נוח, אברך שקדן, החליט לקום מדי יום למניין הנץ למרות המעבר לשעון חורף, זאת כדי לנצל את הבקרים כראוי. אלא שיום אחד קם עייף במיוחד, ותוך כדי אמירת קרבנות החל לנמנם קלות. מפה לשם, הוא מתעורר ומוצא את עצמו ממלמל 'הללו ק-ל בקדשו הללוהו ברקיע עוזו'. הוא התנער מעט ונעמד על רגליו, והנה הוא מסופק האם בשעה שאמר את 'ברוך שאמר' היה מנומנם ויצא ידי חובה או שהיה ישן ורק עבר לו התפילה במחשבתו בלבד.
והנה באופן שנראה לו שהצדדים שקולים לא יכול לחזור על ברוך שאמר מצד הספק, אלא שיש לדון אם יוכל להמשיך פסוקי דזמרה מחמת הספק:
ויש כאן שני נידונים שצריך לדון בהם:
- א) אם יש משמעות לפסוקי דזמרה בלא ברוך שאמר.
- ב) אם רשאי לומר ישתבח ללא ברוך שאמר.[1]
והנה כתב השו"ע סימן נ"ג שאין לומר ישתבח אלא אם כן אמר ברוך שאמר וקצת פסוקי דזמרה. וכתב הביאור הלכה בשם הפמ"ג שבדיעבד אם לא אמר ברוך שאמר ונזכר אחר שכבר אמר פסוקי דזמרה יכול לומר ברוך שאמר, דאטו מי שלא ברך קודם אכילה לא יברך אח"כ. וסיים הביאור הלכה שפשוט דהוא הדין גם לגבי ברכות שלפניה ושלאחריה של הלל הדין כן. ובשו"ת יבי"א ח"ח סי' ז' האריך לסתור דברי הפמ"ג שהתיר לברך ישתבח ללא ברוך שאמר, וגם את דברי הביאוה"ל שהתיר לברך יהללוך ללא ברכת ההלל.
והנה פשטות דברי השו"ע משמע לכאורה דלא כפמ"ג שכתב שאין לומר ישתבח ללא ברוך שאמר, משמע שהוא לעיכובא, אך לשון השו"ע יסודו בדברי הפוסקים שהביא הב"י שאסרו לש"ץ שהגיע לבית הכנסת להתחיל את התפילה בישתבח, (וכמבואר בב"י שכתב הטור שהש"ץ מתחיל בישתבח, וכתבו הפוסקים שמדובר דווקא באופן שהוא מתחיל לפני זה את ברוך שאמר ואת פסוקי דזמרה אבל לא באופן שמגיע מיד בישתבח) ולכן גם אין ראיה מדברי רב עמרם גאון שהביא היבי"א שהוא מקור דברי השו"ע בבית יוסף.
אך הביא היבי"א שבדברי המהר"י אבוהב שהביא הב"י מבואר טעם נוסף להצריך להקדים ברוך שאמר לישתבח, והוא שישתבח היא ברכה הסמוכה לחברתה. וזה לשון המהר"י אבוהב שהביא הב"י והאומרה לבדה אינו אלא טועה דמאחר שהיא סמוכה לחברתה היאך יאמר אותה בלא חברתה וגם היאך יאמר אותה בלא פסוקי דזמרה שעליהם ניתקנה ואף על גב שבסוף פרק קמא דברכות (יב.) איכא מאן דאמר שהיו אומרים ברכת אהבת עולם לבדה קודם שיקראו את שמע ושיברכו יוצר אור לא ילפינן מהתם דהיכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר עכ"ל.
אמנם צ"ב שאין בזה מקור לענין דיעבד שהרי לא מצאנו בדבריו שדין ברכה הסמוכה לחברתה הוא לעיכובא אלא רק שאין לעשות כן לכתחילה. וכן מבואר בדברי רבינו יונה שדין סמוכה לחברתה אינו לעיכובא שביאר שהטעם שאין חשש ברכה הסמוכה לחברתה באהבת עולם, כיון שעיקרה נתקן בסדר ברכות, והביא ראיה מתפילת הדרך. וכן הוא בעוד כמה ראשונים (ראה מה שהביא היביע אומר שם את דברי הר"ן שיהללוך של לילי פסחים אינה פותחת בברוך כיון שכל השנה סמוך לברכה ראשונה)
ומרן הבית יוסף בסימן ק"י הביא את דברי רבינו יונה לעניין תפילת הדרך וז"ל דכל ברכה שבמקומה היא סמוכה לחברתה כשאומר אותה בפני עצמה אומרה כמו שהיא במקומה שחותמת ואינה פותחת עכ"ל. וכן יש להוכיח ממסכת כלה רבתי פ"א מ"א שמי שחיסר חלק מברכות הז' ברכות יצא ידי חובה אע"פ שחלק מהברכות הם סמוכות לחברתה. (ומה שכתב המהר"י אבוהב שלא לומדים מאהבת עולם, כוונתו שלא לומדים משם לעשות כן לכתחילה, שזהו הנידון שם וכמו שפירש הפרי מגדים. אבל לענין גדר 'ברכה הסמוכה לחברתה' ודאי שיש ללמוד משם שאין זה מעכב במבנה הברכה כלל ועי' בשו"ע סי' ק"י סעי' ו' שהביא את מנהגו של המהר"ם מרוטנבורג לסמוך את תפילת הדרך לברכה אחרת, אך כל זה לכתחילה לקיים לכתחילה 'סמוכה לחברתה'. אבל בודאי אין זה לעיכובא כמבואר בפו' שם, והגם שלענין תפילת הדרך ישנם בראשונים עוד טעמים שלא להצריך סמיכה, אבל כל הטעמים הללו נועדו לבאר למה לכתחילה לא הצריכו סמיכה)
וכן מפורש בדברי הפמ"ג שפירש באופן זה את דברי בדברי המהר"י אבוהב, וביבי"א לא הביא שום סברא לסתור יסוד זה.
ובר מין כל דין דעת הרבה ראשונים שכתבו שיהללוך של הלל לא פותח בברוך משום הפסוקים שלפניה ולא משום הברכה שלפניה והוא הדין לענין ישתבח, וכן הוא לדעת הרמב"ם הסובר שברכת אמת ויציב אינה נחשבת כסמוכה לברכת אהבת עולם.
והרי בדברי הראשונים [הובאו ביביע אומר שם] מצאנו ג' טעמים למה יהללוך לא פותח בברוך א) הודאה בעלמא דהיינו שעיקרו הודאה אלא שחותמת בברוך כמו תפילת הדרך וכיו"ב) ב) סמוך לברכה ראשונה ג) סמוכה לפסוקי ההלל. והרי לפי ג' הטעמים אין חשש לענין דיעבד לומר ישתבח בלא ברוך שאמר. ולפי טעמים א' וג' אין חשש כלל.
ועל כן למעשה צ"ע מסקנת היבי"א לחלוק על דברי הפמ"ג שדבריו כדברי הראשונים שהביא שם היבי"א.
והנה בסוף דברי היבי"א הביא דברי המהר"ם בן חביב שמי שלא ברך על ההלל רשאי לומר יהללוך, ותמה עליו שלפי דבריו גם יוכל לומר ישתבח ללא ברוך שאמר, ודבריו צ"ע דמה הקושיא, אדרבה יש לנו להשוות את דברי המהר"ם בן חביב לדברי הפמ"ג שאפשר לומר ישתבח ללא ברוך שאמר, וכדברי המ"ב שהשווה ביניהם, וכדעת רבינו יונה והר"ן ושאר ראשונים שכתבו שבברכה הסמוכה לחברת לא מעכב הפתיחה. [ובפרט שמצטרף לזה שאר ראשונים שיהללוך וישתבח אינם סמוכים לברכה ראשונה] [2]
נמצינו למדים:
שהכרעת רוב הפוסקים שלענין דיעבד אפשר לומר ישתבח גם אם לא אמר ברוך שאמר, כיון שאמר את הזמירות כצורתם, ומכלל הדברים מבואר שפשוט לאחרונים שברוך שאמר לא מעכב את פסוקי דזמרה.
[בנידון דידן מצטרף עוד עצם הספק ששמא אמר כבר ברוך שאמר, ועוד יש לומר שגם אי נימא שחז"ל אסרו לומר ברכה הסמוכה לחברתה ללא פתיחה ללא צורך גדול, הרי במקום הצורך התירו, כגון אהבת עולם ותפילת הדרך, ואם כן באופן שאין לו אפשרות לברך מחמת ספק, חזר דינו כדין תפילת הדרך ואהבת עולם, שהוראת הדין היא לומר רק ברכה שלאחריה ולא ברכה שלפניה, ואם כן נראה שגם לדעת היביע אומר רשאי לומר ישתבח[3]]
הערות:
[1] יש עוד לדון לכאורה אם יש להחשיב זאת כספק מציאות בסדר תפילה, כמי שמסופק היכן אוחז בתפילה, שנקטו הרבה פוסקים שהדין לחזור למקום שודאי לא אמר. (וחמור מספק דין בתפילה שלדעת רוב הפוסקים אינו חוזר, עי' בירחון האוצר ע"ח שהרחבנו בזה) אך מסתבר שגדר ברוך שאמר דומה יותר לברכה על מצוה, שאומרים בו סב"ל, אבל אי נימא שברכת ישתבח תלויה בברכת ברוך שאמר, אפשר שיש לדמות זאת לספק בתפילה.
[2] בהמשך דברי היבי"א הוקשה לו ממה שכתב המהר"ם בן חביב להוכיח להתיר ברכת יהללוך מהלל בפסח מוכח שאפשר לברך ללא ברכה שלפניה והקשה היבי"א שיש מן הראשונים שכתבו שצריך באמת לברך על ההלל בליל הסדר וראשונים אחרים כתבו שכיון שכל השנה ברכת יהללוך סמוכה אין לחשוש אם בליל הסדר מברכים אותה בלא סמיכות. ודבריו צ"ע טובא דסו"ס חזינן שלענין דיעבד ברכת יהללוך נאמרת בלא ברכה שלפניה.
[3] ראה לעיל, דאי נימא שאי אפשר לומר ישתבח בכה"ג, אפשר שצריך לחזור מספק לברוך שאמר כדין מסופק היכן אוחז בשמו"ע דס"ל שצריך לחזור לראש וצ"ע.
