"אחד היה אברהם ויירש את הארץ" (יחזקאל לג, כד)
בעוד שלושה מבניו של מרן אביר יעקב זיע"א ממשיכים להנהיג את קהילת יהודי תאפילאלת שבמרוקו, בחר השלישי שבבנים, מרן רבי אברהם זיע"א, להתיישב בארץ ישראל. עוד בחיי חיותו של אביו בשנת תרל"ג, נטל רבי אברהם את רשותו לעלות לארץ האבות כאשר אותה נפשו, והוא בן שלושים ושתים שנה בלבד.
בידעו את גודל תשוקת אביו לחונן את עפרה של ארץ ישראל, החליט רבי אברהם שהוא יהיה הנחשון והחלוץ שלפני המחנה. אלא שבסופו של דבר, למרות רצונו הכביר של מרן אביר יעקב זיע"א, לא אסתייע מילתא כידוע ובהיותו על אם הדרך נסתלק לגנזי מרומים ומנו"כ בדמנהור שבמצרים.
עם עלייתו ארצה, קבע רבי אברהם את מגוריו בעיר טבריה, שם השתקע מכבר הגאון רבי אליהו אילוז זצ"ל מבני העיר תאפילאלת שעלה ארצה כבר בשנות נערותו.
כדרכו מאז עמדו על דעתו, סרב רבי אברהם להתעטר בכתרה של רבנות, וקדש את דרך ההתבודדות וההסתגרות, כשהוא מייחד את כל זמנו וכוחותיו לשקידה מופלגת על התורה. למרות שלא נשא בכל מינוי רשמי, היה ביתו משכן קבע לתלמידי חכמים וצורבים שבאו לדרוש את פניו וחילו למוצא פיו. גם אורחים ונוסעים ממדינות צפון אפריקה נמנו על באי ביתו שהיה פתוח לרווחה וכל אורח ודל סעדו על שולחנו.
למרות צניעותו המופלגת ועל אף מאמצי ההסתרה שנקט רבי אברהם, נודע טיבו והתפרסם שמו בכל הארץ, על שום מעשים שהיו והתבדרו בין הבריות. זאת ועוד, עם הדפסת ספרי מרן אביר יעקב זיע"א והפצתם בכל תפוצות ישראל (בשנת תרמ"ז), כשהסכמות נלהבות מכל חכמי ארץ ישראל מעטרות אותם, נודע שמו של רבי אברהם ורבים פקדו את מעונו ברצותם להכיר את בנו של אותו צדיק.
מפורסמת העובדא על רבי יחיא לחיאני זצ”ל, שהיה בבית רבי אברהם, ובא ללכת סמוך לל”ג בעומר למירון, ואמר לו רבי אברהם זיע”א, תדע, שרשב”י יהיה כאן עמנו היום בלילה, ואתה צריך להשאר עמנו, רבי יחיא לא שמע לרבי אברהם ויצא לדרכו, ובאמצע הדרך נמלך ושב לבית רבי אברהם, ולמחרת בבוקר הגיע בשורה קשה כי אחד הקירות בציון רשב”י התמוטט, והיו שם פצועים והרוגים רבים.
[ראה מעשה זה עם תוספת נופך, בהקדמת חתדב"נ הרב יהודה אריה הראל זצ”ל לס’ מאור ישראל, וכן בס' אביר יעקב].
נועם שבת
ישנו פיוט ידוע ומיוחד בשם: "אשירה לכבוד יום שבת", שמו של המחבר הוא 'אברהם' כפי שחתם בראשי הבתים, אך לא ידוע מיהו. יש ששיערו שהמחבר הוא רבי אברהם אביחצירא זיע"א. [יצויין: כי הפיוט 'יום השבת טוב להודות' של אחיו הגדול הגה"ק רבי מסעוד אביחצירא זיע"א, התחבר על יסוד המשקל והניגון של פיוט זה. אף הגה"ק רבי מכלוף פדידה זיע"א חיבר פיוט לכבוד שב"ק בשם 'מזמור שיר ליום השבת בניב שפה ברורה' וכך כתב עליו בספרו כתם פז: 'נועם- אשירה לכבוד יום שבת'].
משכנות לאביר יעקב
בס' ישראל סבא קדישא (שחיבר חתדב"נ רבי דוד יהודיוף זצ"ל, מהדורת תש"פ עמ' 440) כותב דבר פלא אודות מקום קבורת רבי אברהם, בזה"ל:
כשביקר רבינו (בבא סאלי) בעיר טבריה, סיפר לו הקברן שביום שנפטר רבי יעקב ראה בחלומו לוויה גדולה, ונתבקש להכין קבר. לשאלתו למי? ענוהו לרבי יעקב אביחצירא. תמה הקברן בחלומו ואמר, הלא רבי יעקב נמצא כעת במצרים בדרכו לארץ ישראל, ענו לו שרבי יעקב נפטר היום והמלאכים מביאים אותו לכאן, לכן חושה ואל תאחר, וכן עשה. הקברן הראה לרבינו את מקום הקבר שהכין. ומאז נהג רבינו ללכת למקום זה, שאין עליו לא מצבה ולא שם ולהשתטח שם. מקום זה נמצא ליד קברו של רבי אברהם אביחצירא זיע"א. גם הצדיק רבי יוסף וולטוך זצ"ל הכיר את המקום והיה רגיל להשתטח שם באומרו כי שם קבור רבי יעקב אביחצירא.
ובהערות (שם) הוסיף בנו המו"ל: זכורנו כד הוינא טליא לקחנו מו"א זיע"א והראנו את המקום אשר הראהו רבינו בבירור, והצביע בידו ואמר בין קברו של רבי אברהם לקבר שמימינו לצד הכנרת במקום הריק, זהו המקום שבו נקבר רבי יעקב זיע"א. כיום לאחר שהמצבה חודשה והורחבה, המקום הנז' מכוסה במצבה שעל קברו של רבי אברהם וחיבר את האוהל להיות אחד.
גם שא"ב כ"ק האדמו"ר רבי דוד חי אבוחצירא שליט”א, נוהג לנסוע בכל שנה לקברו של רבי אברהם בטבריה ומעתיר בתפילה על הכלל והפרט, ומידי פעם מזכיר השמועה הנ”ל מסבו הגדול סידנא בבא סאלי זיע”א.
וחיזוק לזה נמצא באיגרת קודש בכתב ידו הטהורה של אביר יעקב זיע”א, אשר כתב לבנו רבי אברהם בעת שנסע ממרוקו לארץ ישראל, ושם כתב רבי יעקב לאנשי טבריה, מתוקף מעלתו של בנו אחד היה אברהם, ושיתמכו בו בעין יפה וברוח נדיבה, ובתוך דבריו כותב, שידו של בנו כידו שלו, ופיו כפיו, ובמכתב זה רואים את החיבור הרוחני המיוחד שבין רבי יעקב לרבי אברהם.
רבי אברהם נולד בשנת תר"א ונתבש"ם בי"א אדר א' תרע"ג, ומנוחתו כבוד בבית העלמין הישן בעיה"ק טבריה. הניח אחריו את בנו הרה"צ רבי יחיא הי"ד זצ"ל אשר מנוחתו כבוד בסמוך לציון של מור אביו זיע"א.
