מעטים המוסדות בירושלים שעיצבו דורות של בני תורה כ"תלמוד תורה מגן דוד", ומעטים האנשים שהותירו עליו את חותמם כמותו — הגה"צ חכם נתן סאלם זצוק"ל. בראיון נדיר שהעניק מרן ראש הישיבה רבי אברהם סלים שליט"א ל"איגוד עמלי תורה", שחזר את ימי הזוהר וההתמודדות, גילי עוני וגדלות, שפעל בהם אביו הצדיק כשהוטל עליו לנהל את המוסד.
ת"ת "מגן דוד" נפתח בשנת תר"פ, ושימש בית גידול לבני החכמים יוצאי חלב. מנהלו הראשון היה הגאון חכם אהרן רפול, בנו של חכם עזרא רפול מייסד המוסד. שנים אחר כך, לאחר שחכם אהרן הועבר לכהונת אב"ד תל אביב, הוענק שרביט ההנהגה לידי חכם נתן סאלם זצוק"ל — ומכאן התחילה תקופה חדשה בתולדות התלמוד תורה.
"אבא לקח את התפקיד בכל כוחו, לב ציבורי, לב כללי", מתאר רבי אברהם סלים שליט"א. "הוא לא ראה דבר דרך עיניו שלו בלבד, אלא פעל למען שארית הפליטה. עוד לפני כן היה מסתובב בבתי הכנסת הירושלמיים, עומד לפני הקהל ותובע מההורים לשלוח את ילדיהם לתלמודי התורה, להחזיר את אלו שירדו לעבודות, ולמשוך כל ילד למקום תורה".
עוני מחפיר — וחינוך טהור
המציאות באותם ימים הייתה קשה מנשוא. רעב ממשי, מצוקת פרנסה כואבת, ומשכורות המלמדים כמעט שלא שולמו. רבים מהילדים היו יתומים מאב או מאם, ולעיתים משניהם. ההורים, מול מציאות בלתי אפשרית, נטו לשלוח את ילדיהם לחינוך הממלכתי או לעבודה: למכור ירקות, להצטרף לפחח, לעבוד בסנדלרות או בסבלות. "לא הייתה אז המוטיבציה הלימודית שיש היום", מספר ראש הישיבה.
במצב זה, כל פעולה של חכם נתן למען שמירת הטהרה החינוכית נראתה בעיני הוועד הלאומי כמרד במערכת. הוא אף פוטר מעבודתו בת"ת "דורש ציון" שהיה כפוף תקציבית לוועד — אך לא ויתר. כשקיבל את ת"ת "מגן דוד", נדרש לנהל מוסד שתקצובו עמד על שישים אחוז בלבד, והורי הילדים — עניים מרודים — לא יכלו לשלם מאומה.
ומאיפה הגיעו משכורות למלמדים? כאן מתגלה גדלותו העצומה.
חכם נתן היה מודיע למלמדים כי יעשה ככל יכולתו להשיג עבורם את משכורותיהם, אך "אינו יכול להתחייב". וכיצד פירש זאת? לא לקח פרוטה משכרו עד שאחרון המלמדים קיבל הכול עד הגרוש האחרון. אמו של מרן ראש הישיבה הייתה מספרת על לילות שבהם הלכו לישון רעבים — אף שהיה כסף בבית — משום שהחליטו לייעד אותו למלמדים בלבד.
מסירות נפש עד לפרטים הקטנים
באחת הפעמים, כשראה שהילדים מגיעים בגשם וילקוטי הבד סופגים מים ומרטיבים את הספרים, הלך ורכש מכספו ילקוטי עור לכל התלמידים. באותה תקופה ממש הוא ואשתו לילו לישון רעבים. זו הייתה רגישות נפשית של דור אחר — דור של מסירות בלתי נתפסת.
עוד ביטוי לענוותנותו היה סירובו לקחת כספים שהוצעו לו מתורמים מחו"ל שביקשו שיצום ויתפלל עבורם לפני עסקאות — כפי שהיה מקובל אז. "אבא לא רצה לצום", מספר בנו, "כי מלמד הוא, ואסור לו להיות חלש".
מי גדל תחת ידיו?
למרות סערות הדור, ולמרות שבני נוער רבים נסחפו אל החלוציות ופריקת העול, יצאו מתלמוד תורה "מגן דוד" גדולי תורה רבים, ממשפחות שנשארו דבקות בתורה ובמסורת.
בין הבולטים: בניו של הגאון הקדוש חכם יעקב עדס זצ"ל — ובהם הגאון רבי יצחק עדס שליט"א, הגאון רבי יהודה עדס שליט"א, והגאון רבי עזרא עדס זצ"ל רבה של הרצליה. גם הגאון רבי יחזקאל סיטון שליט"א ורבים נוספים למדו שם בתקופות אלו.
