מרן זצ"ל אשר כתב רבות על מעלת הצדקה, כתב: "וראה עוד בספר מעיל צדקה (אלף רפט) שכתב, הבט וראה מעלת הצדקה, שכאשר יושב הקב"ה על מצות הצדקה נכנסים מלאכי שלום, ואין רשות למשחית ולמלאכי חבלה להכנס ולקטרג עליו. ע"ש" (מאור ישראל דרושים, עמוד ח), הרי לנו גודל הסגולה שבמצוה זו – לא רק שמגינה היא על האדם מן הפורענות, אלא אף מביאה עימה שלום וברכה לביתו. ומרן זצוק"ל הוסיף לבאר את מדרגות נותני הצדקה, וכל אחד לפי דרגתו ואמונתו.
"ג' סוגים של נותני צדקה; זה"ב, זה הנותן בריא, כס"ף, כשרואה סכנה פותח, נחש"ת, נתינת חולה שאומר תנו. ואמרו חז"ל אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה (מדרש רבה קהלת ריש פרשה יא)". ומוסיף מרן מדיליה ואומר: "והנה כמה אנשים היו כפסע בפני המוות ורק בזכות מצות הצדקה נותרו בחיים על כל רכושם".
לתרומת צדקה לקופת רבותינו לע"נ מרן זיע"א: https://raboteinu.org.il/1490/
כוח הצדקה אינו רק רוחני – פעמים רבות ניכרת השגחת ה' בעולם על ידי מעשה אחד של חסד. ומרן זצוק"ל הביא סיפור מופלא המדגים את הדבר הלכה למעשה. (מאור ישראל עמ' 215) וזה לשונו שם:
מעשה באשה אחת יראת שמים שהיה לה תנור בחצרה שהיתה אופה בו את הפת שלה מדי יום ביומו, והנה יום אחד קרה שאחר אפייתה לחם לצורך אותו היום, בא לפניה עני בבכיה ובתחנונים כי אחזו אותו זלעפות רעב, והתחנן לפניה שתתן לו מה לאכול, הוציאה האשה ככר לחם ונתנה לו ותשב רוחו אליו, עוד זה מדבר וזה בא, עני אחר שגם כן עברו עליו שני ימים ולא בא בפיו דבר מאכל, ויתחנן לפניה שתתן לו מה לאכול, הוציאה האשה הככר הנוסף ותתן לו, ויאכל וישת ויברך ברכת המזון עם טומוס של ברכות לאשה.
ובראות האשה שלא נשאר לה בביתה לחם לאכול, זולת שקית של בד מלאה חטים, ותקח את החטים ותלך אל הריחים אשר על יד שפת הים לטחון אותם, ואחר שטחנה אותם, החזירה את הקמח אל השקית, ותשם אותה על כתפה, על מנת ללוש את הקמח ולאפות פת לצורך אכילתה. אולם בעוברה על יד שפת הים, פתאום באה רוח חזקה והעיפה את השקית אל תוך הים, ולא נשאר לה מה לאכול.
ותלך לדרוש את ה' בבית המדרש הסמוך לחוף הים, לדעת על מה עשה ה' לה ככה.
וסיפרה את כל המעשה לפני הרב ראש הישיבה, ויאמר לה, חכי בתי עד שאתבונן בדבר, ובתוך כך באו שני אנשים ובידם כיס מלא זהובים אשר תרמו לבית המדרש, ויספרו את אשר קרה להם, כי בהיותם באניה בלב ים רחוקים מן החוף כעשרה מילין, נתקלה האניה בסלע קשה ויקוב חור בדלתה, והתחיל להכנס לתוכה זרם מים רבים, והיה חשש סכנה שעם המשך זרימת המים לתוכה תטבע האניה וכל אשר בה בתוך הים.
ועמדו ונדרו נדר גדול לאלהי ישראל, שאם יעשה להם השם יתברך נס, ויצילם שלא יטבעו במצולות הים, יקדישו את כיס הזהובים לבית המדרש, ואך כאשר כילו לדבר את דבריהם, שמעו קול חבטה סמוך לנקב של האניה, ומיד הפסיקו המים לזרום לתוכה, ואחר כך הגיעו בשלום לחוף מבטחים אל הנמל שלמים בגופם ובממונם, ולכן באו אל בית המדרש לשלם את נדרם אשר נדרו להשם יתברך, השם נפשם בחיים, ולא נתן למוט רגלם.
וישאל אותם ראש הישיבה, מה טיב החבטה שמנעה כניסת המים לאניה, ויאמרו המתן לנו שנלך ונבדוק הדבר, וילכו ויכנסו לתוך האניה, ומצאו שקית בד מלאה בצק שסגרה את החור של האניה, ויביאו אותה לבית המדרש, שאל ראש הישיבה את האשה, האם השקית הזאת שלך, ותען, כן הדבר. ויאמר לה, עתה ראי נא איזה זכות זיכו אותך מן השמים, שעל ידי הצדקה שעשית, שהחיית נפש העניים בלחם שנתת להם, עתה זכית עוד להצלת כל אנשי האניה, שהרוח העיפה את שקית הקמח, ועל ידי לחלוחית המים נהפך הקמח שבה לבצק, וסתמה את החור שנקב את האניה, ואז חדלו המים לזרום לאניה. ועלייך נאמר, "מצוה גוררת מצוה", אשריך וטוב לך.
האשה שמחה מאד בדברי ראש הישיבה, ובכסף אשר בכיס שמלתה קנתה מן החנות פת ולפתן, ושבה אל ביתה לסעוד את לבה שמחה וטובת לב. (בשם הגרי"ח בספר חסדי אבות פרק ב משנה א דף לג ע"ב).
ועוד הוסיף מרן זי"ע התבטאות נוראה על כוח הצדקה:
"וכמה גדול כח המחזיק לעמלי תורה, ולפעמים יגדל כחו גם מן התלמיד חכם, כי לפעמים ח"ו ילמוד התלמיד חכם לשאיפה מסוימת שלא לשמה, ושכרו מועט, ואילו המחזיק הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו.
והנה כמה אנשים היו כפסע בפני המוות ורק בזכות מצות הצדקה נותרו בחיים על כל רכושם".
דברי קודש אלו של מרן רבינו היביע אומר זצוק"ל מהווים יסוד נאמן לכל דור – להחזיק בתורה, להרבות בצדקה, ולהאמין כי אין מצוה נצחית ומגינה כמותה.
לתרומת צדקה לקופת רבותינו לע"נ מרן זיע"א: https://raboteinu.org.il/1490/
