אלה תולדות יעקב
בין אותם ענקי הרוח שצמחו בדורות האחרונים בארץ בבל היא עיראק של ימינו, מתנשאת לתפארה אישיותו ודמותו של הגאון המפורסם שלא היה בעולמו כי אם עמלה של תורה, איש האמת הלוחם מלחמות ה' בטהרה, הגאון הקדוש חכם יעקב מוצפי זצוק"ל.
רבינו נולד בשנת תר"ס לאביו חכם עזרא, בבית אפוף הוד של קדושה וטהרה גדל בתורה וביראה על ברכי זקנו חכם משה מוצפי, ממנו למד את ביכורי תורתו, והקנה לעצמו מושגים חיים ונעלים שהתוו את דרכו כל ימי חייו. חיש מהרה, גדל הנער והיה לגבר בגוברין, איש שקומתו הרוחנית התנשאה לגבהים.
במקביל הכניסו אביו ללמוד ב'מדרש תלמוד תורה' שם למד אצל רבו חכם מנשה שהרבני, בצוותא חדא עם בן דודו הגה"ק חכם סלמאן מוצפי. עוד בעודו נער כבן שבע שמונה שנים הרגיל את עצמו לקום כל לילה בחצות ולהגות בתורת ה' עד אור הבוקר בתלמוד ובמוסר, בדרכו לבית הכנסת היה נעצר ליד בית חבירו ומושך בחוט שנמשך מחלון אשר קצהו השני של החוט היה קשור ביד ידידו מנוער חכם סלמן ויחדיו היו הולכים ללמוד. סדר לימודם היה כשעתיים מוסר ואח"כ עוסקים בתלמוד עד זמן התפילה.
איש תם יושב אהלים
בבחרותו עלה ללמוד תורה ב'מדרש בית זילכה', ושאב את מקורות החכמה בעמל ויגיעה מפי ארזי הלבנון הגאונים חכם צדקה חוצין, חכם שמעון אגסי, וחכם אפרים הכהן. על גודל שקידתו עוד מנעוריו העיד עליו חבירו חכם סלמן הנז' בהאי לישנא: פעם הייתי שקדן גדול רק שעתיים בלבד הספיקו לי לשינה כל לילה היינו לומדים שמונה עשרה שעות רצופות ללא הפסק של אוכל או מנוחה באופן זה היינו מתחבאים ומסתתרים בפינת ביהמ"ד אני וחבירי הרב יעקב מצפי זצ"ל שלא ירגישו בנו אף אחד ללא ליאות.
לימים שח רבינו על ימיו הטובים שהיה לומד בשקידה עצומה עד שמונה עשרה שעות ביום ש"ס ופוסקים עם חכם סלמן חוגי עבודי זצ"ל ומקבלים כל שבוע סכום שהיה מספיק בקושי אפילו לפת לחם במלח בלבד, היינו הולכים בכל יום ראשון בבוקר לביהמ"ד ללימודים ונשארים שם כל השבוע ורק ביום השישי ערש"ק היינו חוזרים הביתה, כמובן לא זכינו לפנימיה מסודרת ואף למיטה ושמיכות כי אם רק הספסלים והשלחנות. בינתיים נודע להם שנפתחה ישיבה חדשה במקום אחר ושם עשירים גדולים תומכים בהם ומשלמים לתלמידים סכומים עצומים פי כמה וכמה ממה שמקבלים עתה, כמובן הרבה תלמידים מיד עברו לשם לצאת מן חיי הדוחק והצער וללמוד תורה מתוך הרווחה וישוב הדעת, אבל האריות שבחבורה ובראשם חכם יעקב וחכם סלמן עבודי לא מיהרו ללכת לישיבה החדשה עד שחקרו ונודע להם כי איננה על טהרת הקודש במאה אחוז, לפיכך נמנו וגמרו ביניהם להמשיך במקום אף בתנאים הקשים, ובלבד שיוכלו ללמוד תורה בקדושה ובטהרה (ס' ארי עלה מבבל).
ויבא יעקב שלם
כאשר עלה ארצה בשנת תשי"א וקבע מושבו בעיה"ק ירושלים פקד הגה"ק חכם צדקה חוצין על משמשיו "הביאו לי טלית חדשה שרכשתי לכבוד היום הזה, ואברך עליה שהחיינו". עוד אמר "כבר בא חצי המשיח שלי". ברוב שעות היום מסר רבינו את שיעוריו בביהמ"ד 'קרית ספר', ואף ייסד שם את בית הדין. בכל שבת היה מוסר שיעורים בבהכ"נ 'שושנים לדוד' עד לזמן מנחה, ומאז הסתלקות רבו חכם צדקה חוצין מילא את מקומו לכהן פאר בבית הכנסת 'שמש צדקה'. העיד רה"י הגר"י צדקה על רבינו שלא זז מבית הכנסת זו כל ימיו, ואף פעם לא התפלל במקום אחר, קור וחום, בריא חולה. גם בזמן האחרון לחייו שחלה ברגליו היו מביאים אותו על כסא של גלגלים ולא זז מביהכ"נ הזה.
עוד העיד הגר"י כדורי (בהסכמה לס' הנ"ל) "מדותיו ואצילותו ומעשיו יש בו הרבה לקח לאנשי דורינו ובנינו אשר ראו אותו במו עיניהם יום יום לילה בהשכמתו לתפילה, בסדרי לימודיו הרבים אשר מעולם לא החסיר יום אחד ביראתו, אשר מעולם לא דיבר שיחה בטילה בבית הכנסת, וזהירות בכל מעשיו אשר רבים השתוממו על סדרי הנהגותיו והיה ממש להם כעין ספר תורה חי אשר ממנו ילמדו לקח".
נחית לעומקא דדינא
במושב ביה"ד ישב הראשל"צ רבי מרדכי אליהו יחד עם רבינו, וכך ספד לו בפטירתו: היה דיינא דנחית לעומקא דדינא, דן דין אמת לאמיתו, היתה לו תפיסה נפלאה הן בענין הטענות והן בחקירות. פעם ישבנו בדין ולפי ההלכה היינו צריכים לפסוק שפלוני חייב שבועה, אמר לנו 'מעולם לא השבעתי', תמיד עשיתי פשרה במקום שבועה, הצד התעקש ולא הסכים לפשרה, ולבסוף דחה את הדיון, וקבענו זמן אחר, ואמר הרב המנוח זה גורם לי עגמת נפש. ולבסוף אותו אדם בא והסכים לפשרה. שאלתי לאותו בע"ד, מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר? אמר לי 'באו אלי בחלום, ואמרו לי שאסור לגרום צער לרבי יעקב' (ס' ארי עלה מבבל. וע"ש בעמ' 89, וכן בס' רבינו האור לציון ח"א עמ' 604 מעשה נורא אשר הופיע רוח הקודש בבית דינו, ואכמ"ל).
תיקון חצות
מאז ערב חג שבועות תשכ"ז שנפתח דרך למקומות הקדושים, לא פסק רבינו לבקר בכל ערב שבת ליד הכותל המערבי ולהתפלל שם מנחה בשמחה רבה הן בקיץ והן בחורף, ואף בימי הגשמים הקשים לא נמנע מלילך שם. לא היה עובר עליו לילה בלי תיקון חצות, וכן בכל שנה ושנה בימי בין המצרים ישב בשעות הצהרים על הריצפה אף בימי חוליו במשך שעה שלימה והיה מקונן על החורבן בקול יללה ואנחה. וכפי שספד לו הגר"מ אליהו: מי שלא שמע אותו אומר תיקון חצות בחצות הלילה או בחצי היום בכותל המערבי בימי בין המצרים, לא שמע תיקון חצות מימיו. באיזה קול בכי, באיזה תחנונים, ממש בדמעות היה אומר התיקון.
ויעקב הלך לדרכו
כל ימיו היו שווים לטובה בתורה, בעבודה ובגמ"ח. חירף את נפשו למען כלל ישראל באשר הם מימי בחרותו בעיר בגדאד, ועד אחרית ימיו בעיה"ק ירושלים שבה מנוחתו כבוד בהר הזיתים, וזכה שגדולי החכמים התעסקו עם גופתו הקדושה ובראשם מרן הגאון חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל, שאף נשא מספד מר על הסתלקות זקן החכמים של שארית הפליטה של יהדות בבל.
