מבצעי סוף העונה הפכו כבר מזמן לאחד מסימני ההיכר של ימי הקיץ. עשרות אחוזי הנחה, חיסולי מלאי והצעות מוגבלות בזמן מציבים בפני שומרי ההלכה שאלה מעשית: האם החשש שהמבצע יחלוף והמחיר יאמיר נחשב ל"דבר האבד", ומאפשר לקנות בגדים גם בתשעת הימים? בפסק הלכה אקטואלי ומנומק דן הגאון רבי ערן חבה שליט"א בסוגיה, מעיין בדברי הפוסקים ומברר את גדרי ההיתר והאיסור הלכה למעשה.
מדבריו עולה כדלהלן:
- אין להתיר באופן גורף לקנות בגדים בתשעת הימים רק בגלל שיש מבצע.
- אף שיש בפוסקים היתר של "דבר האבד" (כגון יריד חד-פעמי שבו המחירים זולים במיוחד), הגר"ע חבה מסביר שכאשר ההוזלה נובעת בגלל עצם תשעת הימים – שהחנויות מורידות מחירים משום שפחות אנשים קונים – אין זה בכלל "דבר האבד", בדומה למה שכתב ה"נשמת אדם" לגבי שכירת פועלים בחול המועד.
- בנוסף הוא מחדש שבשבוע שחל בו תשעה באב (למנהג האוסרים), יש טעם נוסף לאסור, משום שקניית בגדים כלולה בגדר איסור כיבוס, ועל איסור זה כלל לא מצאנו את היתר "דבר האבד".
- לסיכום: מבצעי סוף עונה רגילים אינם מהווים היתר לקנות בגדים בתשעת הימים, ובוודאי לא בשבוע שחל בו תשעה באב.
להלן הפסק המלא:
בדין קנית בגדים במבצע בימי תשעת הימים
בפמ"ג והביאו המ"ב [תקנ"א סקי"א] היקל בדבר האבד בתשעת הימים וז"ל "אם הוא יריד י"ל דהוי דבר נאבד ושרי בכל עניין אם הוא מוצא אז בזול יותר" והמקור להיתר הוא ממה שהתירו מלאכת דבר האבד בחוה"מ והדברים צ"ב דלא בכל איסור מלאכה הותר דבר האבד וכגון במלאכה דרבנן בשבת לא היקלו בדבר האבד ומנ"ל לפמ"ג לדמות דבר לדבר והדברים צ"ב.
ובפרט למש"כ חלק משיטות הראשונים שההיתר של דבר האבד במועד הוא מחמת שאם לא נתיר לו יבא לידי הפסד ויצטער ובכך ימנע משמחה במועד ולפי"ז ודאי שלא שייך היתר זה בט' הימים דשם אין מניעה להצטער, ונראה דס"ל לפמ"ג שההיתר של דבר האבד במועד הוא משום שכל האיסור מלאכה במועד יסודו הוא שימי המועד צריכים להיות ימים מיוחדים לשמחה ובזה שנמנעים ממלאכה ומפסיקים את השגרה יש ביטוי לזה שהימים הם מיוחדים לימי שמחה.
ולפי"ז י"ל שזה הכל כשסיבת ההתעסקות במלאכה היא מחמת דבר שבשגרה דדבר זה הוא סתירה להעמדת מהות הימים לימי שמחה, אבל אם סיבת ההתעסקות במלאכה היא מחמת מקרה של הפסד אין בזה סתירה להעמדת הימים לימי שמחה דההתעסקות במלאכה היא מחמת צורך מסויים ולא מחמת ההתעסקות הרגילה שיש בכל השנה וזה הבסיס להיתר של דבר האבד במועד, והבין הפמ"ג ששורש איסור מלאכה שיש בה שמחה בימי המועד ובימי האבלות שווה, דהיינו שאיסור מלאכה שיש בה שמחה בימי האבלות הוא מחמת שימים אלו צריכים להיות מיוחדים לאבלות בדיוק כמו שימי המועד, וא"כ שייך ההיתר של דבר האבד גם בזה דכשמתעסק במקרה של מניעת הפסד אין כאן התעסקות במלאכה שבשגרה ואין בזה סתירה להעמדת הימים כימי אבלות וצער ולכן התיר הפמ"ג לסחור ביריד שהזדמן דס"ל שבכה"ג אין בזה סתירה להעמדת הימים כימי שמחה או כימי צער וכנ"ל וא"כ יש מקום לומר שאם יש מצב שהמחיר כעת הוזל בחנויות שוב יהיה מותר כמו יריד.
והנה יעוי' בנשמת אדם (כלל ק"ו או' ו') על המבואר בגמ' שהתירו במועד לשכור פועלים המקבלים שכר מתרומת הלשכה בכדי לפקח על כלאיים וכד' ומה שעשו כן דווקא במועד מבואר שם שזה מחמת שבמועד הפועלים נשכרים יותר בזול והק' החיי"א דא"כ לכל מלאכה יהיה מותר לשכור פועלים היות ובמועד הפועלים בזול והוי דבר האבד, וע"ש מש"כ להוכיח מזה, ולכאו' צ"ל בזה שכל ההיתר של דבר האבד הוא רק אם הסיבה שזה דבר האבד היא סיבה חיצונית אבל אם מחמת האיסור מלאכה נוצר מצב שהפועלים בזול אין זה בכלל ההיתר של דבר האבד וא"כ היות ומן הסתם סיבת הוזלת המחירים בט' הימים היא מחמת מה שלולי זה יקנו פחות אין כאן את ההיתר של דבר האבד וכדין שכירות פועלים בחוה"מ.
עוד יש לדון לאסור קנית בגדים לכהפ"ח בשבוע שחל בו דכל ההיתר של דבר האבד נאמר על האיסור של משא ומתן אבל בימים שיש איסור כיבוס מבואר בגר"א (תקנ"א ס"ח) דבכלל איסור כיבוס הוא לקנות בגדים והיינו שאיסור כיבוס גדרו להעמיד בגד חדש ועל איסור זה לא מצאנו שנאמר ההיתר של דבר האבד.
עוד יש להוסיף דהגם שנאסר רק משא ומתן של שמחה ומבואר בפוסקים דהיינו קניה לצורך הרווחה אבל הצורך הרגיל בצורת החיים הפשוטה כגון מכונת כביסה וכד' אינה בכלל איסור זה ומ"מ מבואר בסעיף ז' דהתעסקות עם תיקון בגדים וה"ה לקנות כמבואר שם בב"י זהו עניין בפנ"ע שאסור להתעסק בכך משום שהוי משא ומתן של שמחה, (ומלבד הטעם שהוזכר בירושלמי משום שבטלה אבן השתיה שזה נאמר על שבוע שחל בו ט"ב), והביאור בזה דבהתעסקות עם צרכי הגוף דקנית בגדים ותיקונם לעולם חשיבא כמשא ומתן של שמחה כאשר איננה להרווחה בעלמא, ומ"מ אי משום כך יש היתר בדבר האבד וביריד כמש"כ בפרי מגדים, אך משום כיבוס שהוא איסור בפני עצמו יש לאסור בכל עניין לכאורה וכמשנ"ת.
