בשבת קודש פרשת בראשית נסתלק לבית עולמו הגאון רבי משה מרדכי הדאיה זצ"ל, רבה הספרדי של אילת במשך עשרות שנים, והוא בן 91. עם צאת השבת התפשטה הבשורה המעציבה בקרב תושבי העיר ובעולם הרבנות. מאחוריו נותרה מסכת ארוכה של הרבצת תורה, ביסוס חיי הדת ודאגה לכל יהודי – מסכת שנשזרה בתולדותיה של העיר הדרומית כמעט מראשיתה
סיפור חייו של הרב הדאיה הוא סיפורה של שליחות שנמשכה הרבה מעבר לזמן שנקצב לה. רב צעיר, שיצא מירושלים אל עיר מרוחקת כדי למלא צורך רוחני דחוף, קבע בה את ביתו ונשא בעול רבנותה במשך קרוב לשבעים שנה. העיר גדלה והשתנתה, דורות של תושבים באו בשעריה, והוא הוסיף ללוות את חייהם ולהעמיד בהם יסודות של תורה ומצוות.
שורשיו נטועים בשושלת חכמי ארם צובא וירושלים. הוא נולד בשנת תרצ"ה בחלב שבסוריה, לאביו רבי יצחק ולאמו מרת לבנה. סבו היה המקובל הגאון רבי שלום הדאיה זצ"ל, מראשי ישיבת המקובלים "בית אל", ודודו היה הגאון רבי עובדיה הדאיה זצ"ל, בעל שו"ת "ישכיל עבדי". מבית זה יצא אל הדרך, כשהמסורת התורנית של משפחתו מלווה את צעדיו.
בצעירותו עלה לארץ עם משפחתו וגדל בירושלים. את תורתו קנה בישיבת "שערי ציון" של מרן הראשון לציון הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, ולמד מפי גדולי תורה ובהם הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל, בעל "ציץ אליעזר", הגאון רבי שמעון אפרתי זצ"ל והגאון רבי יעקב כלאב זצ"ל. כבר בגיל שמונה עשרה שימש לתקופה קצרה כרב מושב מגדים, ולאחר מכן שב ללימודיו בירושלים. בהמשך כיהן ברבנות בירוחם ובדימונה.
בשנת תשט"ז פנה אליו הרב הראשי לישראל, הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, וביקש ממנו לצאת לאילת לשלושה שבועות. אילת של אותם ימים הייתה יישוב דרומי מבודד, והצרכים הרוחניים בה דרשו טיפול. במהלך השליחות, שהתארכה לשישה שבועות, הכשיר הרב הדאיה את מקווה הטהרה הראשון לנשים בעיר.
מששב לירושלים ודיווח על הנעשה, ביקש ממנו הרב הרצוג להמשיך בשליחות שנה נוספת, ולאחריה לשוב לירוחם ולדימונה. אלא שגם בתום אותה שנה נותר באילת. השליחות הקצרה נעשתה למשימת חייו, ובמקום שאליו הגיע לזמן קצוב הקים עם רעייתו מרת אסתר את ביתו ומשפחתו.
לאורך השנים פעל להקמת בתי כנסת ומקוואות טהרה, לביסוס מערך הכשרות, להרבצת תורה ולחיזוק שמירת השבת. תשתיות אלו נדרשו לשרת את תושבי העיר, ולצדם את ציבור המבקרים הגדול המגיע אליה. עבודתו הרבנית ליוותה את התפתחותה של אילת והעניקה בסיס לחיי היהדות בעיר.
לצד בניין מוסדות הדת נרקם הקשר האישי עם בני העיר. הרב הדאיה הכניס ילדים בבריתו של אברהם אבינו, לימד נערים לקראת הגיעם למצוות וסידר חופות לזוגות שהקימו את ביתם. הוא ליווה משפחות בשמחותיהן ובשעות צערן, והיה כתובת לעצה ולפיוס. בפרסום רשמי של עיריית אילת הודגשו דרכי הנועם שבהן נהג, נכונותו לגשר בין אנשים ואהבתו לכל אדם.
במרץ תשפ"ה העניקה לו עיריית אילת אות מפעל חיים. ההוקרה ביטאה את הקשר העמוק שנוצר במשך השנים בין הרב לתושבים מכל חלקי הציבור. בתעודה שניתנה לו הוזכרו בני העיר שליווה מאז ילדותם, הזוגות שקידש והמשפחות שהכירו את עצתו ואת מאור פניו.
בערוב ימיו זכה לנחת מיוחדת: בחודש סיוון תשפ"ו נבחר בנו, הגאון רבי יאיר הדאיה שליט"א, לכהן כרבה הספרדי של אילת. הבן, ששימש את אביו ולמד ממנו את דרכי הפסיקה וההנהגה, נטל את עול הרבנות בעיר שבה גדל. האב אף זכה להשתתף במעמד הכתרתו ולראות בחייו את המשך מפעלו.
עם היוודע דבר פטירתו הביעו הרבנים הראשיים לישראל צער על הסתלקותו. מרן הראשון לציון הגאון רבי דוד יוסף שליט"א העלה על נס את גדלותו בתורה ואת פועלו להקמת מוסדות תורה, בתי כנסת ומקוואות, שנעשה בענווה ובאהבת הבריות. הגאון רבי קלמן מאיר בר שליט"א הדגיש את ידיעותיו הרחבות בתורה, לצד הארת הפנים וההקשבה לכל אדם.
קרוב לשבעים שנה חלפו מאז אותה שליחות ראשונה. הרב הצעיר שהגיע מירושלים נעשה לרבם של דורות ולדמות שזכרה חקוק בחיי העיר. בתי הכנסת, המקוואות, שיעורי התורה והבתים היהודיים שליווה עומדים כעדות לפועלו; ובנו ממשיך את הדרך שסלל במסירות, בנועם ובאהבת ישראל.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
