שאלה:
בליל שבת קודש פרשת בא, חדר מחבל לשכונת נווה יעקב ונעצר ליד בית הכנסת עטרת אברהם, וירה בכל המזדמנים שם. ושאלו כמה מהניצולים בענין ברכת שעשה לי נס במקום הזה וברכת הגומל, האם מחויבים הם לברך.
תשובה מאת הרב שמואל עדס שליט"א:
איתא בשו"ע (סי' רי"ח ט') "י"א שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם, אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה אינו חייב לברך, ויש חולק, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות". וביאר בביאור הלכה, דלכו"ע חולה שנתרפא לא צריך לברך שעשה לי נס, וכל המחלוקת היא רק באופן "שבאו גנבים או גזלנים וקרוב שיהרגוהו, ונזדמנו בנ"א או סיבה אחרת שנתפחדו וברחו מחמת זה, אע"פ שלא היה שינוי בטבע, מ"מ נס הוא שהזמין הקב"ה לשעה זו". ולפי זה כל מי שבדרך הטבע היה אמור למות, רק שהמחבל לא שם לב אליו או שהצליח לחמוק ממנו וכיו"ב, צריך לברך בלא שו"מ.
אך באופן שלא היה עדיין במקום הסכנה נראה שיש לחלק לב' אופנים. דבאופן שרצה לצאת מהבית ונתעכב ולא יצא, הרי שאע"פ שהיה כאן השגחה פרטית גדולה, מ"מ לא היה כאן מצב של נס. אולם באופן שהיה בדרך הילוכו קרוב למקום הטבח, ונעצר מחמת סיבה שזימן הקב"ה, יש מקום לחייבו בברכה לדעת המחמירים, ועל כן ראוי שיאמר שעשה לי נס בלא שו"מ.
ולגבי ברכת הגומל, לדעת השו"ע (סי' רי"ט ט') מברכים בשו"מ רק על הד' החייבים להודות, והמ"ב (סי' רי"ח ס"ק ל"א) נוקט לברך גם על שאר ניסים, "דבברכת הגומל לא קפדינן כולי האי שיהיה נס גמור". וא"כ לבני אשכנז יש לדון בנידון דידן אם אפשר לברך בשו"מ, (ועי' פסק"ת סי' רי"ח הערה 77).
אמנם כתב במ"ב, שמי שהלך בדרך שלא במקום סכנה ובאו לסטים וניצול מהם, צריך לברך גם לדעת השו"ע, כיון שנתברר שהדרך היתה סכנה. ולפי זה היה מקום לדון לחייב ברכה בשו"מ למי שיצא מביתו בשעה זו, שהרי נחשב שהילך במקום סכנה. אך נראה שיש לחוש שהליכה בתוך הישוב, אינה נחשבת כ"הולכי דרכים" כלל, ולא מהני מה שהיה סכנה.
על כן למנהג בני ספרד כדעת מרן השו"ע, גם לגבי הגומל טוב שיברך ללא שו"מ, וכדנקט לדינא באור לציון (ח"ב פ' מ"ו הלכה נ"ז), והוסיף שטוב שישמע הגומל מאדם החייב בברכת הגומל, וכעי"ז כ' בהלכה ברורה (סי' רי"ט אות ל"א).
ועיין במ"ב (סי' רי"ח ס"ק ל"ב) שהרחיב בכמה דברים שראוי לעשות מי שנעשה לו נס, ומסיים "ובכל שנה ביום זה יתבודד להודות לה' יתברך ולשמוח ולספר חסדו".
