מאת: הרה"ג שמואל עדס שליט"א
שאלה: מנהג הספרדים להכריז בט' באב את שנות החורבן, בסידורים הישנים כתוב שיש לחשב את השנים באופן ששנת תשפ"ה היא 1957 לחרבן, ובסידורים החדשים ובחלק מהלוחות כתוב ששנת תשפ"ה היא שנת 1956 לחורבן, מה הנכון לנהוג.
תשובה: יש למנות את השנים כפי המנהג הישן בכל הארצות [לכה"פ 700 שנה] שמונים בשנת תשפ"ה 1957, [וסימנך 'חיים' פחות מהספירה הלועזית] ואכן לפי המבואר ברמב"ם שנת תשפ"ה נחשבת לשנת 1956 לחורבן אלא שנהגו מקדם להחשיב את ט' באב כראש השנה לחורבן, ולכן אנו מתחילים את המניין של שנה הבאה. [וכמובן שאין לעורר מחלוקת בענין החרבן שנחרב מחמת מחלוקת].
הנה מבואר בגמרא בע"ז ט' שמנין שנות החרבן מתחיל משנת ג' אלפים תתכ"ט. [והבית גופיה נחרב לרש"י ורמב"ם בתתכ"ח ולתוספות בתתכ"ט] ולפי זה שנת תשפ"ה היא שנת 1957 לחורבן, אמנם מבואר ברמב"ם שמנין השנים שלנו היום הוא לשנה המוקדמת לאדם הראשון, ומנין הגמרא הוא לאדה"ר, [ושנת תשפ"ה היא תשפ"ד לאדה"ר] ולפי זה יש להפחית שנה מכל החשבונות. ולפי זה תמהו כמה מחכמי זמנינו שהמנין הנהוג למנות את החרבן בתוספת של 2 שנים על היחידות [פ"ה=1957] הוא מוטעה ומתעלם מהחישוב האמיתי של השנים, ועל כן הורו לשנות את המנין.
ויבוקש הדבר וימצא שמקור המנהג למנות באופן זה מוזכר בכפתור ופרח [700 שנה] ובתקון ישכר [500 שנה] וביארו שהמנהג מיוסד על שיטת הרמב"ם שהבית חרב בתתכ"ט ומונים את שנת החרבן בכלל. [לא כמו צורת המנין של הגמרא שמונים מתת"ל] אמנם יש בזה תימה גדולה שהכפתור ופרח מצא מקור למנין השנים באופן זה מרב שרירא גאון, ודברי רב שרירא הולכים כפי השנים של הגמרא ולא לפי שנים שלנו. [והגם שאין שקר במנין באופן זה כיון שמתכוונים לכלול שנת החרבן, אבל הוא תימה לחדש מנין היפך חז"ל]
אך בס"ד נמצא [סיני קי"ט ע"י הג"ר שלום הלוי שליט"א] הלכות תשעה באב מסמוך לתקופת הגאונים [כ950 שנה] שמוזכר מנהג ההזכרה בזה"ל 'ומזכירים עמהם ראש שנה לחרבן לפי שהוא חל ביום תשעה באב וכשהקהל שומעים זאת אומרים ברוך דיין האמת' הרי מבואר שיסוד ההזכרה הוא מדין 'ר"ה לחרבן' ואם כן מובן היטב שמונים את מנין השנה הבאה, והגם שכל המניינים מונים לתשרי וניסן, [וגם הגמרא משווה את מנין שנות חרבן לשאר סוגי המניינים] כפי הנראה כאן נהגו לעשות את תשעה באב כעין ראש השנה לענין מניין זה מפני עגמת נפש.
וכמו"כ נמצא לוחות שנה בגניזה הקהירית [820 שנה] שבו רשום בת"ב כמנהגנו ויש לוחות [790 שנה] שבהם משתנה מנין השנה בת"ב מהמנין של השנה שעברה, ולפי זה ההכרזה בת"ב נועדה להודיע את התחלת המנין לשנה הבאה. ואכן מצאו לזה [ר' מוריה תמ"ח עמ' שנ"ה] אסמכתא מימות התלמוד [1600שנה] במצבות קבורה בעיר צוער שמנו את השנים לחורבן הבית, ובמצבות שאחרי ת"ב מונים בהם לשנה הבאה, הרי משמע שנהגו מזמן הגמרא בא"י לחשב את השנים באופן זה.
סוף דבר מנהג ההכרזה וצורת המנין באופן זה, שרשו נעוץ בימי קדם ואין טעם וריח לשנותו. [הדברים התבארו בס"ד באריכות בירחון האוצר ק"ה ובקובץ בית אהרון וישראל חודש אב].
