ביום כ"ו בחשוון מציינים את יום הילולתו של הגאון הקדוש רבי אבא אבוחצירא זיע"א, מנצרי שושלת הקודש לבית אבוחצירא, אשר על אף שנות חייו הקצרות הותיר אחריו זיכרון של קדושה, גדלות בתורה, אמונה וביטחון מופלאים בהשי"ת.
רבי אבא נולד בשנת תרס"ד לערך, בעיר תאפילאלת שבמרוקו, לאביו הגאון הקדוש רבי יצחק אבוחצירא הי"ד, בן זקוניו של מרן ה'אביר יעקב' זיע"א, ולאמו מרת עזיזה ע"ה.
אביו הקדוש ביקש להנציח בשמו את אביו הגדול, מרן ה'אביר יעקב', אך מרוב יראת הכבוד שחש כלפיו נמנע מלקרוא לבנו בשמו ממש. תחת זאת בחר לקרוא לו בשם 'אבא', כרמז לאביו הקדוש.
בהיותו ילד כבן שמונה שנים בלבד התייתם מאביו, שנהרג על קידוש השם ביום י"ד בשבט תרע"ב. רבי אבא היה בנו יחידו, ולצדו שלוש אחיות.
בהגיעו לפרקו נשא לאישה את הרבנית מרת חנה, המכונה לאלא חזאן ע"ה, בתו השנייה של הגה"ק רבי דוד אבוחצירא הי"ד, הנודע בכינויו 'עטרת ראשנו', אחיו של סידנא בבא סאלי זיע"א.
בסביבות שנת תר"פ עבר רבי אבא להתגורר בעיירה בודניב שבמרוקו, שבה חי עד יום הסתלקותו.
"מחר יהיה אוכל" – מופת האמונה והביטחון
חיי רבי אבא ורעייתו התנהלו מתוך דוחק כלכלי כבד. אולם רבי אבא, שהיה בעל ביטחון מופלא בהשי"ת, לא נתן למחסור להעיב על שלוות נפשו.
באחת התקופות הקשות, כאשר בביתם כמעט לא נותר דבר למאכל, פנתה אליו רעייתו בכאב ותיארה בפניו את המצוקה.
רבי אבא ביקש לחזקה באמונה. הוא הושיט את ידו והראה לה את חמש אצבעותיו, שאינן שוות באורכן. כך, הסביר לה, גם בני האדם שונים זה מזה במצבם ובפרנסתם, אך הכול מסור בידיו של הקב"ה, המשפיל ומרומם.
לאחר דברי החיזוק הבטיח לה בביטחון גמור כי למחרת יהיה בביתם מזון.
ואכן, על פי המסופר, למחרת הגיע לביתם שליח שאינו יהודי, כשהוא נושא עמו מצרכי מזון וסחורה שיכלו להספיק לבני הבית למשך חודש שלם.
עוד בטרם נכנס השליח, קרא אליו רבי אבא בשמו והורה לו להכניס את הסחורה שהביא. השליח השתומם כיצד ידע הצדיק את שמו, את מטרת בואו ואף את זהות האיש ששלח אותו, משה בן חמו.
אולם בכך לא הסתיים המעשה.
רבי אבא פנה אל רעייתו והודיע לה כי למחרת תגיע גם המחאה על סך אלף פרנק מאדם בשם בשאר, מקולומבשאר.
גם הפעם התקיימו הדברים. למחרת הגיע הדוור, מכלוף לסרי, וכבר בטרם הספיק לנקוש בדלת קרא אליו הצדיק בשמו והודיע כי הוא יודע על ההמחאה שהביא.
בכך ביקש רבי אבא לחזק את רעייתו ולהסיר את הדאגה מלבה. סיפור זה נמסר כעדות לביטחונו המופלא בהשי"ת ולרוח הקודש שיוחסה לו בפי מכריו.
כתב היד הנדיר המעיד על גדלותו בתורה
לצד סיפורי המופת, נודע רבי אבא כתלמיד חכם מופלג, בעל ידיעות עמוקות בתורת הנגלה והנסתר.
עדות מיוחדת לגדלותו התורנית השתמרה בכתב יד קודש נדיר שחיבר בשנת תרפ"ט, כאשר היה כבן עשרים וחמש שנים בלבד.
מדובר בהקדמה מליצית שכתב לספרי אביו הקדוש, רבי יצחק דמן טולאל הי"ד. ההקדמה נכתבה בחרוזים בלשון ארמית, תוך שימוש בלשונות הזוהר הקדוש והתלמוד.
היצירה המיוחדת מלמדת על בקיאותו הנרחבת בלשון הזוהר ועל שליטתו בתורת הנסתר כבר בגיל צעיר.
כתב היד, הנחשב לאחד השרידים הנדירים שנותרו מתורתו, מקבל משמעות מיוחדת לנוכח העובדה שהצדיק הסתלק בדמי ימיו, ולא זכה להותיר אחריו חיבורים רבים.
התמונה שהושחרה – והחלום המופלא
סיפור נוסף שהשתמר במשפחה התרחש לאחר הסתלקותו.
אחת התמונות המעטות של רבי אבא אבדה לרעייתו, הרבנית לאלא חזאן ע"ה, והדבר גרם לה צער רב.
משביקשה למצוא תמונה אחרת של בעלה, נודע לה כי בידי קרובת משפחתה, מרת רבקה ע"ה, נותרה תמונה ישנה. אולם התמונה התכסתה בעובש והשחירה עד שכמעט לא ניתן היה להבחין בפני הצדיק.
הרבנית מסרה את התמונה לקרוב משפחה בשם דוד, וביקשה ממנו לנסות ולשקמה.
לאחר מאמצים הצליח דוד לנקות את התמונה ולהשיב לה את מראה פניה המקורי.
לפי המסורת המשפחתית, למחרת הופיע דוד בבית הרבנית כשהוא נרגש ונפעם. לדבריו, רבי אבא נגלה אליו בחלום הלילה ובירכו על שטרח לנקות את תמונתו ולהשיב את מראה פניו.
בני המשפחה ראו בסיפור ביטוי נוסף למעלתו של הצדיק ולזכרו שנותר חי בקרב אוהביו ומוקיריו.
"עמדתי כל הלילה לשמור על הבית"
מעשה מופלא נוסף נקשר בשמו של רבי אבא, שנים לאחר פטירתו.
בשנת תש"ב אירעה גניבה במחנה צבאי בעיירה בודניב. הגנבים העבירו את הבגדים שנגנבו לחייט מקומי בשם שלמה, שחשש להחזיקם בביתו.
החייט פנה לרבנית לאלא חזאן וביקש ממנה לשמור עבורו חבילות בגדים, מבלי לגלות לה שמקורם בגניבה.
כאשר נודע דבר הגניבה והחיילים החלו לערוך חיפושים בבתי התושבים, גילתה הרבנית לחרדתה כי החבילות שהופקדו אצלה הן למעשה הסחורה הגנובה.
היא חששה מאוד מהשלכות מציאת הרכוש בביתה, אף שלא ידעה דבר על מקורו.
אולם כאשר הגיעו אנשי הצבא לביתה, התרחש דבר בלתי צפוי: הם נעמדו על מפתן הדלת, אך לפתע חזרו על עקבותיהם והמשיכו לבית הבא, מבלי לערוך חיפוש.
למחרת הגיעה אל הרבנית קרובת משפחתה, לאלא חנינא, וסיפרה כי רבי אבא נגלה אליה בחלום וביקש ממנה להודיע לרעייתו שעמד במשך הלילה ליד פתח הבית כדי לשמור עליה ולמנוע את כניסת המחפשים.
המעשה נשמר במסורת המשפחה כאחד מסיפורי המופת שנקשרו בצדיק גם לאחר הסתלקותו.
"איך נפל בן שחר" – המכתב המרטיט לאחר הסתלקותו
ביום שישי, כ"ו בחשוון תרצ"ו, לאחר שחלה, השיב רבי אבא את נשמתו ליוצרה, והוא בן ל"ב שנים בלבד.
אחריו נותרו אלמנתו וחמישה יתומים רכים, שני בנים ושלוש בנות. הגדול שבהם היה בן שתים עשרה בלבד, והקטנה בת שנה.
הבשורה הקשה על פטירתו עוררה צער גדול בקרב בני המשפחה וחכמי דורו.
עדות יוצאת דופן על גודל האסון ועל מעמדו של רבי אבא השתמרה במכתב תנחומים ששלח הגאון רבי מסעוד הכהן זצ"ל, בעל ה'פרחי כהונה', ממקום מושבו באלג'יר.
רבי מסעוד, שהכיר את רבי אבא עוד מימי נעוריו, תיאר במילים נרגשות את כאבו הגדול על הסתלקותו של תלמיד חכם צעיר, נצר לשושלת קדושים, שנלקח מן העולם בשיא פריחתו.
במכתבו התייחס לא רק לגדלותו של הנפטר, אלא גם לגודל השבר שפקד את רעייתו וחמשת ילדיו, שנותרו ללא אביהם.
דברים מיוחדים הפנה גם אל סידנא בבא סאלי זיע"א, בן דודו של רבי אבא, אשר היה קשור אליו בקשרי משפחה עמוקים: רבי אבא היה בנו של מורו ורבו רבי יצחק דמן טולאל, וחתנו של אחיו רבי דוד אבוחצירא.
בסיום המכתב נשא רבי מסעוד תפילה לעתידם של היתומים, ובייחוד בירך את הבן הבכור, רבי יצחק, אשר לימים נודע כרבי יצחק אבוחצירא דמן חיפה זצ"ל.
מכתב התנחומים, שהשתמר לדורות, מהווה עדות היסטורית נדירה להערכה הרבה שרחשו חכמי הדור לרבי אבא ולכאב שעוררה הסתלקותו המוקדמת.
זכר צדיק לברכה
רבי אבא אבוחצירא זיע"א נטמן בעיירה בודניב שבמרוקו.
אף שזכה לחיות שלושים ושתיים שנים בלבד, זכרו נותר חקוק בלב צאצאיו ובקרב מוקירי שושלת הקודש לבית אבוחצירא, בזכות תורתו, אמונתו, ביטחונו בהשי"ת וסיפורי המופת שנשתמרו בשמו.
לרגל יום ההילולא מוגש לציבור כתב יד קודש נדיר שנותר מתורתו, ובו הקדמתו המליצית לספרי אביו הקדוש.
זכותו הגדולה תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
