עם התקרבות חודש אלול וימי הרחמים והסליחות, חוזרים השופרות לבתי הכנסת ולבתי המדרש. אלא שעבור העוסקים בייצורם, התקופה הנוכחית היא דווקא סיומה של עבודה שהחלה חודשים ארוכים קודם לכן.
ההיערכות לעונת השופרות מתחילה למעשה כבר לאחר חגי תשרי. השלב הראשון הוא איתור ורכישה של כמויות גדולות של קרני איל מתאימות. לאחר מכן מתחיל תהליך ממושך, שבסופו הופכת הקרן הטבעית לשופר כשר ונוח לתקיעה.
חלק ניכר מתעשיית השופרות העולמית מתרכז כיום במרוקו, ממנה מגיעות גם קרניים רבות המשמשות לייצור. במדינה פועלים מספר מפעלים המייצרים מדי שנה כמויות גדולות של שופרות המשווקים למדינות שונות.
במותג השופרות 'שופריא', (לשעבר 'תרועת מלך'), נעשה הייצור במרוקו בידי פועלים מבני הקהילה היהודית המקומית. אולם הרב מרדכי עטיה שליט"א, המנהל המקצועי במקום, מסביר כי הייצור הראשוני אינו סוף התהליך.
לדבריו, כאשר מדובר בייצור של אלפי שופרות בשנה, קשה להגיע במסגרת פס הייצור לרמת ההתאמה הנדרשת מכל שופר בנפרד. משום כך, לאחר הגעתם לארץ עוברים השופרות טיפול פרטני נוסף, הכולל בין היתר עבודה על הגימור ועל התאמת הפייה.
התאמת הפייה היא אחד השלבים המשמעותיים בדרך לשופר נוח לתקיעה. בעלי תקיעה רבים מחפשים פייה המתאימה למבנה הפה ולצורת התקיעה שלהם, אולם ההתאמה אינה יכולה להיעשות רק לפי נוחותו של התוקע.
"הפייה צריכה להתאים גם לשופר עצמו", מסביר הרב עטיה. "פייה שמאפשרת להפיק צליל מסוים אינה בהכרח מתאימה לתיבת התהודה של כל שופר". לדבריו, במשך השנים פותחו שיטות שונות לעיצוב הפייה בהתאם למבנה הקרן ולאופי הצליל שהיא מסוגלת להפיק.
רוב השופרות המקובלים לתקיעות ראש השנה עשויים מקרן איל, כאשר רבות מהקרניים מגיעות מזן הכבשים "אוואסי". לצד אלו מוכרים גם השופרות הארוכים והמסולסלים העשויים מקרן קודו, המכונים לעיתים "שופר תימני", אף שקיימים דיונים ומסורות שונות באשר לשימוש בהם לתקיעות ראש השנה.
גם בקרני האיל עצמן קיימים הבדלים גדולים, הנובעים בעיקר מצורת העיבוד. שופר שכמעט לא עבר עיבוד ונותר קרוב לצורתה המקורית של הקרן מכונה בשוק לעיתים "תימני" או "בבלי". ניתן למצוא שופרות מסוג זה גם תחת הכינויים "רס"ג" ו"מנחת יצחק", על רקע שיטות ומנהגים הנוגעים למידת עיבודו והרחבת פיו של השופר.
בקצה השני נמצא השופר המכונה "מרוקאי". שופר זה עובר עיבוד משמעותי יותר, שבמהלכו הקרן מקבלת צורה שטוחה יחסית. צורה זו מבוקשת בקרב קהילות ובעלי תקיעה מסוימים, אם כי עיבוד משמעותי של הקרן עשוי להשפיע גם על הצליל שהיא מפיקה.
בין שני הסוגים נמצא המגוון הגדול של השופרות ה"רגילים", וגם בהם אין למעשה שופר אחד הדומה לחברו. עובי הקרן, צורתה, הפייה ואופן העיבוד משפיעים כולם על נוחות התקיעה ועל הצליל.
לצד השיקולים המקצועיים וההלכתיים, לבחירת השופר נכנסים לא פעם גם מנהגים משפחתיים וקהילתיים. יש בעלי תקיעה המבקשים שופר הדומה לזה שבו תקע אביהם או סבם, אחרים מבקשים להמשיך את צורת השופר המקובלת בקהילתם, ויש המחפשים דווקא צליל דק או עבה במיוחד.
כך, עוד לפני שקול השופר הראשון של חודש אלול נשמע בבתי הכנסת, מאחוריו כבר עומדים חודשים ארוכים של בחירת הקרן, עיבוד, התאמה ועבודה פרטנית – עד שהוא מגיע לידיו של בעל התוקע.
