(הדברים נכתבו ונערכו ללא הגהת הרב, וכל טעות יש לתלות בקוצר הבנת הכותבים בלבד).
את השיחה הנערכת בטלפון ע"י כתב כותל המזרח, אנו עורכים בפניא דמעלי שבתא, כשברקע מתארגנות הפגנות ומחאות רחוב שונות, ובזירה העולמית הנשיא שנחשב לאוהד ישראל בכל הזמנים – סוגר את ההסכם הרע ביותר שניתן להעלות על הדעת, באופן שנראה נטול כל היגיון ומחשבה.
ברשות הרב, אם נוכל לשאול על כמה נקודות הנוגעות לחובתנו כיום. מה עלינו ללמוד מכך שנראה כי טראמפ שינה את יחסו כלפי ישראל?
"ראשית, צריך לזכור יסוד פשוט: 'לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ' (משלי כ"א, א'). אינני יודע להציץ בפנקסיו של הקב"ה ולומר מדוע פלוני התהפך או מה הסיבה לכל מהלך מדיני. אין אדם יודע חשבונות שמים.
אבל דבר אחד ברור. כשמתרחשים אירועים כאלה, איננו צריכים לעסוק בשאלה מה עובר על האמריקאים או על הפוליטיקאים. השאלה היחידה היא: מה הקב"ה מבקש מאתנו? במה עלינו להתחזק?".
יש הטוענים שהדברים קשורים לגזירת הגיוס ולרדיפת בני התורה. האם אפשר לומר זאת?
"כאמור – אינני יודע לקבוע על מה באו המאורעות, אבל דבר אחד קיבלנו מרבותינו: הקב"ה מדבר עם בני התורה. לא עם האמריקאים, לא עם החילונים, לא עם בעלי הבתים, אלא עם מי שעליהם עומד העולם.
הפסוק אומר: 'רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם' (עמוס ג', ב'). כשהקב"ה מעורר את העולם – הוא פונה אלינו".
אם כן, כיצד צריכה להיראות המלחמה של בן תורה?
"יעקב אבינו כבר לימד אותנו את הדרך. על הפסוק "וַיִּירָא יַעֲקֹב… וַיָּצֶר לוֹ" אומרים חז"ל שהתקין עצמו לשלושה דברים: דורון, תפילה ומלחמה. אבל צריך להבין איזו מלחמה.
המלחמה שלנו איננה בדרכיו של עשיו. הכוח של עשיו הוא הידיים, והכוח של יעקב הוא הפה – תורה ותפילה. חז"ל אומרים (במדבר רבה פרשה כ', פסקה ד'): 'אין כוחו של יעקב אלא בפיו'. זהו הנשק היחיד שלנו!
על הפסוק 'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו' (בראשית כ"ז, כ"ב) מבאר הגר"א שכתוב בפס' 'קל' בכתיב חסר, כי כאשר 'קל' וחלש ה'קול' של יעקב – אז מתגברות ידי עשיו. ואם קול התורה נשמע במלוא עוזו – ידי עשיו אינן שולטות".
כלומר, התגובה הנכונה לגזירות איננה הפגנות? אז מה כן צריך לעשות?
"מי אמר שצריך לעשות?! זו שאלה פשוטה שצריך להתייחס אליה! מי אמר שיש איזו חובה לפעול בידינו?
יש גזירה על התורה?! אז אני אקדים להגיע לבית המדרש! זה מה שאני צריך לעשות. אם הסדר מתחיל בתשע – אני אבוא בשמונה וחצי! אשאר עוד חצי שעה אחרי הסדר! אלמד בלי הפסקות, זו התשובה!
אם המלחמה שלנו תהיה כמו המלחמה של הגויים – במה אנחנו שונים מהם?
אם גם אנחנו נשתמש ב'ידי עשיו', במה בא לידי ביטוי 'קול יעקב'?"
אבל יש שטוענים שחייבים לצאת לרחובות ולהיאבק!
"ודאי שצעירים דמם חם, והם מרגישים שרוצים לצאת והילחם, אבל יש להם טעות כפולה ומכופלת.
יש להם טעות שאינם מבינים שתולעת יעקב אין כוחה אלא בפה, ויש להם טעות בכך שאינם מבינים שידי עשיו לעולם ינצחו את ידי יעקב! המלחמה לעולם לא הייתה עם עשיו עצמו!
הרי יעקב אבינו היה חזק מאוד פיזית, הוא גלל את פי הבאר בקלות רבה, אז למה כל כך פחד מעשיו? כי פיזית – עשיו חזק יותר, כך היה וכך תמיד יהיה. לא זה שדה המלחמה שלנו. מעולם לא ראינו שגדולי ישראל ניסו להילחם פיזית, אם לא במציאות קיצונית ונדירה מאוד של 'הבא להורגיך השכם להורגו'. כשיש מחבל עם סכין ל"ע שעומד לרצוח נפש – אז צריך להילחם פיזית, אך מלחמה ציבורית, רוחנית – המישור הוא כלל לא פיזי!
הבריסקער רב היה מן הקנאים הגדולים ביותר שהיו בדורות האחרונים. הוא נלחם במסירות נפש נגד המשכילים שמסרו לומדי תורה לשלטון הקומוניסטי, והוא כאב כל צער של יהודי. אבל גם הוא ידע שהמלחמה של יהודי אינה מלחמה בדרכי עשיו.
כשלא שומעים לזקני הדור וכל אחד מחליט לבדו איך להילחם – זו סכנה גדולה. חז"ל אמרו: 'בניין נערים – סתירה, סתירת זקנים – בניין'.
הייתה עצרת המיליון שגדולי ישראל כן הורו לצאת
גדולי ישראל אף פעם לא הורו לצאת מבתיהם בלבד. כשהם הורו לציבור כולו לצאת – הם קמו ויצאו כולם יחד איתו, ובמצב כזה – זה משהו אחר. מי רואה אותם יוצאים ואינו יוצא.
אבל גם באותו זמן, המטרה לא הייתה מפגן כוח כמה חזק אנחנו יודעים להרביץ, האם אנחנו יותר טובים מאחרים בחסימת כבישים, או זורקים אבנים למרחקים יותר גדולים. המטרה הייתה עצרת תפילה וזעקה, והתוכן היה תהילים, תפילות וזעקות לקב"ה, לא לראשי הממשלה והמשפט, ולא לראשי הצבא. לקודשא בריך הוא! איתו ורק איתו הסיג והשיח שלנו!
יש מקרים שנפסק לגביהם שמוציאים תיבה לרחובה של עיר, ואז הגדולים בעצמם קמים ויוצאים בראש המחנה. אבל כל ההפגנות והמחאות שצעירים קמים ומאגנים, וכי רואים שם זקנים? וכי רואים שם גדולי תורה?!
מהו שורש הקטרוג על עולם התורה? למה פתאום נלחמים כל כך לגייס בני ישיבות?
"צריך להיות ישרים עם עצמנו. אם התורה היא אכן האומנות שלנו – האם כך נראית אומנות?!
הרי בשוק הדייגים לא תמצא חנות סגורה בתשע בבוקר לעולם! בשוק הירקות לא תמצא בעל עסק שמגיע בשעה עשר. מוקדם בבוקר תראה את כולם כולם פותחים את דוכניהם, את עסקיהם, את אומנויותיהם, ללא יוצא מן הכלל. אם זו האומנות שלו – הוא נמצא שם מהבוקר, כל יום, כל חייו!
ואם אכן זכינו להיות כשבט לוי, ואכן זכינו שתורתנו אומנותנו, כך גם אצלנו חייב להיות. בית המדרש חייב להיות מלא, הכי מאוחר בתשע, ואין סיבה שלא חצי שעה קודם לכן! הרי זו אומנותנו, הלא כן?!
אבל, כשכמעט בכל צומת רואים עומדים בחורים בטרמפים, כשאברכים מטיילים באמצע הסדרים, כשמסתובבים בקניונים ובמקומות שאין לבן תורה מה לחפש בהם – האם זו 'תורתו אומנותו'?
ודאי שמציאות כזו מעוררת עלינו קטרוג!"
הרב סבור שהחיזוק הזה ישפיע גם על היחס של השלטונות?
"בוודאי. ראשית כל כי גם כלפיהם חל המציאות של 'לב מלכים ושרים', הקב"ה מדבר איתנו דרכם! אדם מתפלל לקב"ה שיחצוץ בינו לבין המקל, ולא מבין – הקב"ה הוא האוחז במקל!
בנוסף, גם המציאות הטבעית מכתיבה זאת. אילו היו כל הישיבות מלאות באש של תורה, אילו כל מי שהיה נכנס לעולם הישיבות היה רואה התמדה שאין כדוגמתה – לא היה מתעורר בכלל הוויכוח!
'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ' (דברים כ"ח, י'). כשהעולם רואה אמת – הוא מכבד אותה.
גם אנשים רחוקים יודעים להעריך תורה אמיתית. למה חילונים היו עומדים בתור לברכה אצל רבי חיים קניבסקי זצ"ל? אצל בבא סאלי זצ"ל? מפני שהם ידעו שזה אדם שכל כולו תורה.
הם אינם טיפשים; הם יודעים היטב היכן נמצאת האמת!".
אולי ראשי המדינה ומערכת המשפט הם כל כך רחוקים, שהם יבוזו גם להם
"הם לא! גם הם יודעים היטב להעריך. גם היודעים את ריבונם ומתכוונים למרוד בו, ברגע האמת יודעים מי דבק בערכיו ומי לא, ואיפה האמת נמצאת ואיפה לא.
כאשר שמעון פרס ויצחק רבין ביקשו להיכנס לרב שך פעם סמוך לחצות הלילה, השיב שהוא עסוק בהכנת השיעור ואינו יכול להפסיק ולקבל אותם, חרף תפקידיהם החשובים. הם חזרו בלי להיכנס, והם הבינו מהו סדר העדיפויות של גדול תורה. זה לא גרם להם לריב איתו, או לנטור לו טינה, אלא רק להעריך יותר את הדבקות שלו בתורתו, אמונתו ואומנותו.
אך אם מדברים על הרב שך – הוא נכנס פעם למסור שיעור כללי, ראה שהספסלים ריקים ואין שטייגען. הוא סגר את הגמרא וחזר לביתו. בחור רץ אחריו ושאל: 'הרב לא מוסר שיעור?' והרב השיב: 'אני מוסר שיעור בישיבה, לא באוניברסיטה. אם אין שטייגען – אין ישיבה!'
מה המסר המרכזי שבני הישיבות והכוללים צריכים לקחת מכל התקופה הזאת?
"הקב"ה אינו מדבר עם טראמפ, לא עם הבג"ץ, לא עם הצבא ולא עם בעלי הבתים. הוא מדבר איתנו, עם בני התורה!
השאלה איננה על מי מפגינים, אלא במה אנחנו מתחזקים.
אנחנו מאמינים באמת ש'תורה מגנא ומצלא', אבל אסור שהמשפט הזה יהפוך לסיסמה. הוא צריך להיות מציאות.
אם בית המדרש יהיה מלא עד אפס מקום, אם לא תהיה פינה ריקה, אם בן תורה יחיה באמת את ה'יומם ולילה' – זו תהיה התשובה הגדולה ביותר לכל הגזירות.
זו המלחמה של יעקב. זו הדרך שניצחה מאז ומעולם, וזו הדרך שתנצח גם היום."
