רבי דוד שלום צדקה זצ"ל נולד בשנת התרצ"ו בירושלים למרן רבינו יהודה צדקה זצוק"ל, כבן שני אחר אחיו הבכור מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי משה צדקה שליט"א.
כשנה לאחר לידתו החל אביו למסור שיעורים בישיבת פורת יוסף, הם התגוררו באותה העת ברחוב חיים עוזר בשכונת בית ישראל בירושלים. בילדותו התחנך בתלמוד תורה בני ציון, ובבחרותו למד בישיבת פורת יוסף והיה תלמידו של רב רבנן מרן הגר"ע עטייה זצוק"ל. לאחר מכן למד במכון הארי פישל לצד מרן ראש הישיבה הגר"א סלים שליט"א, שם הוסמך לכהן כרב עיר.
לאחר נישואיו התגורר ברחוב צפניה בירושלים, עד שנקרא לכהן כרב הקהילה היהודית בארגנטינה.
בשנת תשל"ז מונה לכהן כרב העיר הספרדי של פרדס חנה-כרכור, לצד רב העיר האשכנזי, הג"ר חיים יעקב לוין זצוק"ל. מאז פטירת הגרח"י לוין בשנת תשנ"ב כיהן הרב צדקה לבדו כרב העיר.
לאורך כל ימיו פעל במסירות נפש עצומה להרבות חילים לתורה וליראה ולקרב את כלל ישראל לאביהם שבשמיים. במסגרת כך מסר אלפי שיעורים בפרדס חנה, גבעת אולגה, חדרה ומקומות רבים נוספים.
פעל להרבות בתי מדרש ובתי כנסת בערי השדה, ואחר פטירת אביו הקים על שמו את בית הכנסת "קול יהודה" בעיר, שם הקפיד להתפלל עם הנץ החמה מדי יום.
נסתלק לבית עולמו היום, יום ג' בכסלו התשפ"ה, והוא בן פ"ט שנים ונקבר בעיר פרדס חנה, אותה קידש וטיהר כל ימיו.
תנחומנו שלוחים למרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי משה צדקה שליט"א.
דבריהם הם זכרונם
דברי הספד שמסר הגאון הגדול רבי דוד שלום צדקה זצוק"ל בעבר
על רבו רבנו עזרא עטייה זצוק"ל
מרן ראש הישיבה חכם עזרא עטיה זצוק"ל היה רבם של כל חכמי הספרדים. כאשר היה לומד בישיבה, היה שקוע בתלמודו והכל בטל ומבוטל מפני הלימוד. היה מסיר את משקפיו, מתעמק כל כולו בעיון בתוך הספר; בית מדרש גדול, אולם מלא, כל מי שבא אליו מדבר בלימוד, והוא שקוע בתלמודו. לאחר מכן מרים את עיניו, מרכיב את משקפיו חזרה, ופונה למי ששהה לצידו בשאלה 'היכן היית?'. מה זו השאלה הזו, הרי זמן רב עמדתי לצידו? אלא כל ראשו היה משועבד למוח. כל הגוף היה משועבד למוח שהיה שקוע בעומקה של תורה. היה מתעמק בלימוד במשך שעות, לאחר מכן מרים את עיניו, רואה בית מדרש מלא וגדוש. תלמידי חכמים המנצחים זה את זה בהלכה. חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל וחכם יוסף עדס זצ"ל היו רצים להלביש לו את הגלימה, ומתנצחים ביניהם מי יזכה הראשון להלבישו חלוקא דרבנן. בכל יום שישי היו מתכנסים גדולי תלמידי החכמים בירושלים ללמוד תורה. זה מקשה וזה מתרץ, ודנים בשאלות חשובות. חכם עזרא עטיה גם היה שם, אך היה יושב בצד בפינה, כדרכו, מפני שהיה ענוותן. ואז נשאלה קושיה חזקה מפיהם של החכמים, ואף אחד לא יכול לתרץ. כמה שמנסים למצוא תירוץ, לא הצליחו. ואז עמד חכם עזרא עטיה, ואמר, "מחילה מכבוד תורתכם, אבל אולי לי יש תירוץ", ומיד פתח פיו בחכמה בתירוץ שיישב את דעת כולם.
אמר עליו ה'חזון איש' שהוא כאחד הראשונים בסברתו. אמר לי אבי מורי זצוק"ל שארבעים וחמש שנה הוא ישב מול רבו חכם עזרא עטיה, ולא כהתה עינו. כולו היה מלא יראה ורעדה. החרדה שישב בה גם בסוף שנת הארבעים וחמש, הייתה כאילו הוא בשנה הראשונה או אפילו בפעם הראשונה שיושב מולו. מציאת רבו קודמת שהביאו לחיי העולם הבא.
היו גאונים עצומים בתורה, מפני שהייתה להם מסירות נפש לתורה.
ומעל הכל מידת ענווה שהייתה בו, קדושה ויראה. ברח מהכבוד בגלל שסבר שאינו ראוי לכך. היה הולך ברגל כל יום מביתו שברחוב יוסף בן מתתיהו לישיבת 'פורת יוסף'. היה מסרב שייקחו אותו ברכב, והיה הולך באיטיות רבה, וכל כולו אחוז בקדושה וחושב רק בלימוד. לפעמים בדרך חזור היו יורדים אנשים משוק הבוכרים, ומפצירים בו לעלות לרכב כדי להחזירו לביתו. והיה מסכים לאחר שתש כוחו מחמת השיעורים שהיה מוסר.
על פניו היו נסוכים יראה וחרדה. אלו הם מושגים שאנחנו צריכים לשים אותם מול פנינו. להסתכל על כל הנקודות שהם עשו, כדי שאנחנו נשאב מהקדושה שלהם, מהטהרה והצניעות והענווה שלהם. איזו ענווה הייתה להם.
כשרצו לבנות את ישיבת 'פורת יוסף' בגאולה והיה קשיים גדולים, הוא אמר ליוזמים – די בשני חדרים גדולים בלבד. ובסופו של דבר כאשר נבנה הבניין, לא האמין למראה עיניו. "זכור לטוב רבי אברהם שרם, בנו של חכם עזרא שרם, היה איש פעיל מאוד והוא גרם לכך שהבניין יקום על עומדו, בצורה כזאת נפלאה עם כל המעלות שבו.
כל תלמידיו וחבריו היו גאונים בתורה. למשל, חכם בן ציון אטון זצ"ל, היה גאון עצום בתורה. אומר את הסוגיות בעל פה, זו אחר זו. משהו מבהיל, וזכה לראות את זרעו כולם קודש.
נלמד מהם, נלמד ממעשיהם, מדרך תורתם העיונית, מקדושתם ויראתם שהיו על פניהם,
ונזכה שהקב"ה ימלא כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה, לחיים טובים ולשלום.
