להצלת 22 המשפחות כהוראת גדולי ישראל לחץ כאן >>
בבית משפחת אסולין.
השם בדוי, המצוקה – ממש לא.
הרב אסולין הוא אברך משי, אדם שכל עולמו הוא התורה הקדושה. שנים על גבי שנים של שקיעות מוחלטת בלימוד, מתוך הסתפקות במועט שאין לה גבול.
מי שמכיר אותו, בטוח תמיד שהכל אצלו רגוע. הרי הוא תמיד מחייך. תמיד מקבל כל אדם במאור פנים. אף פעם לא מתלונן.
אבל מאחורי החיוך הזה – הבית שלו קורס.
זה התחיל עם חובות קטנים שנוצרו בתקופה קשה ובלית ברירה, אחר כל ניסיון להצטמצם. אחר כך הגיעו הלוואות מחברים, שנועדו לכסות את החובות. ולאחר מכן הלוואות מהבנק, לצורך ההחזר לחברים. בהמשך הלוואות אשראי לכיסוי הבנק, ובשלב מסוים העסק פשוט יצא משליטה.
ואז הגיע העיקול הראשון.
אחרי כמה מכתבי התראה – חשבון הבנק נחסם, והוראות הקבע החלו לחזור.
הבהלה הייתה גדולה בהתחלה, אך הנפש – מתרגלת לכל דבר. גם לערימת מכתבים אדומים שהולכת ונערמת בתיבת הדואר.
ואז הגז נותק.
ורגע לפני שגם החשמל – שכן שבעצמו מתמודד עם קושי נטל על עצמו את ההו"ק, תוך בקשה לחסוך ככל האפשר.
ליבו של האב כבר לא עמד בזה. הוא חווה התמוטטות עצבים קשה, טיפולים רפואיים מורכבים והוא לא מסוגל יותר לשמוע את המילה שקל.
לאורך הימים הם מנסים לנהל מסע גלגולים וחובות בכוחותיהם האחרונים, לגייס את ההלוואה הבאה לנושה התורן שדופק בדלת.
והילדים? שותקים.
טהורים, תמימים, עדינים אבל בעיקר – שותקים…
ונעליהם הקרועות – פוערות את פיהן לרווחה, כמו מנסות לזעוק את הכאב שהפה לא מעז להביע.
בבית משפחת נקי.
אתם אולי מכירים אותם. הם אולי שכנים שלכם לבניין.
על דלתם שם משפחה אחר כמובן, והם מוכרים לכם היטב!
לפני שנתיים זה היה בית חי ושמח.
לא עשיר. לא מפואר. אבל בית עם חום, יציבות ושמחת חיים.
ואז נולדה הילדה בשעה טובה.
חמודה, מתוקה, ו-חולה.
בבת אחת, הפכו החיים למירוץ של בדיקות, רופאים, טיפולים, ניתוחים והמתנות מורטות עצבים.
האשה עזבה את עבודתה, ועברה לגור בבית החולים כפשוטו. ימים ולילות, חול ושבתות.
הבעל עצמו מנסה לאחוז במפרשי הספינה בים הסוער, ולייצר כביכול שגרה עבור שאר הילדים.
קולו הערב של הרב נקי – נודע לשם ולתהילה, יחד עם בקיאותו הנרחבת בצ"ח מקאמים, וכבר בתחילת חייו הפך לבעל קורא ובעל תפילה מבוקש. הוא היה קורא בכל שבת בשני מנייני בעלי בתים בשכונתו, ובשעות הערב היה מכין ילדים לבר מצוה, וכך משלים הכנסה באופן שאפשר לו 'לסגור את החודש' במשך שנים רבות.
אך מאז הלידה, עד יום שישי אחר הצהריים אינו יודע אם יהיה בבית או בבית החולים, ואינו יכול להוסיף לסדר יומו אף משימה. ממילא הכנסותיו נעלמו כולם, יחד עם משכורת הכולל, שראשו לא מוכן לשלם לאברך שמגיע אחת ליומיים בממוצע…
מקור הכנסותיו שנגדע, כמו השתלב בדבקות עקשת בים ההוצאות שהושתו עליו מכל כיוון.
נסיעות ארוכות, תרופות מחוץ לסל, וחובות ישנים שהלכו ותפחו…
יש ימים שבהם הוא לא מספיק אפילו לחשוב על כסף. הוא עובר בין בית החולים לבית, בין הילדים לרופאים, בין תפילות שבורות לניסיונות נואשים להחזיק מעמד.
השבוע, בשובו מעוד יום מתיש גוף ונפש בביה"ח, הוא חזר בשעת ליל מאוחרת לבית השקט. הילדים כבר ישנו, ובטנו הזכירה לו שגם לגופו שלו יש צרכים אותם זנח לחלוטין, ושלמעשה – הוא כמעט בצום מוחלט מאז אכל סנדוויץ' מנוילן שקיבל מעגלת ארגון החסד בבוקר.
הוא פתח את המקרר. הייתה שם צנצנת מיונז ישנה, שקית שומשום, חצי מרגרינה ושלושה חצילים שנותרו לפליטה מהחלוקה האחרונה בשכונה.
הוא הביט בשעון. הפיצריה בקצה השכונה עדיין פתוחה, אך הוא זכר מצוין שכרטיס האשראי שלא לא עבר היום ניסיון לרכוש פחית שתיה. הכספומט הקרוב גם הוא לא יושיע אותו, כשרק הבוקר התקשרו מהבנק להזהיר שיש להסדיר מיידית את החריגה שמתחת למינוס…
הוא סגר את הדלת, וגמע כמה כוסות מים, שלא ממש השקיטו את רעבונו.
הוא שב לשולחן, הניח את ידיו על ערימת המסמכים הרפואיים האינסופיים, ולראשונה מאז הלידה – פרץ בבכי נורא, אותו חנק בקושי כדי שלא יישמע חלילה בחדר הילדים.
'ריבונו של עולם, איני יכול יותר', זעק בבכי. 'איני יכול!'
להצלת 22 המשפחות כהוראת גדולי ישראל לחץ כאן >>
בבית משפחת שרעבי.
אולי גם אתם מכירים אלמן כזה. שקט. צנוע. לא מבקש דבר, ואפילו מרשה לעצמו לחייך בציבור.
עברו כבר שנים מאז שהתאלמן, ונפרד בכאב מאשתו הצדקנית שהייתה מוכרת לכל. מאז איש כבר לא שואל ועוזר, הסיפור כבר לא מרגש. החיים המשיכו הלאה.
ורק אצלו – הבית נשאר שבור.
הוא מגדל לבד את ילדיו מתוך מאבק נפשי יום־יומי שאיש כמעט לא יודע עליו. הכאב לא התאדה. הבדידות לא נעלמה. היא רק הולכת ומעמיקה, ולא ממש מסייעת לעמוד בהוצאות שכר הלימוד לישיבות ולסמינרים היקרות מאוד.
"אם הוא עדיין יושב ולומד – כנראה איכשהו הוא מסתדר", אומרים לעצמם השכנים.
אבל הוא לא. את הכולל הוא לא מסוגל לעזוב. הגמרא היא המקום היחיד בו נשאר לו קצת אוויר לנשימה, קצת נחמה ומקור שמחה.
אם יעזוב את מסגרת הכולל – ידע היטב שתוך זמן קצר יקרוס נפשית לחלוטין.
אך בתוך הבית? מצוקת רעב אמיתית.
לא הגזמה. לא מליצה. רעב.
הילדים כבר התרגלו לא לבקש. הם למדו להסתפק בשקט במה שיש – כי הם יודעים שאין. חלקם כבר גדלו, הם בישיבות וסמינרים, והוראות הקבע הגבוהות חונקות ושואבות כל שקל שנכנס לחשבון. לא פעם הן חזרו, ומעבר להנחה המקסימלית – המוסדות שגם הם מתמודדים בקושי, לא הסכימו להפחית עוד."כולם עוזרים לאלמנות, אבל פחות מעניין אותם אלמנים, אתה מבין?" אמר לו לאחרונה גבאי צדקה טוב לב, שהצליח בכל זאת לסייע לו בכמה שקלים, שנשאבו כהרף עין.
את הבנקאי זה לא ממש עניין, כשהתקשר לאחרונה להודיע שהחשבון רגע לפני עיקול.
אמש המחנך של הילד הקטן התקשר לברר, מדוע הילד לא מביא עמו סנדוויץ' ועומד על כך "שהוא לא אוהב ארוחת בוקר". ובחוסר שימת לב, פתח דיון עם האב אם זה בריא או לא, ואם יש להתעקש עמו או לוותר על כך.
האב השים עצמו כמתדיין, ושאל חזרה בעדינות האם יתכן שדווקא לחם מחדר המלמדים הילד כן ירגיש מיוחד ויסכים לאכול. את האמת הפשוטה לא היה מסוגל להוציא מפיו. הוא לא אוהב ארוחות בוקר כי אין. פשוט אין!
שבוע שעבר עלה לקברה של אשתו. שם, בין המצבות השקטות, פרץ בבכי שאין לו שליטה, והתחנן בפני שוכן מרומים שזכות צידקותה תעמוד לילדיה.
שם העז לבטא את הכאב שאיש אינו רואה, את הקושי ואי הנעימות מהמשכיר של הדירה שרומז ברחמים שוב ושוב שחייבים להסדיר את הצ'קים אחורה וקדימה, את צלצול הטלפון שניגונו הפך לשנוא מרוב פחד וחשש מהטלפון הבא…
המשפחות הללו הן לא היחידות!
יש 22 משפחות כאלו, שבקשתן מונחת על שולחנה של קופת רבותינו כעת ממש!
22 בתים שבהם הילדים חיים בפחד תמידי.
22 משפחות שהגיעו אל הקצה ממש.
22 סיפורים של רעב, חובות, השפלות ודמעות שאיש לא רואה…
אבל אנחנו בקופת רבותינו פוגשים אותן פנים מול פנים.
רואים את המקררים הריקים, את מכתבי העיקול ואת הילדים שמתביישים.
את האבות שכבר איבדו את הכוח לבקש עזרה, ואת האמהות שנלחמות שלא לקרוס מול הילדים.
בהוראתם הברורה והדחופה של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, יוצאת הקופה במבצע חירום מיוחד להצלת המשפחות הללו.
לא כדי להרחיב. לא כדי לפנק.
כדי להציל!
אוכל בסיסי. תשלום שכירות לפני פינוי. עצירת ניתוקי חשמל וגז.
הצלה של ממש!
אין לנו את האפשרות לעשות זאת לבד, והלב נקרע מול המראות הללו.
ולכן אנו פונים אליכם, בתחינה של אמת:
נא ואנא! אל תעמדו מנגד!
היו אתם השליחים של הקב"ה להחיות בתים שכבר איבדו כמעט הכל. תנו לילדים הללו אפשרות ללכת לישון בלי פחד, תנו להורים הללו רגע אחד של נשימה.
"חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה" אומר הרמב"ם. כמה השקעתם במצות לפסח? כמה עלה האתרוג שלכם? כאן יש הזדמנות למצווה מהחשובות ביותר, בהידור מאין דומה לו.
צדקה טהורה מאין כמותה, למשפחות השקועות עמוק בבוץ החובות והעוני, ואיש אינו מכיר ואינו יודע…
כל שקל שייכנס למענן – יועבר אליהן במלואו. 100% צדקה זכה!
בלי הוצאות, בלי קיזוזים, בלי אותיות קטנות, ובפיקוח הדוק של רבני הקופה שליט"א.
כסף נקי להצלת משפחות שקורסות ממש ברגעים אלו, ועיניהן נשואות רק אליך!
להצלת 22 המשפחות כהוראת גדולי ישראל לחץ כאן >>
יש בתים שלא נשמע מהם קול.
לא כי הכל שם טוב. אלא כי כבר אין להם כוח לצעוק.
מאחורי דלתות סגורות, בתוך דירות קטנות, מתקלפות, חשוכות לעיתים, חיות משפחות שלמות במצוקה שאי אפשר להבין עד שלא רואים אותה מקרוב. לא מצוקה של "קשה לנו". לא תקופה לחוצה. לא מינוס חולף.
קריסה.
קריסה אמיתית!
כזו שמגיעה עד הלחם של הילדים. עד החשמל בבית, עד הנשימה עצמה.
והנורא מכל – שאיש כמעט לא יודע.
כי אלו לא אנשים שיודעים לבקש.
לא אנשים שעושים רעש.
לא אנשים שמספרים.
אלו אנשים שחיים את הכאב בשקט.
בשקט נורא.
ועיניהם תלויות ומחכות לכם שתצילו אותם מחרפת רעב ממשית.
אחים יקרים! התנערו, התעוררו!
