ירושלים של מעלה נפרדה השבוע מאחת מדמויותיה הטהורות והשקטות – הצדיק האמיתי רבי אפרים רביע זצ"ל, אשר חי כל ימיו בעבודת ה' בדבקות נוראה, בענווה ובפשטות אופיינית לבני ירושלים של הדור הקודם.
המנוח גדל בצעירותו בשכונת קטמון הישנה בבית אביו הגדול, חכם יוסף רביע זצוק"ל, וספג מילדותו אווירה של תורה, יראת שמים וזיכוך המידות. מכיריו מעידים כי כל הנהגותיו היו מתוך ניקיון הדעת אמיתי, ללא פניות, מתוך חתירה תמידית לאמת ולעבודת ה' בשלמות.
רבים מתושבי השכונה זוכרים את מראהו המיוחד בשמחת תורה בבית הכנסת פורת יוסף קטמון, עת היה עומד ומזמר את פיוט ה"אלף בית" בניגון עתיק ומרגש, בשמחה עצומה ובדבקות של ממש. קולו הצלול היה ממלא את ההיכל, וסוחף עמו את הקהל כולו לריקוד של קדושה ושמחה, לצד גדולי ירושלים, וביניהם מרן הכהן הגדול חכם שלום כהן זצוק"ל.
לצד שמחתו הפנימית, היה שקדן מופלג ובקיא בכל חלקי התורה. שעות ארוכות היה יושב והוגה, מתוך עמל ויגיעה, הרחק מן הפרסום והכבוד. דמותו הקרינה שילוב נדיר של שמחה, עומק ועבודה פנימית מתמדת.
עם הסתלקותו, רבים חשים כי אבדה דמות של אמת ופשטות, מן השרידים האחרונים של הוויית ירושלים הישנה והטהורה.
ת.נ.צ.ב.ה.
