ההנהגה עם הבנים בימי בין הזמנים
בסיומה של שנת לימודים ארוכה ומייגעת בישיבה / בת"ת, יוצאים למנוחה קצרה "ימי בין הזמנים". המנוחה היא ע"י שינוי בסדרי הלימוד "מקום שליבו חפץ". המטרה היא לאגור ולחדש כוחות ובעיקר 'להתגעגע' לסדר היום הקבוע במקום לימודיו בשקידת התורה.
ישנם הורים שלא מסוגלים לראות שבנם לא לומד, "מצדקות פסולה". ומעירים לו השכם וערב: "לך תלמד", "אל תהיה בטלן". וכו'. נדע שאם האב אומר לבנו "לך תלמד", "למה אתה לא לומד?" הוא ילמד פחות. כל אמירה נוספת הוא ילמד דף אחד פחות! כמו"כ אין להכריח את הבן ללמוד בישיבת 'בין הזמנים', זה צריך לבוא ממנו. לעיתים זו הסיבה שפעמים בנים של בעלי בתים מצליחים יותר מבניהם של ת"ח, הת"ח שמבין בערך עסק התורה ובחשיבותה, מלחיץ את בנו ללמוד, ובכך גורם לו למאוס בלימוד, עלינו להבין בימים אלו לנפשו שזקוק הוא למנוחה, להשתחררות מלחץ ולאגירת כוחות.
ופעמים שמחמת יראת ה' שפועמת בליבם מעירים לבנם, קום שלא יעבור "זמן ק"ש"! זמן תפילה! ועל כך נזכור כי אם הדוגמא אישית של ההורים היא במדרגה רוחנית גבוהה, ודאי שכך יהיה בנם כשיגדל, ישנה את הרגליו לדרך הטובה. ומציאות היא שיום לאחר הנישואין כל בן תורה קם בזמן ומתמיד בתורה. אך אם נוכיח ונגער עליו, ירד ערכו בעיני הוריו, וירגיש חוסר הערכה כלפיו, ויחשוש שלא מעריכים גם את השיגיו ושקידתו בלימוד בישיבה, וח"ו יכול לומר לעצמו למה להשקיע עוד?!
מה כן נאמר לילד?
- "אתה לא יודע כמה הלימוד שלך משמח אותנו!"
- "אתה יודע שכשהלכת ללמוד ראיתי דמעה בזוית עין של אמא!"
- "אתה יודע שאבא אומר לי שאתה הולך ונעשה בן עליה גדול!"
- דע כי נגרמת נחת רוח לסבות בשמים, שרואים את שקידתך בתורה!
דיבורים אלו יגרמו לבן שלא ישכח ללמוד, וזה לא יפריע לו את המנוחה!
ואם בכל זאת אינו לומד כיצד נגיב?
נסובב את הראש לצד השני כאילו לא ראינו שאינו לומד, ואדרבה נשאל אותו "אולי אפשר לכבד אותך בגביע גלידה"? נגיש לו חתיכת עוגה מכובדת, עם נשיקה חמה בראשו, תוך כדי שאנו אומרים "מצוה לנשק ספר תורה!" זו הדרך היחידה להאהיב עליו את התורה, לגרום לו להרגיש מעורך ומכובד, ולבד הוא ישב וילמד, אומר בליבו: אני אראה להורים שלא לחינם נתנו בי אמון, אני באמת ספר תורה!
זהירות!
בימי החופשה אפשר לקלקל ברגע את ההשקעה של כל השנה, רבו המכשלות הן מחמת פריצת גדרי הקדושה והצניעות, והן מחמת ההתמכרות למותרות תענוגי העולם ובזבוז זמן. ישיבה בחדר האוכל מעורבת ללא מחיצות בין גברים לנשים. מחשבים לא חסומים, ועוד פרצות נוראות שאין כאן המקום לפרטן.
כיבוד אב ואם
בדורנו מצות כיבוד אב ואם היא אחת המצות המאתגרות ביותר, בעיקר לגיל הנוער. בדורות קודמים נהגו בישיבות ות"ת וישנם עד היום, שלומדים עם התלמידים לפני יציאתם לימי בין הזמנים הלכות 'כיבוד אב ואם'. זה חשוב מאוד, אולם אינו פותר את הבעיה. "וידעת היום והשבות אל לבבך". יש ידיעה בלב, וקשה להורידה לעולם המעשה… (כמו בני זוג שיש בניהם בעיות בשלום בית, אף אחד לא חושב שזה מחמת שאין לבעל מספיק שליטה במסכת כתובות או קידושין… זה נובע מחוסר הדרכה מעשית – פרקטיקה של תקשורת בין אישית). כך בכיבוד אב ואם, יש חוסר תקשורת בין הבחור החשוב שהגיע כעת מהישיבה, לאחר זמן שלם של עמל ויגיעה בתורה, מחשבתו וסדר יומו שונה מסדרי החיים של הוריו, ויכול בנקל לעבור על מצות 'כיבוד או"א'.
דוגמאות:
- ישנם הורים שמטבעם הם דואגים, חשוב להם לדעת היכן בנם נמצא בכל רגע, מה הוא עושה, עם מי הוא מדבר, תעדכן איפה אתה… והבחור משתגע מזה!!! ומתבטא בצורה לא מכובדת: "תרדו לי מהוריד".
- הורים שמרנים, והבחור טיפוס פתוח… או שמפריע להורים הביגוד, צבע הגרביים… סגנון המוזיקה… הבדלים בטיפוסים. וקורה והבן מגיב בצורה לא מכובדת!
- הורים פדנטיים, מאוד מסודרים, לילה זה לילה, יום זה יום, בשבת מתפללים בזמן, מיד אח"כ סעודת שבת. והבחור מגיע מעולם אחר, ער בלילה וישן ביום, מתפלל שחרית מאוחר, מחכים לו לסעודת שבת, ועוד …
העצה – הדרך הנכונה
הורים יקרים, האמת שמצות כיבוד אב ואם מוטלת על הבן, והיא מצוה חמורה שבחמורות, והוא מחויב לקיימה על כל פרטיה ודקדוקיה. אולם עד שהוא יגדל ויבין את מהותה ומעלתה של מצוה חשובה זו וקיומה בשלמות עלינו להתעלות על עצמנו ואף למחול על כבודנו, ללכת ע"פ יסודם של חז"ל (שבת קנא:) "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". פעמים רבות מחמת חיכוכים אלו ודומיהן, נוצר קרע שרק הולך ומעמיק בין הבחור להוריו, וישנם מקרים שהדברים קבעו את עתידו הרוחני… ה' ירחם. ועל כך אמר החכם: "תהיה חכם ואל תהיה צודק"!
תגובה נכונה: אמרו חז"ל (בב"מ ל.) "והתעלמת" – פעמים שאתה מתעלם. פשוט להתעלם. לא להעיר הערות. ננסה להבין לליבו של הבן שהגיע לאחר זמן שלם של לימוד, משתחרר הוא מעט מהעומס נכון נעשה אם נתרחק מלהעיר לו, ולהיפך אם נבין אותו הוא מעצמו ירצה לנהוג כפי שהוריו נוהגים בבית.
התועלת מהחופשה
- א. החופשה נועדה לרענן כוחות, ע"י שינוי השגרה. הבן מתגעגע ומצפה לשוב לסדר יום מלא ומסודר. [נשתדל בימים אלו למעט בהערות לילדינו, זה זמן למלאות להם מצבור של אהבה].
- ב. בימי החופשה הילד בונה בנפשו חלום זוֹהֵר, אני עולה כיתה / שיעור, מחנך / ר"מ חדש, ספרים, מחברות וכלי כתיבה חדשים, ובהחלט אפשר לפתוח דף חדש, אז כדאי לנצל את ההזדמנות… תחילת שנה הוא "זמן של התחדשות". וזה נוטע בילד רצון ותקווה לנסות ולהוכיח את עצמו מחדש. וגם אם הוא תלמיד מצוין, רצונו שהמחנך יכיר במעלותיו.
אמא, משעמם לי!
ימי בין הזמנים הם ימים של רצון למנוחה לא רק לילדים אלא גם להורים. אך המציאות היא שהורים מוצאים את עצמם עובדים קשה יותר, להפריד במריבות, לנסות לרצותם ולהעסיקם. הילדים מתלוננים בכל רגע ניתן "משעמם לי…" זה נשמע לעיתים קרובות כאשר יש הפוגה בפעילויות או כשאינו עוסק במשימה מעניינת, כדאי להקדיש רגע כדי להבין מה יכול להעיד על השעמום של הילדים, וכיצד נגיב ביעילות?!
- א. עלינו לדעת כי ילד שמקבל מנת צומת לב אישית פעם ביום מהוריו הוא מרגיש בטוח ושמח, ולא יחפש עוד דברים שימלאו את סיפוקו. הילד מחפש "רגעים" של קרבת ההורים אליו, ולא רק "פעילויות" שיעסיקו אותו… כמה חשובים הם הרגעים שהאבא משחק עם ילדיו, הוא נותן את ליבו לקרבם, יודע לומר מילה טובה שנוסכת אמון במקום הנכון. ממלא את הבטחון העצמי שלהם ואת האמון שנותן בהם. נמצא כאשר הילד אומר "משעמם לי" הוא רוצה כעת את תשומת הלב שלנו.
- ב. ראשית נכיר ברגשותיהם, נאמר לו: "אני יכול לראות שאתה מרגיש משעומם, זה בסדר, הרבה ילדים מרגישים בימי החופשה שעמום". [חשוב שילדים ידעו שהם לא תמיד צריכים להיות עסוקים, או שההורים יעסיקו אותם]. לפני שנים לא רבות, לא היו את מקומות הבילוי והיצירות שיש בזמננו. והחופשה היתה עוברת ברגיעות ושמחה, ההורים נתנו לילדים את האפשרות להעסיק את עצמם, והילדים יצרו ויזמו משחקים שונים ופיתחו את השכלתם. הוא מפתח בכך חוסן ויכולת פתרון בעיות. וכדברי חז"ל (בב"מ לח.) 'רוצה אדם בקו שלו מט' קבין של חברו'. לא נכון להציע מיד פתרונות, בדיוק כמו שצדפות יוצרות פנינים מחומר פשוט, מתן אפשרות לילד להתמודד עם השעמום יכול להוביל לפיתוח מיומניות יקרות מפנינים. והטעות היום של ההורים שמחפשים איך לרצות את הילדים בכדי שההרגשה שלהם תהיה טובה יותר, הם מפחדים להרגיש שהם לא מספיק טובים, אך פעמים שמחמת כן גורמים לילד לא לפתח את יכולתיו, ולהוציא מהכוח אל הפועל את הכשרונות החבויים בו.
עצה טובה: רצוי לבנות עם הילדים תוכנית ביומן מסודר לימי החופשה, נחשוב יחד על רעיונות ופעילויות שונות נשבץ אותם ביומן, הילדים ידעו שיש פעילות יומית מסודרת בכל יום. בין הפעילויות נכניס את מילוי התפקיד האישי של הילד בבית [שכנודע, כל ילד צריך להרגיש חיבור לבית, ע"י שההורים יתנו לו תפקיד שעליו למלאותו בשלמות] או הכנת ספרי לימוד לשנה"ל החדשה, סידור חדר השינה וכדו'.
לסיכום: בפעם הבאה שילדכם אומר "אמא משעמם לי", אל תסתכלו על זה כבעיה שצריך לפתור או כאות מצוקה, אלא כהזדמנות ייחודית לתת לילדכם לצמוח, לחשוב ולהתפתח. בשקט המחריש של השעמום הם עשויים לכתוב סיפור יצירתי, ובעיקר למצוא להיכן הכשרון החבוי בהם נוטה לפרוח ולשגשג, ברגעים שקטים אלו נזרעים זרעים של יצירתיות, בטחון עצמי, תחושה שהם יכולים לסמוך על עצמם וחוסן, על ההורים לקחת צעד אחורה ולצפות כיצד הילדים הופכים את ארצות השעמום לנוה מדבר.
מה קובע את הצלחת החופשה?
לאחר ההכנות והנסיעות הקובע את הצלחת החופשה היא:"אווירה טובה!" זה לא ממש משנה איפה נהיה, מה שמשנה הוא הרושם שיישאר לילדים, והוא מושפע רק מההתנהלות שלנו. לפני יציאתכם לדרך, נשאל את הילדים מה עושה להם שמחה בחופש? "ומה, מה חשוב לכם כדי שחופשה תהיה כיפית וחווייתית"?
חלק דיברו על התנאים, וחלק על האוכל, וחלק על הרוגע, על השינוי, אולם כולם סיכמו בהחלט שמעל הכל זה 'אווירה טובה', היא זו שעושה חופשה שתהפוך להיות זיכרון ילדות נעים אצל הילדים קדימה אל החיים.
במאמר זה הובאו כללים רבים בחינוך, שמבוארים בארוכה בפרקי הספר 'פנקסו של מחנך'
ספר שהאיר עיני הורים רבים בחינוך הילדים. לרכישת הספר: 052-71-61-142
