אורחותיו והנהגותיו בקודש
רבינו נודע בכל תפוצות ישראל כצדיק קדוש ובעל מופת, נולד בשנת ת"ק בירושלים והתגורר בה בזמנו של החיד"א, ולאחר זמן מה עבר לחברון, שם היה ידוע בחסידותו ובגדולתו בכל חלקי התורה. בשנת תקכ"ג התבקש ע"י רבני חברון לצאת לשליחות קודש לערי הגולה למען עניי חברון, ומינו אותו לשד"ר (שלוחא דרבנן) לארצות המערב בכלל ומרוקו בפרט, שם התקבל באהבה ובכבוד והתחבר עם גדולי וחכמי מרוקו באותם ימים. לאחר שסיים את שליחותו חזר לעירו חברון, שם היה מחכמי העיר ודייניה.
רבי עמרם שהתגורר בחברון סמוך לקברי האבות הקדושים במערת המכפלה, השתוקק מאוד להכנס אל המערה להתפלל בה, אך חוק המוסלמים מנע מן היהודים להכנס למערת המכפלה, והתיר להם לעלות במדרגות המערה עד המדרגה השביעית בלבד. צער רב מילא את ליבו של רבי עמרם על שאינו יכול להכנס אל המקום הקדוש להתפלל, הוא ציפה לשעת הכושר ונכנס בערמה אל המערה כשהוא מחופש לישמעאלי. לאחר זמן מה נודע הדבר לפחה של חברון והוא ביקש להרגו, באישון לילה ברח רבי עמרם עם בנו ר' חיים לעיה"ק ירושלים, ומשם יצא שוב לגולה למען תושבי חברון. כך הגיע רבי עמרם בשנית למרוקו בשנת תק"מ, שם התקבל בכבוד גדול, גדוליה וחכמיה זכרו את גדולתו בתורה, ואף אצל המון העם שמו הלך לפניו כצדיק קדוש ובעל מופת וכולם באו להתברך מפיו.
בחודש אב תקמ"ב שהה רבי עמרם עם בנו ר' חיים בסביבות העיר ואזאן, ולפתע חלה בנו בחולי קשה ושום רפואה לא הועילה לו, כשראה רבי עמרם את בנו הצעיר נוטה למות, התפלל לפני הקב"ה שירפאהו, ואם כבר נגזרה הגזירה הרי הוא מבקש למות במקום בנו. ואכן, מיד חל שיפור במצבו של הבן עד שהתרפא לגמרי, אך מיד לאחמ"כ חלה רבי עמרם, ולאחר מספר ימים, בערב שב"ק ט"ו באב תקמ"ב השיב את נשמתו לבוראה ונטמן סמוך לואזאן.
מקום קבורתו נודע כמקום קדוש, רבים נושעו בתפילותיהם על קברו, חולים התרפאו ועקרות נפקדו לאחר ששפכו את שיחם לפני הקב"ה בציונו הקדוש, וכפי שכתב בס' מלכי רבנן בערכו (דף קב:): הרב הנזכר מלומד בניסים ומכל ארצות המערב באים להשתטח על קברו, וכמה ניסים נעשים למשתטחים על קברו הפלא ופלא, אין הפה יכולה לספר מעט מהמעט.
יש לציין שאף מרן הגה"ק רבי מאיר אביחצירא זיע"א סידנא בבא מאיר, חיבר פיוט מיוחד לכבודו, בשם 'לאיש קדוש לביש מדא'. בו הוא מונה שבחיו ואת כוחו הגדול שאף לאחר פטירתו מתחוללים מופתים רבים למתפללים על קברו, ע"ש ומשם בארה.
יצוין כי רבינו יוסף משאש זיע"א בהקדמה לס' אוצר המכתבים (ח"א) כותב שרבינו נפטר בט' באב, וקבעו את ההילולא בט"ו באב.





