רבינו נולד ביום ו' בתשרי תשכ"ד לאביו הגדול רבי יחיאל (רבה של קרית שמונה, אשר נפטר סמוך לפטירת בנו ביום י"א ניסן תשפ"ב, קשר מיוחד היה ביניהם, בחייהם ובמותם לא נפרדו) בקזבלנקה שבמרוקו. בסביבות שנת תש"ל עלתה משפחתו לארץ הקודש.
את תחילת לימודיו החל בישיבת "אור ברוך" לצעירים, ולאחמ"כ בישיבת "תורה אור" בראשות מרן הגאון הגדול רבי חיים פינחס שיינברג זצוק"ל שהיה לו כ"רבו המובהק". שם גדל ונתעלה וקנה לו שם טוב, וכפי שעולה מתוך דברי ההסכמה שכתב לו רבו לחיבורו הנפלא "בצל החכמה" (הגהות על שו"ת רבי בצלאל אשכנזי) בעת שהיה בסה"כ בין ל' שנים בלבד, וזת"ד: המפורסמות אינן צריכות ראיה ומה מפורסם טפי מטיבו המיוחד ומחין ערכו של ידידנו ורב חביבנו תלמידנו מאז, העילוי המצויין הרב הגאון והנעלה וכו' כי ידעתיו מראשית צעדיו בישיבתנו הק' אשר עלה ונתעלה בלימוד בהתמדה רבה בשקידה ביר"ש ובמידותיו המתוקנות. וממשיכים אנו ב"ה להווכח כי הולך הוא הרב הגאון הנ"ל ומתעלה כאחד המובחרים בעולם התורה וצעדיו בטוחים ב"ה בדרך הגדלות האמיתית ויר"ש וכו'. ע"ש.
מצעירותו ניחן בכושר מיוחד של שכנוע והסברה. מתנת שמים זו ניצל לקירוב רחוקים. לאחר נישואיו, במשך שנים היה עוזב את ביתו בכל ימות השבוע לעיר בית שאן, שם היה עובר מבית לבית בכדי לקרוא למבקשי השם לפקוד את שיעורי בתורה ואת נוטרי מסורת ישראל עודד לשמור על גחלת מסורת אבותיהם, להתחזק בשמירת השבת, לקבל עליהם עול תורה ומצוות, ולרשום את בניהם למוסדות תורניים. והכל בשלוות הנפש, בחדווה ובמאור פנים. באצילות ובחיוך שהיה נסוך תדיר על פניו.
כעבור תקופה, התמיד במשנתו בכולל "חזון איש" בב"ב שם קבע חברותא עם רבנים חשובים ותלמידי חכמים מובהקים. בשלב מסוים כיהן כראש חבורה בכולל להוראה בבית המדרש "יחוה דעת" בירושלים, במקביל לתפקידו של אביו כראש כולל סמיכת חכמים לשחיטה והוראה.
לפני קרוב לשני עשורים, ייסד כולל "חלקת מחוקק" בעיר אלעד, ממנו יצאו מרביצי תורה ומורי הוראות, ובמקום הרביץ והפיץ תורה ותעודה עד לימיו האחרונים, ואף כשהתמנה לרבה של העיר טבריה, פעל לחזק את הכולל ולהתייצב בפני האברכים להשמיע את שיעוריו. תלמידיו היושבים בשבת תחכמוני מעידים כי מעולם לא הקדימוהו בבית המדרש. היה ניצב ראשון בשעת בוקר מוקדמת, תוך ריתחא דאורייתא עמל במשנתו עד לשעות הערב המאוחרות. בשיעוריו היה כמעיין המתגבר וניכרה גאונותו וחריפותו העצומה בתורה, כאשר איתמחי גברא ללבן סוגיות מורכבות בסדרי קודשים וטהרות, לבטא ברהיטות ובלשון צחה ובהירה את הסוגיה בגמרא ולהביאה כשלחן ערוך לתלמידיו. הוא אף ביסס את שיטת הלימוד בעיון בקרב האברכים, על מנת שיקנו את היסודות ההלכתיים בבואם להורות הוראות בישראל, תוך שהוא מחכימים בסברות ישרות.
כמו"כ ייסד כולל ערב בשכונת קריית הרצוג בבני ברק והפציר בעמלי כפיים לקבוע עיתים לתורה בבית המדרש וברבות השנים הפכו רבים לתלמידי חכמים מובהקים ובעלי מידות נאצלות.
לאחר פטירתו של הגאון רבי דוד פרץ זצ"ל התמודד על רבנות העיר טבריה בהמלצתם של גדולי הדור ובראשם מרן רה"י חכם שלום הכהן זצ"ל, ואכן נבחר ברוב קולות בבחירות שנערכו בב' בכסלו תשע"ח.
במעמד רב רושם נערך טקס ההכתרה ביום חמישי י' בסיון תשע"ח בבית הכנסת הגדול "פורת יוסף" בעיה"ק טבריה, בו כיבדו ופיארו בנוכחותם מרן חכם שלום הכהן, הגאון רבי אברהם דב אוירבך אב"ד טבריה, ויבדל"ח מרן הראשל"צ הגאון רבי יצחק יוסף והגה"צ רבי דב הכהן קוק שליט"א ועוד. רבינו ראה זכות לכהן כרב עיר שבה שוכנים עפר גדולי התנאים ומחמת קדושתה חש כי מוטלת עליו החובה לפעול ביתר שאת להאדיר ולרומם את הוד קרנה.
מאז עלותו לכהן פאר כרב העיר, ביצר את חומות משמרת הקודש ולחם בעוז למען כשרות המזון בכלל ובפרט בבתי המלון. חרף קשיי ההליכה שהיו לו לאחר שחלה במחלה הארורה, הוא עבר בכל המטבחים במלונות בכדי לעקוב מקרוב אחר הנעשה, התריע מפני תקלות חמורות, ומינה מפקחים יראי שמים שעשו את מלאכתם נאמנה.
חודשים לאחר בחירתו, נבחר לראשות העיר טבריה אדם שבז לקודשי ישראל, רבינו אזר כגבר חלציו, ונאבק ללא חת וללא מורא כנגד חילולי השבת בטיילת ובשכונות העיר. הוא שוחח עם בעלי העסקים באופן אישי ובמתק שפתיו השפיע על רבים מהם שלא יסחפו אחר ההסתה וההמרדה כנגד קודשי ישראל והעניק תעודות הוקרה חתומות בידי מרן ראש הישיבה זצוק"ל לעסקים שלא נכנעו ללחצים.
מאז מינויו כיתת את רגליו בכל שכונות העיר בכדי להשיב לב בנים על אבות, הקהיל קהילות וקיבץ יהודים מסורתיים ובני תשחורת, ומינה להם מורה רוחני שיכוון את דרכם. לא חס על בריאותו, אלא לכל מקום אליו הגיע, מסר את שיחותיו המעוררות את פעמי הרגש, מוסר צדק ומישרים, ועודד את המון העם לדבוק בדרך אבותיהם ולשמור על קדושת העיר.
פעמים רבות ניגשו אליו יהודים שהיו רחוקים מערכי היהדות והודיעו לו על החלטתם לבצע מהפך בחייהם. הוא לא הסתפק בהצהרה ועקב מקרוב אחר הליך החזרה בתשובה ופרס עליהם את חסותו.
כמרא דאתרא, ייסד כולל גדול, חיזק את הכוללים הקיימים ישיבות ומוסדות תורה, הקים ישיבות בין הזמנים, ארגוני אבות ובנים, ישיבות מתמידים וקהילות חניכי הישיבות.
בשבועות האחרונים לחייו, התגלה זיהום חמור בגופו. למרות זאת המשיך בסדר יומו הרגיל, ולא חס על מצבו בכדי להמשיך במפעל חייו שהיו תורה ועבודת ה'.
כאמור לאחר שחלה במחלה קשה ונזדכך בייסורים קשים ומרים, נצחו אראלים את המצוקים, ביום המר כ"א אדר ב' תשפ"ב כבה נר המערבי, נ"ח נפשיה דרבי ונסתלק רבינו לב"ע והוא בן ח"ן שנים בלבד.
בהלוויה שיצאה מבני ברק והמשיכה לטבריה ובעצרות לזכרו שהתקיימו בבני ברק בטבריה ובאלעד ספדו לו בין השאר הגאונים: הראשל"צ רבי דוד יוסף, הגה"צ רבי דב הכהן קוק, רבי אליהו בר שלום רבה של בת ים, רבי שלמה דידי רבה של בקעת הירדן, רבי שמואל ביטון ר"י אור יוסף חדרה, יו"ר תנועת ש"ס העולמית שלוחא דרבנן הרב אריה דרעי, תלמידיו הרבים ומוקירי זכרו. רבינו נטמן בבית העלמין 'טוהר רחל' (הזורעים) סמוך לעיה"ק טבריה, תנצב"ה.
הניח אחריו ברכה חיבורים רבים ונפלאים בכל מכמני התורה, ביניהם: פניני ים על סוגיות הש"ס. בצל החכמה על שו"ת רבינו בצלאל אשכנזי. תורת המנחה על מנחת כהן ב' חלקים. בשנת ה'תשנ"ט הוציא לאור מהדורה חדשה לספר מנחת כהן לרבי אברהם הכהן פימינטיל עם קונטרס 'שיעורי דעת' על יורה דעה ביאור בשיטות הפוסקים. שער המים על מי השלוח הלכות מקוואות. ימין משה על הלכות פסח, ועוד.
כשנה לאחר מכן הו"ל בנו יחידו חביבו שיבדל"ח הרב יחיאל דוד בוחבוט שליט"א את ספרו הנוסף שו"ת "ארץ הצבי" ח"א אשר בעת מלאכת עריכת כתביו נשבה ארון הקודש. הספר מכיל בתוכו עשרות פסקים הפרוסים על כתשע מאות עמודים בעניני תפילה שבת ומועדי השנה, בעריכה נפלאה תורה מפוארה בכלי מפואר, תחת המכון "אוצרות המערב" מייסודו של הסבא רבי יחיאל ובנו רבינו זצ"ל.
