ערב ראש השנה תשפ"ז מסר הגאון הגדול רבי שמואל טולידנו שליט"א שיחת חיזוק בהיכל קהילת "חניכי הישיבות ברית יעקב" בבני ברק, במהלכה הרחיב ביסודות עבודת התשובה וראש השנה, ובצורך שלא להסתפק בשינוי חיצוני של המעשים, אלא לחולל שינוי עמוק בדרגת הנפש.
בפתח דבריו עמד הגר"ש טולידנו על מעלת החיבור לקהילה של תורה ועל מסירות הנפש הנדרשת בדורנו לכל דבר שבקדושה.
"מה נפלא ומפעים לראות את קול התורה הרועש והגועש, המהדהד בין כותלי בית המדרש ומעורר את הלבבות", אמר. "כל מי שזוכה להיות חלק מקהילה קדושה זו, ובעיקר מי שמחובר אליה בנפשו, זוכה בעצם לחיבור המרומם אותו לדרגות הגבוהות ביותר של היהדות. חיבור זה אינו משפיע רק על האדם כפרט, אלא יש בכוחו להרים ולהצעיד קדימה את המשפחה כולה".
לדבריו, "בדורותינו אלו אי אפשר להצליח בשום דבר שבקדושה אלא אם כן מוסרים עליו את הנפש ממש. בין אם אדם פונה להקים ישיבה, תלמוד תורה, בית כנסת או אפילו שיעור תורה קטן – מיד נערמים מולו עיכובים ומניעות מכל עבר, ורק בכוחה של מסירות נפש אמיתית ניתן לפרוץ את החומות ולהצליח".
"התשובה היא חובה הלכתית"
מכאן עבר הגר"ש טולידנו לעסוק בגדרי מצוות התשובה. "הרמב"ם בראשית הלכות תשובה מלמד אותנו יסוד עצום: התשובה אינה רק אמצעי שנועד לכפר על העוונות או כלי להתקרבות להשם יתברך, אלא היא מצוות עשה מן התורה המוטלת כחובה גמורה על האדם".
לדבריו, כשם שבכל מצווה ישנם גדרים ופרטים שיש ללמוד, כך גם במצוות התשובה: "אם אדם ינסה לעשות תשובה לפי הבנתו השטחית בלבד, מבלי ללמוד את הלכותיה ופרטיה, הוא עלול להחסיר חלקים מהותיים ממנה".
הגר"ש הרחיב בחידושו של הרמב"ם בגדר הווידוי, שאינו מסתכם באמירת "חטאתי, עוויתי, פשעתי", אלא דורש מהאדם להביע בפיו גם את החרטה ואת הקבלה לעתיד.
"לעמוד ולומר בלב שלם ובשפתיים רוטטות: ריבונו של עולם, אני מתחרט חרטה גמורה על מעשה פלוני ופלוני, ואני מקבל על עצמי שלא לעשותו עוד – זהו מבחן האמת של האדם. אם האדם אינו שלם עם עצמו לחלוטין, המילים הללו פשוט ייעצרו בגרונו".
"העולם אינו הפקר"
בהמשך עמד על כך שהרמב"ם קבע את הלכות תשובה דווקא בספר המדע, העוסק ביסודות האמונה.
"מצוות התשובה מקפלת בתוכה את כל יסודות האמונה כולם", אמר. "כאשר אדם שב בתשובה, הוא מצהיר בראש ובראשונה על אמונתו החיה והעמוקה שהעולם אינו הפקר. יש מנהיג לבירה, יש אלוקים חיים ומלך עולם השולט עלינו, וממנו אנו מקבלים את חיותנו בכל רגע ורגע".
לדבריו, אחד האתגרים הגדולים בדור הוא ההרגל לראות את מאורעות העולם כמערכת טבעית המנותקת מהשגחת הבורא. בהקשר זה הביא את המעשה באדמו"ר מסאטמר זצ"ל, שהתנגד להוצאת עיתון יומי בקהילתו לאחר שעיין בעיתונים וראה כיצד מתוארים בהם מאורעות העולם אך ורק כתוצאה מפעולותיהם של בני אדם.
"הסוד של התשובה מתחיל בהכרה שהעולם אינו הפקר, שהאדם אינו אדון על החיים שלו וחייו מסורים בידי הכוח העליון ששולט עליו בכל רגע. מכאן מגיעים ליסוד האמונה בשכר ועונש – הידיעה שמעשי האדם משפיעים, שיש דין ויש דיין".
"קודם כל – עצור"
חלק מרכזי בשיחה הוקדש לדברי רבנו יונה על שני סוגים של תשובה: תשובה על חטא מקרי, שאינו תואם את דרגתו הרגילה של האדם, ותשובה על חטא שכבר הפך להרגל ולחלק מדרגתו.
בחטא מקרי, הסביר, החרטה היא העומדת בראש התהליך. לעומת זאת, כאשר מדובר בהרגל קבוע, הסדר שונה לחלוטין.
"בחטאים מעין אלו אין כל תועלת להתחיל בחרטה. כאן הסדר הוא הפוך: קודם כל עצור! קודם כל תעזוב את המעשה ותקבל על עצמך שלא לחזור אליו עוד. להפסיק את הבטלה מלימוד התורה, להפסיק את הזלזול במצוות, את הדיבורים האסורים ואת המראות האסורות".
אולם גם לאחר השינוי המעשי, הדגיש, עדיין נדרשת החרטה על העבר. בכך ביאר את לשון הפיוט "בן אדם מה לך נרדם": "ומפשע וגם רשע ברח" – תחילה הבריחה מהחטא וקבלה לעתיד; ורק לאחר מכן "ופחד מאסונים" – ההתבוננות בעבר והחרטה עליו.
"רק כאשר יש לאדם גם קבלה לעתיד וגם חרטה על העבר, תשובתו שלמה והוא יכול לבוא ולהתוודות לפני השם יתברך".
"תשובה אמיתית חייבים לעשות בשורש"
בהמשך השיחה הזהיר הגר"ש טולידנו מפני הסתפקות בקבלות נקודתיות שאינן משנות את מצבו הפנימי של האדם.
"יסוד התשובה הוא לשנות את דרגת הנפש הפנימית. אדם שמנסה לשנות רק את המעשים החיצוניים, מבלי לגעת בשורש אישיותו, מרמה את עצמו ותשובתו לא תחזיק הרבה זמן".
לדבריו, "דרגת הנפש היא הקובעת אם הוא יקום בזמן, כמה ישקיע בתפילה ובלימוד, מה יאכל, מה ידבר וכמה יכעס. ניסיון להילחם במעשים הבודדים מבלי לשנות את דרגת הנפש הוא חסר סיכוי. תשובה אמיתית חייבים לעשות בשורש – בדרגת הנפש הפנימית".
"כל אדם מגיע עם קופה ריקה"
לקראת סיום עסק הגר"ש טולידנו במשמעות הדין בראש השנה ובביאור בקשת "כותבנו לחיים".
"הכתיבה של הקדוש ברוך הוא בראש השנה היא עצמה הבריאה של החיים", הסביר. "ביום זה הקדוש ברוך הוא בורא לאדם את האוצר הרוחני והגשמי שלו לשנה הבאה, ושם מונחים כל פרטי חייו ואיכותם".
בעניין זה הביא את משלו של החפץ חיים על העשיר והעני המגיעים לראש השנה: העשיר סבור שיש לו "חזקה" על עושרו ורק מבקש להוסיף עליו, ואילו העני משלים עם מצבו ומבקש רק הקלה מסוימת.
"אומר החפץ חיים: שניהם טועים טעות חמורה. אין שום חזקה בעולם. כל אדם, ללא יוצא מן הכלל, מגיע לא' בתשרי עם קופה ריקה לחלוטין. אין בה מאומה מעברו. ביום זה נפתחים הספרים, וכל אחד צריך שימלאו לו את קופתו מחדש מן השמים".
"האדם משליך את עצמו מנגד"
את דבריו חתם בעבודתו המרכזית של ראש השנה – המלכת הקב"ה.
"כל הבקשות האישיות, הסליחה והמחילה, הושמטו מעיקר תפילות היום. עיקר התפילות עוסקות בכבוד שמים ובהמלכת הבורא. האדם יודע שהוא עומד בשעות אלו במשפט שבו נקבעים כל חייו ומאורעותיו לשנה הבאה, ואף על פי כן עבודתו היא להשליך את עצמו מנגד ולהקדיש את כוחו ותפילתו לגילוי כבוד שמים".
לדבריו, גם בדור שבו האדם חש קטן וחלש לעומת הדורות הקודמים, אין לזלזל בכוחה של התפילה: "אם חז"ל ציוו אותנו להמשיך ולהתפלל, הרי שיש בכך הבטחה שהתפילות הללו מסוגלות להתקבל. אין התורה מצווה על תפילת שווא".
הגר"ש טולידנו חתם במילות תפילת ראש השנה: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
