ביום כ"ח באב מלאו מאה ואחת שנים להסתלקותו של הגאון המקובל רבי אברהם חיים עדס זצוק"ל, מן הדמויות המאירות בעולמם של חכמי ארם צובא וירושלים. שמו נחרת לדורות בזכות שקידתו העצומה בתורה, עמקותו בנגלה ובנסתר, עבודת התפילה המיוחדת שלו ותלמידיו הגדולים שהעמידו תורה בישראל.
מארם צובא לירושלים
רבי אברהם חיים עדס נולד בשנת תרי"ז לאביו רבי יצחק ענתבי זצ"ל. משפחתו נודעה גם בשם ענתבי, ויש שייחסוה למשפחתו של רבי אברהם ענתבי זצ"ל, בעל הספר "יושב אוהלים". עוד בטרם מלאו לו עשרים שנה נשא לאישה את בתו של רבי משה סוויד זצ"ל, רבה של ארם צובא, שנודע בגדלותו בתורה ובעיונו העמוק.
לימים עלה רבי אברהם לירושלים, ובה נעשה לאחת הדמויות המרכזיות בקרב חכמי העדה החלבית. הוא נמנה עם חברי בית הדין של עדת ארם צובא ועם מייסדי ישיבת המקובלים של חכמי ארם צובא בשכונת הבוכרים. בירושלים המשיך להרביץ תורה, לעסוק בחכמת הקבלה ולהעמיד תלמידים. הוא נפטר בכ"ח באב תרפ"ה.
שקידה שלא ידעה גבול
כבר בצעירותו נודע רבי אברהם בשקידתו המופלגת. בני דורו העידו כי גם בדרכו היה שקוע בדברי תורה ושפתיו מרחשות ללא הרף. בספר "פדה את אברהם" מובא תיאור של מי שראהו שב לביתו כשפניו מאירות, ותוך כדי הליכה הוא מביע דברי שבח והודאה לבורא עולם ומתבונן בשמים ביראה ובאהבה.
גדלותו הקיפה בקיאות רחבה לצד עיון עמוק. תלמידו, מרן הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, הפליג בתיאור ידיעותיו ואמר כי גם חדר מלא ספרים מן הרצפה ועד התקרה אינו מבטא את כל מה שידע רבו — ועוד יותר מכך הייתה מעלתו בעיון. מסופר כי כאשר נכנס פעם לבית המדרש ומצא את הלומדים מתקשים בסוגיה שלא עסק בה באותה שעה, הציע מיד כמה דרכים שונות להבנתה.
רבם של גדולי תורה
רבי אברהם זכה להעמיד תלמידים שהיו לעמודי התווך של עולם התורה הספרדי. תלמידיו ותלמידי תלמידיו המשיכו את מסורת העיון, הבקיאות ועבודת ה' שהנחיל להם, ורבים מגדולי הרבנים בדורות האחרונים ינקו מתורתו במישרין או בעקיפין.
דמותו כמחנך לא הסתכמה במסירת ידיעות בלבד. הנהגתו האישית, קדושתו והתמסרותו לתורה היו חלק בלתי נפרד מן ההשפעה שהותיר על תלמידיו. בדברי תולדותיו מודגש כי הצלחתו בהעמדת תלמידים נבעה מן השילוב שבין לימוד יסודי ומעמיק לבין דוגמה אישית של צדקות ועבודת המידות.
בקי בנגלה ובנסתר
לצד שליטתו בתורת הנגלה, הקדיש רבי אברהם שנים רבות ללימוד חכמת הקבלה. רבי יעקב קצין זצ"ל כתב בספר "פרי עץ הגן" כי הוא העמיק בכתבי האר"י והרש"ש, בירר את הענפים והשורשים ויגע בסידורי הרש"ש ימים ולילות, בצניעות ובמקומות נסתרים.
בניו העידו בשמו כי לא הניח ספר מחכמת הקבלה, בדפוס או בכתב יד, שלא למד מראשיתו ועד סופו. אף שעיקר דרכו בהוראת הקבלה ובכוונות התפילה הייתה על פי שיטת הרש"ש, הוא למד בעיון גם את יתר ספרי המקובלים ונודע בבקיאותו העצומה. דברי תורה בשמו השתמרו בספרים שונים, ובהם "שערי רחמים", "אור הלבנה", סידורי הרש"ש וספרים נוספים.
תפילה שהרעידה לבבות
גם עבודת התפילה שלו הותירה רושם עמוק על כל רואיו ושומעיו. ב"פרי עץ הגן" מתואר כי תפילותיו לפני התיבה בשבתות, במועדים ובייחוד בראש השנה וביום הכיפורים עוררו יראת שמים ואהבת ה' בלב הציבור. נעימת תפילתו שילבה רגש, שמחה והתעוררות רוחנית עזה.
בין חכמי ירושלים נודעה ידידותו העמוקה עם המקובל רבי שאול דוויק הכהן זצ"ל. השניים עסקו יחד בתורה והתפללו יחד פעמים רבות, ובני משפחתם העידו כי הקשר ביניהם היה קרוב כקשר בין בני משפחה.
מאה ואחת שנים לאחר הסתלקותו, דמותו של רבי אברהם חיים עדס זצוק"ל מוסיפה להאיר: דמות של עמל תורה ללא גבול, חיבור נדיר בין נגלה לנסתר, תפילה מעומק הלב והשפעה לדורות באמצעות תלמידים גדולי עולם.
