בסיום השיעור הכללי בישיבה הק' נשא מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אברהם סלים שליט"א דברי חיזוק לאור המצב, בהם הזכיר את הפסוק (דברים ח, ה): "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך", ואמר: "המציאות היא שאנחנו רואים את זה! כמה שמנסים להילחם עם האויב, פעם בצורה כזו ופעם בצורה כזו, ולא עוזר. אז מה המסקנה? להתייאש?
כתוב כאן דבר אחד, "מי נתן למשיסה יעקב – הלוא זו ה' שחטאנו לו", וצריך דבר אחד – לחזור בתשובה. זה המהלך!
בעוונותינו הרבים אנו נמצאים במצב שרוב העם לא חושב ככה, לא חי ככה, ומנסים… עם כל הנשק המתוחכם… מי יודע לאן יגיעו, לאיזה המצאות חדשות… אבל כשהקדוש ברוך הוא רוצה – חס וחלילה – אז אין מה לעשות! רואים את זה! עם החמאס נלחמים כל כך הרבה שנים, ובכל זאת נשאר! עם האיראנים האלה מדינה נוראה כזאת, מה יכול להיות?!…"
"לא בחיל ולא בכוח" כתוב, כל הנשק, כל הרצונות האלה, זה אולי הרגעה לשנה, לשנתיים, לעשרים שנה… אבל להפך – השנאה והאיבה הולכת וגוברת ומתחזקת פי כמה! ואין פתרון אלא "כי אם ברוחי אמר השם צבקות".
וזה ברוך ה' שאנחנו לומדי בית המדרש, וכדכתיב "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם" – מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה".