בערב נשגב ומרומם לבשה קהילת אבן ישראל חג, בשלהי בין הזמנים תשרי. בזה אחר זה נכנסו עשרות מבני הישיבות כשהם מלווים בהוריהם, וביחד עם כל אברכי ובחורי הקהילה הורגשה התרגשות עצומה – סיום שנה של עמל ויגיעה, חזרה ושינון על המסכת הנלמדת בישיבה.
הקירות, הספריות וארון הקודש אמרו: 'בית מדרש הוא זה'; מנגד השולחנות, הכלים, התזמורת והתאורה – אמרו: 'אולם הוא זה'. נערכת סעודת מצווה כיד המלך, אשר להתעקשות האימהות המאושרות הוכנה על ידן בלבד, ביד רמה ובשיא ההשקעה, ובעיקר – עם כל הנשמה.
כשניתן האות, פצחו בני הקהילה בשירה סוחפת לקראת בואו של הגאון הגדול רבי דוד הלל שליט"א. לאחר שנרגעו הרוחות, נשא הרב דברי חיזוק נלהבים על גודל מעלת בחורי החמד – עמלי התורה, אשר גם בזמנם הפנוי לא שעו לדברי בטלה, והשלימו את המסכת הנלמדת בשינון ובחזרה.
בזה אחר זה ניגשו הבחורים לערוך את סיום המסכת, ורגע השיא נרשם כאשר כל עשרות המסיימים נעמדו כאיש אחד לומר "הדרן עלך" במעמד כל בני הקהילה, ידידי ומתפללי בית המדרש, ועוד רבים מתושבי האזור. שיא נוסף של התרגשות נרשם כאשר הוכרז על מבצע 'ש"ס הקהילה' שייערך בקהילה.
לאחר מכן נערך ריקוד מיוחד ומרגש, כאשר הגר"ד שליט"א רוקד עם כל מסיים ואביו, בעוד האם עומדת בעזרת הנשים ודמעות התרגשות זולגות מעיניה. שירים וריקודים לכבוד של תורה נמשכו עד השעות הקטנות של הלילה – בשמחה, ברוממות ובהוד.
בסיום המעמד חולקה למסיימים "מתנת כבוד" – כרטיס נדרים טעון במאות שקלים, כהוקרה על עמלם ויגיעתם בתורה הקדושה.
