הידעתם? יתכן ובעוף רגיל שנרכש במרכול השכונתי, בחבילה החתומה על ידי כשרות מהודרת – ישנו חשש איסור אכילת דם!
מומחה השחיטה והכשרות הגאון רבי אמיתי בן דוד שליט"א עושה סדר בדיני צרירות דם בעופות.
לעיתים מוצאים בבשר העופות, כתמים אדומים של דם צרור, בפרט במרכז החזה, ובתחתית השוקיים והכנפיים, ובמקום חיבור הירך לגוף. וכן מוצאים בכנפיים וברגליים חוטים מלאים דם או דם שמתאסף בין הבשר לעצם. מה דינם?
בגמ' (חולין צג: ופסחים עד:): אומצא דאסמיק, חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה נמי שפיר דמי. ופירש הרא"ש, דאסמיק מחמת מכה שהוכתה הבהמה מחיים ונתקבץ שם הדם והאדים הבשר. וכ"פ בחידושי הרא"ה ובלבוש (עט"ז סי' ס"ז ס"ד): בשר שהוא אדום ביותר וניכר בה שנצרר הדם לתוכה. והרשב"א כתב: נצרר הדם בבשר מחמת מכה וכיו"ב, אסור לאוכלו עד שיחתוך אותו המקום ומולחו יפה. והטעם הוא שכל שנצרר הדם, אין כח במלח להוציאו עד שיחתכנו ויעשה לו פתח לצאת דרך שם. וכ"פ השו"ע (שם). והביא בכה"ח (סקט"ו), שאין הכוונה שיעקור המקום הנצרר מהבשר, אלא שאפשר להשאיר אותו מחובר לבשר, ורק צריך לעשות בו חתך לפני השרייה והמליחה. ואם חתכוהו כדינו, מותר לאוכלו אפילו אם עדיין נשתייר בו המראה האדום.
וכתב הרמ"א, שיש לקלף בצוואר במקום חיתוך השחיטה, הואיל ונצרר שם הדם בשעת שחיטה. מדבריו יש שלמדו שאפילו אם נצרר הדם ממכה שאירעה לאחר השחיטה ג"כ צריכה חיתוך. אמנם בשו"ת טוב טעם ודעת (תליתאה קי"ט) והיד יהודה (סי' ס"ז סקי"א) דייקו מלשון הרא"ש שמחיים דווקא, אבל לא מכות שלאחר שחיטה, ותירצו דשאני חתך השחיטה דהוי כמחיים.
וכתב הכה"ח (סוסק"כ) שדם בעין שעל הבשר, צריך להסירו לפני המליחה. והיינו דוקא בדם ממש, אבל מים אדומים הנוטפים לאחר המליחה וההדחות, מותרים (שו"ע סי' ע"ו ס"ה).
וכתב שם הכה"ח (סקי"ז) בשם בית הלל (ס"ז סק"ד) שאם נצרר הדם בין העור לבשר, או בין הבשר לעצמות (ולא חתכוהו לפני המליחה), צריך לשער שישים בחתיכה כנגד הדם. ואם אין בה שישים, לרמ"א צריך שיהיה שישים כנגד כל החתיכה, והחתיכה עצמה אסורה, ולשו"ע די שיהיה שישים כנגד הדם ואפילו אין בחתיכה עצמה שישים כנגד הדם. (וראה כה"ח סי' ע"ב סקי"א).
ואם מצא את הדם לפני הבישול, יסיר כל המקום האדום. ונחלקו אם צריך ליטול כדי קליפה מסביבו. ראה שו"ת בית שערים (יו"ד ח"א סי' קכא) ובקובץ מבית לוי (מליחה טו).
לפי זה נראה שהחילוק בין מציאות הדמים הוא כדלהלן:
- מקום השחיטה בצואר, יגררו לפני המליחה. לא עשו כן, יש לקלפו אחר המליחה. ואם בשלוהו כך, מותר בדיעבד לאחר שיקלפו.
- חבורות אדומות כהות, המצויות בעוף מצד חוץ, בדרך כלל נעשות מחיים, וצריך לחתוך בהן חתכים לפני המליחה. לא עשו כן, אם כבר נמלח, צריך להסיר כל המקום האדום בתוספת כדי קליפה. ואם כבר נתבשל, יש לשער שישים כנגד הדם (שיש להסירו), ולספרדים במקום הצורך אפשר לשער כנגד כל התבשיל, ולאשכנזים רק כנגד החתיכה שבה הדם. ואם אין בה שישים, ה"ה אסורה, וצריך שישים בתבשיל כנגד החתיכה.
- ורידי דם מפוצצים, כגון בחזה או בתחתית השוק, הם בדרך כלל ממכות שמקבל העוף לאחר השחיטה, ואפשר להקל בהם, ויש מחמירים.
- כתמים ורודים על העור, הם מחמת מריטת הנוצות המהירה, ומותרים.
- חוטים מלאים דם כגון בכנפיים ובירכיים, בעוף מתירים את כולם לאחר המליחה, מלבד חוטי הצואר שיש לחותכם לפני המליחה. ושמעתי מהגרב"צ אבא-שאול זצ"ל שמנהג הספרדים לכתחילה לחתוך בפרקי הכנפיים באחד משלשה מקומות: תחת בית השחי, בחיבור העצם העליונה עם העצם האמצעית, או לקצוץ את קצה הכנף. ואם לא חתכו לפני המליחה, יש להוציא החוט לאחר המליחה. ואם בשלוהו בלי חיתוך כלשהו, לא נאסר העוף אלא רק הכנפיים. ויש שמסירים את חוטי הכנף והרגל בשעת האכילה. ויש קוצצים את קצה הזנב לפני המליחה.
דם ממש הכנוס בין הבשר לעצם, יש להדיחו ולשפשפו לפני המליחה. ואם נמצא לאחר המליחה יש להדיחו ולגרור המראה האדום שנבלע ממנו בבשר. ואם נמצא לאחר הבישול יש לשער שישים כנגדו ככתוב באות ב. אבל מים אדומים הנוטפים לאחר המליחה וההדחות, מותרים.
