למעלה מאלף אברכים, הורי תלמידי מוסדות "מפעלות החינוך", השתתפו בכינוס רב רושם שנערך באולמי "שירה חדשה" בירושלים, בראשות נשיא המוסדות הגאון הגדול רבי דוד אברהם שליט"א ובהשתתפות מרנן גדולי התורה וראשי הישיבות. במשך שעות ארוכות נשמעו דברי חיזוק והתעוררות על מצבו של עולם התורה והחינוך, על האתגרים הקשים העומדים לפתחם של מוסדות החינוך ועל האחריות הגדולה המוטלת על בני התורה בשעה גורלית זו.
הכינוס, שהתקיים תחת הכותרת "על נפש עוללנו", נערך בהשתתפות ציבור עצום של אברכים, מרביצי תורה ובני עלייה, הורי תלמידי מפעלות החינוך, אשר מילאו את האולם מפה לפה. מאות תלמידי חכמים מופלגים מכל שכונות ירושלים וסביבותיה התכנסו יחדיו למעמד של חיזוק והתעוררות, לנוכח המערכה הקשה המתנהלת על עתיד החינוך התורני.
במעמד השתתפו מרנן גדולי התורה וראשי הישיבות, ובראשם מרנן ורבנן הגאונים הגדולים רבי אברהם סלים שליט"א, חבר מועצת חכמי התורה; רבי שמואל בצלאל שליט"א, חבר מועצת חכמי התורה; רבי מסעוד בן שמעון שליט"א, ראש הישיבה וראב"ד בני ברק; רבי יהודה כהן שליט"א, ראש ישיבת "יקירי ירושלים"; רבי ראובן אלבז שליט"א, ראש ישיבת "אור החיים" וחבר מועצת חכמי התורה; רבי שלמה מחפוד שליט"א, גאב"ד "יורה דעה"; הגאב"ד רבי שלמה ידידיה זעפראני שליט"א; רבי יצחק כהן שליט"א, ראש ישיבת "תורה ודעת" ורב שכונת שמואל הנביא; רבי חנוך כהן שליט"א, ראש ישיבות "באר התלמוד"; רבי יוסף לסרי שליט"א, ראש ישיבת "אש התלמוד"; רבי שלום ביתאן שליט"א, ראש ישיבת "דעת חיים"; הגאון רבי מיכאל עמוס שליט"א ועוד עשרות רבנים גדולי ומרביצי תורה.
במרכז המעמד עמדה הדאגה לגורלם של מוסדות החינוך וליכולת להמשיך ולחנך את ילדי ישראל לתורה וליראת שמים בדרך המסורה מדור דור. לצד זאת, הועלתה על נס ההתפתחות העצומה שחלה בשנים האחרונות בעולם התורה הספרדי, ובפרט בהקמתם ובהתרחבותם של מוסדות החינוך המיועדים לבני האברכים, אשר זוכים כיום לגדל את ילדיהם במוסדות תורניים משלהם, ברמה גבוהה ומתוך שמירה קפדנית על מסורת החינוך הטהור.
את הכינוס הנחה בטוב טעם ודעת הרב אביאל חיים חורי שליט"א, אשר פתח בדברי ברכה לקהל הרבנים, תלמידי החכמים וההורים, וציין את הזכות הגדולה להתכנס למעמד לכבודה של תורה, בראשותם ובהשתתפותם של מרנן גדולי ישראל.
נציג ההורים: "בשעת סכנה לא נשארים אדישים"
לדברי פתיחה הוזמן נציג ההורים הרב ישראל כהן שליט"א מראשי איגוד "עמלי התורה", אשר עמד על חובת הכרת הטוב ועל האחריות המוטלת על כל אחד בשעה שבה נשקפת סכנה לעתיד החינוך הטהור.
בדבריו סיפר על תלמיד חכם שהבחין בילד קטן המטפס על מעקה מרפסת בקומה הרביעית, ומיהר להושיט את ידו לעברו, אף שהיה מרוחק עשרות מטרים ולא יכול היה להגיע אליו. כשנשאל לפשר מעשהו השיב: "בשעת סכנה לא נשארים אדישים. נכון שכנראה לא אגיע אליו, אבל את היד שלי אני שולח. אני מנסה לעשות משהו, מה שבידי". כך גם במערכה על עתיד החינוך, מוטלת על כל אחד החובה לעשות את ההשתדלות שבידו, גם כאשר אין בכוחו לשנות לבדו את המציאות.
בהמשך עמד על חובת הכרת הטוב להנהלת מפעלות החינוך, העמלה ללא הרף להעלאת רמת החינוך, ולנציגי תנועת ש"ס, אשר פעילותם לאורך השנים אפשרה את התפתחותו העצומה של עולם התורה הספרדי והקמת מוסדות חינוך מפוארים לבני האברכים.
לצד הכרת הטוב על העבר, הדגיש את האחריות לעתידם של המוסדות, וסיים באומרו: "הילדים שלנו זכו למה שאנחנו לא זכינו, ללמוד במוסדות בנוסח אבותיהם, במוסדות שהם ברמה הגבוהה ביותר. האם גם הנכדים שלנו יזכו לזה? אולי התשובה בידיים שלנו".
עם סיום דבריו התקבלו מרנן גדולי ישראל בשירה ובריקודים נלהבים, כאשר ציבור האברכים כולו קם על רגליו לכבודה של תורה.
הגר"מ בן שמעון: "לא מדובר בעניין פרטי, אלא בעתידה של התורה"
את דבריו נשא הגאון הגדול רבי מסעוד בן שמעון שליט"א, רבה של בני ברק, אשר פתח בדברי הערכה לציבור האברכים שהתאסף במקום, ושיבח את הזכות הגדולה שנפלה בחלקם של ההורים לחנך את ילדיהם במסגרת מוסדותיו של הגאון הגדול רבי דוד אברהם שליט"א.
הגר"מ בן שמעון הביע את הערכתו הגדולה לפעילותו של נשיא המוסדות, ובירכו כי יזכה להמשיך ולהרבות תורה ולהאדירה, מתוך הרחבת גבולות הקדושה וללא הפרעות ועוגמת נפש.
את עיקר משאו הקדיש למאבק הרוחני המתנהל בדורנו, וקשר את הדברים לימי החנוכה המתקרבים. הרב הזכיר את הנוסח שאנו אומרים בתפילת "על הניסים", "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", והטעים כי ניסיונות אלו לפגוע בלימוד התורה ובשמירת מצוותיה לא פסקו, אלא שבכל דור הם לובשים צורה אחרת.
הגר"מ בן שמעון הדגיש כי אין לראות במערכת הבחירות עניין מפלגתי גרידא, או התמודדות על מספרם של הנציגים בכנסת. מדובר במערכה הנוגעת לעצם יכולתו של הציבור להוסיף ולנהל את חייו על פי התורה, ולחנך את ילדיו בדרך המסורה לנו מדורי דורות.
בתוך דבריו התייחס לאדם הנמנע מלפעול למען הכלל בשל אכזבה אישית מנציג ציבור שלא סייע לו בעבר. הרב הבהיר כי אין כל מקום להכניס חשבונות פרטיים לשאלה גורלית הנוגעת לעתידו של עולם התורה כולו. כאשר על כף המאזניים מונחת טובת כלל ישראל, אין לאכזבות אישיות מקום בהכרעה.
בהמשך הביא מדברי המשגיח הגאון רבי משה רוזנשטיין זצ"ל, בעל "יסודי הדעת", בביאור ההבטחות שניתנו לאברהם אבינו בעניין ארץ ישראל.
הגר"מ בן שמעון עמד על ההבדל שבין ההבטחות הראשונות שנאמרו לאברהם אבינו, שבהן נאמר "לזרעך אתן את הארץ הזאת", לבין ההבטחה המאוחרת שנכרכה בברית המיוחדת שבין הקב"ה לעם ישראל, ובה נאמר "והייתי להם לאלוקים".
על פי הדברים שהביא, ייחודו של עם ישראל בארץ ישראל קשור בקשר בל יינתק לנאמנותו לתורה ולקיום הברית עם הקב"ה. מכאן עמד על האחריות הכבדה המוטלת על הציבור לשמור על קיומם של מוסדות התורה והחינוך, ולהבטיח כי התורה תוסיף להיות יסוד חייו של עם ישראל.
הגר"מ בן שמעון שיבח את מפעליו של הגר"ד אברהם ואת מסירותם של ראשי הישיבות והרבנים העוסקים בהעמדת תלמידים ובחינוך הדור הצעיר, בהדגישו כי בכך ממשיכים את הברית ואת מסורת התורה מדור לדור.
בסיום משאו נשא תפילה כי כשם שבימי החשמונאים ביטל הקב"ה את הגזירות שנועדו להשכיח את התורה, כך נזכה גם בימינו לביטול כל הגזירות ולהמשך פריחתו ושגשוגו של עולם התורה.
הגר"י כהן: "כל קיומו של העולם תלוי בתורה הקדושה"
לאחר מכן הוזמן לשאת דברים הגאון הגדול רבי יהודה כהן שליט"א, ראש ישיבת "יקירי ירושלים", אשר פתח בדברי חז"ל על הפסוק "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל יראת שמים, שעליה נאמר "ראשית חכמה יראת ה'".
הגר"י כהן עמד על ההתפתחות העצומה שעבר עולם התורה הספרדי בארץ ישראל, והעלה זיכרונות מלפני קרוב לשישים שנה, כאשר הציבור החרדי הספרדי היה מצומצם ומוסדות החינוך שלו היו מעטים ביותר.
הרב תיאר את הקשיים הרבים שעמדו בפני ראשוני בני הישיבות, בתקופה שבה משפחות רבות עדיין לא הכירו בערכה ובחשיבותה של דרך הישיבות, ובני התורה נאלצו להתמודד עם קשיים ומכשולים מבית ומחוץ.
כדוגמה לכך סיפר על בחור שלמד בישיבתו, וכאשר חש ברע וביקש לשוב לביתו, הודיעו לו הוריו כי מאחר שבחר ללכת לישיבה, על הישיבה לדאוג לו. סיפור זה המחיש את המציאות ששררה באותן שנים, ואת השינוי העצום שחל מאז ביחס ללימוד התורה ולבני הישיבות.
בהמשך תיאר את התקופה שבה החלה התרחבותם של מוסדות החינוך, ובפרט את פעילותם של נציגי הציבור להקמת תלמודי תורה ברחבי הארץ.
הגר"י כהן סיפר כי בתקופה שבה כיהן כיו"ר הנהלת רשת החינוך, היה מגיע בקביעות למשרדי הנציגים כדי להעלות את צורכיהם של מוסדות חדשים בערים השונות. פעמים רבות, סיפר, הייתה פנייה אחת אל נציג הציבור מביאה לכך שראשי הרשויות יפעלו להקצאת מבנים למוסדות.
בתוך הדברים הזכיר את תמיכתו של הגאון רבי שאול קצין זצ"ל מניו יורק, אשר תרם סכום של חמישים אלף דולר וסייע בכך לפתיחתם של עשרה תלמודי תורה נוספים.
הגר"י כהן עמד על גודל הזכות שנפלה בחלקו של הדור הנוכחי, הזוכה לראות עולם תורה מפואר ורחב היקף, ועל החובה הכבדה להבטיח כי כל מה שנבנה בעמל ובמסירות נפש במשך עשרות שנים יוסיף להתקיים ולהתפתח.
בחלק נוסף של דבריו עסק במעמדם של בני התורה ובחלקם בשמירה על עם ישראל. הרב הזכיר את התפילות הרבות ואת אמירת התהילים של בחורי הישיבות והאברכים לשלומם של החיילים, וסיפר כי חיילים רבים פונים לרבנים בבקשת ברכה ותפילה.
הגר"י כהן הדגיש כי לימוד התורה ותפילותיהם של עמלי התורה הם חלק מרכזי מהשמירה הרוחנית על עם ישראל, ואין מקום להציג את בני התורה כמי שאינם נושאים בעול עם הציבור כולו.
בדברים נוקבים התריע מפני הגזירות הקשות המתחדשות על עולם התורה, והבהיר כי אין המדובר במאבק מפלגתי בלבד, אלא במערכה על עתיד לימוד התורה בארץ ישראל.
הגר"י כהן הזכיר את דרכו של מרן רבינו רבי עובדיה יוסף זיע"א, אשר הורה לציבור להשתתף בבחירות ולפעול למען נציגות שתעמוד על משמר צרכיו של עולם התורה.
בהקשר זה התייחס גם למלחמות הקשות שעבר עם ישראל בשנים האחרונות, והדגיש את הצורך להרבות זכויות ולהתחזק בלימוד התורה דווקא בתקופה של צרות וגזירות.
הרב הביא את דברי דוד המלך, "כי טוב יום בחצריך מאלף", והאריך במעלתו העצומה של יום אחד העובר על האדם בין כותלי בית המדרש, לעומת חיי עולם ארוכים שאינם מוקדשים לתורה.
את דבריו חתם בקריאה להרבות בפעולות למען חיזוק מוסדות התורה והחינוך, ולעורר גם את הסובבים להשתתף במערכה החשובה למען עתידו של עולם התורה.
הגר"ש בצלאל: "כשרואים חורבן, צריך לקום ולעשות"
בהמשך נשמע משאו של הגאון הגדול רבי שמואל בצלאל שליט"א, ראש ישיבת "פורת יוסף" וחבר מועצת חכמי התורה, אשר פתח בדברי חיזוק הנלמדים מפרשת השבוע, פרשת נח.
הרב הזכיר את הפסוק "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם", ואת דברי רש"י כי נח עשה עצמו חולין, משום שהיה עליו לעסוק תחילה בנטיעה אחרת.
בהקשר זה הביא את דבריו של הגאון רבי שמחה וסרמן זצ"ל, שביאר כי לאחר שנח יצא מן התיבה וראה לנגד עיניו את חורבן העולם כולו, היה עליו לקום ולפעול לבניינו מחדש, ולא לבקש לעצמו מנוחה והסחת הדעת באמצעות נטיעת כרם.
הגר"ש בצלאל הטעים כי זהו הלימוד הגדול הנוגע גם לשעה זו. כאשר האדם רואה חורבן ומשבר, אין די בכך שהוא מצטער וכואב את המצב. עליו לקום ולעשות מעשה, לפעול ככל יכולתו לתיקון המצב ולא להסתפק בהתבוננות מן הצד.
הרב עמד בהרחבה על הפגיעות הקשות שספג הציבור החרדי בשנים האחרונות, ועל המאמצים שנעשו לצמצם את התקציבים ואת האפשרויות העומדות לרשות לומדי התורה ומוסדות החינוך.
הגר"ש בצלאל הדגיש כי פעילותם של נציגי ש"ס אינה מתמקדת רק בסוגיית הגיוס, אלא נוגעת למכלול הצרכים של הציבור החרדי, למוסדות החינוך, לישיבות ולשמירה על אורחות החיים התורניים.
בתוך דבריו התייחס לדיונים שהתקיימו בנוגע לחוק הגיוס, וסיפר כי הוא מכיר מקרוב את העבודה המרובה שהושקעה בנושא על ידי הרבנים והנציגים, לרבות דיונים ממושכים ומאמצים גדולים למצוא פתרונות שיעלו בקנה אחד עם דרישות ההלכה והוראותיהם של גדולי ישראל.
הוא הוסיף כי בניגוד לטענות המושמעות לעיתים, נציגי התנועה פועלים על פי הכרעותיה של מועצת חכמי התורה, וכאשר מתקבלת הכרעה על ידי רבותינו, מחויבים הנציגים לפעול על פיה.
בהמשך משאו הביא סיפור מרטיט מתקופת השואה, על כ"ק האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצ"ל, אשר איבד את בני משפחתו בשואה הנוראה, ואף על פי כן, עם היוודע דבר התקרבותם של כוחות השחרור, החל לדאוג להקמת מקווה טהרה עבור הניצולים.
הרב סיפר כי האדמו"ר פנה לאחד הרבנים ששהו עמו במחנה והסביר כי כאשר ישתחררו הניצולים, רבים מהם יבקשו להקים מחדש את בתיהם, ועל כן יש לדאוג מראש להקמת מקווה שיוכל לאפשר להם להמשיך לשמור על טהרת המשפחה.
למרות התנאים הקשים והחולשה הגופנית הנוראה, התגייסו הניצולים להקמת המקווה, ואכן לאחר השחרור נעזרו בו יהודים שביקשו לשוב ולבנות את חייהם.
הגר"ש בצלאל עמד בהתרגשות על מסירות נפשו של האדמו"ר, אשר לאחר שאיבד את כל היקר לו, לא שקע בצערו בלבד, אלא הקדיש את מחשבתו ואת כוחותיו לשמירת קדושת ישראל ולהבטחת המשכיותו של עם ישראל.
ממעשה זה למד על חובתו של כל אדם לשאת בעול עם הכלל גם בשעות הקשות ביותר, ולהשתדל ככל יכולתו למען עתיד התורה והקדושה בישראל.
הגר"ש בצלאל קרא לציבור לגלות מעורבות ואחריות, וללכת בדרכם של גדולי ישראל אשר בכל הדורות לא חסכו מעצמם עמל ויגיעה למען קיומה של התורה.
הגר"א סלים: "המערכה היא על המשך מסורת התורה בישראל"
בהמשך המעמד התקבל בשירה ובהתרגשות רבה מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אברהם סלים שליט"א, ראש ישיבת "מאור התורה" וחבר מועצת חכמי התורה.
מרן ראש הישיבה פתח בדברי אמונה וביטחון בביאת המשיח ובגאולת ישראל, תוך שהוא קושר את הדברים לפרשת נח ולהבטחת הקב"ה על קיום העולם לאחר המבול.
הגר"א סלים הזכיר את הפסוק "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצוף עלייך ומגער בך", ואת המשכו: "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאיתך לא ימוש".
מרן ראש הישיבה ביאר כי כשם שהקב"ה כרת ברית עם נח על המשך קיומו של העולם, כך הבטיח לעם ישראל כי חסדו לא יסור ממנו לעולם, גם בתקופות הקשות ביותר.
הוא עמד על ההבדל שבין עצם בריאת העולם לבין הברית שכרת הקב"ה לאחר המבול. בעוד שהבריאה כשלעצמה אינה כוללת הבטחה מפורשת שהעולם יוסיף להתקיים לעולם, הרי שהברית שנכרתה לאחר המבול היא הבטחה שעליה ניתן להישען.
מכאן הרחיב בדברי חיזוק על נצחיותו של עם ישראל, והדגיש כי גם בימי חבלי משיח, כאשר מתרבות הצרות והגזירות, אין ליפול לייאוש, אלא יש להתחזק באמונה בהבטחתו של הקב"ה.
בחלקו המרכזי של משאו עסק מרן ראש הישיבה במאבק הרוחני המתקיים בארץ ישראל, והעמיד את הדברים מתוך מבט היסטורי רחב.
הגר"א סלים הזכיר את השואה הנוראה שהתחוללה באירופה ואת חורבן הקהילות היהודיות, ולעומתה תיאר את המשבר הרוחני הקשה שפקד חלקים גדולים מן הציבור הספרדי בעקבות העלייה לארץ ישראל.
יהודי ארצות המזרח, אשר במשך דורות שמרו על מסורת התורה והמצוות בארצות מוצאם, מצאו את עצמם לאחר עלייתם לארץ מול מציאות חינוכית ורוחנית חדשה, שאיימה על המשכיות המסורת ועל חינוך הדורות הבאים.
מרן ראש הישיבה הדגיש כי המאבק המתנהל כיום אינו מצטמצם לשאלות תקציביות או פוליטיות, אלא נוגע לשאלת יסוד בדבר מהותו וזהותו של העם היהודי.
בעוד שמסורת ישראל רואה בתורה ובמצוות את יסוד קיומו של עם ישראל, קיימים זרמים המבקשים לבסס את הזהות היהודית בעיקר על הלאומיות, השפה והארץ.
הגר"א סלים קישר את הדברים לפרשת דור הפלגה, שבה מתוארת חלוקת העמים ללשונותיהם, לארצותיהם ולמשפחותיהם. בעוד שזהותם של אומות העולם נקבעת במידה רבה על פי ארץ ולשון, ייחודו של עם ישראל הוא בברית התורה, העוברת מדור לדור ואינה תלויה בגבולות גיאוגרפיים או בלשון מסוימת.
בדברים נוקבים מתח ביקורת חריפה על ההתערבות במערכות הדת והחינוך, ובפרט על תפקידו של בג"ץ בעיצוב המדיניות בתחומים אלו. הגר"א סלים עמד על המאבקים סביב הכשרות, הגיור, הרבנות ומוסדות התורה, והבהיר כי מאחורי הסוגיות השונות עומדת מחלוקת עמוקה על דמותה הרוחנית של המדינה ועל מקומה של התורה בחיי הציבור.
מרן ראש הישיבה הזכיר את התקופה שבה המפלגות החרדיות לא היו שותפות לממשלה, ואת הפגיעות הקשות שנגרמו באותם ימים למערכות הדת, אשר לאחר מכן נדרש מאמץ גדול לשקמן.
מכאן עבר לתאר את ההתפתחות המופלאה של עולם הישיבות הספרדי. הגר"א סלים הזכיר כי בעבר היו מוסדות התורה הספרדיים מעטים ביותר, כאשר ישיבת "פורת יוסף" עמדה במרכז עולם התורה הספרדי בארץ ישראל.
ואילו כיום, בחסדי שמים, זכינו לראות ישיבות רבות המלאות בתלמידים, ולצדן ציבור עצום של אברכים המקדישים את חייהם ללימוד התורה, תופעה שלא היה ניתן להעלותה על הדעת לפני עשרות שנים.
הגר"א סלים פנה אל ציבור האברכים שמילא את האולם וציין כי עצם נוכחותם היא עדות לשינוי העצום שחל בציבור. בני הישיבות שבגרו והקימו בתים מבקשים עתה להעניק גם לילדיהם חינוך תורני טהור, ברוח החינוך שהם עצמם קיבלו בישיבות הקדושות.
בהקשר זה שיבח את הקמתם של מוסדות החינוך המיועדים לבני האברכים, ואת התפתחותם של מפעלות החינוך בראשות הגר"ד אברהם.
מרן ראש הישיבה הדגיש כי הקמת המוסדות והחזקתם מחייבות פעילות ציבורית רצופה, וכי לצד גדולי התורה המכוונים את הדרך, נדרשים נציגי ציבור הפועלים בפועל למען צורכיהם של המוסדות.
הגר"א סלים המשיל את המצב למלחמה שבה יש צורך בהנהגה מסודרת ובשיתוף פעולה של כל הכוחות. כשם שבמערכה צבאית לא ייתכן שכל חייל יחליט לבדו כיצד לפעול, כך גם במערכה הציבורית נדרשת פעולה מאוחדת תחת הנהגתם של גדולי ישראל, אשר הם המורים את הדרך בכל ענייני הכלל.
לקראת סיום עמד על החובה להישמע להוראותיהם של חכמי התורה, והדגיש כי נציגי הציבור הם שלוחיהם של הרבנים ונושאים באחריות ציבורית כבדה, גם כאשר חלק גדול מפעילותם נעשה הרחק מעיני הציבור.
מרן ראש הישיבה בירך את ציבור האברכים ואת כלל העוסקים בצורכי עולם התורה, ונשא תפילה כי מתוך האתגרים והניסיונות נזכה לראות את ישועת ה' ואת הגאולה השלמה.
מסר מיוחד ממרן הגר"מ מאיה
במהלך הכינוס הודיע המנחה כי מרן הגאון הגדול רבי משה מאיה שליט"א, זקן חברי מועצת חכמי התורה, ביקש להשתתף במעמד, אולם נבצר ממנו להגיע בשל הקושי בירידה במדרגות.
המנחה סיפר כי מרן הגר"מ מאיה ביקש להעביר מסר מיוחד לציבור, וציין כי במשך שישים ושלוש שנות כהונתו כרב שכונת יד אליהו בתל אביב נמנע מלעסוק בענייני בחירות בבית הכנסת, מתוך התחשבות במגוון המתפללים הנמנים עם קהילתו.
אולם בשבת האחרונה חרג מרן ממנהגו ודיבר לראשונה על הנושא, לנוכח הפגיעה הקשה בכבודם של תלמידי החכמים ובני הישיבות.
בדברים שביקש להעביר למעמד התייחס מרן הגר"מ מאיה למעצרם של בני ישיבות ולפגיעה בכבוד התורה, והדגיש את החומרה שבביזוי תלמידי חכמים ואת החובה שלא לעמוד מנגד בשעה שבה כבוד התורה נרמס.
הגר"ר אלבז: "לא די להתרגש – צריך לעשות מעשה"
לאחר מכן נשמע משאו של הגאון הצדיק רבי ראובן אלבז שליט"א, ראש ישיבת "אור החיים" וחבר מועצת חכמי התורה.
הגר"ר אלבז פתח בדברי רש"י על הפסוק "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", והזכיר כי יש דורשים את נח לשבח ויש דורשים אותו לגנאי.
הרב עמד על כך שהקב"ה הודיע לנח על המבול מאה ועשרים שנה קודם התרחשותו, ואף ציווה עליו לבנות תיבה במשך תקופה ממושכת, כדי שבני דורו יראו את מעשיו, יתעוררו וישובו בתשובה.
אולם למרות ההתראות הרבות והאפשרות שניתנה להם לשוב מדרכם הרעה, אנשי דור המבול לא שינו את דרכם, עד שלבסוף נותר נח לבדו עם בני משפחתו.
הגר"ר אלבז למד מכך יסוד גדול: אין די בשמיעת דברי התעוררות, ואף לא בהתרגשות והתפעלות מהם, אם אין ההתעוררות מביאה את האדם לידי מעשה בפועל.
הרב פנה לציבור האברכים ואמר כי ברור לו שכל אחד מן המשתתפים מחויב להוראותיהם של גדולי ישראל, וכי אין צורך לכנס ציבור כה גדול של תלמידי חכמים רק כדי להזכיר להם את חובת ההצבעה בבחירות.
מטרת הכינוס, הבהיר, היא להביא כל אחד מן האברכים לחשוב מה הוא מסוגל לעשות מעבר לפעולתו האישית, וכיצד יוכל להשפיע גם על סביבתו ולהרבות פעלים למען עתיד עולם התורה.
הגר"ר אלבז הזכיר את מסירות נפשו של מרן רבינו רבי עובדיה יוסף זיע"א, אשר הקדיש שעות רבות מזמנו היקר לנסיעות ברחבי הארץ, כדי לעורר את הציבור ולהעמיד את מוסדות התורה והחינוך על יסודות איתנים.
הרב עמד על כך שכאשר גדול בתורה, אשר כל רגע מזמנו יקר מפז, טורח ונוסע במשך שעות ארוכות למען צורכי הכלל, הרי זה מלמד עד כמה גדולה החובה המוטלת על כל אחד ואחד לשאת בעול הציבור ולעשות למען הכלל.
בהמשך תיאר את ההתפתחות העצומה שחלה במוסדות החינוך הספרדיים מאז הקמת תנועת ש"ס ורשת החינוך, והזכיר את המציאות ששררה בעבר, כאשר תלמודי התורה הספרדיים היו בודדים.
ואילו כיום זכינו, בחסדי שמים, למערכת חינוך ענפה, ובה מאות מוסדות המעניקים חינוך תורני לילדי ישראל, ומהווים את התשתית להמשך צמיחתו של עולם התורה הספרדי.
הגר"ר אלבז הדגיש כי כל ההתפתחות העצומה הזאת לא התרחשה מאליה, אלא היא פרי עמלם ומסירותם של גדולי ישראל ושל נציגי הציבור שפעלו בשליחותם במשך עשרות שנים.
בתוך דבריו התייחס גם להתרחבותו הדמוגרפית של הציבור החרדי, והטעים כי מדובר בתהליך בעל משמעות כבירה לעתיד החברה בישראל ולעתיד עולם התורה.
הגר"ר אלבז שב והזהיר מפני מתן משקל לשיקולים אישיים ולאכזבות נקודתיות, כאשר על הפרק עומדת שאלה גורלית הנוגעת לעתיד מוסדות התורה ולחינוך הדורות הבאים.
את דבריו סיים בקריאה נרגשת לכל אחד מן המשתתפים לשאת באחריות מעשית, לפעול ולהשפיע על סביבתו, מתוך שאיפה להרבות כבוד שמים ולהוסיף עוד בתים של תורה בישראל.
הגר"י כהן: ברכת כהנים מתוך אהבה
בהמשך המעמד הוזמן הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט"א, רב שכונת שמואל הנביא בירושלים, לברך את ציבור האברכים בברכת כהנים.
קודם הברכה נשא דברי תורה קצרים בגודל מעלתה של ברכת כהנים, והתעכב על נוסח הברכה "וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה".
הרב הקשה היכן נרמזה בתורה החובה לברך מתוך אהבה, כאשר בפסוקים עצמם נאמר "כה תברכו את בני ישראל אמור להם", ללא אזכור מפורש של המילה אהבה.
בביאור הדברים הביא מדברי רבינו יוסף חיים זיע"א, בעל ה"בן איש חי", שעמד על ההבדל שבין כהן המברך בפיו בלבד לבין כהן המברך מתוך אהבת הלב.
הגר"י כהן ביאר כי ברכת כהנים אינה אמירת פסוקים בלבד, אלא מצווה המצריכה רצון פנימי ואמיתי להיטיב עם הזולת. כאשר הכהן מברך את ישראל מתוך אהבה שלמה, זוכה הוא שגם ברכתו שלו תתקיים.
הרב הרחיב ברמזים שבפסוק "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", וביאר את הקשר העמוק שבין ברכת כהנים לאהבת ישראל.
לאחר דבריו בירך את הרבנים, האברכים ובני משפחותיהם בברכת כהנים, והעתיר להצלחתם בתורה וביראת שמים, לבריאות, לפרנסה ולכל הישועות.
הגאב"ד הגרש"י זעפראני: "המאבק הוא לא רק מול היוונים אלא גם מול המתייוונים!"
לאחר מכן נשמע משאו של מרן הגאב"ד הגאון הגדול רבי שלמה ידידיה זעפראני שליט"א, אשר פתח בדברי הערכה למפעל החינוך בראשות הגר"ד אברהם ולציבור ההורים שהתכנס לכבודה של תורה.
מרן הגאב"ד פתח בפסוק הנאמר בנבואת הגאולה: "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום ה'. ואני זאת בריתי אותם אמר ה', רוחי אשר עליך ודבריי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם".
הגרש"י זעפראני עמד על יסוד נצחיותו של עם ישראל, הקשור בהמשכיות התורה מדור לדור, ובכך שדברי התורה עוברים מאבות לבנים ומבנים לבני בניהם, ללא הפסק.
הרב הזכיר את דברי חז"ל שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל, וכי קיומו של העולם כולו תלוי בברית התורה.
בהמשך קישר את הדברים לימי החנוכה ולמלחמת החשמונאים, והדגיש כי המאבק באותם ימים לא היה רק נגד היוונים, אלא גם מול המתייוונים מבני ישראל, שביקשו להרחיק את העם מתורתו וממסורת אבותיו.
הגרש"י זעפראני עמד על ההבדל שבין מלחמה מול אויב חיצוני לבין מאבק רוחני המתנהל בתוך העם עצמו, והזכיר את מאבקם של חכמי ישראל לאורך הדורות נגד כתות וזרמים שכפרו בתורה שבעל פה.
הרב הביא את דברי חז"ל על ברית התורה שבעל פה, והדגיש כי חכמי התורה הם הממשיכים את מסירת התורה מדור לדור, ועל ידם מתקיימת הבטחת הקב"ה "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך".
חלק נרחב ממשאו הקדיש מרן הגאב"ד לדמותו של מרן רבינו רבי עובדיה יוסף זיע"א, ולמפעליו הכבירים להחזרת עטרת התורה ליושנה.
הגרש"י זעפראני פתח בהבדל שבין נח לאברהם אבינו, והזכיר את דברי חז"ל כי נח היה צדיק בדורו, אולם אברהם אבינו לא הסתפק בצדקותו האישית, אלא עסק גם בקירוב הבריות לעבודת ה'.
הרב הוסיף והזכיר את משה רבינו, שעליו נאמר "וירא בסבלותם", והטעים כי גדולתו של מנהיג בישראל אינה מתבטאת רק במעלתו האישית בתורה וביראת שמים, אלא בכך שהוא נותן את עיניו ולבו על צורכיהם של בני עמו ונושא בעול עמם.
מכאן עבר לדמותו של מרן הגר"ע יוסף זיע"א, אשר לא הסתפק בלימוד התורה ובהרבצתה בין תלמידי החכמים, אלא ירד אל העם ופעל לקרב יהודים מכל שכבות הציבור לתורה וליראת שמים.
הגרש"י זעפראני העלה זיכרונות מילדותו בשכונות התקווה ויד אליהו בתל אביב, ותיאר את המציאות הרוחנית ששררה באותם ימים.
מרן רבינו עובדיה יוסף, סיפר, היה מן הדמויות המרכזיות שהביאו לשינוי הגדול, כאשר הקדיש את כוחותיו להרבצת תורה גם במקומות מרוחקים מעולם הישיבות, ופעל ללא לאות לחיזוק שמירת התורה והמצוות בקרב הציבור הרחב.
מרן הגאב"ד הזכיר את חלקם של מרן הגאון רבי יהודה צדקה זצוק"ל ומרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל בהעמדת עולם התורה הספרדי ובהתפתחות מוסדות החינוך, ועמד על השותפות הגדולה של גדולי הדור בבניית מערכות התורה והחינוך ובהעמדת דורות של תלמידי חכמים.
בהמשך התייחס לרשת החינוך התורני ולמוסדות הרבים שנוסדו במהלך השנים, וציין את מוסדות "מוסדי עולם" ואת איגוד "עמלי התורה" כהמשך ישיר של המפעל הגדול להעמדת דור חדש של בני תורה, ההולכים בדרך אבותיהם ובמסורת רבותינו.
הגרש"י זעפראני הדגיש כי המאבק על שמירת התורה אינו מאבק חדש, וכי בכל דור ודור נדרשו חכמי ישראל להתמודד עם ניסיונות שונים לפגוע במסירת התורה ובחינוך הדורות הבאים.
בתוך דבריו הזכיר את דברי חז"ל על תקופת עקבתא דמשיחא, שבה מתרבים הניסיונות ופוחת כבודם של תלמידי החכמים, ועמד על החובה להתחזק דווקא בעת הזאת בהוקרת התורה ולומדיה.
הגרש"י זעפראני התייחס לסוגיית הגיוס ולמאבקים הציבוריים סביב מעמדם של בני הישיבות, והדגיש כי המאבק הנוכחי אינו מתמקד רק בשאלת השירות הצבאי, אלא נוגע למעמדו של עולם התורה כולו ולעתיד החינוך התורני בארץ ישראל.
בסיום דבריו חיזק את ידי נציגי הציבור העוסקים בצורכי עולם התורה והחינוך, ובירכם כי יזכו להמשיך בפעילותם בהצלחה, להגדיל תורה ולהאדירה ולהעמיד עוד דורות של בני תורה ויראי שמים.
נשיא המוסדות הגר"ד אברהם: "הניחו אותנו בחמה – וכל טצדקי דאית לן למיעבד עבדינן"
במרכזו של הכינוס נשא את המשא המרכזי נשיא מפעלות החינוך, הגאון הגדול רבי דוד אברהם שליט"א, אשר פתח בשאלה נוקבת שהופנתה ישירות אל ציבור האברכים שהתכנס באולם.
"לשם מה האספה הזו הערב? לשם מה נאספתם כולכם?", שאל.
הגר"ד אברהם עמד על גדלותו של הציבור שהתכנס במקום, אברכים תלמידי חכמים ומרביצי תורה, שכל רגע מזמנם מוקדש ללימוד ולעיון.
הוא פנה למלמדים ולר"מים האמורים להכין את שיעוריהם ליום המחרת, לאברכים העוסקים בסוגיות העמוקות של חושן משפט, ללומדי מסכת חולין ולתלמידי החכמים העמלים בחיבור ספרים ובהרבצת תורה.
כל אחד מן המשתתפים, הדגיש, יכול היה בשעה זו להוסיף שעות של לימוד תורה, להכין שיעור או לעסוק בחידושי תורה. מה אפוא מצדיק את ביטול התורה הגדול הכרוך בכינוס של ציבור כה נכבד?
כדי לבאר את הדברים הביא הגר"ד אברהם את דברי הגמרא בפסחים, שלעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי התורה האריכה שמונה אותיות כדי שלא להשתמש בלשון מגונה, ונאמר "ומן הבהמה אשר איננה טהורה".
הרב עמד על כך שבפרשת נח, כאשר התורה מתארת את הדברים בדרך סיפור, היא מקפידה להשתמש בלשון נקייה ועדינה, ואילו בפרשת שמיני, כאשר התורה עוסקת בהלכות איסור והיתר, היא אומרת במפורש על בעלי החיים האסורים באכילה "טמא הוא לכם".
ההבדל, ביאר הגר"ד אברהם, נעוץ בכך שכאשר הדברים נוגעים להלכה ולמעשה, אין מקום ללשון מעורפלת. בשעה שבה נדרשת הכרעה מעשית, חייבים לדבר בלשון ברורה וחד-משמעית, כדי שהאדם ידע כיצד עליו לנהוג.
ומכאן לענייננו, כאשר מוסדות החינוך ניצבים בפני סכנה ממשית, אין להסתפק בדיבורים כלליים, אלא יש להציג את הדברים בצורה ברורה ולהבין מה מוטל על כל אחד ואחד לעשות.
הגר"ד אברהם פתח בתיאור חומרת המצב שבו שרויים מוסדות החינוך, אך קודם לכן הקדים יסוד נוסף הנוגע למסירות הנפש הנדרשת מן האדם על הדברים היקרים לו.
הרב הזכיר את עשרת הניסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו, ועמד על כך שניסיון אור כשדים אינו מפורש בתורה, אף שמדובר בניסיון של מסירות נפש ממש.
בביאור הדברים הביא כי כאשר אדם נדרש להילחם על עצם אמונתו ועל הדרך שבה הוא מאמין בכל לבו, הוא מוצא בתוכו כוחות עצומים לעמוד מול כל קושי, בבחינת "כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו".
לאחר מכן עבר לבאר את יסוד המערכה על פי הסוגיה בתחילת פרק "הכונס" במסכת בבא קמא, שבה נאמר כי אדם שהכניס את צאנו לדיר ונעל בפניה כראוי, פטור אם יצאה והזיקה. אולם אם הניחה בחמה ויצאה והזיקה, הרי הוא חייב.
הגמרא מבארת כי כאשר הבהמה נמצאת בחמה, יש לה מניע חזק לפרוץ החוצה, ועל כן אין די בשמירה רגילה. במצב כזה מוטלת על בעליה אחריות מיוחדת לנקוט את כל האמצעים הנדרשים כדי למנוע את הנזק.
"מטרת הכינוס הזה היא להגיד לאנשים, להגיד לתלמידי החכמים המופלגים, מעמלי תורה ומרביצי תורה שיושבים כאן, שאנחנו נמצאים במצב של 'הניחה בחמה'", אמר.
הגר"ד אברהם הרחיב בתיאור הקשיים הקשים הנערמים על מוסדות החינוך החרדיים, כאשר גורמי הפיקוח והרשויות מציבים דרישות הולכות ומתרבות, המבקשות להתערב בתוכני הלימוד ובסדרי החינוך הנהוגים במוסדות.
בין היתר התייחס לדרישות להרחבת לימודי החול על חשבון שעות לימוד התורה, בעוד שמוסדות החינוך מבקשים להקדיש את עיקר זמנם של הילדים ללימוד התורה ולחינוכם ליראת שמים, בדרך שהתוו רבותינו.
הרב עמד גם על הפערים הקיימים בין הדרישות המוטלות על מוסדות החינוך החרדיים לבין התנאים המוענקים למוסדות אחרים, ובכלל זה סוגיות שכר המלמדים, תקציבים, תקינה ואישורים שונים.
הגר"ד אברהם הדגיש כי גם כאשר מנהלי מוסדות מבקשים להתנתק כליל מתקציבי המדינה ולהקים מוסדות עצמאיים במימון פרטי, אין הדבר נתון בידם בכל מקום, שכן הקמת מוסד חדש מחייבת קבלת אישורים מן הרשויות.
כך, למשל, ישנן ערים שבהן גם אדם אמיד המבקש לממן מכספו הקמת תלמוד תורה, אינו יכול לעשות זאת ללא האישורים הנדרשים, וכל עוד אלה אינם ניתנים, אין בידו להעמיד את המוסד על תלו.
בתוך הדברים המשיל הגר"ד אברהם את המצב לתקופת גזירות יוון, שבה נאלצו ילדי ישראל להסתיר את לימודם ולהעמיד פנים כאילו הם משחקים בסביבונים, כדי שלא יתגלה שהם עוסקים בתורה.
הרב התריע מפני ההתערבות הגוברת בתוכני החינוך, העלולה להביא למצבים שבהם יידרשו המוסדות להתמודד עם דרישות המנוגדות לדרכם החינוכית ולמסורת שעליה התחנכו.
הגר"ד אברהם הבהיר כי במצב שכזה אין להסתפק בתלונות ובביקורת, אלא מוטלת החובה לנקוט את כל הפעולות האפשריות כדי לשמור על עצמאותם של מוסדות התורה והחינוך.
בהמשך התייחס לדברים שנשמעו במהלך הכינוס על חובת הכרת הטוב לנציגי הציבור, והבהיר כי אף שחובה זו גדולה וחשובה, אין היא עיקר הסוגיה העומדת עתה על הפרק.
"זה לא בגלל הכרת הטוב. זה בגלל מה שקורה בכל עת ובכל שעה", אמר.
הגר"ד אברהם הסביר כי המערכה הנוכחית נוגעת לשני תחומים מרכזיים: עצמאותם הרוחנית של המוסדות, והאפשרויות הכלכליות והמעשיות הנדרשות להמשך קיומם.
בהקשר זה הזכיר את דברי מלך סדום לאברהם אבינו, "תן לי הנפש והרכוש קח לך", ועמד על כך שגם המערכה הנוכחית נוגעת הן לנפש והן לרכוש – הן לתוכני החינוך ולדרך שבה מחנכים את ילדי ישראל, והן למשאבים הדרושים לקיומם של המוסדות.
הגר"ד אברהם תיאר את הפעילות הענפה הנעשית מאחורי הקלעים על ידי נציגי הציבור למען מוסדות החינוך, ואת הצורך בסיוע ובהתערבות בתחומים רבים.
הוא פירט את הקשיים שעמם מתמודדים מנהלי המוסדות, החל מתלמודי התורה ובתי הספר, דרך הישיבות הקטנות והגדולות, ועד לפנימיות ולמסגרות חינוך נוספות.
לדבריו, מנהלי המוסדות נתקלים באופן שוטף בקשיים בירוקרטיים ובדרישות שונות, ובמקרים רבים נדרשת פעילותם של הנציגים כדי להביא לפתרונות מעשיים ולאפשר למוסדות להמשיך להתקיים ולפעול.
ציבור ההורים, הדגיש, אינו מודע תמיד להיקפה העצום של הפעילות הנעשית מאחורי הקלעים, ולמאמצים הרבים המושקעים כדי להתגבר על הקשיים הרבים הניצבים בפני המוסדות.
בחלק נוסף של משאו שב הגר"ד אברהם אל פרשת נח, והעלה שאלה מעניינת: כיצד הגיעו בעלי החיים מכל קצוות העולם אל תיבתו של נח, וכיצד שבו לאחר המבול אל מקומות מחייתם המרוחקים?
הרב הביא את דברי האבן עזרא, המבחין בין בעלי החיים שנצטווה נח לקחת בעצמו לבין בעלי החיים שהגיעו אל התיבה מעצמם.
מכאן עמד על היסוד הגדול בחובת ההשתדלות: ישנם דברים המוטלים על האדם לעשות בכוחות עצמו, ואילו דברים אחרים מסורים להנהגתו של הקב"ה.
הגר"ד אברהם הדגיש כי גם במערכה הנוכחית אין האדם נדרש להבטיח את התוצאה, שהרי התוצאות מסורות בידי שמים. אולם מוטלת עליו החובה לעשות את כל ההשתדלות שבידו, ולפעול בכל כוחו למען הצלת מוסדות התורה והחינוך.
בהמשך פנה אל ציבור האברכים ועמד על האחריות הכבדה הנישאת על כתפיהם של גדולי התורה העוסקים בצורכי הכלל.
הרב הצביע על מסירותם של הרבנים הנוכחים במעמד, אשר למרות גילם, עומס לימודם ועיסוקיהם הרבים, טרחו להגיע כדי לחזק את הציבור ולעוררו לנוכח המצב הקשה.
הגר"ד אברהם הזכיר את דמותו של משה רבינו במלחמת עמלק, כאשר אהרן וחור תמכו בידיו, והטעים כי גם כיום מוטלת על ציבור בני התורה החובה לעמוד לימינם של גדולי ישראל, לתמוך בידיהם ולסייע להם לשאת בעול הציבור.
לקראת סיום דבריו הביא סיפור על אחד מחתניו של הגאון מטשעבין זצ"ל, אשר לאחר שניצל מן השואה הגיע לארץ ישראל והקים יקב לפרנסתו.
אותו תלמיד חכם היה מבאר בדרך צחות את מעשהו של נח, שנטע כרם לאחר המבול: כאשר העולם כולו מלא מים, והמים מצויים בשפע, הרי זה הזמן לעשות מהם יין.
הגר"ד אברהם השתמש במשל זה כדי להמחיש את הכוחות העצומים המצויים כיום בציבור בני התורה, ואת האפשרויות הגדולות העומדות בפניו להמשך בניינו של עולם התורה.
"יש כל כך הרבה מים בעולם", אמר, "יש כזה ציבור גדול בכמות וענק באיכות".
הרב עמד על ההתפתחות הכבירה של הציבור הספרדי התורני, אשר גדל בשנים האחרונות לממדים עצומים, ובקרבו מצויים תלמידי חכמים מופלגים הראויים לשמש מלמדים, מפקחים, ר"מים, משגיחים, ראשי ישיבות ודיינים.
אולם אין די בגידול המספרי של הציבור. מוטלת עלינו החובה לדאוג לכך שכל הכוחות העצומים הללו יתועלו להקמת מוסדות, להרבצת תורה ולהעמדת הדורות הבאים.
הגר"ד אברהם הדגיש כי ציבור בני התורה זקוק למערכת חינוכית איכותית, למלמדים מצוינים ולראשי ישיבות בעלי שיעור קומה, וכי גודלו ואיכותו של הציבור מחייבים הקמת מסגרות תורניות מתאימות, מתוך שאיפה מתמדת להוסיף ולהעלות את הרמה התורנית והחינוכית.
לקראת נעילת משאו שב הגר"ד אברהם אל השאלה שבה פתח: לשם מה נדרש ציבור כה גדול של תלמידי חכמים להתאסף ולבטל מזמנו היקר?
הרב הבהיר כי מטרת הכינוס היא להעמיד את ציבור ההורים על חומרת המצב שבו נתונים מוסדות החינוך, ולעורר את כולם להבנת האחריות המוטלת עליהם. כאשר עתיד החינוך הטהור עומד על כף המאזניים, אין די בעמידה מן הצד, אלא מוטלת על כל אחד החובה לפעול ולעשות את כל אשר בידו.
הגר"ד אברהם חתם בברכה כי נזכה לראות בהמשך פריחתו של עולם התורה, בהצלחת המוסדות ובישועת עם ישראל.
מעמד של אחדות וכבוד התורה
הכינוס נמשך עד לשעה מאוחרת, כאשר על אף השעות הרבות שחלפו, נותר ציבור האברכים באולם והאזין בקשב רב למשאותיהם של גדולי התורה.
במהלך המעמד צוין כי מפעלות החינוך מעניקים כיום מסגרת חינוכית לאלפי תלמידים, וכי התפתחותם המרשימה של המוסדות משקפת את הצמיחה העצומה שחלה בקרב ציבור בני התורה בשנים האחרונות.
המעמד המרומם ננעל מתוך תחושת אחריות משותפת לעתיד החינוך התורני, ומתוך חיזוק הקשר שבין ציבור ההורים, הנהלת המוסדות וגדולי התורה המלווים את פעילותם, בתקווה ובתפילה להמשך פריחתו של עולם התורה ולהצלחת המערכה על שמירת החינוך הטהור.
