בהיכל בית המדרש 'אורות חיים ומשה' באשדוד בנשיאות האדמו"ר רבי דוד חנניה פינטו שליט"א ובמימונו, נערך רב שיח מרתק בהשתתפות ראש הישיבה הגאון האדיר רבי מנשה תופיק אביעזרי שליט"א, הגאון רבי רדי עיני שליט"א והגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א, בו עסקו ראשי הישיבות במגוון נושאים אקטואליים ומרתקים.
כותל המזרח מגיש לציבור הקוראים תלמידי החכמים את רב השיח המלא, בוידאו ובכתב, למען יעמדו ימים רבים:
לקראת זמן חורף המשמש ובא עלינו לטובה, אנו פונים למרנן ורבנן ראשי הישיבות שליט"א, שיורו דרכנו בדרך אשר נלך בה בשאלות אקטואליות העומדות על הפרק.
ימי חודש אלול והימים הנוראים עברו על כל אחד ואחד בהתעלות גדולה, התעוררנו לתשובה, התחזקנו, קיבלנו קבלות טובות בנעילה. אחר כך הגיעו החגים, אחרי החגים חזרנו לימי שגרה, ימים של בין הזמנים ומשם לתחילת זמן חורף. איך אנחנו יכולים לשמור ולחיות עכשיו בתחילת הזמן את כל ההתעוררות והרצון של אותם הימים?
הג"ר מנשה אביעזרי שליט"א: ברשות הגאונים ראשי הישיבות שליט"א, זה באמת נושא חשוב, ונאמר דבר נפלא שהיה צריך להזכיר לפני ראש השנה ויום כיפור. שמענו מרבותינו, כשאדם מקבל קבלות בראש השנה או ביום כיפור, שיקבל אותם החל מחודש חשוון. "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" – בואו 'חשוון', שמעתם את החידוש העצום הזה?
גם עכשיו לפני תחילת הזמן, עדיין אפשר לקחת משהו מהקבלות, משהו שיעזור לאדם בחיים, ולהתחיל ליישם אותו. שמעתי מראש הישיבה הג"ר אביעזר פילץ שליט"א ר"י תפרח, שבאלול צריך לחשוב על ט"ו בשבט – אלול זה אלול, אבל מה עם ט"ו בשבט? תחשוב עם מה אתה מסוגל להגיע עד הסוף. זו נקודה אחת גדולה מאוד, וצריכים לקחת אותה, שאם לוקחים נקודה נכונה מתוך הקבלות, זה מאוד יכול להחזיק מעמד.
עצה שנייה חשובה מאוד שיש בה יסוד גדול: להציב מטרות ויעדים. אנשים לא מבינים מה שזה נותן. בחורים נכנסים לישיבה, נשאל איזה בחור: "למה אתה בישיבה?" הרבה בחורים לא יודעים לענות על השאלה הזאת, הוא בא כמו שכולם באים. לא מצוי לשמוע שעונים: "אני רוצה לדעת את בבא בתרא, רוצה לשמוע את השיעורים של הגאון רבי עובדיה (ר"י אוהל יוסף)". על הדבר הכי פשוט, לא חושבים. ברור שזה נכון וטוב מאוד שאומרים "אני רוצה להיות בן תורה, להיות שמור", הכל חשוב. יש 'לשומרה', אבל קודם כל יש 'לעובדה'. תציב לעצמך יעד. אתם לא יודעים מה זה נותן.
נוסיף עוד נקודה אחת נפלאה, החורף היה נקרא בישיבות "החורף הקדוש", והשנה הזאת הוא הכי מיוחד, הוא הכי גדול שיש, השנה מעוברת, וגם חשוון וכסלו מלאים, מעובר תרתי משמע, ויש יכולת אדירה. החתם סופר היה אומר: "אחרי הימים הנוראים… מגיעים "הלילות הקדושים". כח הלילה הוא אדיר, לדעת וללמוד, לדעת להשקיע בלימוד הלילות. איזה לילות יפים אפשר לעשות, ולזה צריך להציב יעדים, להציב את הבבא בתרא, להציב ליל שבת, ליל מוצאי שבת…
שמעתי מהג"ר אליהו רפול ר"י נווה ארץ שהוא זוכר בצעירותו את ההתמדה הלא תאומן של גאון ישראל מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, הוא היה אוכל סעודת שבת ככה במהירות עם זמירות, היתה לו נעימות. לאחר מכן ישן שינה קצרה, קם ולמד כל הלילה. לאחר מכן גם ביום, אחרי החמין ישן גם שינה קצרה, וממילא היה ער גם בכל ליל ראשון. ובלילות האלו הוא למד את כל השו"תים שהוא ידע, את הגמרות הוא היה לומד קודם, וידע את הכל כי עיקר ההשקעה שלו הייתה בגמרות. גמרא, ראשונים ואחרונים. לקחת לילות כאלה, להחליט אני רוצה שיהיו לי לילות קדושים, אי אפשר לתאר כמה שבאמת אפשר להספיק.
נקודה נוספת שרצוני לומר על מטרות ויעדים, לקחת אפילו יעד קטן. תלמיד חכם אחד חשוב מאוד, אמרתי לו כשהיה אברך צעיר: "קיבלנו מרבותינו, קח משהו קל". הוא החליט שהוא מתחיל משניות, שנה וחצי אחרי זה הוא הזמין אותי לסיום הש"ס. אמר לי: "בזכות השיחה הזאת התחלתי וגמרתי את כל הש"ס משניות", ואח"כ הוא חזר על זה ולמד את זה בעל פה, "קובץ על יד ירבה", תציב לעצמך יעד. כמה זמן לוקח ללמוד דף משנה ברורה, כמה זמן לוקח דף גמרא, תעשה חשבון, ותציב יעדים.
נקודה אחרונה לסיום, זכיתי לשמוע מרבי חיים פרידלנדר זצ"ל (משגיח ישיבת פוניבז' בעל ה'שפתי חיים') שאמר את זה בשם הרב דסלר זצ"ל, אני לא יודע אם זה מספיק מפורסם, וזו עצה נפלאה בכל הקבלות שמתחילים בתחילת הזמן. תמיד יש לנו המון שאיפות, שאיפות, איזה התלהבות, 'גיורא בשמי שמיא'. ומה קורה? פתאום נוחתים למטה, לקרקע המציאות, 'יציבא בארעא', ומגלים שלא בדיוק הצלחתי, וזהו, יש כישלון. ע"ז הוא אמר, וזו עצה נפלאה שעוזרת לכולם: "מינימום ומקסימום". בקבלה קח לך משהו גדול, למשל אני קם בביה"ז לתפילה מוקדם מאוד, (כמו הנץ של היום שהוא בשעה מאוחרת), מקדים חמש דקות, אומר גם קרבנות בכוונה, אחרי התפילה עושה סדר ולומד טוב, ובעזרת השם מצליח ככה, מצוין, נפלא מאוד – זה מקסימום. אבל יש גם מינימום: אני משתדל לא לעבור אף פעם סוף זמן קריאת שמע של הגר"א, זה נשמע קטן, אבל זה לא שייך, (לא ייהרג ואל יעבור… אנחנו לא אוהבים את הביטוי הזה – 'יחיה ויקיים'). זו דוגמה קיצונית, כלומר מצד אחד לקום בנץ, אבל מצד שני, כן, את זמן קריאת שמע ג"כ לא להפסיד לעולם – זו קבלה של מינימום. וככה יש לאדם מדרג, כל יום שקמתי לתפילה בזמן, מצוין, וגם אם לא, עדיין יש אחיזה לקבלה. אותו דבר בלימוד בעיון, בבקיאות, לקבל קבלות בשלושה תחומים: בתפילה, בעיון ובבקיאות. מי שרוצה, יוסיף גם בבין אדם לחברו. לקחת בשלוש הנקודות האלו מינימום ומקסימום, לחשוב כמה דקות: במה אני רוצה לא לרדת בשום אופן, ובמה אני רוצה להשתדל יותר. מה שזה נותן הוא מאוד נפלא, אחרי שנה פתאום רואים שרף המינימום עולה, זה נהיה עוד יותר ועוד יותר.
וכמו שאמרתי בדרך המליצה, "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" – בואו 'חשוון'. נבוא לחשוון, בעז"ה שיהיה חושבנא טבא, ועצם הקבלה תיתן את הכח לקיים. והדבר הנפלא ביותר כאן – תחדדו את המוח בלימוד, אני חושב שזה אולי ה'קבלה'. זה עלה לי עכשיו דבר חדש: לחשוב על שאלות. זה יוציא את כל הנייעס בלילות כשהולכים לישון. יש לנו בישיבה כאלו בחורים, שבכל לילה כל פעם בחור אחר עושה 'ריתחא', זורק שאלה. מה זה עושה? זה פותר את הבעיות של השינה ועוד בעיות. יהי רצון שהדברים הקטנים האלה יהיו לעזר לכולם, ושכל אחד יצליח לקבל נכון ולהצליח לעמוד בקבלות שלו, אמן.
בעזרת ה', כל בחור וכל אברך יתחיל את זמן חורף בחיזוק גדול, התחלה חדשה, כוחות רעננים וחדשים, שאיפות גדולות. אבל לאחר מספר ימים, אנחנו יודעים שמתקיים בארץ 'בחירות'. הרצון הפנימי שלנו בוודאי הוא להיות שקועים בלימוד ככל יכולתנו, אבל יצר הסקרנות והרצון להיות בעניינים קיים. איך אנחנו יכולים להתמודד עם המצב הזה באופן הנכון והמתאים?
הג"ר רדי יאיר עיני שליט"א: השאלה הזאת היא באמת שאלה, היצר בזה הוא באמת גדול. אבל אני חושב שכמו שה"מסילת ישרים" אומר, צריכים לחלק את הדברים לשלוש דרגות: "לשלמי הדעת", "לבינוניים" ו"לפחותים מהם".
אנחנו הולכים לדבר על 'בחירות', ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלה: האם אנחנו עשינו פעם 'בחירה'? והאם אנחנו נלך לעשות 'בחירה'? מו"ר הגר"ש וולבה זצ"ל, שמעתי אותו כמעט עשרים שנה, הוא היה אומר דברים שלא קלים כל כך ליישום. הוא אמר יכול להיות אדם בן ארבעים, בן חמישים, שישים ושבעים, שאולי אף פעם בחיים שלו הוא לא בחר. הוא ב"ה נולד, שמו אותו בחיידר, אחר כך בישיבה קטנה, הוא גם היה מוצלח, אולי אפילו הכי מוצלח, אחר כך בישיבה גדולה, אחר כך בכולל וכו' וכו', ואף פעם לא היתה לו בחירה.
היום אנחנו יודעים על הרבה אנשים שבאים מבחוץ ונכנסים פנימה, שהם עוברים בחירות קשות מאוד מאוד. אולי, מה שהבאתי עכשיו מהגר"ש וולבה, שיש כאלה שאף פעם לא היתה להם בחירה, זה לא כל כך נכון בדורנו, הדור שלנו מוקף כל כך בניסיונות, מהחילוניים והציוניים והמדינה. עכ"פ לכל אחד יש נקודה של בחירה, כולנו בוחרים, השאלה באיזו רמה של בחירה, באיזו רמת קושי של בחירה.
כשאנחנו נקראים לבחירות, אנחנו נקראים לבחירה אישית. כלומר, זה שאדם בוחר בקלפי כך וכך, זה דבר עצום עם המון תועלות, עם המון זכויות, אבל רמת הבחירה שיש לאדם בזה היא לא גבוהה כל כך. כמה בחירה באמת יש לאדם אם לבחור בזה או חס ושלום במשהו אחר? איפה הבחירה באמת? הבחירה האמיתית של האדם היא בלהיות בן תורה באמת.
הזכירו עכשיו את הרב עובדיה, אם נזכיר את ר' חיים קנייבסקי, את הרב שך, את ר' שלמה זלמן, את הרב בן ציון אבא שאול, את כל גדולי וחכמי עם ישראל מכל החוגים והעדות, הדברים האלה היו אצלם זרים. אצל תלמידי חכמים גדולים מאוד ראינו שקיעות בלימוד גם בזמני בחירות, אף שהם בעצמם היו מוכרחים לנהל מערכות בחירות, ברגעים שלא – שקיעות בלימוד מוחלטת.
כשהיינו בישיבה (קול תורה), למדנו בזמנו אצל ר' ברוך שמואל דויטש, במערכת הבחירות כשהוקמה אז "דגל התורה", הוא היה עסוק בזה יחד עם הרב שך. הוא היה תלמיד חכם עצום, אחד מגדולי הדור, והוא הגיע למסור שיעור ביום של הבחירות. הוא היה מוסר שיעור בעומק העיון, והוא הרגיש שהבחורים לא איתו, הוא נעצר באמצע השיעור ואמר: "רבותיי, אני לא מבין מה קורה פה, אני מוסר שיעור ואתם לא כאן, איפה אתם? אני עד שבע בבוקר הייתי בבית של הרב שך יחד איתו ודיברנו ודיברנו, לא נחתי ולא ישנתי כבר כמה זמן, התפללתי שחרית והגעתי מב"ב לירושלים לישיבה בשעה תשע וכבר מסרתי שיעור. אני מדבר ואתם לא איתי?". ואז הוא דיבר ופלט כמה מילים על עצמו, הוא אמר: "חמש שנים בישיבה גדולה, כל הסדרים היו 'תענית דיבור'". זה לקבל מושגים! אני לא אומר עכשיו שתענית דיבור זו הנקודה, צריך להיות שייך לזה, אבל להיות לא מדבר כל הסדר – עד כדי תענית דיבור – זו רמה אחרת לגמרי.
יש לאדם כוחות של בחירה, אפשר לבחור בלהיות בדרגה אחרת. ואומר הרגשה אישית: אני לא מסוגל לדבר פוליטיקה. לא מתוך צדקות, אני מרגיש שמרמים אותי, משקרים אותי. וכי משהו ממה שאני מדבר זה משהו שיקבע? זה משהו שישנה משהו כאן במדינה? הרי כל הדיבורים של – "הוא ככה וזה ככה וככה, וצריך להיות ככה" – אנשים מדומיינים, אנשים חושבים שהדיבור שלהם קובע משהו, אנשים חושבים שהם מרגישים שהם שולטים בעולם. מה יוצא, ומי שומע את מה שאתה מדבר, ולמי זה משפיע? כלום, הבל הבלים. אני מרגיש ביזיון לדבר פוליטיקה, עושים ממני צחוק, מכריחים אותי כאילו להגיד ככה וככה, ובסוף אף אחד לא רואה את זה כקליפת השום.
כל אחד עם ההרגשה שלו, יש סקרנות, אבל אפשר להתמודד עם זה. אומר מילה אחת, קצת מעין הדברים שהראש ישיבה הזכיר, לקחת אתגר הפוך, מי שמסוגל לזה. לפני שנים רבות היתה הכנסייה הגדולה בירושלים, הגראי"ל שטיינמן זצ"ל לא נסע, והבן שלו ביקש ממנו ללכת. הוא אמר לבן שלו: "אני מוכן ללמוד יחד איתך בזמן של הכנסייה הגדולה, ואתה תספר בכל מקום שאתה היית יחד איתי בזמן שהכנסייה הגדולה ולא נסעת". מזה נהיה סיפור לדורות, שבזמן שהכנסייה הגדולה, הבן למד עם ר' אהרן לייב ולא נסע לכנסייה הגדולה.
'תיקח לך יצר הרע שיעזור לך לא לשמוע ליצר הרע'. "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש", אמר הרב וולבה: "תכניס את השוקולד לתוך הבית מדרש". תכניס את היצר הרע בתוך הבית מדרש. -תעשה "ריתחא דאורייתא" כמו שהציע ר' מנשה, תיקח קבוצה של חמישה בחורים שהם המיוחדים בישיבה ותקבעו: אנחנו ביום של הבחירות נעשה ריתחא, נמציא שאלות, נאמר תשובות, נוציא מזה קונטרס. תעשה לעצמך קביעות: אני גומר מסכת ביום של הבחירות. "הוריות", מסכת הוריות – זו ההוראה האמיתית, אני אגמור מסכת, אני אכתוב "שטיקל תורה". תתפוס לעצמך דברים שמסוגלים להרים אותך לכיוון השני, ותיתן "בוז" לכל מי שיתעסק בבחירות, אל תגיד את זה לאף אחד, אבל בלב שלך "בוז יבוזו לו" – זו הדרגה "לשלמי הדעת", למי שמסוגל.
הדרגה השנייה "לבינוניים" – זה לקבוע לעצמך 'זמן'. אני מתעסק, אני שומע, אבל אני מגביל את עצמי בכך וכך זמן, עד כאן עד כאן עד כאן. ואח"כ לומד עם חברותא שקובעים מראש: משעה זאת יש לי חברותא שאיתו אני לומד, כדי שיהיה לך מחייב חיצוני שאכן תעשה את זה.
הדרגה השלישית "לפחותים מהם" – זה למי שנסחף וכו' וכו'. אסור להגיד את מה שאומר עכשיו, ובוודאי שראשי ישיבות ולא משגיחים ישמעו את זה, אבל נאמר: יש שני זמני חורף – יש זמן חורף שלפני הבחירות, וזמן חורף שאחרי הבחירות. אחר הבחירות מתחיל זמן חורף חדש, ואז צריך לשכוח מכל מה שהיה עד אז. להתכונן לזה מראש: "על כן יאמרו המושלים – בואו חשבון". שיהיה לנו כאן זמן שמכאן אני מוחק כל מה שהיה עד עכשיו ואני מתחיל "א פרישקייט" (התחלה רעננה). כי היצר הרע, יותר ממה שהוא רוצה את היום של הבחירות ויום-יומיים אחרי זה, הוא רוצה להרוס את זמן חורף, "שישה חודשים בשמן המור". ולכן – חטאתי עויתי פשעתי, התעסקתי בבחירות, שלום. אני מתחיל זמן חדש. בהצלחה.
לצערנו כאן בארץ אחים תועים מבקשים לרדוף את בני הישיבות ולגייסם לצבא, ולשם כך פועלים באיומים שונים, החל בצו מעצר וכלה במגוון גזרות כלכליות שונות. והרוח הרודפת הזו טורדת לפעמים את מנוחת הנפש ויישוב הדעת, גורמת לדאגות ומחשבות שונות. איך אפשר להתחזק במצב הזה כנגד כל הקמים עלינו לרעה?
הג"ר עובדיה יוסף שליט"א: השאלה הזאת קשה לענות עליה, כי זה מטריד אותנו. סבא, מרן זצ"ל, ידוע שבשבעה על הבן שלו הוא בכה בדמעות שליש על הגזירות של בני הישיבות, וזה באמת צריך הרבה תפילות. זה כבר למעלה מעשור מלווה אותנו, ובשנתיים שלוש האחרונות באמת זה הולך ומתגבר, זה פשוט לא נורמלי, לא יאומן כי יסופר – השנאה והרדיפה שיש לבחורי ישיבות, זה הולך ומתעצם מיום ליום מה שאנחנו רואים ברחובות.
זה ודאי דברים מן שמיא, הכי קל זה להגיד שהם שונאים אותנו והם שמאלנים והם רשעים, ולקלל אותם ולגדף אותם – זה הכי קל להגיד. אבל יש פה משהו שהקדוש ברוך הוא מנסה לעורר אותנו, יש פה איזה תהליך שמיימי. הכל זה מן שמיא, הכל זה מאיתו, אבל כאן הדברים האלה הם דברים לא מובנים, כל כך מעניין אותם כל בחור ישיבה… אתמול אמרו ראשי מערכת הביטחון, שהכישלון שהיה בשמחת תורה לפני שלוש שנים זה בגלל שהצבא הוא קטן, עפרא לפומייהו. הצבא לא היה קטן, פשוט כל האנשים הרשעים והכופרים האלו רומזים שצריך להגדיל את הצבא. שוטים ועמי הארץ, לא היה שם אפילו חייל אחד ליד הגדר, פשוט בושה וחרפה. אין להם בושה, הרוצה לשקר ירחיק עדותו. תגידו דברים אחרים, תגידו שהטעו אתכם, היו לכם תקלות אחרות, להגיד שהצבא קטן זה הכישלון? אין לך שקר יותר גדול מזה.
אבל זה דברים שהכי קל – להאשים אותם ולשנוא אותם. הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו "ואהבת לרעך כמוך", צריכים לאהוב כל אחד ואחד מישראל, ולהתפלל שהקדוש ברוך הוא יחזיר אותם בתשובה. אבל ודאי העניין הזה של הרדיפה, השנאה ללומדי התורה, הזלזול בלומדי התורה. זה בא לעורר אותנו כמו שגדולי הדור אומרים, צריך לחזק אצלנו, כשאנחנו נאהב את התורה באמת ונכבד את התורה באמת, זה יהיה התשובה, הקדוש ברוך הוא רוצה לראות שאנחנו מכבדים את התורה.
כשמדברים לכבד את התורה – כשבחור ישיבה הולך בבין הזמנים ובזמנים מחוץ לישיבה בצורה מכובדת, רואים "הנה זה בחור ישיבה", התורה הזאת זה בחור ישיבה, מכבד את עצמו. איזה דיבורים, איזה שפה, שפה נקייה, שפה מכובדת, באיזה לבוש הולכים, באיזה צורה מדברים, באיזה צורה אוכלים. כל ה"הלוך ילך" של בחור ישיבה, משדר כבוד התורה. לא ייתכן שבחור יושב בסדר וכל שנייה יוצא החוצה, יש לו איזה משהו שזז לו בכיס, לפעמים זה גם מפריע לאחרים. החיבור לעולם מראה – "כי דבר ה' בזה", הספר פתוח, באמצע הסדר, עם החברותא, באמצע השיעור, והראש במקומות אחרים, מחובר לעולמות אחרים, לקווי נייעס וכדו' כמו שהזכירו פה, ה' ירחם.
סקרנות צריך לפתח, הראש ישיבה אמר דברים נכונים, אבל לפתח סקרנות לדברים אחרים, להסתקרן בתורה. כמות המספרים משנה? אין בזה נפקא מינה, גורנישט, בסוף מה שהקדוש ברוך הוא מנהל, "לב מלכים ושרים ביד השם". אם הוא רוצה שתהיה איזה קואליציה ויהיה איזה ראש ממשלה שירצה לתת לנו, יתנו לנו. אם הוא לא רוצה, לא יהיה. זה לא קשור למספרים, אנחנו עושים את ההשתדלות כמו שאמרו, הבחירה שלנו זה לא להצביע, להצביע חייבים. גדולי ישראל אמרו, עושים מה שגדולי ישראל אומרים, אנחנו לא שואלים שאלות. הבחירה שלנו זה איך לקיים את המצווה, המצווה צריכה להיות בכוונה, איך לקיים את זה. איזה נחת, ליצור נחת כמו שאמר הראש ישיבה, ליצור ריתחא, ליצור נחת בתורה.
זו תהיה התשובה לכל גזירת הגיוס, שהקדוש ברוך הוא יראה שהציבור שלנו מכבד את התורה באמת, אוהב את התורה, לא רק לרקוד סביב התורה, לא רק לנשק את התורה. כבוד לתורה זה לתת את ההערכה האמיתית לתורה, לנצל את הזמן, לדבר בלימוד, לדעת לייקר כל דבר. ה' יזכנו שהקדוש ברוך הוא יראה את כל הריתחא הזאת שהייתה פה, וכל המעמד המרגש הזה, וזה ייתן את הכוחות הנפלאים הלאה.
הגר"ר עיני: יישר כח, דברים נפלאים מהראש ישיבה, רק רוצה לתקן מילה אחת. הראש ישיבה אמר בשמם שהם אמרו שהכישלון בשמחת תורה היה כי הצבא קטן, והראש ישיבה חולק עליהם באופן נחרץ. אך אני מסכים איתם – צבא התורה עדיין קטן, הוא ענק, והוא יהיה פי אלף בעזרת השם.
הגר"מ אביעזרי: יישר כח גדול לראשי הישיבות, רק מילה, זכיתי לשמוע מפי רבי דן סגל שליט"א את מה שעכשיו רבי רדי אמר, והשלים את מה שראש הישיבה רבי עובדיה אמר, דברים נפלאים. 'לעולם לא יהיה שוויון בנטל', החילונים לא מוכנים ללמוד מספיק, הם בעצם הפילו את הכל, אנחנו מרימים את הנטל. אין שוויון בנטל, הם לא יודעים מה זה באמת הנטל, הנטל זה התורה שלנו, אז בעז"ה ברוממות הזאת נצליח.
