לקראת חג הסוכות הבעל"ט, מוגשים מנהגים והלכות הנהוגים בקהילות ישראל לימי החג – מאיגוד ארבעת המינים בערב יום טוב, דרך הקידוש והישיבה בסוכה ועד מצוות הצדקה, האושפיזין וסדרי ההושענות.
- בערב יום טוב יש להיזהר בעת איגוד הלולב, ששדרת הלולב תהיה גבוהה מן ההדס והערבה טפח, כפי שכתב מרן בסימן תר"ן סעיף ב', ועיין עוד בכף החיים שם סק"ט. כמו כן, נהגו שיהיו ההדסים גבוהים מן הערבות.
- מחג הסוכות מפסיקים להוסיף בברכת "שומע תפילה" את הבקשה "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה הזאת".
- השנה, כאשר ליל יום טוב חל בשבת, אין אומרים משנת "במה מדליקין", אלא "כל ישראל" ו"רבי חנניה". כמו כן אין אומרים שיר השירים, ואילו קבלת שבת נאמרת כרגיל. לפני תפילת ערבית אומרים רק את מזמור החג.
- בכל ימי החג נוהגים בתפילות מנחה וערבית לומר לאחר קדיש תתקבל את מזמור "שמחתי באומרים לי".
- את הקידוש בליל החג נוהגים לומר כולו בעמידה, כולל ברכת "שהחיינו". נוהגים לומר "שלום עליכם" ו"אשת חיל", ויש שאינם אומרים.
- מנהג נוסף הוא להכין בסוכה כיסא מיוחד לכבוד האושפיזין, ועליו מניחים ספרי קודש, כגון מחזורים וכדומה.
- את ברכת הלולב נוהגים לברך קודם ההלל בסוכת בית הכנסת. איטר יד נוטל את שלושת המינים בימינו ואת האתרוג בשמאלו, כשאר כל אדם, כדעת מרן. בכף החיים כתב שייטול פעם אחת גם להפך, כדי לצאת לדעת הרמ"א.
- על מצוות הישיבה בסוכה נוהגים לברך "לישב בסוכה" באכילת פת גמור, אך לא על פת הבאה בכיסנין. גם כאשר מקדשים על פת הבאה בכיסנין, כגון בקידוש של שבת או יום טוב בבוקר, יש הנוהגים שלא לברך "לישב בסוכה", ויש הנוהגים לברך. כאשר אוכלים שיעור קביעת סעודה מפת הבאה בכיסנין ומברכים עליה "המוציא", מברכים גם "לישב בסוכה", אף בימות החול.
- במקום שבו יש קידוש, נוהגים להסמיך אליו את ברכת "לישב בסוכה", ולא לברכת הפת. במקום שאין קידוש, מברכים "לישב בסוכה" לאחר ברכת "המוציא", ולא לפניה לאחר נטילת ידיים.
- מנהג חשוב ומרכזי בחג הסוכות הוא להרבות בצדקה ולדאוג לצורכי העניים, ובפרט בערב החג. בספרי רבותינו הפליגו מאוד במעלת הדבר, וקשרו בין הכנסת האושפיזין לסוכה לבין נתינת חלקם לעניים.
- בזוהר הקדוש (חלק ג', דף ק"ג ע"ב) מבואר כי חלקם של האושפיזין בסעודה שייך לעניים, ומי שמזמין את האושפיזין ואינו נותן את חלקם לעניים, נאמר עליו "אל תלחם את לחם רע עין". מאידך, הנותן ומשמח את העניים זוכה לברכת האושפיזין.
- כך כתב גם בספר "פרי עץ חיים", בסוף שער חג הסוכות: "ויהיו עניים מאוכלי שלחנו, כי חלק האושפיזין צריך לתת לעניים, כי זה תאוות צדיקים שעניים יאכלו חלקן".
- בסידור הרב בעל התניא הובא כי עיקר השמחה היא לשמח את הזולת, ולכן "צריך לפזר מעות לעניים בערב סוכות דוקא". כן מסופר על הרה"ק מצאנז זי"ע שהיה מרבה במיוחד בחלוקת צדקה בערב סוכות, ופעם אחת חילק ביום זה ח"י מאות רובל כסף.
- יסוד הדברים מפורש גם בדברי הרמב"ם בהלכות יום טוב, שקובע כי בכלל שמחת החג יש לדאוג לגר, ליתום, לאלמנה ולשאר העניים, ומי שאוכל ושותה עם בני ביתו ואינו מאכיל את העניים ומרי הנפש – "אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו".
- בספרים הקדושים אף כתבו שמי שאינו יכול להזמין עניים בפועל אל שולחנו, ראוי שיפריש מממונו לצדקה בערב הרגל עבור סעודות החג, ובכך ייתן את "חלק האושפיזין" למשפחות הנצרכות.
- גדולי ישראל שליט"א הורו כי את דמי האושפיזין ראוי להעביר ל"קופת רבותינו", המחלקת את כספי הצדקה למשפחות בני תורה הזקוקות לסיוע ואשר אין בידן את צורכי החג הבסיסיים ביותר, ובכך לזכות לשמח את העניים בחג ולתת את חלק האושפיזין.
- בימי החג נוהגים להוציא את ספר התורה מן ההיכל לצורך ההושענות בעת אמירת "ויברך דוד". בשבת קודש אומרים את ההושענות המיוחדות לשבת, אך אין מוציאים ספר תורה ואין מקיפים את התיבה, וכך הוא מנהג אר"ץ. במניין הנץ החמה הנהיג הרב אליעזר בן דוד זצ"ל שלא לומר הושענות בשבת, כמנהג ירושלים.
- מנהג קדום הוא שגם הנשים נוטלות לולב ומברכות עליו. החיד"א כתב כי לאחר שהשיבו מן השמים לרבי יעקב ממרויש, בעל "שו"ת מן השמים", לברך, ניתן לצרף זאת לדעת הסוברים כן, "וברוכי מברכינן". כך כתב גם רבי אברהם ענתבי, רבה של חלב, בספרו "חכמה ומוסר – דרך חוקיך", כי נשים רשאיות לברך; וכך הובא באחרונים כמנהג ירושלים.
ויהא רעווא שנזכה לשבת בסוכת עורו של לוויתן בבי את גואל צדק במהרה בימינו אמן!
תזכו לשנים רבות נעימות וטובות, חג סוכות שמח!
ההלכות והמנהגים באדיבות קהילת קודש "שובה ישראל", בואנוס איירס, ארגנטינה.
