לקראת מלאת השנה לעלותו בסערה השמימה של ראש ישיבת "כסא רחמים" מרן ראש הישיבה רבי מאיר מאזוז זצוק"ל, מוגשת שיחה מרתקת אשר נערכה על ידי תלמידיו, על דמותו הגדולה וחותמו הכביר עם נכדו חביבו הרה"ג רבי מנחם מאזוז שליט"א מרבני ביהמ"ד אסוקי שמעתתא וחבר מכון משנ"ב מאורות, אשר זכה ליצוק מים על ידי סבו מרן זצוק"ל וללמוד לפניו בחברותא. כעת, הוא מספר על ההנהגה, העמל תורה, על חג הפסח בצילו של מרן. כיצד התנהל הלימוד המשותף, איך החדיר בו מרן אהבת תורה, הסבא שהיה, והצוואה האישית.
לפני שנדבר על מרן הסבא בפן האישי, רצינו לשוחח על הגאונות והידע בכל מכמני התורה…
סבא היה איש האשכולות כפשוטו, איש שהכל בו, גם במידות, גם בעבודת ה' וגם בידיעת התורה, ידע עצום בכל חלקי התורה, מהעיון הפשטי בדרך רבותינו הספרדים מדורי דורות, ועד לחכמת העיבור שרבים התקשו בה וסבא חיבר עליה ספר שלם. מידיעת כל דברי הראשונים ועד לאחרונים בני זמנינו ממש. בכל דבר ובכל נושא היה לסבא ידיעה והבנה, דיוק ותשובה. על הגאונות המופלאה שלו אפשר לכתוב ספרים שלמים, איך העמיק בנושאים ויישב קושיות שהיו עומדות שנים רבות. ואיך בגיל צעיר חיבר חיבורים ותשובות מופלאות שקשה להאמין שאפשר לכתוב אותם בגיל כזה. יש לסבא ארבעים ספרים שכבר יצאו ועוד לפחות שישים בכתבי יד.
ידועה ההתנגדות שלו שיברכו עליו "שחלק מחכמתו", פעם יד ימינו-שדרך אגב הוא היה קורא לו הנהג של הישיבה מרוב ענוותנותו, ר' עובדיה חדוק שאל אותו למה הרב מתנגד הרי הרב יודע את כל התורה כולה כפשוטו? וסבא ענה לו יש בהלכות טומאה וטהרה ברמב"ם כמה דברים שעוד לא ברורים לי…
המסירות נפש שלו לתורה היתה אין סופית…
סבא כל חייו היו מלאים בייסורים, בילדותו, רוב העולם לא יודעים, הוא היה מגמגם בצורה קשה מאוד. וזה המשיך ברצח אביו מרן הגה"ק ה"איש מצליח" הי"ד ולאחר מכן שנפל מקומה שלישית!! ובפטירת הסבתא הרבנית ע"ה ודודתי ע"ה ועוד כהנה וכהנה בעוונות הדור. ואף על פי כן היתה לו מסירות נפש לתורה ולהנהגת הדור.
בשנותיו האחרונות התגברו עוד יותר הייסורים ופעם אחת עליתי אליו לשאול איזו שאלה ואני רואה אותו עם מכאובים קשים ברגלו, והוא מניח אותה על שרפרף קטן לידו כי מרוב כאבים אפילו לא יכל להניחה על הרצפה. וסבא עם ספר פתוח על הרגל יושב ולומד, שקוע כולו, ניגשתי אליו ואני קורא לו: "סבא, סבא", ואין קול ואין עונה ואין קשב. קראתי עוד פעם והוא לא עונה, אמרתי נחכה, הוא כנראה באמצע משהו. חיכיתי בצד, ואחרי כמה דקות ניסיתי עוד פעם, ככה כמה וכמה פעמים עד שבסוף פשוט התייאשתי ויצאתי, הרב שהיה שקוע בלימוד שום דבר בעולם לא היה מזיז אותו.
סבא היה כותב את חידושיו בכתב ספרדי-זה כתב שכתבו בו הרמב"ם וחכמי ספרד-ופעם אמר לי שהוא כותב בכתב הזה "כי זה חוסך לו חצי מהזמן"… בכתב הזה מחברים את האותיות ובגלל זה זה יותר זריז. עד כדי כך היה מחשבן את הזמן לשניות.
זכיתם ללמוד לפניו עוד מילדות
ממש כך, מכיתה ד' התחלתי ללמוד איתו אחת לשבוע משניות, ובכיתה ח' התחלנו ללמוד גמרא. היו גם שנתיים רצופות שלמדנו שו"ת יביע אומר למרן הגר"ע יוסף זצ"ל. זכינו לסיים כמה מסכתות, ואף ערכנו מעמדי סיום. פעם אחת מור אבי הביא חלה ענקית שעליה נכתב "סיום מסכת סוכה". ואז סבא בצע על החלה והכריז ש"מי שיאכל מהחלה הזו יזכה לעוה"ב…" כ"כ האהיב עלינו את לימוד התורה.
איך היתה צורת הלימוד?
כמו בשיעורים בישיבה, אני הייתי "המגיד שיעור" וסבא היה מעיר ובעיקר מאיר, היה חשוב לו שאבוא מוכן ללימוד, והייתי מכין את הלימוד אתו במשך כמה שעות. תוך כדי הלימוד, זכיתי לקבל ממנו הדרכה בדרך הלימוד, ולא רק דרך הלימוד, אלא גם החדיר בנו הרבה יראת שמים.
פעם אחת שאל איפה נמצא פסוק… ולאחד מהלומדים היה מכשיר כשר שאפשר לעשות בו חיפוש בתנ"ך, ובדק וענה. ואז סבא קפץ כנשוך נחש "מה יש לכם אינטרנט?!", ולא נחה דעתו עד שהוברר לו שהמכשיר כשר, ובכל זאת אמר "תיזהרו, זה מסוכן!".
הרב היה ידוע כמעודד גדול לכתיבת חידושים ושאלות בהלכה, גם לנכדים היה מורה כך?
בוודאי. אצל סבא הכתיבה הייתה במקום הראשון והיה רואה בזה אבן בוחן לבחור ולתלמיד, ומילדות היה מדריך אותנו לזה. כשהייתי בגיל 11 למדנו בבין הזמנים מדי יום מסכת ברכות, ושאלתי שאלה בדף ז', וסבא ענה לי, ואמר לי לקנות פנקס חידושים, וסבא שרטט לי את עמוד השער, וכמובן את החידוש הראשון… [מצ"ב צילום]
אני יכול לומר בצורה ברורה שהתופעה הברוכה שיש בדורנו של כתיבת ספרים וחיבורים רבים גם ע"י ת"ח צעירים היא בזכותו. סבא היה מדריך ומלמד איך לכתוב ואיך לנסח והיה עובר על החידושים של התלמידים. על השו"ת. רק מתלמידיו יש מעל למאה(!!) ספרי שו"ת. מלבד שאר נושאים. וסבא תמיד היה אומר שצריך בישיבות שהרמי"ם יבדקו את הסיכומים שהתלמידים כותבים הן בתוכן והן בניסוח. ואשרי המדבר על אוזן שומעת.
הרב היה ידוע כבעל מופת גדול..
יש סיפורים למכביר ולי באופן אישי יש כמה וכמה. כשביהמ"ד שלו עבר שיפוץ, סבא ברך "שמי שיעזור לבנין הבית הזה – יזכה לבנין הבית שלו". ואני יחד עם אחד מתלמידיו שגר פה בעיר בית שמש גייסנו כספים רבים ב"ה. ותוך כדי כך אותו אחד הציע לי את השידוך שלי, ובאותו הרגע נזכרתי בברכה של סבא ואמרתי "נחיה ונראה", ואכן קם ונהיה ממש כדבר איש האלוקים.
פעם הוא אמר לי חושבים שאני בבא סאלי… אמרתי לו וזה נכון.. כל דור והבבא סאלי שלו… שתק וחייך.
• איך הייתה אוירת חג הפסח בצילו.
את חג הפסח היינו נושמים כל השנה… הסבא רבא מרן הגה"ק בעל ה"איש מצליח" הי"ד היה מקפיד במשך כל השנה שלא להניח על השולחן שום ספר. ואפילו לא את הזמירונים… וסבא המשיך בדרכו כמובן ואמר שככה מרויחים מצוות זכירת יציאת מצרים בכל יום…
זכינו וכמה שנים סבא עשה את פסח בבית הורי שיחיו ושנה אחת סבא בכל קטע ממש פשוט מצא את אחמדינג'אד ואובמה ימ"ש בכל פיסקא!! פעם בגימטריא ופעם בר"ת ופעם בדרש… וב"ה בימים אלו אנו רואים את ברכותיו ויותר נכון קללותיו על שונאי ישראל מתגשמות במלואם… פשוט מרגישים איך שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.
סבא היה מקפיד מאוד לא לעבור את חצות באכילת האפיקומן ובד"כ הייתה אתו משפחה גדולה בלעה"ר ואעפ"כ היה מספיק. ולכן היה מייד לאחר התפילה מתחיל ולא מחכה.
כיצד היה מקיים את "והגדת לבנך".
יש משהו שסבא היה מקפיד מאוד עלינו הילדים שזה היה לישון בערב החג. כדי שיהיה כח ללילה הקדוש. וגם זה היה ממה שאביו הגדול נהג אתו בילדותו. וסבא מספר שאביו היה מחשיך להם את החדר לגמרי כדי שיירדמו.. פעם אחת אמר לי שהוא לא היה מצליח לישון והוא רוצה ללמוד, אז הוא התחיל להעביר בראשו חידות של מרן הבן איש חי בשביל שלא להעביר את הזמן לבטלה
ליל הסדר עם סבא זה היה חוויה בלתי נשכחת. בערב החג לפני שיוצאים לתפילה כל הנכדים היו מתאספים סביב סבא. וסבא היה לוקח את הקערה ומסביר לנו איפה שמים כל דבר ולמה הוא רומז חכמה בינה דעת… לפי האריז"ל.
בקריאת ההגדה כל אחד מבני המשפחה היה קורא קטע וככה כולם ביחד שותפים מלאים בהגדה. וכמובן שסבא היה מתבל כדרכו בחידושים מיוחדים-שבכל שנה היו חידושים חדשים שנתחדשו לו תוך כדי…
יש בספר שלו ה' נסי על פסח חידושים שנתחדשו לו משאלות הבנות שלו.. שהוא מציין ששאלה זו שאלה בתי…
יש עוד מנהג מיוחד שסבא היה משלם לנו הנכדים שנעשה אותו… יש בשר שנקרא אליה שאצלינו נוהגים לאכול אותו לאחר הסעודה [זכר לרבי יהודה בן בתירא בפסחים דף ג' ע"ב], וסבא היה כידוע מאוד שומר על המסורת והמנהגים והיה חשוב לו שנאכל את זה.. והיה משלם על כל חתיכה חמש שקל.. ומי שלא היה אוהב סבא היה נותן לו עשר שקל… וסבא תמיד היה מספר את מקור המנהג מהגמ' בפסחים (ג ע"ב) שר' יהודה בן בתירא בא אליו גוי ואמר לו שהוא אוכל מקרבן פסח משופרי דשופרי ואמר לו ר' יהודה מהאליה הביאו לך? תבקש מהאליה… וע"י כך גילו הכהנים שהוא גוי כי האליה עולה לקרבן. ושלחו לר' יהודה אתה בנציבין ומצודתך פרוסה עד לירושלים.
מתי היתה הפעם האחרונה שזכיתם להיות במחיצתו?
שבועיים לפני הסתלקותו, הגעתי להיות לידו בבית חולים כל הלילה. למרות שהיה ביסורים קשים, כל הזמן חשב על מי שהיה סביבו, בהתחלה כשבאתי הביא לי משהו לאכול, אחר כך בסביבות חצות כשכבר נשארנו לבד, אמר לי: מנחם למה אתה מתעכב, אתה צריך לחזור לבית, אשתך מחכה לך. עד שהסברתי לו שאני נשאר אתו כל הלילה והכל בסדר.
באותו לילה ראה אותי יושב מהורהר וכאוב, ואז פנה אלי לפתע ואמר לי מלים מצמררות שלמפרע התבררו כצוואה האישית שלו אלי: "חבל שאתה יושב ככה – תפתח ספר! אני את שלי עשיתי, אני סיימתי. אבל אתה – החיים עוד לפניך!".
כשהקריאו בלויה את צוואתו הכללית: "אל תבכו למת, ואל תנודו לי, בכו בכה להולך בטל שמבזבז את כל ימי חייו לבטלה", מיד היא התחברה לי עם הצוואה האישית.
תנצב"ה.
