דברים נוקבים ונרגשים נשמעו מפיו של מרן רבינו ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שמואל בצלאל שליט"א, ראש ישיבת "פורת יוסף" וחבר מועצת חכמי התורה, במהלך כינוס החירום "על נפש עוללנו" של מפעלות החינוך, שנערך באולמי "שירה חדשה" בירושלים בהשתתפות למעלה מאלף אברכים.
מרן ראש הישיבה, אשר הגיע במיוחד לכינוס, נשא משא התעוררות שבו עמד על חומרת המצב הנוכחי ועל האחריות המוטלת על בני התורה לנוכח המאבקים המתנהלים סביב עולם הישיבות והחינוך.
"כשרואים חורבן כזה, צריך לקום ולעשות"
בפתח דבריו הביא מרן ראש הישיבה את הפסוק בפרשת נח: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם", ואת דברי רש"י שנח עשה עצמו חולין, משום שהיה עליו לעסוק תחילה בנטיעה אחרת.
מרן הזכיר ביאור ששמע מהגאון רבי שמחה וסרמן זצ"ל, אשר התגורר בשכנותו, ועמד על התמיהה העולה ממעשהו של נח לאחר יציאתו מן התיבה.
נח יוצא מן התיבה לאחר המבול, ומגלה לנגד עיניו עולם חרב. האנושות כולה נעלמה, בעלי החיים הוכחדו, וכל הבריאה שהכיר איננה עוד. לנוכח החורבן העצום, הוא מבקש להפיג את צערו באמצעות נטיעת כרם ושתיית יין, בבחינת "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש".
אולם, כך ביאר הגר"ש וסרמן, דווקא בשעה זו היה עליו להבין כי מוטלת עליו אחריות עצומה להקמת העולם מחדש.
"כשרואים חורבן כזה, צריך לקום ולעשות", אמר מרן בשם הגר"ש וסרמן. "לא להשתקע ולהסיח את הדעת ולישון. זה החולין".
מכאן עבר מרן ראש הישיבה למציאות הנוכחית, והדגיש כי גם כאשר לנגד עיני הציבור מתנהלת מערכה קשה, אין מקום לשקוע באדישות או להסתפק בצער על המצב.
"מה שיכלו לקצץ לציבור החרדי – קיצצו"
בהמשך התייחס מרן בחריפות להתנהלות כלפי הציבור החרדי בשנים האחרונות.
"כשרואים מלחמה כזאת של אנשים, ראינו במשך כל השנים האלה, בשנתיים האחרונות, מה שיכלו לקצץ לציבור החרדי", אמר.
מרן השתמש בלשון חריפה במיוחד כדי להמחיש את תחושתו לנוכח היחס כלפי בני התורה.
"לו יכלו לסגור להם את המים ואת החשמל, או חס ושלום לעשות מחנות – יש כאלה, כנראה, שיהיו מוכנים", אמר, ובהמשך תיאר את המאבק כניסיון לפגוע בתורה ובלומדיה.
מרן התריע מפני מצב שבו, למרות חומרת הדברים בעיניו, יישאר הציבור אדיש ולא יפעל להגנת עולם התורה.
"ואנחנו שיכורים וישנים", זעק, תוך שהוא שב אל היסוד שבו פתח את דבריו על נח, שבחר לנטוע כרם במקום לקום ולפעול לנוכח החורבן.
"ש"ס לא עסקה רק בחוק הגיוס"
חלק מרכזי במשאו הקדיש מרן לפעילותה של תנועת ש"ס ולמאמצים הנעשים למען עולם התורה והחינוך.
מרן הדגיש כי פעילות התנועה אינה מצטמצמת לסוגיית חוק הגיוס, אלא מקיפה את צורכיהם של מוסדות התורה והחינוך בכל רחבי הארץ.
"ש"ס נלחמת על כל תלמיד, על כל תלמוד תורה, בכל מקום, בכל אתר ואתר", אמר.
בהמשך התייחס באופן מיוחד למגעים שהתקיימו בעניין חוק הגיוס, וחשף כי היה שותף מקרוב לדיונים הממושכים שהתנהלו בנושא.
מרן הזכיר גם את הגאון הגדול רבי חנוך כהן שליט"א, ראש ישיבות "באר התלמוד", שנכח בכינוס והשתתף אף הוא בדיונים, ואמר כי שניהם יכולים להעיד על המאמצים העצומים שהושקעו במטרה להגיע לנוסח חוק ראוי.
"ואני, וכאן עוד רבי חנוך, שהוא היה גם בוועדה, יכולים לספר את המסירות נפש שעמלו ועשו, וכמה ישיבות, וכמה מחשבות, וכמה שעות, כדי להשיג חוק ראוי", אמר.
מרן הוסיף כי במהלך הדיונים היו מקרים שבהם הרבנים דחו הצעות שונות בשל הסנקציות שנכללו בהן.
"פעמים מסוימות אמרנו: אנחנו לא רוצים חוק כזה, עם סנקציות כאלה", ציין.
בדבריו ביקש להבהיר כי מאחורי הדיונים על החוק עומדת עבודה מרובה, שחלקים גדולים ממנה אינם ידועים לציבור הרחב.
"יש כאן עמל ועבודה שלא יודעים", אמר.
"ש"ס לא שומעת לגדולי התורה? שקר וכזב!"
בהמשך התייחס מרן לטענות הנשמעות בדבר מידת כפיפותם של נציגי התנועה להוראות מועצת חכמי התורה.
מרן דחה את הדברים בלשון נחרצת.
"שמעתי כמה אומרים: ש"ס לא שומעת לגדולי התורה. שקר וכזב!", הכריז.
מרן העיד כי לאורך הדיונים על חוק הגיוס, כמו גם בעניינים ציבוריים אחרים, נציגי התנועה פעלו בהתאם להכרעות שהתקבלו על ידי מועצת חכמי התורה.
"גם החוק, כל הזמן, גם דברים אחרים, ברגע שמועצת החכמים החליטה אחרת, כולם נשמעו ועשו והלכו לאורם", אמר.
בדבריו הביע מרן התנגדות חריפה לקריאות שלא להשתתף בבחירות, וטען כי בשעה שבה עומדים צורכיו של עולם התורה על הפרק, אין מקום לאדישות ציבורית.
מרן תיאר את ההתמודדות הנוכחית כמאבק הנוגע לעצם המשכיותה של היהדות התורנית בארץ ישראל, והדגיש כי לשיטתו כל פעולה ציבורית הנעשית במסגרת המערכה נושאת משמעות רוחנית.
הסיפור המרטיט על האדמו"ר מקלויזנבורג בשואה
לקראת סיום דבריו ביקש מרן לספר מעשה ששמע במסורת מפי יהודי ששמע אותו מאחד הרבנים ששהו במחנות בתקופת השואה, לצד האדמו"ר בעל ה"שפע חיים" מצאנז-קלויזנבורג זצוק"ל.
מרן הזכיר כי האדמו"ר איבד בשואה את רעייתו ואת אחד עשר ילדיו, ועבר בעצמו ייסורים והשפלות נוראות.
והנה, כאשר הגיעו למחנה הידיעות על התקרבות כוחות בעלות הברית ועל האפשרות שהניצולים יזכו בקרוב לשחרור, פנה האדמו"ר אל אחד הרבנים ששהו עמו וביקש ממנו לפעול להקמת מקווה טהרה.
האדמו"ר הסביר כי במחנות ישנם יהודים רבים שאיבדו את בני זוגם, וכאשר יגיע השחרור יבקשו ניצולים להקים מחדש את בתיהם. משום כך יש לדאוג כבר עתה להכנת מקווה, כדי שיוכלו להינשא כדת משה וישראל ולשמור על קדושת הבית היהודי.
מרן ראש הישיבה תיאר בהתרגשות את דמותו של האדמו"ר, אשר גם לאחר שאיבד את כל היקר לו, מחשבתו הייתה נתונה לעתידם הרוחני של יהודים אחרים.
"יהודי שמאבד אחד עשר ילדיו, את הרבנית, את ההשפלות שעשו, את המכות שקיבלו – על מה הוא חושב? חושב על טהרת ישראל וקדושתם!"
לדברי מרן, הניצולים התגייסו בכוחותיהם הדלים, ובידיהם החלשות עמלו להקים את המקווה.
ואכן, כפי שצפה האדמו"ר, לאחר השחרור הגיעו יהודים רבים שביקשו להינשא, והמקווה שהוכן במסירות נפש אפשר להם להתחיל את חייהם החדשים בדרך התורה.
"כמה שיכלו להציל, הצילו", אמר מרן בהתרגשות.
מכאן למד מרן על גודל האחריות המוטלת על יהודי בשעה של משבר. גם כאשר האדם עצמו נתון בקשיים ובניסיונות, עליו לחשוב כיצד יוכל לעשות למען התורה, למען קדושת ישראל ולמען הכלל.
"לא נשכב, לא נישן – נילחם כמה שאנחנו יכולים"
בדברי הסיום שב מרן ראש הישיבה והדגיש את הצורך בעשייה לנוכח האתגרים הציבוריים.
הוא הזכיר את פעולתם של גדולי ישראל בדורות הקודמים ואת מאמציהם לעורר את הציבור להשתתפות במערכות הבחירות, מתוך רצון לבטא את כוחו של ציבור שומרי התורה והמצוות.
בהמשך עמד על הפעילות הציבורית הנעשית ברחבי הארץ, גם בערים המרוחקות ממרכזי התורה, ועל המאמצים להרחיב את מעגלי החינוך התורני והקירוב.
מרן חתם את דבריו כשהוא שב אל משל נח והכרם שבו פתח את משאו, והעמיד את האחריות לעשייה מול הסכנה שבאדישות.
"נקום במלחמה, לא נשכב, לא נישן, נילחם כמה שאנחנו יכולים, והקדוש ברוך הוא יהיה בעזרנו".
עם סיום דבריו הודה מנחה הכינוס הרב אביאל חיים חורי שליט"א למרן ראש הישיבה על משאו הנוקב, והוסיף: "אש בוערת, רבותיי, אש בוערת של חילול השם", כשהוא מבטא את האווירה שבה נאמרו הדברים.
