מוטי ואהרון יצאו גם השנה לאסוף כספים בפורים לת"ת של הישיבה כמיטב המסורת. לאחר שתיית כמה כוסות יין, ראשם היה סחרחר, ובאחד מבתי הגבירים תוך כדי ריקוד שמחה סוער, איבד מוטי את שיווי משקלו, אחז במפת השולחן וגרר עמו כמה בקבוקי יין וכלי שולחן יקרים שהתנפצו בקול רעש גדול. בעל הבית זעם, וגירש את הבחורים מביתו בבושת פנים, לא לפני שאמר למוטי שעליו לשלם לו על הנזק. מוטי טוען שהמזיק בפורים פטור, ועוד שהרי שיכור פטור מן המצוות. האם יש צדק בדבריו?
הדיון ההלכתי:
מחלוקת הראשונים בדין המזיק מתוך שמחה
במשנה בסוכה דף מ"ה. איתא, "מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן". ופירש רש"י שהגדולים היו שומטין את לולבי הקטנים מידם, ואוכלין אתרוגיהן של התינוקות, ואין בכך גזל, הואיל וכן נהגו מחמת שמחה". וכתבו התוס': ויש ללמוד מכאן, לאותן בחורים שרוכבים בסוסים לקראת חתן ונלחמים זה עם זה, וקורעין בגדו של חברו, או מקלקל לו סוסו, שהן פטורין, שכך נהגו מחמת שמחת חתן". מכאן מקור למזיק מחמת שמחה שפטור.
אמנם פירוש שני הביא התוס', שאין פירוש דברי המשנה שהגדולים חטפו את האתרוגים מידי הקטנים, אלא התינוקות עצמן שמטו לולביהן ואתרוגיהן. לפ"ז אין מקור לפטור את המזיק במקום שנהגו לעשות כן משום שמחה.
הכרעת הפוסקים – בדין המזיק מתוך שמחה
לעניין הלכה נחלקו הראשונים, המרדכי פסק כדברי רש"י לפטור את המזיק תוך כדי שמחה במקום שכך נהגו. כן פסק האגודה ותרומת הדשן סימן ק"י. אולם הרא"ש בתשובה כלל ק"א סימן ה', כתב לחייב שושבינים שהזיקו תוך כדי שמחת חתן, הואיל וס"ל כפירוש השני של התוס' בביאור המשנה.
למעשה, הרמ"א חו"מ סוף סימן שע"ח פסק כדברי רש"י ותרומת הדשן לפטור את המזיק מחמת שמחה בזה"ל: בחורים הרוכבים לקראת חתן וכלה והזיקו זא"ז ממון חברו דרך שמחה ושחוק, וכן בשאר דבר שמחה, הואיל ונהגו כן, פטורין. כן פסק הרמ"א לעניין שמחת פורים, או"ח סי' תרצ"ה סעיף ב': ויש אומרים, דאם הזיק אחד את חברו מכח שמחת פורים, פטור מלשלם".
אולם הבית יוסף או"ח סימן תרצ"ה, כתב על דברי תרומת הדשן, נ"ל דהיינו לדידהו שהיו נוהגים הבחורים כך, אבל אנו שלא נהגנו כן אין חילוק בין פורים לשאר ימות השנה לעניין זה. כעין זה כתב גם ערוך השולחן סימן תרצ"ה סעיף י', שעכשיו ערבה כל שמחה ואין אנו נוהגים לשמוח עד שיבא להיזק.
על פי זה כתב בספר חזון עובדיה בדיני שמחת ימי הפורים סעיף ט"ו, שאין הבדל בין כל השנה ליום פורים לעניין המזיק תוך כדי שמחה, וחייב המזיק לשלם, הואיל והבית יוסף פליג על הרמ"א. אמנם לענ"ד אין ראיה מהבית יוסף שחולק על תרומת הדשן, שהרי לא כתב אלא שאין המנהג כן כיום, משמע שבדברים הנהוגים פטור. לפיכך בנידון דידן נראה שבחור שנדחף תוך כדי ריקוד פטור, אולם אם השתולל יתר על הנהוג, או שהזיק בכוונה חייב.
טעם פטור המזיק בפורים תוך כדי שמחה
בטעם פטור המזיק מתוך שמחה, כתב הפרי מגדים [סימן תרצ"ה ס"ק ז'] דהיינו מפני שבפורים מסתמא מוחלים, עוד כתב דהוה כאנוס קצת. ונראה דטעם אחד הוא שאנו אומדים דעת הניזק שהוא מוחל על נזקים הנהוגים בפורים, דמאחר ונהגו לשמוח המזיק הוא כאנוס קצת, ועל כגון זה מוחלים.
אמנם מטעם נוסף נראה שיש לפטור את המזיק בפורים, על פי דברי הגמרא בב"ק ל"ב. הרץ בערב שבת והזיק את המהלך פטור, כן פסק השולחן ערוך חו"מ סימן שע"ח סעיף ח'. על פי זה יש לומר שכל מי שרוקד או עושה שאר מעשים שנהוג לעשות, משום מצוות שמחת פורים והזיק הרי הוא פטור, הואיל ונחשב 'ברשות' בדומה לרץ ברשות הרבים בערב שבת.
בן כרך שהזיק לבן הפרזים בפורים דפרזים
כמה נפק"מ איכא בין הטעמים, אם הפטור הוא מחמת מחילת הניזק או מחמת 'רשות' המזיק. כגון כאשר הניזק מודיע מראש שהוא אינו מוחל על נזקים, או בנזק גדול שאין דרך למחול עליו. נפק"מ הנוגעת לנידון דידן איכא, בבחור ישיבה ירושלמי שלא התחייב בפורים דפרזים, ונסע לב"ב בפורים דפרזים, והזיק תוך כדי ריקודי שמחה. לטעם הפמ"ג שהפטור משום מחילת הניזק, הרי הוא פטור. אולם לטעם השני שהפטור הוא מפני שהמזיק נחשב 'ברשות', אין הפטור אלא לגבי מזיק שאצלו פורים. בדומה למה שכתב הרמ"א חו"מ סי' שע"ח סעי' ח', שהרץ בע"ש שלא לצורך מצווה והזיק, חייב.
ומצאתי בספר וישמע משה ששאל את מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, מה הדין בבן כרך שהזיק בפורים דפרזים, והשיב שאם אצל המזיק אינו פורים חייב, כי אין זה שמחת מצווה אצל המזיק, אולם הביא ששאל שאלה זו את הגאון הרב שלמה זלמן אולמן שליט"א וכתב לפטור כי הולכים לפי הניזק שהוא מוחל לכל מי שמזיק משום שמחת הפורים. כן כתב בספר חשוקי חמד יבמות י"ג:.
אכן כפי האמור נידון זה נפק"מ הוא בין ב' טעמי הפטור. למעשה נראה לענ"ד שיש לפטור, שהרי הרמ"א למד את דין פטור המזיק בפורים מדברי תרומת הדשן שפטר על פי המשנה בסוכה מ"ה. כפירוש רש"י והתוס', ושם הרי אין מצווה לחטוף את הלולבים והאתרוגים, אלמא גם אם אין המזיק 'ברשות', כיון שכך הוא המנהג הניזק מוחל ולפיכך פטורים כדברי הפמ"ג.
שיכור שהזיק חייב
בנוגע לטענת המזיק שהיה שיכור, ראשית, בעירובין דף ס"ה. מבואר שהשיכור חייב במצוות, ורק שיכור כלוט פטור. שנית, לעניין נזיקין גם שיכור כלוט חייב, כפי שכתב בשו"ת הב"ח (ישנות סימן ס"ב) שהשיכור חייב על כך 'שהביא את עצמו לשכרות'. בדומה לאדם שהלך לישון אצל הכלים והזיק בשנתו, שחייב כיון שהלך לישון לצד הכלים. כן כתב ביש"ש ב"ק פ"ג ג'.
הדינים העולים:
- א. המזיק בפורים תוך ריקוד שמחה, אם רקד כמקובל ונגרם היזק תוך כדי ריקוד פטור, אולם אם השתולל יתר על מידה, או הזיק בכוונה חייב.
- ב. בן כרך שהזיק בפורים דפרזים תוך כדי שמחת פורים, נחלקו הפוסקים אם חייב, לאמור הדבר תלוי בטעמי הפטור, ולהלכה נראה שפטור.
- ג. שיכור שהזיק חייב, גם שיכור כלוט חייב הואיל והביא עצמו לשכרות.
