בעיר צפרו שבמרוקו, עיר ואם בישראל שהעמידה מתוכה שורה מפוארת של חכמים ומרביצי תורה, זרח אורו של הגאון רבי ישועה שמעון חיים עובדיה זצ"ל, מגדולי חכמי העיר ומי שלימים נשא על שכמו את עול רבנותה והנהגתה.
רבי ישועה נולד בכ"ז באייר תרל"ב לאביו רבי מסעוד עובדיה ולאמו ג'מול. את ראשית תורתו קיבל מאביו, ולאחר מכן מפי חכמי צפרו רבי אבנר אג'ייני ורבי יוסף אג'ייני, ואף למד בחברותא עם רבי רפאל עמרם מאמאן.
כבר בצעירותו דבק בתורה בכל כוחו ושקד על לימוד הש"ס והפוסקים במסירות נפש. לאחר נישואיו לאסתר בת רבי מיימון עזראן גברה התמדתו עוד יותר. על אף שחי בדוחק ובעוני, לא נתן לקשיי החיים לגרוע מסדרי תלמודו. מדי לילה היה משכים כשלוש שעות קודם עלות השחר ושוקע בתלמודו, וממשיך בעמלו עד שעות מאוחרות. אביו רבי מסעוד הדריכו בנתיבות התורה, בנגלה ובנסתר, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. מתוך שקידתו הגדולה ועיונו בש"ס ובפוסקים צמח לתלמיד חכם חריף ובקי, שתורתו הייתה אומנותו.
בשנת תרנ"ב הצטרף לישיבת "וזאת ליהודה", שהקים רבי משה מורצייאנו בצפרו. לצד שקידתו בתורה החל במשך השנים לשאת גם בעול הציבור. לאחר פטירת אביו בשנת תרס"א שימש שליח ציבור בבית הכנסת, נשא דרשות מדי שבת ושימש כגזבר העניים, כשהוא משלב את עמל התורה עם דאגה מתמדת לבני קהילתו.
לצד גדלותו בתורה נודע רבי ישועה גם במידותיו התרומיות ובצניעותו המופלגת. בנו, הגאון רבי דוד עובדיה זצ"ל, העיד עליו כי היה "בורח מן התארים", ואף לאחר פטירתו נמנע הבן מלהרבות בתוארי כבוד על מצבת אביו. ליבו היה פתוח לצורכי בני קהילתו, ובמשך שנים נשא בתפקיד גזבר העניים ודאג לחלוקת כספי הצדקה לנצרכים. דמותו שילבה אפוא תקיפות של תלמיד חכם ופוסק, שעמד על משמר ההלכה ומנהגי אבותיו, עם ענווה אישית, טהרת הלב ודאגה לזולת – מידות שליוו את הנהגתו התורנית והציבורית לאורך ימיו.
בשנת תרע"ג חלה במחלה קשה. חכמי העיר הוסיפו לשמו את השם "ישועה", ומאז נודע בשמו המלא – רבי ישועה שמעון חיים, ובראשי התיבות ישמ"ח.
בשנת תרצ"ט החל לכהן ברבנות העיר צפרו. גם מתוך עול הרבנות והנהגת הציבור לא פסק מתלמודו, והותיר אחריו אוצר תורני חשוב. כתביו נדפסו בספרים "ישמח לבב", "תורה וחיים" ו"תשובת השנה", ובהם חידושים, פסקים, דרושים ובירורים במקצועות התורה.
בו' באלול תשי"ב, בהיותו בן שמונים שנה, השיב הגאון רבי ישועה שמעון חיים עובדיה את נשמתו ליוצרה ונטמן בצפרו – העיר שבה נולד, עמל בתורה, הרביץ תורה והנהיג את עדתו. את המשך שלשלת הרבנות נשא אחריו בנו, הגאון רבי דוד עובדיה זצ"ל.
