פסק הלכה דרמטי לגבי הפרשה ממעשרות עבור נישואי הילדים

בפסק הלכה שמתפרסם לראשונה בכותל המזרח, מורה מרן הגאב"ד הגרש"י זעפראני במענה לשאלת גבאי קופת רבותינו על הפרשת חסכון ממעשרות, כי חלק מהמעשרות ניתן להפריש עבור חסכונות בנישואי הילדים בתנאים מסוימים.

מצורף פסק ההלכה המלא:

(להורדת קובץ להדפסה לחץ כאן)

• פסק הלכה •

בעניין הפרשת כספים ממעשר כספים
ונתינתם בקרן השקעות עבור נישואי הילדים מעת היוולדם

יו"ד סימנים רמ"ט רנ"ז

למרן הגאב"ד הגאון הגדול
רבי שלמה ידידיה זעפראני שליט"א
המאיר דרכנו ונתיבתנו בכל אשר נלך
השלו' והברכה!

בשנים האחרונות התעורר הציבור לחשיבות השקעת כספים בחסכונות הנושאים תשואה, במטרה לחסוך לצורך חתונות הילדים בעתיד, ואף קמו ארגונים המעודדים לכך ביתר שאת כגון ארגון 'בנקל', אשר באו וקבלו את ברכת הרב על פעילותם. לחסכונות אלו יש חשיבות גדולה, בהיותם מקלים את העול על קופות הצדקה הכורעות תחת עומס הפניות, של הורים שקרסו כלכלית בשל הוצאות נישואי ילדיהם.

והנה עלתה שאלה הנשאלת רבות על ידי האברכים;

• א. האם מותר להשקיע כספי מעשרות לטובת נישואי הילדים, באופן שנוטל הלוואה בלידת הילד ומשקיעה בקרן הנושאת תשואה, ואת ההלוואה פורע מכספי מעשר?
• ב. אם כן – מאיזה גיל מותר להפריש מעשרות כך, האם מגיל הלידה או לאחר מכן.
• ג. ומה הדין בכה"ג שלא נוטל הלוואה ומשקיע, אלא מפקיד מעשרות מדי חודש בחודשו לקרן הנושאת תשואה ותשמש לו לנישואי הילדים בחלוף הזמן.

בהזדמנות זו נמסור את תודתנו העמוקה בשם הנעזרים הרבים בקופת רבותינו ובאיגוד עמלי התורה בכלל, ובשם כל עולם התורה וקהילות הקודש, על שזוכים אנו להנהגת הרב ולהכוונתו בכל פרט ופרט, במסירות נפש עצומה.

ברוב כבוד ויקר
גבאי קופת רבותינו
שע"י איגוד עמלי התורה

תשובת מרן הגאב"ד שליט"א:

בס"ד, י"ד שבט תשפ"ה

לגבאי קופת רבותינו יצ"ו

לאשר נשאלתי מהו להפריש מכספי מעשר להקמת קרן לילדים ע"י שהאב מפקיד לכך מדי חודש, או ע"י שהאב בעת הולדת בנו או בתו מקבל הלואה גדולה מקרן צדקה ע"מ שישקיע אותה באמצעותם בקרנות המניבות פרי באופן המותר, ואת ההלואה יפרע מכספי מעשר [200 ₪ כל חודש] כדי שבבוא הזמן [כגון לאחר כ' שנה] יהיה להם לעזר ולמשען בעת הנישואים לצורך קנית דירה ושאר צרכי הנישואין. ונשאלה השאלה האם יכול להשתמש בכספי המעש"כ לצורך זה.

וכתבתי את הנלע"ד בענין וזה החילי בעזרת צורי וגואלי.

הנה נפסק בשו"ע יור"ד הלכות צדקה סימן רמ"ט ס"א שיעור נתינתה [של הצדקה] אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר. וא' מעשרה מדה בינונית, פחות מכאן עין רעה. ובס"ב נפסק בשו"ע לא ימנע עצמו פחות משלישית השקל בשנה. והנה בהרמ"א שם כתב בשם מהרי"ל דאין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה כגון נרות לביהכנ"ס או שאר דבר מצוה אלא יתננו לעניים.

והנה בדין מעשר כספים עיין אהבת חסד פי"ט ס"א אשר כתב שעיקר מצות מעש"כ לחלקו לעניים. וכבר הבאנו את דברי הרמ"א בשם המהרי"ל שאין לעשות בהם מצוה אחרת. מיהו הש"ך שם סק"י בשם מהרש"ל, ודרישה בשם תשובת מהר"ם דכשאינו יכול לעשות המצוה אלא מכספי מעשר מותר לו לעשותה מכספי מעשר. ובשטמ"ק [כתובות נ ע"א] כתב בשם הרב המעילי דאם נותן חומש, בודאי שאת המעשר הנוסף יוכל ליתן לכל דבר מצוה.

כמו"כ כתב שם הט"ז סק"א בשם הדרישה שמותר לתת מהמעשר כדי להכניס חתן לחופה. ועיין גמרא כתובות [נ"ב ע"ב] הא נמי דאוריתא הוא דכתיב "קחו נשים והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים". בשלמא בנים בידיה קיימי, אלא בנתיה מי קיימיה בידיה, הא קמ"ל דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבה לה. מבואר מכאן שקוראה הגמרא לנדוניה דין דאוריתא. ואכן כתב שם המהרש"א דמצוה מן התורה לאדם ליתן נדוניה לבתו. וגם אם נאמר דלאו דווקא דאוריתא הוא אלא דברי קבלה דנביאים, מ"מ ציוו חכמים לעשות כן.

וכן נפסק בשו"ע אבהע"ז [סימן נ"ח ס"א] ציוו חכמים שיתן אדם מנכסיו מעט לבתו וזהו הנקרא פרנסה. המשיא בתו סתם לא יפחות לה מכסות הפוסקים לעני שבישראל. בד"א כשהיה האדם עני אבל אם היה עשיר ה"ז ראוי ליתן לה לפי עשרו. ובב"ש [סק"ב] כתב דאין כופין אותו דאע"ג דכסות ילפינן מקרא "ואת בנותיכם תנו לאנשים" ואיתא בש"ס כתובות נ"ב היינו דנכסיה ונליבשיה וניתיב לה מידי, מ"מ אין כופין אלא להשיאן, כמו דאין כופין על שיעור נתינת נדוניה אלא להשיאן. מיהו סיים שם דהב"ח כתב דכופין על הכסות.

והנה בשו"ע יו"ד סימן ר"ן מבואר דבכלל מצות הצדקה להשיא לו אשה וז"ל אין לו אשה ובא לישא משיאין לו ושוכרים לו בית ומציעים לו מטה וכלי תשמישו ואח"כ משיאין לו אשה, וכן מבואר בשו"ע [סימן רמט סעיף טו] גבאי צדקה שיש בידם מעות צדקה ישיאו בהם בתולות עניות שאין צדקה גדולה מזו. ועיין ש"ך [רנ"ה סק"א] דמי שיש לו בנות רבות ואינו יכול להשיאן ולפרנסם אלא א"כ יטול מן הצדקה חייב לעשות זאת. ומקורו סמ"ג [עשין קס"ב] וסמ"ק [סימן רמ"ח] וכ"כ בשו"ת מהרי"ק [שורש קכ"ג] דיש חיוב להשיא בתולות עניות ולא הזכיר יתומות, וסיים שאין לך צדקה גדולה מזו. וכן העלה לדינא בשו"ת מהרש"ם [ח"א סימן מ"ט]. הוב"ד להלכה בספר צדקה ומשפט להגר"י בלוי זצ"ל פרק ג' ס"א סק"ג.

מיהו עיין ש"ך יו"ד [רמט סקי"א] אשר כתב בשם תשובת מהר"ם אלשקר [סימן ע"ב] דס"ל דדוקא לבנות יתומות מותר לגבאים לתת ממעות צדקה, אבל הבנות שיש להן אב כתב לא ידעתי אם מותר להוציא ממעות הקדש של הקהל לצורך זה. והנה בספר צדקה ומשפט הנ"ל שם כתב לבאר דכו"ע מודו דיש מצוה להשיא בנות עניות אפילו כשיש להם אב כשאינו יכול להשיאם משלו וכדרשינן "די מחסרו אשר יחסר לו" ודרשינן "לו" זה אשה, אלא דס"ל למהר"ם אלשקר דאין למכור צרכי מצוה של הקהל לצורך מצוה של יחיד, ואשר ע"כ דווקא ביתומה שמוטלים צרכיה על הקהל חשיב צדקה דרבים ומותר למכור צרכי מצוה של הציבור עבורה, אבל כשאביה חי אף שאין בידו היכולת חשיב מצוה דיחיד ואשר ע"כ ס"ל דאין למכור צרכי הציבור עבורה. אך מ"מ חזינן דלכו"ע חשיבי צרכי הנישואין כצרכי צדקה כשהבתולות עניות. ועל כל פנים בשו"ת מהרש"ם הנ"ל מסיק לדינא כסמ"ג והסמ"ק וכשו"ת מהרי"ק דחייב האב שהוא מיעוט יכולת ליטול מן הצדקה עבור נישואי ילדיו כשאין לו משלו.

עוד כתב שם בספר צדקה ומשפט בשם שו"ת מהרש"ם [ח"א סימן מ"ה] דלעני בן טובים נותנים לו לצורך נישואיו כפי כבודו, ואף שההוצאות גדולות רק שלא יפריז בבזבוז.

גם בשו"ת שבט הלוי [ח"ד סימן ק"ל] מצדד להתיר לתת כספי צדקה לזוג וגם עבור קניית דירה כשא"א לשכור או כשידוע שלא יוכלו לעמוד בתשלום שכ"ד. מיהו בח"ט סימן ר"ב נראה לכאורה שחזר בו וכתב שאין ליתן מכספי צדקה להוצאות נפרזות של נישואי הזוג אלא ישכרו להם דירת שני חדרים לצורכם. ונראה דלא פליג אלא הכל לפי המקום והזמן דאם בני הזוג בני תורה שהבעל אברך ואשתו אשת חבר ולא יהיה ביכולתם להעמיד משפחה בדירת שני חדרים הרי שצורך השעה מחייב להעמיד להם דירה שיעמוד לימים רבים. ולכה"פ נאמר שבשלב ראשון ידורו בדירת שני חדרים אך מ"מ בעת שתגדל המשפחה יצטרכו לדור בדירה מרווחת יותר ובימינו שהיוקר מאמיר ותשלום שכירות דירות הוא הוצאה גבוהה מאוד וכשל כוח הסבל ולרש אין כל, יש לומר דבכה"ג כו"ע לא פליגי דלא חשיב בזבוז אלא צורך בסיסי לגדל את ילדיהם.

כמו"כ באהבת חסד [שם פי"ט ס"ב] כתב דבכלל צדקה לענים הכנסת חתן וכלה שמטה ידם ואינם יכולים להשיא את עצמם.

והנה בנ"ד יש לדון דהאב שיש לו בן שזה עתה נולד ובודאי לא הגיע לפרקו ורוצה בעת הזאת לאסוף מעות מעשר שלו ולשומרם עבורו בקרן נישואין על מנת שבבא הזמן יהיו לו מעות להוצאות הנישואין, האם יכול לעשות כן. ובנ"ד הקרן שאליה מופרש הכסף יש בידה להגדיל את קרן ההשקעות בדרך המותרת ללא בעית ריבית, ובכך מתגדלת ופעמים נכפלת קרן הנישואין.

והנה נפסק בשו"ע יו"ד [רנז-ג] דהצדקה הרי היא בכלל נדרים לפיכך האומר הרי עלי סלע לצדקה או הרי סלע זו צדקה חייב ליתנה לעניים מיד, ואם איחר עובר בבל תאחר שהרי בידו ליתן מיד, ועניים מצויים. ורק אם אין שם עניים, מפריש עד שימצא עניים. ולכאורה תהא בעיה להפריש את הכסף ממעשר כספים וליתנו לצורך נישואי ילדיו שרק עתה נולדו, בשעה שקיימי נזקקים אחרים, דלכאורה עובר בבל תאחר.

מיהו כתב שם בשו"ע [רנז-ג] בשם הטור והרא"ש דדווקא במפריש צדקה סתם, אבל כל אדם יכול להפריש מעות לצדקה שיהיו מונחים אצלו ליתנם מעט על יד על יד כמו שיראה לו. ועוד כתב שם הרמ"א בשם המרדכי דאם אמר אתן סלע לצדקה לפלוני, אינו עובר עד שיבא אותו עני אע"ג ששאר עניים מצויים. לפי זה בנ"ד שמפריש מעות ממעשר כספים ומפקידם בקרן עבור צורך נישואי ילדיו, אינו עובר בבל תאחר אע"ג שעניים מצויים, דאינו מחוייב לחלק מיד בכה"ג וכנ"ל. ואכן כך ג"כ כתב בספר צדקה ומשפט הנ"ל [פ"ו סקי"ד].

וכן כתב בחקרי לב [חו"מ ח"ב סו"ס נז'] על מה שפסק הרמ"א דהנודר צדקה ליתומה לצורך נישואיה, יתן לה מיד ולא ימתין עד שתנשא. וכתב על זה החק"ל דכל זה מיירי דוקא כשהקדיש סתם, אבל אם התנה בפירוש שלא יתן רק לכשתנשא לכו"ע לא יתן עד שתנשא.

ובשו"ת יחו"ד [ח"ו סימן ע"ו] כתב מרן הגרע"י בסיכום התשובה: ורשאי האב לנכות מדמי המעשר דמי פרנסת וכלכלת בניו הגדולים היתרים על גיל שש שנים, ואפילו הם סמוכים על שולחנו, וציין שכ"כ בשו"ת פאת שדך [סימן קיח] ושכן הכריעו האחרונים ז"ל. ועוד כתב שם שרשאי האב לסייע ממעות מעשר בהוצאות נישואי בניו ובנותיו כגון לצורך דירה ורהיטים וכיו"ב כדי שיוכלו לבנות את ביתם. וכ"ש כשבניו ממשיכים לעסוק בתורה בכוללים הרבים אשר נתברכנו בהם, וכן כשבנותיו נישאות לת"ח השוקדים באהלה של תורה, שמצוה גדולה היא לפרנסם בכבוד, וצדקה גדולה היא והקרוב קרוב קודם.

והוסיף לומר דמה טוב ומה נעים שהרוצה להפריש מעשר מכל רווחיו וממשכורתו יתנה מראש במפורש לפני שיבא לו הריווח או המשכורת שיוכל לעשות המעשר כל מצוה שירצה כפי ראות עיניו. ואם לא התנה כן בפירוש יעשה התרה בפני ג' על שלא אמר שמפריש המעשר בל"נ, ואחר שיתירו לו יתנה התנאי הנ"ל.

עוד הוסיף בספר צדקה ומשפט [פ"ו סקי"ד] להביא את דברי הח"ח באהבת חסד [דיני הלואה פ"ה נתיב החסד סק"ח, פ"ו סקי"ח] אשר כתב שם שצריך להמתין לתת לקרובו עני אע"פ שעדיין לא הגיע קרובו, ולעומתו זה שאינו קרוב הגיע. ואע"פ שיש לדחות דשאני התם שקרובו נצרך כבר עתה, משא"כ בנ"ד שהבן עדיין לא הגיע לפרקו, מ"מ כתב שם בצדקה ומשפט דנראה לומר שכיון שהבן בודאי יצטרך, לו משפט הבכורה. ועוד הביא לדברי הגרמ"פ בשו"ת אג"מ [יו"ד סימן קמ"ד] אשר כתב דיכולים האחים להפריש מעשר שלהם עבור אחיהם עוד בהיותו בחור שרוצה ללמוד תורה אחר נישואיו, ומ"מ סיים שאין ראוי שיפטרו עצמם לגמרי ממצות צדקה, אלא יפרישו חלק גם לשאר צדקות.

יש להוסיף ולומר שהכל לפי המקום והזמן ובימינו הכל יודעים שאם בעבר היה בן תורה ובחור ישיבה מתחתן עם בת של גביר אך היום אברכים מיעוטי יכולת ממש נצרכים להשיא את ילדיהם ומחויבים להשיג להם מדור ושאר צרכי נישואין בעידן שהיוקר מאמיר ואפילו תשלומי שכירות דירה מופקעים ויקרים עד מאוד כך שמכח אילוץ נכנסים הם "לשער הגלגולים" וללקיחת הלואות אשר על ידם כשל כוח הסבל. ופעמים שמהלחץ הכספי שנופל על ההורים נכנסים הם ללחצים קשים ובעיות נפשיות ואחרות רח"ל.

אשר ע"כ נראה שצורך השעה מחייב להיות חכם עיניו בראשו ולכלכל דבריו במשפט ולא להפיל את עצמו על שולחן אחרים. הלכך יש לומר שכבר מראשית לידתם של הילדים יש להפריש עבורם קרן נישואין אשר ע"י יוכלו לבנות את ביתם על אדני התורה והיראה ויעשה הדבר כדלהלן.

העולה מהאמור:

א. מי שמפריש חומש, בודאי יוכל בשופי להקצות את המעשר הנוסף לצורך מצות נישואי ילדיו וכאשר כתבנו לעיל [אות ב' שטמ"ק בשם הרב המעילי].

ב. מי שאינו יכול להפריש אלא מעשר, ואין ביכולתו ליתן מאתים שקלים מדי חודש לקרן הנישואין מכספו האחר, נראה שיוכל ליתן כסף זה על חשבון מעש"כ ובלבד שלא יתן את כל מעש"כ לצורך זה [עפ"י מה שפסקו באג"מ ובשו"ת יחו"ד הנ"ל].

ג. באופן הנ"ל [ס"ב] יתנה מתחילת הפרשתו את הכסף שהוא מופרש לצורך העברתו לקרן לצורך נישואי ילדיו ולא יאמר על הכסף הרי"ז מעשר על מנת שלא יחשב כפורע חובו מן המעשר.

כמו"כ יחשוב בשעת תנאי הנישואין שמתחייב מתוך מה שהפריש כמעש"כ [שו"ת יחו"ד, צדקה ומשפט פ"ו סקי"ד].

ד. הוא הדין ללווה ומשקיע ואת המלווה ופורע ממעשר, ולמפריש ממעשר מלכתחילה לחסכון בכל חודש.