אפרים נסע להתבודד ולצפות בשיטפונות, אלא שלפני עלות השחר הרגיש שעיניו נעצמות

אפרים, רווק מבוגר שאהב לטייל בארץ הקודש, חשב להגשים חלום ישן. הוא שכר רכב שטח, ונסע למדבר יהודה לפני הגשם, כדי לצפות בשיטפונות האדירים. 

בשעת לילה מוקדמת, הוא מיקם את הרכב בצוק מול מפל אדיר מימדים, והמתין שם לצפות בשיטפון הלילי המגיע בעוצמה. השעות חלפו ואכן הגשם הגיע בעוז, והוא התרגש ממראה המים השוצפים ואמר מעומק ליבו 'מה רבו מעשיך השם'. 

אלא, שאחר כמה שעות צפייה בשטפון האדיר לאור הירח, הוא הרגיש ששמורות עיניו נעצמות. הרכב הוכן לכך מראש, אך בתכנית המקורית הוא תכנן להתפלל בנץ החמה, וכעת – אין לו מי שיעיר אותו לתפילה, וגם לא שעון מעורר.

תוך שראשו מתנדנד אנה ואנה, הוא מצא את עצמו מסתפק: האם להתפלל כעת אחר עלות השחר, או ליטול סיכון שיחלוף זמן התפילה?

תשובה

בשו"ע סי' נ"ח קי"ל שזמן ק"ש לכתחילה מזמן שיכיר את חבירו בריחוק עמו ד"א, ובשעה"ד מעלות השחר. [ולפר"ח לכתחילה דווקא סמוך לנה"ח]

בשו"ע סי' פ"ט מבואר דזמן תפילה לכתחילה מנץ החמה ובשעה"ד מעלות השחר והאיר פני המזרח. אמנם בפרי חדש כתב שאף לכתחילה אפשר להתפלל מעלות השחר אלא שמצוה מן המובחר להתפלל עם הנה"ח.

{לשון הרמב"ם בתשובה 'מי שיתפלל קודם הנץ החמה ללא צורך חוטא להיותו פורע חובתו בעת שלא נתחייב אם לא שנאנס בחושבו שכבר הגיע העת' מאידך הפוסקים כתבו שבימים שניעורים בלילה רשאיים להקדים את התפילה לפני הנה"ח משום טורח ציבור [מ"ב ריש סי' פ"ט] והמתפלל משעה שמכיר את חבירו ד"א אין מוחין בידו [ביאור הלכה שם, ומשמע מדבריו שלא נמצא לפנינו הכרח לדחות את דברי הפרי חדש שסובר שכל דין נץ החמה הינו משום לכתחילה של יראוך עם שמש]}

סוף זמן תפילה קי"ל כרבי יהודה שזמנו עד ד' שעות ומכאן ואילך מתפלל ואינו נחשב תפילה בזמנה.

נחלקו הפוסקים בגדר תפילה אחרי זמן תפילה האם דינו כתשלומין לזמן תפילה, או שעד חצות נחשב זמן תפילה במקצת. [ונפק"מ במי שאיחר במזיד את הזמן אם רשאי להתפלל אחרי ד' שעות, ולדינא קי"ל שבאופן זה יעשה תנאי נדבה[1]]

בנידון שלפנינו לגבי קריאת שמע אין ספק שיקרא קריאת שמע שימתין לזמן שיכיר את חבירו.ובשעת הדחק יוצא מעלות השחר [וגם אם הוזקק לסמוך על שיעור עלות השחר אין לסמוך על הלוחות בצמצום כיון שרבו הדעות בשיעור עלות השחר, ויש לוחות שמשערים עלות השחר זמן רב לפני הזמן שבמציאות מתחיל האור ואכ"מ]

אך לענין תפילה יש לנו לברר את הדברים בינות הפוסקים. מה חומרת הדין של תפילה בעלות השחר ואם עדיף תפילה לפני הנץ מתפילה אחרי זמן תפילה. עוד יש לדון בנידוננו שיתכן שיספיק להתפלל בזמן התפילה האם רשאי מספק להתפלל בזמן של דיעבד, או שמא חייב להישאר ער על חשבון תפילה שלא בכוונה וביטול תורה.

ובאחרוני הדורות האחרונים מצאנו [ראה משנה אחרונה סי' פ"ט] שנחלקו אם להעדיף תפילה במנין לפני הנה"ח מתפילה אחרי הנה"ח, והרי בודאי מוסכם לכולם שתפילה לפני הנץ אינה נחשבת כמו תפילה אחרי זמן תפילה שהרי לא יעלה על הדעת לאחר זמן תפילה בשביל תפילה במנין.

לענין מעשה באופן שמתחיל את התפילה ק"ש וברכותיה ושמו"ע מיד בעלות השחר נכנס לבית הספק מחמת שאפשר שקרא את ק"ש וברכותיה לפני הזמן, אך באופן שממתין לומר יוצר רק בזמן שיכיר את חבירו ד"א, הרי שהנידון הוא כלפי תפילה בלבד. [הגם שלדעת הפר"ח אין לקרוא ק"ש עד סמוך לנה"ח, מ"מ רוה"פ חולקים על זה] ובביאור הלכה סי' פ"ט ד"ה יצא כתב שהמקיל בכה"ג להתפלל לפני הנה"ח אפשר שאין מוחין בידו. ונידוננו כלפי לכתחילה.

והנה נחלקו בגמרא בברכות דף ל'. (לפירוש התו' ושאר ראשונים) בדין יוצא לדרך האם להעדיף תפילה בעלות השחר לפני שיוצא לדרך או להתפלל בדרך בישיבה. ונידון הגמרא קאי לפי הסוברים שאי אפשר לקרוא ק"ש וברכותיה מעלות השחר, והנידון היא אם מותר להקדים שמו"ע בעלות השחר לפני ק"ש וברכותיה, או שעדיף סמיכת גאולה לתפילה הגם שצריך להתפלל בדרך[2]. ומשמע מכל הסוגיא שכל הנידון הוא רק מצד סמיכת גאולה לתפילה אבל מצד הקדמת התפילה לעלות השחר פשיטא שעדיף תפילה בעלות השחר על פני תפילה בישיבה. ונמצא בהכרח שגם לדעת השו"ע שזמן תפילה דווקא מנץ החמה אין זה חומר בעיקר דיני התפילה. ובודאי אין זה דומה לתפילה אחרי ד' שעות שנחשבת תפילה 'שלא בזמנה'.

אמנם באמת יש לעיין בעיקר שיטת השו"ע שלכתחילה צריך להמתין לנץ החמה, (ומשמע שאף אם בלא"ה אינו מתפלל כותיקין אינו רשאי להתפלל לכתחילה לפני הנץ) הרי קי"ל תפילות כנגד קרבנות. והרי קרבן התמיד היה קרב לפני הנץ החמה, ואיך יתכן שיש חיוב לאחר תפילת שחרית עד אחרי הנץ החמה. ובפרט שנחלקו התנאים אם תפילות כנגד אבות תקנום או כנגד קרבנות תקנום, והרי באברהם כתוב לשון וישכם אברהם שהוא השכמה לפני הנה"ח. (כמש"כ רש"י בפסחים ד. לגבי וישכם אברהם דהעקידה) [3]ואפשר לבאר את ההקפדה לאחר את התפילה אחרי הנה"ח מתרי טעמי [וב' הצדדים יש ללמוד מדברי הרמב"ן במלחמת ה' ריש ברכות]

א' ככל מצות היום (שופר ומגילה) שלכתחילה יש לעשות אחרי הנה"ח שלא יטעו בין לפני עלוה"ש לאחרי עלוה"ש כדאי' במגילה כ'.[4] [ולענין קרבן התמיד הקילו מעלות השחר כיון שהקדמתו מצוה.[רמב"ן שם, וממילא לענין תפילה שיש מעלת יראוך אין סיבה להקדימו] ב' שכיון שעומד לפניו מצות יראוך עם שמש להתפלל עם השמש, אינו ראוי להקדים את התפילה לפני כן.

ובברייתא הנ"ל שיוצא לדרך מביאים לו שופר ותוקע מגילה וקורא וכו' מבואר שיוצא לדרך דוחה את הדין לכתחילה לאחר עד הנץ החמה, ומשמע שהוא רק תקנה לכתחילה שלא יטעו אבל אם יש צורך, דחק או מצוה אנו מקלים בזה.[5] וכן לעניין תפילה מבואר שהקילו ליוצא לדרך להקדים, ואפילו אם יכול להתפלל בדרך רשאי להקדים כדי שלא יצטרך להתפלל בדרך. [6] (וגם הסוברים שיתפלל בדרך, הטעם מבואר בגמרא משום סמיכת גאולה לתפילה ולא מצד איסור  הקדמה לפני נץ החמה)

גם בפוסקים מצאנו שהקילו בזה משום טורח ציבור כמש"כ המ"ב סי' נ"ח סקי"ב ופ"ט סק"א, גם מצטרף לכל זה סברת הפרי חדש שהתיר לכתחילה להתפלל לפני נה"ח, וכפי המתבאר יש סימוכין גדולים לדבריו מקרבן התמיד שהקריבו מעלות השחר. [ומש"כ הרמב"ן במלחמת ה' שלכתחילה יש להמתין לנץ החמה, אין זה סתירה לדבריו כיון שאפשר שכוונתו שלכתחילה יש לקיים יראוך עם שמש ולהתפלל עם הנה"ח, אבל אם בלא"ה מתאחר מהתפילה, אדרבה זריזין מקדימין]

והנה זה פשוט שדין תפילה בזמנה הוא חיוב גמור, כמבואר במשנה שזמן התפילה לרבי יהודה הוא רק עד ד' שעות. ומה שכתבו הראשונים שאפשר להתפלל אחרי ד' שעות אין בו מקור להקל ראש ולומר שהוא רק דין 'לכתחילה' להתפלל בתוך ד' שעות.[7] ומקור דין זה שאפשר בדיעבד להתפלל אחרי ד' שעות נלמד ממשמעות הגמרא שאפשר להתפלל שחרית כל היום מדין תשלומין. והן אמת שלדעת חלק מהפוסקים גדר תפילה אחרי ד' שעות אינו תלוי בגדרי תשלומין. אבל בודאי יש לו גדר של תפילה שלא בזמנה.

ולפי כל זה פשוט שכשיש לפניו חשש שיפסיד זמן תפילה אין מקום לחשוש לאיסור הקדמת שחרית לפני נץ החמה.

העולה מן האמור:

• זמן ק"ש לכתחילה מזמן שיכיר את חבירו ד"א. ולכתחילה אין להקדים ק"ש עם ברכותיה קודם שעה זו.
• בשעת הצורך רשאי להתחיל פסוקי דזמרה מעלות השחר[8], ולומר ק"ש בזמן שיכיר את חבירו, ולהתפלל שמו"ע מיד.
• תפילה אחר זמן תפילה היא כעין ביטול מצות תפילה, והגם שהתירו הראשונים להתפלל בדיעבד אחרי זמן תפילה, אין זה ממעט את חומר החיוב להתפלל בזמנו, אלא שנתנו חכמים אפשרות לקיים את החלק של בקשת הרחמים של התפילה גם שלא במסגרת זמני התפילה. ואין זה כשאר דין לכתחילה שהוא תוספת הידור.
• לעומת זאת תפילה לפני הנץ החמה, הגם שאינה לכתחילה, אבל אינו חסרון בגוף התפילה ומעלות השחר נחשב ממש זמן תפילה.
• ועל כן באופן שיש לו חשש שיפסיד את 'זמן התפילה' נכון יותר להקדים את התפילה לפני הנץ החמה.
• באופן שיודע שלא יוכל להתפלל בתוך זמן ק"ש ורוצה להתפלל לפני הנץ כדי לסמוך גאולה לתפילה עם מצות ק"ש בזמנה, יש להסתפק בדינו. כיון שלדעת חלק מהפוסקים יש קפידא גדולה לומר ברכות ק"ש בזמן שיוצא ידי חובה בק"ש.
• אחרוני הדורות האחרונים נחלקו בדין מי שיש לו מנין לפני נה"ח או תפילה ביחיד אחרי הנה"ח מה עדיף.

הערות וציונים

[1] אחרוני זמנינו נחלקו בדין מאחר במזיד בתפילה בשבת שלפי מה שכתב המ"ב שצריך להתנות בנדבה באופן זה, מה יעשה בשבת לפי מה דקי"ל דלא מהני תנאי נדבה בשבת, ואם כן ממילא יש כאן חשש ברכה לבטלה. אמנם שמא יש לומר שגם בשבת יתנה בנדבה ונצרף שיטת הרבה ראשונים שגם בשבת מועיל נדבה עי' רמב"ם סופ"א מהלכ' תפילה ורא"ש פ"ג הל' ט"ו.  (שמשמע מדבריהם שהדעה העיקרית שאפשר להתפלל נדבה בשבת) ולכאורה כן יש להוכיח מסתימת המ"ב סי' פ"ט סק"ו בנידון דידן שכתב להתנות בנדבה ולא חילק בין שבת לחול.  (וכן נראה נכון בחזרת הש"ץ כשאינו יודע אם יש י' שמכוונים שכתבו הפוסקים שלכתחילה יתנה בנדבה, ונראה דגם בשבת יכול להתנות כן, כיון דבלא"ה למעשה אנו סומכים ועושים חזרה בכל גווני וא"כ מהיות טוב יתנה בנדבה וירויח את הסוברים שמועיל נדבה בשבת, וגם בזה סתם המ"ב סי' קכ"ד י"ט שיתנה בנדבה ולא חילק בין שבת לחול)

[2] צ"ב בדברי השו"ע שהביא בסו"ס פ"ט שיתפלל בעלוה"ש ללא ק"ש, הרי לכאורה כיון שהוא שעה"ד רשאי לומר ק"ש וברכותיה מעלוה"ש. וצריך לומר שכיון שהוא יכול לקרוא בדרך אין זה נחשב שעה"ד להתיר ק"ש בעלוה"ש. ולכן עדיף שיתפלל בעלוה"ש ויקרא ק"ש לכתחילה בזמנו. [כמש"כ כעי"ז מלחמת ה' ריש ברכות לבאר שי' הרי"ף]

[3] ובפרט לפי מה שביאר הרמב"ן במלחמת ה' את מה שאמרו בגמרא שזמן ק"ש כותיקין  שקבעו חז"ל שיש לאחר את ק"ש עד סמוך לנה"ח כדי שהתפילה תהיה בנץ החמה לכתחילה.

[4] לשון רש"י שם דמעלות השחר יממא הוא אבל לפי שאין הכל בקיאין בו צריכין להמתין עד הנץ החמה

[5] ובדברי הרמב"ן מבואר שאפילו בשביל מעלת הקדמת התמיד מבטלים דין זה. (ולול"ד יש לומר שכהנים זריזים הן ולא יבואו לטעות לפני עלוה"ש)

[6] אמנם קצ"ע מה שכתב במלחמת ה' שמי שאינו מתפלל בנץ היה מקדים ק"ש זמן רב לפני הנץ ולא סומך גאולה לתפילה, וזה מה ששיבחו את הסומך גאולה לתפילה עם הנה"ח ששאר האנשים לא  היו סומכים גאולה לתפילה כי היו מקדימים את ק"ש וממתינים לתפילה בנץ החמה. ולפי זה מבואר שעדיף תפילה בנה"ח על חשבון סמיכת גאולה לתפילה. ושמא אין הטעם מצד האיסור להתפלל לפני הנץ אלא מחתמ מעלת התפילה בנה"ח וסברו שזה עדיף מסמיכת גאולה לתפילה, וצ"ע טובא. ובתו' ביומא ל"ז מבואר ששאר עמא דירושלים שלא היו מתפללים בנה"ח היו מתחילים ק"ש עם הנה"ח והיו מתפללים שחרית מופלג מהנה"ח.ומשמע דלא כדברי הרמב"ן.

[7] יש לוחות שבמקום לכתוב סוף זמן תפילה, כותבים סוף זמן ברכות ק"ש, וטעמם שלענין תפילה למעשה יש זמן עד חצות, ואילו לברכות ק"ש לדעת השו"ע אי אפשר לאמרם אחרי ד' שעות. אך  נפיק מיניה חורבא כיון שמשמע מזה שכל המושג של זמן תפילה הוא רק לכתחילה. ובאמת אחרי זמן תפילה חשוב שלא קיים את דין תפילה בזמנה. [והרי מאיזה טעם כתבו הפוסקים שאי אפשר לומר ברכות ק"ש אחרי ד' שעות, הרי בגמרא לא הגבילו את זמן ברכות ק"ש ומשמע שזמנה כל היום או עד חצות וכמו שמבואר בתוספות שהביא הרשב"א , אלא דמסתבר לחלק מהראשונים (רב האי גאון הו"ד ברשב"א ברכות י') שיש גבול לדבר בזמן הראוי לתפילה. (כמו שביאר הרשב"א שם) והרי מבואר שס"ל שאחרי ד' שעות אינו נחשב זמן הראוי לתפילה.

[8] מצד שורש הדין מסתבר שאפשר להתחיל פסוקי דזמרה אף לפני עלוה"ש כיון שתקנת פסוקי דזמרה היא נתקן כהקדמה לתפילה ולא דין עצמי, וכיון שאת התפילה הוא מתפלל בזמנה רשאי לומר זמירות לפניה. [המ"ב בכמה מקומות הכריע מכח דברי רעק"א בסי' נ"ב שדין ברכות השחר כרוך בדין התפילה, ראה סי' ע' סק"ב דין נשים, וסי' ע"א ד' דין אונן אחרי ד' שעות,  ונראה דזה משליך גם לנידון דידן, כיון שיסוד הרעק"א כפי הבנת המ"ב שה'מחייב' של ברכות השחר זהו התפילה ולא 'זמן' התפילה ודו"ק ואכמ"ל]