רבי אברהם כיסה את החמין כהרגלו בשמיכה מלמעלה בערב שבת. כשקם לתפילת הנץ – ראה שהפלטה נכבתה, והחמין עדיין רותח. לשכנים בשעה כזו לא שייך להעביר את החמין, ולכן החליט לקחת את החמין להכניס אותו לתוך השמיכות.
הוא ידע כמובן שאסור להטמין לכתחילה בשבת, אבל הוא טען בתוקף שהטמנה במקצת הוי הטמנה לדעת מרן, ואם כן בוודאי יכול להטמין את הסיר כי שינוי מהטמנה להטמנה מותר.
בקידוש שאחרי הנץ סיפר את שהיה, אך מולו קמה מאומה והוכיחוהו על מה שעשה. כעת הוא תוהה: האם מותר היה לו להשלים את הכיסוי? האם מותר לשים מלכתחילה כיסוי על גבי החמין בשבת עצמה?
תשובה
הנה בבית יוסף סי' רנ"ג סעי' א' תפס בפשיטות שהטמנה במקצת נחשבת הטמנה כפי הנראה מדברי הגאונים שכתבו שההבדל בין שהייה להטמנה, ששהייה היא על גבי כסא של ברזל ואילו הטמנה היא בתוך הגחלים. הרמ"א שם נחלק עליו שלא נחשב הטמנה רק כשמכסהו מלמעלה. ובב"ח אות י' אכן העמיד את דברי הגאונים בקדירה המוטמנת, ושבזה כתבו הגאונים שמותר רק על כסא של ברזל, וכדברי הב"ח משמע להדיא ברמב"ן שבת מ"ז ב' וכן סברו ראשונים רבים [ר"ת ספר הישר סי' רל"ה רבינו יונה בפרק לא יחפור רא"ה ריטב"א ר"ן בסוגיא בשבת מ"ז ב' ועוד] שאין איסור להניח על גבי גחלים מצד איסור הטמנה. (באופן שאין איסור שהייה) אך הרשב"א כתב כדברי הבית יוסף להוכיח מדברי הגאונים ששהייה על גבי גחלים נחשב הטמנה. [בבית יוסף לא הזכיר כלל שיטות הראשונים בזה וכפה"נ לא היו לפניו]
עוד נחלקו רבותינו הראשונים אם מטמין קדירה בדבר שאינו מוסיף הבל ומניחו על גבי כסא והקדירה המוטמנת מקבלת הבל מהאש, אם נחשב הטמנה במוסיף הבל. והרי כפי המבואר לעיל לדעת הרמב"ן זו ההטמנה המותרת המבוארת בדברי הגאונים, וכן מבואר בר"ת וכמה ראשונים אך לדעת הרשב"א שהנחה על גבי גחלים נחשב הטמנה, אין מקור בדברי הגאונים ואכן סובר הרשב"א שנחשב שהבגדים שעוטפים את הקדירה מוסיפים הבל. הגם שההבל מגיע מחמת דבר אחר. ודברי רבינו יונה והטור כהרשב"א, והביא הב"י בשם הר"ן את המחלוקת בין הרמב"ן ולרשב"א ורבינו יונה והטור ונקט להחמיר. יש לציין לדעת רבינו יונה שהטמנה במקצת מותרת אבל מוסיף הבל מחמת דבר אחר בהטמנה בכולה אסור.
בדברי הראשונים והאחרונים מבואר שכלפי הנידון השני של מוסיף הבל מחמת דבר אחר, המנהג היה פשוט כסברת המקלים [ר"ת רמב"ן ריטב"א ר"ן שבת מ"ז טור סו"ס רנ"ז רשב"ץ נכדו ר"א אבן טוואה, ובאחרונים זכור ליצחק הררי בשם מהר"ם בן חביב והביאוהו בארץ חיים סתהון ושאר האחרונים] אך כתבו כמה מגדולי הדורות שהגם שיש מנהג להקל בזה מ"מ ראוי להחמיר ולכסות על גבי כלי הפוך שלא יגע הכיסוי בקדירה עצמה כמש"כ התשב"ץ והו"ד באחרונים[א]. כיום פשט המנהג לכסות על הקדירה עצמה אבל מכסים רק מלמעלה ולא מהצדדים והגם שלדעת מרן השו"ע הטמנה במקצת חשובה הטמנה לא חששו להחמיר ב' חומרות אלו אלא סמכו להקל באופן שמטמין במקצת במוסיף הבל מחמת דבר אחר. והקדירה אינה מחוברת למקור האש.[ב] וכתב באור לציון ח"ב פי"ז שאפשר שגם מרן עצמו לא היה חושש להחמיר באופן שמצטרפים ב' הסברות להקל.[ג]
כלפי גדר הטמנה מצד אחד, לכאורה נראה מדברי הבית יוסף שגם הטמנה רק מהצד העליון חשובה הטמנה, וכמש"כ בב"י סי' רנ"ז ד"ה ומ"ש רבינו ובענין. שמותר לשים שמיכה על גבי לוח שעל גבי קדירה, כיון שהלוח אינו מעלה הבל כלל. הרי מבואר שקירוי בלבד חשוב הטמנה לדעת מרן.[ד]
וכעת עולה הספק שכיון שלדעת מרן הטמנה של צד אחד חשובה הטמנה, הגם שאנו תופסים להקל בהטמנה זו, מחמת צירוף הסברא של מוסף הבל מחמת דבר אחר. עדיין לכאורה נוכל לסמוך מספק על דעת מרן להחשיב שהקדירה נקראת מוטמנת ויוכל להוסיף עליה הטמנה נוספת וכדין המבואר בשבת דף נ"א ובשו"ע סי' רנ"ז סעי' ד' שקדירה שטמונה בכיסוי דק אפשר להוסיף עליה כיסוי עבה. ולכאורה הוא הדין לדעת מרן שקדירה הטמונה במקצת יהיה מותר להטמינה בכולה.
אמנם נראה שאי אפשר להקל בזה, שהרי מקור דברי מרן שהטמנה מצד אחד חשובה הטמנה, הינה מדברי הר"ח שכתב 'ושיהוי זה אינה הטמנה אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת עליה וכו'. מוכח ששהייה בגחלים חשובה הטמנה. אך לפי המנהג שנהגו להטמין הטמנה גמורה על גבי כיסא של ברזל. מבואר שפירשו את הגאונים כפירוש הב"ח וכפה"נ בדברי הרמב"ן, ונפל המקור מדברי הגאונים להחמיר בהטמנה במקצת, וחזר הדין להקל בזה וכמבואר בדברי הראשונים שהחילוק בין הטמנה לשהייה הינו שבהטמנה לא שולט אויר ובשהייה שולט אויר. ונמצא שהמנהג להקל במוסיף הבל מחמת דבר אחר נותן לנו להקל גם כן בהטמנה במקצת במוסיף הבל מחמת עצמו.
ומה שאנו מחמירים שלא להטמין בכולו במוסיף הבל מחמת דבר אחר, הטעם הוא לחוש לסברת רבינו יונה שסובר שמוסיף הבל מחמת דבר אחר נאסר רק בהטמנה בכולו[ה]. (וכן לחוש שהפלאטה נחשבת מוסיף הבל מחמת עצמו[ו], ומצטרף השמיכות מלמעלה להחשיב את הכל טמון בדבר המוסיף הבל שזה אסור גם לדעת הרמב"ן וסיעתו) אבל אין אנו חוששים לסברת הרשב"א שהטמנה במקצת הוי הטמנה, כיון שהב"י למד דין זה מחמת דס"ל שמוסיף הבל מחמת דבר אחר אסור ולכן פירש שבדברי הגאונים מדובר בקדירה שאינה טמונה, ורק לכן הוא החמיר במוסיף מחמת דבר אחר ולדידן שמתירים מוסיף מחמת דבר אחר נפל היסוד נפל הבין כיון שאפשר להעמיד דברי הר"ח בדבר המוטמן. [וע"ע במקורות[ז]]
נמצינו למדין שלענין דינא אנו תופסים לעיקר שהטמנה מצד אחד אינו נחשב הטמנה כלל וכדעת רוב ככל הראשונים. ומטעם זה פשוט שאין להקל להשלים את הכיסוי באופן שעשה הטמנה במקצת בערב שבת.
לפי כל זה לכאורה הדין נותן שמי ששכח לשים את השמיכה על גבי האוכל בערב שבת יהיה רשאי לתת את השמיכה בשבת עצמה, שכיון שאנו נוקטים שאין שם הטמנה רק בכולו אין סיבה להחמיר בשבת יותר מערב שבת, כיון שלא נאסר לגרום שיהיה יותר חום בסיר [במבושל כל צרכו] אלא רק בדרך הטמנה. אך הגם שאנו מדמין לא נעשה מעשה, להקל להדיא נגד דעת מרן ללא הכרח וללא מנהג. אבל כיון שמעיקר הדין כיסוי הקדירה אינו נחשב הטמנה כלל ודלא כמרן, אסור להשלים את הכיסוי לכיסוי מלא.
גם לדעת מרן אפשר שמודה לאסור להשלים כיסוי, שמא לא החמיר מרן להחשיבו כהטמנה רק מחמת ההבל אבל אין כאן 'שם הטמנה' גמור כלפי אינו מוסיף הבל והסברא לחלק בזה היא שכלפי דבר המוסיף הבל יש להחשיב 'טמון' כבר במקצת כיון שמספיק מקצת הטמנה לשמור את החום המתווסף, משא"כ בדבר שאינו מוסיף אין תועלת בהטמנה כלל כשהטמין במקצת.[ח] [יש לציין שלבני אשכנז פשוט שאסור להשלים הכיסוי כיון שדעת הרמ"א ורוב האחרונים להקל בהטמנה במקצת, אמנם לדעת החזו"א שמחמיר בהטמנה במקצת יל"ע וכנ"ל]
סוף דבר לפי השו"ע נוטה שכיסוי הקדירה מלמעלה חשוב הטמנה, ולדבריו היה מקום להקל להשלים הטמנה במקצת בדבר שאינו מוסיף הבל [ואינו מוכרח]. אך מנהגינו להקל לשים שמיכה מבעוד יום רק מלמעלה. מקור המנהג הוא שלא חששו ל'מוסיף הבל מחמת דבר אחר' אך נראה גם שאנו תופסים שמעיקר הדין הטמנה מצד אחד אינה חשובה הטמנה. ולכן אסור להשלים כיסוי שהוטמן מצד אחד[ט]. אמנם אין ראוי לתת לכתחילה בשבת עצמה הטמנה מצד אחד על גבי הסירים במבושל כל צרכו, שאין לנו הכרח גמור לנטות מהכרעת מרן בזה, וכלפי זה אין לנו מנהג להקל. [אך המקיל יש לו על מה לסמוך וכמבואר] ובאינו מבושל כל צרכו אסור מן הדין לשים שמיכה על גבי הסיר בשבת עצמה.
העולה מהאמור:
- הטמנה בערב שבת מותרת בדבר שאינו מוסיף הבל ובשבת נאסר כל הטמנה.
- נחלקו הראשונים א- אם הטמנה בצד אחד נחשב הטמנה, ב- אם מותר להטמין מבעוד יום בדבר שאינו מוסיף הבל אך מוסיף הבל מחמת דבר אחר.
- אחרוני ספרד הקילו מעיקר הדין במוסיף הבל מחמת דבר אחר, פוסקי אשכנז הקילו בהטמנה במקצת.
- מנהגינו (בין האשכנזים בין הספרדים) להקל לשים שמיכה על גבי הסירים ולא מהצדדים.
- לפי פוסקי אשכנז טעם הקולא הוא מצד שלא חששו להטמנה במקצת ולפי פוסקי ספרד עיקר הטעם הוא מצד שלא חששו למוסיף הבל מחמת דבר אחר רק מחמירים לכתחילה שלא להטמין מהצדדים.
- לפי פוסקי אשכנז פשוט שאסור להשלים את הכיסוי כיון שנוקטים הקדירה לא היתה מוטמנת מבעוד יום.
- לפי פוסקי ספרד, מצד הסברא היה מקום להקל להשלים את הכיסוי באופן שנכבה הפלאה כיון שאפשר שנקטו שמעיקר הדין הטמנה במקצת חשובה הטמנה.
- אך אעפ"כ נתברר בס"ד שהעיקר לדינא לפי המנהג שהטמנה במקצת אינה חשובה הטמנה [ודלא כמרן השו"ע] ולכן גם לפי פוסקי ספרד אסור להשלים את הכיסוי בשבת.
- לפי זה מי שרגיל לשים כיסוי על גבי החמין בערב שבת ושכח לשים בערב שבת רשאי לשים אפילו בשבת כיון שאין זה חשוב הטמנה כלל. אמנם אין להקל בזה למעשה כיון שנראה שדעת מרן להחמיר בזה ולא מצאנו קולא בזה בפוסקי ספרד, ומפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה.
הארות וציונים
[א] שו"ת תשב"ץ חלק ב סימן קל
והיתר השהייה על גבי כירה הוא שכיון שהאויר מפסיק בין הקדרה ובין האש אינו קרוי הטמנה בדבר המוסיף הבל שאסור אפילו מבעוד יום אלא כשהקדרה היא מונחת על הדברים המוסיפים הבל ואין אויר מפסיק ביניהם וזה הוא דעת הרמב"ן ז"ל אבל הרב ר' יונה ז"ל הוא אוסר כשהיא מוטמנת למעלה בבגדים ויש מקילין כדעת הרמב"ן ז"ל. והרוצים להחמיר כדעת הרב ר' יונה ז"ל אינם מטמינים
למעלה בבגדים אלא מכסים אותה בחצי חבית וזה אינו קרוי הטמנה שהרי האויר מפסיק בין הקדרה לגחלים ולמעל' אינה מוטמנת בבגדים אלא מכוסה בחצי חבית ואין זה קרוי הטמנה וכן אני נוהג:
וז"ל נכד התשב"ץ מהר"א אבן טוואה בשו"ת תשב"ץ חלק ד (חוט המשולש) טור ג סימן ח
זהו מנהגנו שהוא מיוסד על דעת הגאוני' ז"ל והסכימו עליו רש"י והרז"ה והרמב"ן והר"ן זצ"ל וכדאי הם לסמוך עליהם להקל ובפרט שכבר נהגו כן כל קהלות אלו ומנהגן של ישראל תורה'
ראה ארץ חיים סי' רנ"ז, זכור ליצחק סי' ע"ד מהדו"ח עמ' רצ"ה עי"ש. וראה בזכור ליצחק בהמשך הדברים שסיים 'דהן אמת דאנן בכל מילי אזלינן בתריה דמר"ן בכל הוראותיו ומשפטיו ובהנך מילי לא עדינן כותיה דרבינו מרן אפשר דנהרא נהרא ופשטיה שכך היה מנהגם אז מימי קדם כותייהו דהמקילין בזה משום כבוד ועונג שבת כדכתב הרא"ש וכו'.
[ב] עיקר התירו של הרמב"ן מיוסד על זה שהקדירה אינה נוגעת בגחלים. אבל אם הקדירה נוגעת בגחלים מצרפים את השמיכות עם הקרקעית להחשיב את זה כהטמנה בדבר המוסיף הבל. אמנם כתב הרמב"ן בדרכו השניה שבאופן שהקדירה נוגעת בקופה של מוכין והקופה נוגעת בגחלים הרי זה נחשב כנוגע בגחלים ממש. שלא צריך ממש נגיעה בגחלים אלא עצם זה שנראה הדבר שהקדירה נוגעת בגחלים אסור. ולפי זה יתכן שפלאטה שחופה את הגוף חימום, גם כן יש להחשיבו כגוף החום כיון שהוא נראה אחד עם הגוף חימום. ולפי זה אי אפשר להקל לכסות את הפלאטה בשמיכה. אמנם למה שיתבאר להלן דלדידן נקטינן לעיקר כסברת הרמ"א שהטמנה במקצת לא הוי הטמנה אתי שפיר. [ועוד יש לצרף דסו"ס הפלאטה אינה דבר ששייך בו הטמנה, ולא דמי לגחלים]
[ג] ואפשר שיש לדייק כן גם בדברי הרשב"א גופיה, שכל מה שהחמיר בהטמנה במקצת הוא רק בגחלים עצמם שניכר שהוא מקפיד על חומו עי"ש בלשונו. שהרי גם הרשב"א שם מודה לסברת ר"ת שיש הבדל בין שהייה להטמנה, ורצונו לומר שההבדל בין שהייה להטמנה הוא שבשהייה רואים שאינו מקפיד על חומו כל כך ומשאיר גלוי וגם באופן שמשאיר חלק מהשמיכות פתוח ניכר שאינו מקפיד כ"כ ורק בגחלים שניכר שהוא מקפיד לשים ממש בתוך הגחלים החמירו. (אך מהראיה שלו משמע לכאורה להיפך עי"ש ודו"ק)
[ד] אמנם אפשר שהבית יוסף מדבר דווקא באופן שנותן את הסיר בתוך כלי רחב, ונותן שמיכה על כל הכלי הגדול גם מהצדדים, ולכן אם אין כיסוי לסיר הגדול נמצא שהשמיכה נוגעת בגג הכלי, ומצטרף השמיכה שמחוץ לכלי הגדול להטמנה אחת. אמנם כיון שאנו יודעים שדעת הב"י שהטמנה מצד אחד חשובה הטמנה מסתבר שגם מה שכתב כאן הטעם הוא מצד הטמנה בצד אחד, אך בדעת הטור שהחמיר שלא יתן את השמיכה על גבי הקדירה עצמה נראה שאין ראיה שסובר כהב"י שהטמנה מצד אחד חשובה הטמנה וכמבואר. [וע"ע בית מאיר רנ"ג סעי' א' שמפרש בשו"ע שרק בגחלים חשוב הטמנה מצד אחד כיון שיש חשש שקצת גחלים יסובבו את הקדירה ולפי זה צריך לפרש בב"י כטור, ובאופן שנותן רק על גבי הקדירה ולא גולש לצדדים לא חשוב הטמנה כלל]
[ה] ומש"כ בשו"ת הרשב"ץ הנ"ל שנותנים חצי חבית על גבה, אין הכוונה שהטמינו רק חצי סיר, אלא שהטמינו את כל הסיר ובחצי העליון היה הפסק של חבית.
[ו] אמנם יש מהפוסקים שכתבו שאין לחוש לזה מטעם שהגוף חימום מחופה והפלאטה אינה הגוף חימום עצמו, אך יל"ע בזה כנ"ל אות ב' שלפי המבואר ברמב"ן שבת מ"ז ב' שקדירה בתוך קופה, נחשב שהקדירה עצמה נוגעת בגחלים. ומשמע דס"ל שכל שהוא ביחידה אחת עם הקדירה נחשב כגוף הקדירה. ולכאורה הוא הדין גם כלפי הגחלים שכל שהוא מאוחד עם הגחלים יש להחשיבו כגוף הגחלים.
עוד יש שדנו להתיר מצד הסברא שלא שייך להטמין בפלאטה, אך צ"ע אם שייך לחבר סברא זו גם בשיטת הרמב"ן שסובר שאפשר לפצל את שם הטמנה משם מוסיף הבל. (כלומר הרמב"ן סובר שקופה שמונחת בתוך הגפת אסורה, מתרי טעמי שהיא נוגעת במוסיף הבל והיא טמונה לגמרי בבגדים. והרי ששם 'הטמנה' מגיע מכח הבגדים שמעליה, ושם מוסיף הבל מגיע מתחתיה. וא"כ הגם שבקרקע לא שייך הטמנה, מכל מקום בקרקע שייך שם מוסיף הבל)
[ז] ואמנם הרשב"א הוכיח שהטמנה במקצת הוי הטמנה מהמשנה 'נוטל את הכיסוי והן נופלות' אך כנגדר בחדושי הר"ן דחה ראייה זו, וגם הב"י החמיר בהטמנה במקצת מטעם ראיית הרשב"א אלא מטעם דברי הגאונים, ומכנגד בראשונים שלא סברו כרש"י [שהטמנה ושהייה עניין אחד הן] לא מצאנו כמעט חברים לסברת הרשב"א. [ראה תורת הקדמונים ג' ל"ז] אמנם מרן החזו"א החמיר בהטמנה מצד אחד וס"ל דכן העיקר בדעת הראשונים [ופליג על הרמ"א וכל אחרוני אשכנז שהתירו] והשיבו על דבריו, ואציין בקצרה.
חזו"א סי' ל"ז סקי"ט ד"ה והנה, משמע מדבריו שלדעת הרמב"ן אסור הטמנה במקצת ומניח ע"ג גחלים חשוב הטמנה במקצת אפילו אם הקדירה מגולה. צ"ע טובא דלהדיא ברמב"ן שאסרו מגע של המוסיף הבל בקדירה רק בגלל שהשאר מוטמן באינו מוסיף הבל. ומה שכתב החזו"א שלדעת רבינו יונה והרשב"א אין ראיה לאסור הטמנה במקצת, הוא צ"ע טובא, כי ברשב"א לפנינו מפורש שהחמיר הרשב"א בהטמנה מצד אחד. [אך בדעת רבינו יונה אכן משמע להדיא שמתיר הטמנה מצד אחד] ומה שהוכיח מסתימת הרא"ש והטור לאסור הטמנה מצד אחד שהוצרכו לשים לוח ע"ג דפני הכירה, צ"ע שכל נידון הרא"ש והטור מיירי כשהקדירה סגורה בתוך תנור קטן, שבזה דנו הראשונים אם התנור עצמו שהוא סגור נחשב הטמנה משא"כ על גבי כירה גלויה. ומכנגד בהרבה ראשונים הדברים מפורשים להיתר. החזו"א בהמשך דבריו מביא מסמ"ג סמ"ק והתרומה שמבואר מדבריהם שע"ג גחלים בקדירה שאינה טמונה שרי, ותמה מדברי הגאונים שעל גבי גחלים נחשב הטמנה. להנ"ל דברי הסמ"ג והסמ"ק והתרומה מצטרפים לשאר הראשונים שהתירו הטמננה מצד אחד ודברי הגאונים מתפרשים בקדירה טמונה וכד' הרמב"ן. עוד הביא מאו"ז שכתב להתיר שהייה ע"ג גחלים ודלא כהר"ח וסיים אבל להטמינו בגחלים מסתבר לאסור כהר"ח. ותמה החזו"א מה נקודת החילוק בין הדברים עי"ש מש"כ בזה, להנ"ל אתי שפיר שהשהייה במגולה שרי ובקדירה עטופה אסור.
[ח] ראה מה שטען הגרי"מ רובין בארחות שבת ח"א בירורי הלכה ב' לענין הטמנה ללא כיסוי, שדקדק שם שבמוסיף הבל מחמת עצמו החמירו גם ללא כיסוי משא"כ באינו מוסיף הבל מחמת עצמו. והגם שיש לדחות דבריו בדעת הראשונים שהקילו בהטמנה במקצת. אך בדברי הרשב"א שהחמיר בהטמנה במקצת יש מקום רב לדבריו דהנה לכאורה יש לתמוה איך החמיר הרשב"א בהטמנה במקצת הרי לעיל מיניה כתב שהסיבה שמחמירים בהטמנה יותר משהייה תלוי בזה שלא שולט אויר בהטמנה, ואיך יתכן שיחמיר בהטמנה מלמטה שהאויר שולט. אך נראה מדויק ברשב"א שרק במוסיף הבל מחמת עצמו שרואים שהאדם הקפיד להטמין ממש בתוכו, החמירו בהטמנה במקצת. [אך יש דיוקים סותרים, ובפרט דמשמע מדבריו שגם באינו מוסיף הבל חשוב הטמנה גם במקצת עי"ש ואכמ"ל]
יש להעיר שהגרי"מ רובין מסתמך על דברי ר"ת בספר הישר שסיר שמוטמן רובו בגחלים דינו כמוטמן, [ומטעם זה החמיר בסיר בישול איטי כדין הטמנה בכולו] והשיג עליו הגר"י נויבירט [ס' אוצרות השבת] שר"ת החמיר דווקא באופן שיש שמיכה מלמעלה כנראה מבואר מדבריו, ודחה הגרי"מ שבהכרח מדובר באופן שהכיסוי מגולה דאל"כ פשוט שיהיה אסור לתת אפילו מקצת בתוך הגחלים כמבואר בגמרא שאסור לתת קופה שבתוכה קדירה על גבי גחלים. אך באמת בלשון ר"ת נראה להדיא שמדובר באופן שכיסה את הקדירה לגמרי. ונראה שהפירוש בדברי ר"ת (כפי שנראה להדיא בדבריו שם) דס"ל שבאמת אין חשש כלל שגחלים מלמטה וכיסוי למעלה, שכל מה שאמרו בגמרא דבכה"ג אסור, נאסר מדין שהייה ע"ג קדירה, ולכן באופן שהוא נתבשל כמאכל בן דרוסאי או קדירה חייתא אין בזה קפידא, וזה עיקר דבריו שם לחלק בין דין שהייה לדין הטמנה ומפרש שמה שאמרו בגמרא 'אסוקי הבלא' הינו מדין שהייה ולא מדין הטמנה. [אכן הוא חידוש גדול מאוד שיש איסור שהייה בגפת של זיתים ולא רק בגחלים ראה רמב"ן שבת מז ב' שדחה סברא זו]
[ט] הגם שיש טעם נוסף לקולא.
