלאות מתורתך), כלביא, ר"ת "כי לא בצדקתך השם אלוהיך, נותן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה" (דברים) כי לא בצדקתך י' אלוהיך, ר"ת כלביא. וכן "כי לא בכוח יגבר איש" (שמואל א.), ר"ת כלביא, וכן "כי לא בחרבם ירשו ארץ" (תהילים), אע"פ שדוד המלך יוצא עם חרב, מה הוא אומר? לא בחרבי אבטח, וקשתי לא תושיעני. הוא יודע איפה המגננה האמיתית.
וכך קראנו בהפטרת פרשת בעלותך, (יח' סיון, היום השני למלחמה), "לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי אמר השם צבאות". זהו הכוח של עם ישראל, הרבה דרכים למקום להמציא לנו כל מיני שלוחים, שלוחים מעמ"י, שלוחים מאומות העולם, אבל הכל, "כי לא בכוח יגבר איש", הכל הוא "כי אם ברוחי".
והנה, בסוף פרשת בשלח, אנחנו קוראים על מלחמת עמלק "ויאמר משה ליהושע, בחר לנו אנשים, וצא הילחם בעמלק". מלחמה פיזית, צא הילחם בעמלק, וכידוע מה שממשיכה התורה, "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אומרים חז״ל הקדושים, (ראש שנה דף כט) וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה. אלא, בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים.
החוסן מגיע מכוח המשעבדים את לבם לאביהם שבשמים, מכוח האמונה, וזה שנאמר "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש". כוח האמונה של משה רבנו, הוא נותן את הכוח ליהושע לבוא ולבצע את המלחמה ולנצח.
והנה בסוף הפרשה של מלחמת עמלק כתוב, "ויבן משה מזבח, ויקרא שמו השם ניסי". מבאר רש״י, הקדוש ברוך הוא עשה לנו כאן נס גדול, ומי שמזכיר את שם המזבח זוכר את הנס שעשה לנו הקדוש ברוך הוא. והשם יתברך הוא הנס שלנו, ויקרא לו השם ניסי.
ומקשה הכתב סופר, והרי עד עתה לא מצינו שמשה רבנו בנה מזבח וקרא לו "השם ניסי", לא ביציאת מצרים, ולא בקריעת ים סוף וא"כ מה נשתנה עכשיו במלחמת עמלק?
ומתרץ הכתב סופר דביציאת מצרים נא', "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור", וכאן אין ספק שהכל מאת ה' יתברך, וכן בקריעת ים סוף נא', "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים" גם כאן אין ספק שהכל מאת ה' יתברך.
אבל במלחמת עמלק כיון שנא' "צא הילחם בעמלק" "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב", היה עולה על דעתנו לומר, זה הטילים, זה המטוסים, לא ולא! "ויקרא לו השם ניסי", " כי לא בכוח יגבר איש".
כך אנחנו חזינו בעינינו את יד השם הגדולה והחזקה במלחמת עם כלביא, כי לא בכוח יגבר איש, ועל כך אנחנו מודים לבורא עולם על כל הניסים והנפלאות שעשה עמנו, מזמור לתודה. זכינו כאן בשבת קודש לומר נשמת בפתיחת ההיכל, ולומר מזמור לתודה, ולעשות קידוש להודות ולהלל לבורא עולם על הניסים והנפלאות שעשה עמנו.
בזמן השלטון העות'מאני, היה אדם שהיה ממונה על המלקויות, וכשהוא היה מלקה, היו אלה מלקות כ"כ חזקות וכואבות עד שכמעת היתה נשמתו של הנלקה פורחת, אבל היו כאלה שידעו לשחד את המלקה, ועל ידי כך הוא היה נותן את המלקות בצורה עדינה יותר, והנה אירע שאדם אחד שהתחייב מלקות שיחד את האיש הממונה על המלקויות כהוגן, ואכן המלקויות היו כולם בעדינות, אבל במכה האחרונה, כמעת פרחה נשמתו. אמר לו הנלקה, והרי שילמתי לך שוחד ומדוע את המכה האחרונה הלקית כ"כ חזק? ענה לו המלקה, "רציתי להראות לך על מה אתה משלם, עכשיו הבנת כיצד היו צריכות להיות כל מאה המלקויות".
אנחנו רואים, שהשם מרחם עלינו, וכשטיל פגע בסורוקה ראינו מה שיכול היה לקרות, ולכן אנחנו יודעים על מה אנחנו מודים לבורא עולם, ולפיכך פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו, להודות לבורא עולם מזמור לתודה. ומודים אנו על העבר ומבקשים על העתיד, לא תקום פעמיים צרה, ומתפללים שהבורא עולם יביא לנו את משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן סלה.
