לרגל יום השנה אשר ייערך בשבת קודש, עצרות מספד רבות נערכות בקהילות הקודש לזכרו של מרן הגר"ש בעדני זצ"ל.
רבינו זצ"ל נולד בשכונת נחליאל בחדרה, בן זקונים לאביו רבי דוד ואמו מרת חביבה בעדני, אשר עלו מתימן לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוריו שיכלו 6 ילדים מתוך עשרה. למד בישיבת נובהרדוק בחדרה ובהמשך עבר לישיבת בית יוסף-נובהרדוק בירושלים והיה מתלמידי מרן הגאמ"מ שך זצ"ל. לאחר מעברו של הרב שך לישיבת פוניבז' עבר לישיבת פורת יוסף, והיה לתלמידו של הרב עזרא עטייה.
השאיפה להקמת ובניית הציבור הספרדי בערה בו כאש, והוא פעל רבות בנושא.
בשנת תשי"ג נבנתה בקטמון פנימייה לבחורי פורת יוסף שהתגוררו מחוץ לירושלים, והוא מונה לאחראי על הישיבה לאורך שעות היום. גדלותו והתמדתו העצומה עמדו לו ובגיל ל"א שנים בלבד כבר מונה לאחד מראשי ישיבת פורת יוסף[8], ולר"מ שיעור ג' לצד הרב ציון כהן (ר"מ שיעור א', לימים ראש הישיבה הקטנה) והרב שלום כהן (שיעור ב'). בתקופה זו הפנימייה בקטמון הפכה לישיבה בפני עצמה, והוא מסר בה את השיעורים.
לאחר תקופה עבר לבני ברק במטרה לבסס את ציבור האברכים הספרדים בעיר, שם הקים את כולל תורה וחיים ומנין אברכים יחד עם רבי משה פרדו זצ"ל, רבי מכלוף פחימא זצ"ל ויבדלחט"א ורבי יהושע ברכץ שליט"א. בכולל שקד על התורה והעבודה מדי יום, ומסר בו שיעורים ושיחות במשך עשרות בשנים. לאחר מעברו לבני ברק חיזק את הקשר עם הרב שך, ולמד עמו בחברותא. כמו כן היה בקשר עם הגאון רבי חיים גריינימן זצ"ל אשר פעל רבות לסיוע בביסוס הציבור הספרדי.
לאורך השנים פעל בדרכים רבות לחיזוק וביסוס כל מיזם הקשור לתקומת ציבור עמלי התורה, ובמידה רבה הניח את היסודות לצמיחתו האדירה הנראית כיום. גם עם ישיבת פורת יוסף נותר כל השנים בקשר חם, ולאורך שנים שימש בישיבה כחזן ביום כיפור.
רבינו הסתלק ביום רביעי, י"ח בטבת ה'תשפ"ג, והלווייתו התקיימה בבני ברק בהשתתפות מאות אלפים, ובראשם כל גדולי ומאורי הדור שליט"א, ונטמן בבית החיים שע"י ישיבת פוניבז'.
הספד שמסר על רבו המובהק רב רבנן רבינו עזרא עטייה זצוק"ל
מתוך הספר 'משנת רבינו' ח"א שי"ל לאחרונה ובו מתורתו של מרן רבינו עזרא עטיה זללה"ה, לקבלת הקובץ ניתן לפנות למייל: 6136890@gmail.com
מעיין המתגבר בתורה
מרן ראש הישיבה חכם עזרא עטיה זצ"ל היה גדול בתורה ובהוראה ומוכתר במידות טובות, וענווה יותר מכולן. ולכן זכה להעמיד דורות של תלמידי חכמים ומורי הוראות בארץ ישראל ובקהילות היהודיות בתבל.
זכיתי לדבר עימו הרבה מאוד בלימוד ולשאת ולתת איתו בסוגיות סבוכות ומורכבות, ובכל פעם היה מחדש עוד ועוד. ממש פלאי פלאות כיצד היה לומד ומלבן את הסוגייה לעומקה מתוך עיון בתכלית פירוש רש"י בגמרא עד להבנה בשלמות של הפשט, ומשם להמשיך לבאר בלשון צחה ועיונית את הראשונים ואת המפרשים. היה לנו כל כך תענוג עצום לדבר איתו בלימוד. איזה סברא, איזה עמקות ובהירות. היה כמעיין המתגבר.
הייתה לו סברה ישרה וטהורה לאמיתה של תורה. כבר אמר עליו ה'חזון איש' כי סברתו כסברת הראשונים. היה זה כאשר בפעם הראשונה בחייו עלה ה'חזון איש' לירושלים להתפלל מול שריד בית מקדשנו בכותל המערבי, כמדומני לאחר פטירת אימו ע"ה, ואז נכנס לישיבת 'פורת יוסף' שהייתה סמוכה לכותל, פגש את מרן ראש הישיבה זצ"ל ופלפל עימו ארוכות בדברי תורה. ה'חזון איש' הפליג בשבחו והתרגש עד מאוד לראות כי ישנה ישיבה חשובה לספרדים ובני עדות המזרח, מפני שזו הישיבה הספרדית שעמדה באותם ימים.
גם כאשר הקמנו את ישיבת 'פורת יוסף' בשכונת קטמון, שהיא למעשה סניף נוסף של הישיבה המעטירה, הרבה מרן ראש הישיבה זצ"ל להגיע ולבחון את הבחורים. היה זה לאחר חורבן הישיבה בעיר העתיקה לפני מלחמת תש"ח. השלטונות רצו לפצות את הישיבה לאחר שנחרבה על ידי הפורעים הארורים ימ"ש, והעניקו לישיבה שני בניינים גדולים בשכונת קטמון שהיו דרים בה לפני כן ערבים, וגם היה להם עניין ליישב את השכונה ביהודים.
באותה תקופה הגיעו בחורים מחוץ לעיר ללמוד בישיבה, והיה צורך לשכן אותם בפנימייה. כך פתחנו את הישיבה בשכונת קטמון, ויחד עימי ידידנו עוז מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן (שליט"א) [זצוק"ל], וב"ה עוד ועוד בחורים הגיעו מכל קצוות הארץ לחבוש את ספסלי בית המדרש בישיבה הקדושה.
חכם עזרא עטיה זצ"ל היה טורח ומגיע לישיבה בקטמון מבית הכנסת 'יגיע כפים' בגאולה – שם שוכנה הישיבה באופן זמני, ובמקביל בבית כנסת 'צופיוף' בשכונת הבוכרים, עד שנרכש הבניין הגדול ביוסף בן מתתיהו בגאולה – ובוחן את התלמידים על הסוגיות שהם למדו. זהו כוחו העצום של מרן ראש הישיבה שהיה מנהיג את צאן מרעיתו בדרך התורה ביד רמה. כל גדולי ישראל האשכנזים באותה תקופה רחשו לו כבוד גדול ודיברו עימו בדברי תורה.
הערכת מרן הגרצ"פ פרנק לרבינו
זכורני שבשנה אחת הייתה קבוצת בחורים שעלתה מטורקיה לארץ ישראל ללמוד אצלנו בישיבה, והוריהם עדיין היו גרים בחוץ לארץ. כאשר הגיע ערב חג הפסח כמדומני, הם הגיעו לרבה של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל, ושאלו אותו האם הם חייבים לעשות יום טוב שני של גלויות היות ומשפחתם דרה בחוצה לארץ. הוא פסק להם שהם חייבים לחגוג יום טוב שני. כאשר נכנסו לישיבה, סיפרו למרן ראש הישיבה על הפסק, אך הוא סבר אחרת שאין הם צריכים לחגוג יום טוב שני, כמנהג הספרדים וכפי שהאריך 'כף החיים', היות והם עתידים להינשא ולהקים בית בארץ ישראל.
לפני ששוחח עם הבחורים וחיווה את דעתו, קרא לבנו יבדל לחיים הגאון רבי דוד שליט"א, לחש באוזנו וציווה עליו לגשת לגרצ"פ פרנק, ולקבל את הסכמתו שיוכל לפסוק להם אחרת. כאשר שמע זאת הגרצ"פ הזדעזע: 'וכי מרן ראש הישיבה, גאון עצום ופוסק לבני עדות המזרח, זקוק להסכמתי? שיפסוק כראות עיניו!' זו הייתה גדולתו העצומה. בשל מידת הענווה שהייתה בו, שהיה מתבטל בפני החכמים כאחרון התלמידים, זכה שיפוצו מעיינותיו חוצה והפיץ תורה ותעודה לכל רחבי תבל. לא רק תלמידי חכמים, גאונים, ראשי ישיבות, דיינים, רבני ערים ומורי הוראות בארץ ישראל, אלא בכל העולם כולו. הגאון חכם ברוך בן חיים זצ"ל בארצות הברית, הגאון חכם ציון לוי זצ"ל בפנמה, הגאון הרב דוד שהרבני זצ"ל רבה של קולומביה, ועוד, ועל צבאם עטרת ראשנו מרן רבנו עובדיה יוסף זי"ע.
בכל שנותי בישיבת 'פורת יוסף' ראינו את הנהגתו הייחודית והפלאית שהצמיחה דורות של תלמידי חכמים בקרב הספרדים, עד שנקראתי על ידי הצדיק הרב משה פארדו להקים את הכולל הספרדי הראשון בבני ברק, מפני שלא היה שום כולל או ישיבה ספרדית בעיר.
המשך
מתוך אשר נדפס במשנת רבינו ח"ב, וזה מתקופה אחרת, ולכן יש דברים שחוזרים על עצמם, ומפאת חשיבות הדברים, לא עשינו שינויים.
מה אוכל לספר על מורי ורבי ראש הישיבה רבי עזרא זצ"ל הרי נודע היה בשער בת רבים כאיש קדוש ונורא המופרש כל כולו מהבלי העוה"ז, כאשר כל ימיו לא פסיק פומיה מגירסא. התמדתו הייתה כידוע, למעלה מגדר אנוש. מי שלא ראה את שקידתו בתורה במו עיניו לא יוכל להבין כלל עד היכן הדברים מגיעים. מעולם לא ראינו אותו כשהוא שח שיחה בטילה וכדומה, כל כולו של רבי עזרא הייתה שלהבת יוקדת של אש קודש לה' ולתורתו. מעולם לא חשב על עצמו, את כל מהותו וישותו וחייו הפרטיים הקריב עבור תלמידיו בישיבה אותם אהב כבניו ממש. סיפורים רבים לאין ספור מתהלכים אודות מסירותו הנדירה עבור התלמידים בהם ראה את משאת חייו ובהם השקיע בכל כוחותיו בכדי שיצמחו ויגדלו גדולי תורה והוראה לשם ולתפארת. ואכן זכה לכך שרוב רובם של גדולי הרבנים והראשי ישיבות בקרב בני עדות המזרח בדור האחרון מחשיבים את עצמם לתלמידים מובהקים שלו, ומדובר על עשרות ראשי ישיבות, ר"מים, רבנים, דיינים וראשי כוללים אשר פיארו בדור האחרון ובדורנו אנו את שמי יהדות ספרד המעטירה.
הזכות לצקת מים ע"י של מרן ראש הישיבה
בראשית דרכי למדתי בישיבת 'חדרה' ואח"כ בבית יוסף נובהרדוק, ובהמשך ימי בחרותי כשהתבגרתי נכנסתי ללמוד בשערי הישיבה הק' 'פורת יוסף' שבשכונת גאולה, שם זכיתי ללמוד תקופה חשובה, ואף זכיתי להתקרב לחכמי הישיבה שהיו ענקים בתורה וצדיקים מופלגים, ובמיוחד הייתה לי הזכות להכיר מקרוב ולתהות אחר דרכיו בקודש של ראש הישיבה הגדול ונזר חכמי ספרד מרן רבי עזרא עטיה זצ"ל, אשר בעצם הוא היה הכתר ופנינת החן של הישיבה הק' במשך כארבעים וחמש שנה מאז שנתמנה לכהן כראש הישיבה, כאשר כל רבני הישיבה וחכמיה הרכינו את עצמם והתבטלו כליל אל מול אישיותו הכבירה שהאציל מזיו הודו וצדקותו על כל בני הישיבה ללא יוצא מן הכלל. הבחורים ראו בו דמות של גדול וחכם אמיתי השייך לדורות קדומים, אשר חן של קדושה ואצילות בלתי רגילה היה נסוך על פניו המאירות. ההרגשה שלי ושל כל הבחורים הייתה שחסד ה' עשה עמנו השי"ת בדורנו בהותיר לנו לפליטה את האי גאון וצדיק המנורה הטהורה, בכדי שנוכל לדעת וללמוד עד היכן ניתן ונוכל להעפיל למעלה בקודש בעיון והתמדת התורה, בעבודת ה', ויראת ה' טהורה".
ענוותנותו של רבי עזרא
אחד הדברים המעניינים והייחודיים ביותר שבלטו אצל רבי עזרא הייתה הענווה הנדירה שבלטה במיוחד באישיותו הגדולה, ועל אף כל גדולתו שהיה בקי מופלא בשילוב עמקות נדירה בכל חלקי התורה ממש, הרי שעם כל זאת היה מתהלך כעניו וכפשוט בין הפשוטים ללא שום גוזמא, סיפור מעניין לשם דוגמא נחקק בקרבי וכך היה המעשה:
היו תלמידים בישיבה שהגיעו מחו"ל בכדי ללמוד בישיבה. בערב החג נכנסו אותם בחורים למעונו של רבה של ירושלים מרן הג"ר צבי פסח פרנק זצוק"ל בכדי לשאול בדעת תורתו האם עליהם לנהוג כבני חו"ל ולשמור את דיני היו"ט שני של גלויות אם לאו. מרן הגרצ"פ פרנק זצ"ל נענה לבחורים ואמר להם, כי עליהם לשמור יו"ט שני של גלויות כדין בני חו"ל. למעשה הרי הספרדים לא נוהגים כן, וכנראה שמרן הגרצ"פ לא ידע מכך שאין הספרדים נוהגים כן. לאחר ששמעו את דעתו בנדון חזרו הבחורים לישיבה. במהלך החג נכנסו הבחורים לחדרו של רבי עזרא זצ"ל להתברך מפיו בברכת החג, והנה כששמע רבי עזרא מהבחורים שהם רוצים לקיים את החג יומיים כבני חו"ל וכפי פסקו של הגרצ"פ פרנק, התפלא רבי עזרא על כך ביותר שהרי אצל הספרדים לא נהוג הכי, אך בינתיים המשיך לשוחח עימהם ואף סיפר להם סיפורים כדרכו בכל חג וחג לשבת ולשוחח עם תלמידיו ובכך היה מחדיר בהם תמיד מושגים של אהבת תורה ויר"ש, אך בד בבד מיד שלח רבי עזרא את אחד מבניו הגאון חכם דוד שליט"א, להג"ר צבי פסח לשאול אותו ואף לבקש הימנו רשות שיוכל לפסוק אחרת כפי הפסק שפסק, ולומר לבחורים שבני ספרד נוהגים אחרת ועליהם לנהוג בדיני יו"ט יום אחד בלבד וכבני אר"י. כשהגיע בנו של רבי עזרא לבית הגרצ"פ עם שאלתו בשליחות אביו, עמד הגרצ"פ משתומם אל מול שאלתו, בהתבטאו לפניו: "האם אביך 'חכם עזרא' צריך לבקש ממני רשות לפסוק אחרת ממני, הרי הוא ענק שבענקים בתורה ואף מוסמך להוראה מגדולי עולם שהסמיכוהו לכך, ודאי וללא כל ספק יש בכוחו הגדול לפסוק אחרת מהפסק שפסקתי, בהוסיפו, שהוא הרי שולט בכל חלקי התורה ויודעם על בוריים ממש. הגרצ"פ אף נענה לבנו של רבי עזרא בהתנצלות ואמר לו, כי הוא פסק כך מכיון שהוא לא היה מודע שהספרדים נוהגים אחרת בדין יו"ט שני.
זכורני, כי בשעת מעשה ששמעתי על כך יצאתי מההתפעלות מענוותנותו המיוחדת של רבי עזרא שביקש מבנו לשאול רשות לפסוק אחרת מהרב פרנק. חשבתי לעצמי, האם ראש הישיבה שכל התורה כולה שגורה בפיו לא יכול לפסוק אחרת, ובמיוחד שבני ספרד נהגו בזה שלא כמנהג האשכנזים. אך בעצם זו אכן הייתה תמיד גדלותו וייחודיותו של רבי עזרא, שעל אף גדלותו ועמקותו בתורה, היה בטל ומבוטל ממש בפני כל תלמיד חכם וגדול בתורה, ועל כן לרוב צדקותו וענוותנותו שלח את בנו להרב פרנק לשאול שאלה זו.
סברת רבי עזרא היא כסברת הראשונים
ידוע הסיפור עם מרן החזו"א, היה זה לאחר שחזר החזו"א מתפילה ב'כותל המערבי' ורצונו היה לבקר בישיבה הק' ולראות את ראש הישיבה, ואכן עלה אז לבקר בישיבת 'פורת יוסף' הסמוכה ששכנה בעיר העתיקה. החזו"א שוחח עם רבי עזרא בלימוד כשהוא הפליג עמו בשיחה תורנית בארוכה, ולאחר הביקור הפטיר החזו"א בפני מקורביו בהתפעלות ובהערצה נדירה, ואמר להם כי לדעתו 'סברתו של רבי עזרא עטייה היא כאחד הראשונים'.
יש סיפור נוסף שבו רואים את גדלותו ועמקותו של רבי עזרא שהייתה אכן מבהילה ביותר כאשר לאו כל מוחא סביל דא, הוא הצטיין במיוחד בגאונותו האדירה בכל מכמני התלמוד ממש. ודוגמא לכך, אני זוכר כשלמדתי בישיבה בימי בחרותי סיפרו לנו אז רבני הישיבה, כי בתקופה מסוימת ביקש רבי עזרא להצטרף לחבורת המקובלים שלמדו בישיבה תורת הנסתר. חבורה קדושה ומיוחדת זו הייתה מורכבת ממקובלים חשובים וגדולים שהיו אריות ובעלי התריסין בחכמת הסוד והח"ן בנוסף לגדלותם בתורת הנגלה ואף היו מופלגים בצדקותם ובקדושתם, כאשר כל אותם המקובלים היו פרושים ומובדלים לגמרי מכל ענייני העוה"ז. ואכן רבי עזרא הצטרף לחבורה קדושה זו והחל לשמוע שיעורים מפי גדולי חכמי הקבלה, אך לרוב עמקותו הגדולה היה רבי עזרא מקשה כסדר בכל מאמר וקטע קושיות ללא סוף בעמקות. משרבו קושיותיו החזקות וחכמי הקבלה ראו שהם לא מצליחים להשיג את עמקותו ולתרץ את קושיותיו החזקות, אמרו לו חכמי הקבלה ביראת כבוד כי השיעורים שאנו מוסרים בחבורה זו, זה לא מיועד עבור ענק וגדול שכמותך, כי פשוט אין אנו מצליחים לתרץ את קושיותיך, ועדיף שתלמד באופן אחר את תורת הקבלה. ואכן רבי עזרא עזב את החבורה הזו, והמשיך להתייגע בתורת הקבלה לבדו ועם ת"ח מקובלים ביחידות.
שקיעותו בתורה הק'
בתקופות היותר מוקדמות הוא אכן היה מוסר שיעורים מדי יום בישיבה, אך בתקופה שאני למדתי בישיבה וזה כבר היה לעת זקנותו, היה רבי עזרא יושב כל היום בחדרו הסמוך להיכל הישיבה שם היה הוגה בלימודיו בשקידה, וכל בחור מהישיבה שרצה לשוחח עמו בלימוד ולהקשות לפניו מה שקשה לו בסוגיה היה נכנס ביראת כבוד מיוחדת לחדרו, והיה שוטח לפניו את שאלותיו וכך היה יכול לשוחח עמו בלימוד. כמובן שהתלמידים היו מתכוננים זמן רב טרם שניגשו לשוחח עמו בלימוד ולא העיזו להטרידו בשאלות פשוטות, ורק לאחר שביררו את הסוגיה היטב על בוריה עם רבני הישיבה ולאחר שלא הצליחו להבין את הסוגיה והראשונים ולהגיע לעמק השווה, או אז היו נכנסים לחדרו לשטוח לפניו את שאלותיהם בסוגיה. כמובן שאין צורך להאריך שהבחורים היו יוצאים שמחים ומאירים כשכל הסוגיה נעשתה ברורה ומחוורת להם כשמלה.
היה ידוע בין התלמידים על התמדתו המיוחדת, והבחורים ידעו שרבי עזרא היה יכול לשבת בחדרו שעות על גבי שעות ללא שנע וזז ממקומו וכך היה שוקד על תלמודו ברציפות שעות על גבי שעות עד שהיה סר לביתו ופורש למנוחה קלה.
אני זוכר את התמדתו ושקיעותו הנוראה בתורה בכל עת ומצב כאשר תמיד היה שקוע בהרהורים בדברי תורה, וגם כשהיה יוצא מהישיבה בדרכו לביתו או לכל מקום אחר, הרי שבדרך לא הפסיק מתלמודו והיה ממלמל גמרות שלמות וחוזר עליהם בפיו בע"פ, וכל הבחורים הבחינו שהיה ממלמל בפיו בדברי תורה. ואכן כ"כ היה דבוק בתורה עד שלא היה מסוגל ללכת ברחוב ולא לחשוב או למלמל בפיו בדברי תורה, ואני מדבר על התקופה שאני הכרתי אותו כשכבר היה זקן וחלוש בערוב ימיו, ואעפ"כ לא נתן מנוח לנפשו, ועבד על עצמו כאדם צעיר המונח בעומק הסוגיה.
לא אחת היו מוצאים אותו ברחוב באיזה פינה נידחת הרחק מן הישיבה או מהבית כשהוא שקוע ומהורהר בלימודיו, וכששאלוהו מה הוא עושה במקום זה היה משיב, שהוא לא הבחין בהליכתו כי היה טרוד בשאלה קשה בסוגיה. קרה פעם שמצאוהו מחוץ לעיר לרוב שקיעותו בלימודיו, והיו מחזירים אותו לביתו שלא יטעה מחוץ לעיר.
זכורני, שסיפרו בישיבה סיפור המעיד על עוצם שקיעותו בתורה. היה זה בתקופת המאורעות בשנת תש"ח, אז צעד כרגיל רבי עזרא ברחוב בדרכו חזרה לביתו, וכדרכו תמיד היה כל כולו שקוע במחשבות תורניות בהליכתו ברחובה של עיר, כשלא היה מבחין בכלל מהנעשה והמתרחש מסביבו. והנה לרוב שקיעות מחשבתיו בעומק העיון, טעה בדרכו לביתו וכמעט הגיע בטעות לאזור הערבי של ירושלים של אז באזור 'כפר ליפתא', דבר שהיה נתון אז בסכנת חיים מוחלטת, ורק בהשגחה פרטית מן השמים נמנע הדבר ממנו ולא נכנס לכפר ליפתא, מכיון שראה אותו בן אדם שהכירו, וירד במיוחד מהאוטובוס וכך זכה להחזירו לדרכו הנכונה.
פת במלח תאכל
אני זוכר כי בצעירותי שמעתי מאחד התלמידים שלמדו בישיבה ששמע מאחד הזקנים סיפור נורא המעיד על התמדתו בתורה מתוך הדחק עוד בימי בחרות של רבי עזרא. אותו תלמיד סיפר על שקיעותו בתורה של רבי עזרא כשעדיין שהה בעיר חלאב מקום מגוריו בימי בחרותו. אותו זקן סיפר לו שבמקום מגוריו בעיר חאלב שררה בימי בחרותו עניות גדולה, המצב הגיע שבקושי היה שם פת לאכול ורבי עזרא ומשפחתו היה להם לאכול רק לחם יבש בלבד. והנה יום אחד יעץ לרבי עזרא אחד מהמתפללים שבביהכ"נ שהיה חפץ בטובתו שאולי הוא יוכל לטבול את לחמו היבש בשמן של הנרות המודלקים בביהכ"נ ובכך ירגיש קצת יותר טוב, אך רבי עזרא החליט שדבר זה צריך שאלת רב אם זה לא נקרא מועל בכספי הקדש חלילה.
עכ"פ מעובדה זאת אנו למדים על המצב הקשה ששרר באותה תקופה, כאשר למד תורה ממש מתוך הדחק באוכלו לחם יבש. וסיפרו על רבי עזרא, כי בתקופה הקשה הזאת היה עמל בתורה בכל כוחו ואף היה ישן בלילות על הספסלים בביהכ"נ לרוב התמדתו שהיה נופל מותש ונרדם לאחר שעות רבות של יגיעה בתורה, ובשום פנים ואופן לא התפתה רבי עזרא לצאת לעבוד ולהרוויח קצת כסף כשאר חבריו בני גילו, אשר לרוב לחצם לא היו מסוגלים לעמוד במצבם הקשה והיו יוצאים קצת לעבוד למחייתם, אך הוא היה כל כולו שקוע בים התלמוד והתגבר על מכאוביו מתוך ביטחון ואמונה שלמה בהשי"ת שיעזור לו להמציא לו מחייתו. וכך גדל רבי עזרא ועמל בתורה על אף כל הקשיים שעמדו לו, וכנראה שבזכות מסירותו בתורה בבחינת 'תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי' לגדול ולצמוח כאחד מגאוני הדור וראש חכמי ספרד בדור האחרון, כאשר כל בני עדות המזרח חייבים לרבי עזרא את תורתם, כי ממנו יתד ופינה לכל הישיבות הספרדיות בדורנו ובצדק ניתן להמליץ עליו 'אלמלי עזרא נשתכחה תורה מישראל.