לרגל יומא דהילולא לסבא דמשפטים, ראב"ד מקודש, חסידא קדישא ופרישא, משיירי כנסת הגדולה רבי יהושוע מאמאן זיע"א בעל שו"ת "עמק יהושוע" (ז"ח) "שדה יהושוע" (חידושים על התנ"ך) "שער יהושוע" (כללי הפסיקה וההלכה) "חירגא דיומא" (פלפולים וביאורים בפרד"ס התורה), ועוד, מובא מעט מדרכיו בעבודת ה' וממה שזכיתי לחזות בקודש פנימה בביתו נאוה קודש בשנותיו האחרונות ודבריהן הן זכרונן, ויה"ר שיהיה לתועלת הרבים ולעילוי נשמתו הקדושה והטהורה:
עמל התורה
עמל התורה היה אצל רבינו בהתמדה בכל הזמנים, בסוף ימיו כשזכיתי בלילות להיות עימו עד הבוקר, הייתי רואה את שקידת התורה מאי היא.
סדר יומו היה כך (בשנותיו האחרונות קרוב לגיל 100): בצהריים כשהייתי מגיע היה בלימוד המשניות רצוף כמה שעות, עד תפילת מנחה, ואח"כ היה טועם מזונות עם כוס תה, ומיד לומד עד ערבית ואח"כ היה מתפלל ערבית ולומד רצוף עד חצות לילה בזוהר הקדוש בשמחה.
וכמה פעמים לפני שהתחיל בלימוד ובפרט בשעות הערב היה מבקש ממני לא להכניס, כי חשוב היה לו מאד ללמוד ברצף.
פעם קם באמצע הלילה, והעיר אותי בכדי שאכין לו משהו חם לשתות, ובאותו לילה היה עידן חדוותא מיוחד, וסיפר לי רבות על חייו במרוקו ואח"כ כאן בארץ הקודש, וניצלתי את ההזדמנות ואזרתי אומץ, ושאלתיו במה זכה כ"כ לאריכות ימים, ואמר בזה הלשון, "ספרי עמק יהושוע יעיד עלי כמה בציעורתי הייתי לומד ועמל בתורה בכל כוחי", וכמו שנאמר "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה"…
ובהזדמנות אחרת סיפר שהיו לומדים בישיבה במרוקו למעלה משש עשרה שעות ביממה ברציפות.
ואני הקטן מעיד, שהייתי יושן עמו בביתו היה מדבר מתוך שינה בלימוד תורה, והיה מצטט את דברי רבותינו זיע"א, ואף פעם שמעתי שהזכיר מתוך השינה על מיטתו את ס שו"ת יביע אומר.
שמחת המצוות
שמחת המצוות הייתה משוש חייו בצורה נדירה ולא רגילה מניחוחות ימי קדם מדורות עברו, זכורני שהיו מביאים לו את האתרוגים ואת ד' המינים בסוכות, והמצות בפסח, ובערב ראש השנה את השופרות לבדיקה, מרוב שמחתו למצוות היה מנשקם בדבקות גדולה ומחבבם מאד. וכמה פעמים זכורני לפני שהייתי מניח לו את התפילין בבוקר (וכבר היה קרוב לגיל 100) היה מנשק בשמחה והתלהבות מיוחדת את הטלית והתפילין, ואז היה ניגש בדחילו ורחימו להניחם בדבקות ובקדושה, וכמה פעמים ראיתי בעייני לאחר שהוציא את רצועות התפילין בידו ונשאר הרושם של הנחת התפילין היה מנשק הסימנים של הרצועות שעל ידו כהמשך לחבוב המצווה, ואמר לי פעם אחת בהתלהבות אחר שנישק את ידו מרושם הרצועות, זכיתי להניח את התפילין ולקיים רצון ה', ואיך לא אשמח.
עוד ראיתי, תמיד לאחר שהיה מתחיל ללמוד או מסיים ללמוד היה מנשק בשמחה את הספר, או בזמן בין הסדרים שהיינו מגישים ספרי קודש ואפילו של מחברים צעירים או עלונים תורניים, את כולם כיבד וידע והעריך, והיה מבטא את שמחת התורה בנשיקה.
מידת הענווה
מידת הענווה של רבינו זיע"א הייתה מיוחדת, פעם הגיעו להזמינו לשמחת חתונה (של בנו של הרב אליעזר רז), ולא חשבנו שהרב יגיע, והנה בהגיע יום החתונה הרב מבקש שהוא רוצה לצאת לחתונה, ונשאל רבינו מדוע לצאת כבר הרב מבוגר מאד, ויגרום לרבינו קושי רב להגיע, ענה הרב זצ"ל הם כיבדו אותי שבאו להזמין אותי גם אני יכבד אותם..
ופעם אמר רבינו זצ"ל לגאון רבי אושרי אזולאי שליט"א (מרבני העיר גבעת זאב) שבא לקבל ממנו הסכמה על ספרו, איך אתן לך הסכמה על ספרך והרי אני עדיין לא למדתי את החומר הזה כדבעי..
פעם רבינו זצ"ל פתח את המקרר בביתו ונשברה ביצה, מיד עשה רבינו וידוי וחשבון נפש, למה קרה זה הדבר.
ידוע שכמעט כל ת"ח ואפילו בחור צעיר שהגיע לבית רבינו זיע"א לקבל את ברכתו וכד' היה זוכה לקבל מתנה את אחד מספריו של רבינו מידיו הקדושות, והיה מבקש שילמדו בספריו לזכותו.
ופעם אחת העניק לי את ספרו הגדול עמק יהושוע ח"ז וכתב בהקדשה "לידידנו וכו'" ושאלהו אח"כ איך כתב ידידנו, והרי רבינו ענק בתורה ואף כמעט שמונים שנה הבדל, ענה רבינו זצ"ל (וסימן בידיו) "כולנו אותו דבר בסוף כולם עפר ואפר בקבר…"
לפני שהוצאתי את ספרי "נדרי יוסף" על מסכת נדרים, הייתי עורך עליו הגהות בביתו של רבינו זצ"ל, ופעם אחת הרים את ראשו מהלימוד ושאלני מה אני עושה, אז אמרתי לרבינו שאני מעונין להוציא קונטרס בענייני סוגיות נדרים, ושאלתיו אולי רבינו יעבור עליו קצת, רבינו זצ"ל בענוונותו ישב זמן ממושך ועבר על הדברים, ועודדני להוציא זאת, ודיבר עימי באותו זמן על חשיבות הכתיבה, ואף אח"כ הצטרף להסכמה של הראש"ל הגרי"י שליט"א, וכשיצא לאור הקונטרס, בענוונותו ישב לעבור על החידושים זמן ממושך בעת ארוחת צהרים.
(ובאותו זמן ביקש ממני לא רק לעבור על הקונטרס אלא גם ללמוד כי חבל על הזמן, ובאותו זמן עסקתי בסוגיות של ידות בקידושין (נדרים ו: קידושין ה.), ופתחתי ללמוד כבקשת רבינו את שו"ת עמק יהושוע ונפתח לי בדיוק במה שכתב בח"ב (אה"ע סימן ה) על דיבור בקידושין וששתי מאד, והזכרתי את דברי רבינו בספר (בסימן ט').
- ידוע שהיה רבינו זצ"ל נחלק רבות בחרף על הלכות ומנהגי מרוקו עם רבה של ירושלים הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ופעם אמרו לרבינו שאמש היה יום ההילולה שלו, אמר רבינו זצ"ל חבל הייתי מדליק נר לעילוי נשמתו .. וידוע שרבינו היה תומך בהוראת קבוע בכולל בנשיאותו של הרב משאש זצ"ל.
- היה לו התבטלות מיוחדת למרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א (אף שהיה גדול ממנו בכמה שנים), כל פעם שהיה רואה את תמונתו של מרן זיע"א היה מנשק בחיבה וברוב שמחה. ואף זכורני כמה וכמה פעמים שהייתי מגיש לו את הספר התורני "משנת יוסף" (היוצא אחת לחודשיים) ויש בכריכת הספר את תמונת מרן זיע"א יושב לומד, ובתוך הספר מכתבים בכת"י של מרן זיע"א, והיה רבינו זצ"ל מנשק את כריכת הספר כמה פעמים, וכשהיה פותח את הספר ורואה את כתב יד קודשו של מרן זיע"א היה מנשק גם את כת"י וחתימתו.
וכשהייתי עוזר לו לקום מהשולחן בסוף הלימוד ללכת לחדר שינה בלילה, היה במזדרון על החלון תמונה של רבינו זצ"ל יחד עם מרן זיע"א בחדוותא, ומדי יום בקביעות כשהיה רואה את תמונתו של מרן זיע"א היה עוזב את ההליכון, וניגש לתמונה ומנשק בחיבה את תמונתו של מרן זיע"א בהתבטלות מוחלטת ובדבקות מיוחדת כתלמיד לפני רבו. ובסוף ימיו כשהיה קשה עליו פסיקת ההלכה וההוראה היה מורה לכל באי ביתו ושואליו בהלכה לעשות כדברי מרן היבי"א זיע"א. וכשמרן זיע"א נפטר היה מורה ובא לכל הבאים לשאול את בנו הראש"ל הג"ר יצחק יוסף שליט"א, וכל אשר יפסוק יעשו.
וידוע שרבינו זצ"ל בסוף ימיו לא היה חותם על שום מסמך של חיזוק וכד' אלא א"כ חתום עליו הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, וכמה פעמים הראש"ל שליט"א לא היה יכול לחתום מתוקף תפקידו כרב ראשי, (כגון גזירת הגיוס וכדו'), ואפילו שכל גדולי ישראל חתמו, לא צירף כלל את חתימתו, עד שיחתום וכמה שהיו מקורביו מנסים לדבר עימו לא היה עוזר כלל. ובענוותנותו הרבה כמה פעמים אמר לי שאני יעביר את שמו לראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א לברכה וישועה.
- היה ידוע כבעל צדקה מיוחד, מדי חודש בקביעות היו יושבים יחד עימו עם פנקס הציקי'ם שלו, והיה מחלק את כל ממונו, שהיה מקבל מהפנסיה של המדינה קרוב ל 45,000 ₪ לצדקה לישיבות לכוללים ולנזקקים (מלבד הוצאות המינמיליות לבית שהיה משאיר), והיה מתבטא בשמחה דהוא כמו מונבז המלך, (כדאיתא ב"ב יא.) שגונז הכל לעולם הבא.
- כשהיה מתפלל שחרית בביהכ"נ טוויג, היה בקביעות נותן צדקה לכל פונה כמתנת ידו, ופעמים היו עוברים גבאי הצדקה כמה פעמים ורבינו היה נותן להם שוב בסבר פנים יפות סכום נאה, ופעם העירו את תשומת ליבו שיש גבאים שבאים כמה פעמים לקבל עוד וכו', רבינו התרגז מאד ואמר וכי מה זה משנה כמה פעמים עוברים?, וכי מהכיס שלהם אני נותן??.
- ועוד מעשה שהיה ביהודי שבקביעות כל יום היה עובר בתפילה לקבל מרבינו זצ"ל צדקה, והיה תקופה שלא הגיע לאסוף, ורבינו שם לב לזה, והנה אחרי תקופה שחזר אותו אדם, שמח רבינו לראותו ואמר לו היכן היית?? אתה מזכה אותי מדי יום.
- תפילותיו היו כמונה מרגליות ממש עד ימיו האחרונים, ותפילת שחרית הייתה אורכת לו כל יום למעלה משעה וחצי.., והיה מתחיל מברכות השחר מילה במילה עד סוף עלינו לשבח וגם בימיו האחרונים שהקושי היה גדול, וידוע שהיה מתפלל כל בוקר בשטיבל בשכונת מקור ברוך, והיה מתפלל שחרית בשלשה מנינים, ובקריאת שמע שחרית וערבית היה מקבל עליו ד' מיתות בי"ד, והיה עושה סימן באצבעותיו על צווארו, כאות שממש חש את ד' מיתות בי"ד, והיה הדבר מבהיל נורא כל פעם מחדש.
בקריאת שמע שעל המיטה, היה קורא מילה במילה בסוף הלימוד לפני שקם לחדר שינה. ברכות התפילה והנהנין, היה מברך לאט בקול גדול ובכוונה, וכל מי שהיה רואהו מברך היה נראה כאילו מדבר עם מישהו לידו, והיה ממחיש את הברכה בידיו, כגון: מלך העולם, היה עושה סימן בידיו שהקב"ה הוא מלך על כל העולם ואין בלתו… והדברים היו מבהילים.
ומה מאד היה כואב לרבינו זצ"ל על חזנים בתפילה בבוקר שמרוב לחצם להגיע למחוז חפצם היו מפללים בזריזות כדי לסיים התפילה מהר, ולא פעם רבינו זצ"ל היה ניגש לחזן והעיר לו על כך, כי אם לא כן יצא שכרו בהפסדו.
- ברכת אשר יצר היה נעמד ומברך בכוונה גדולה, והיה ממש ממחיש את אברי האדם, ואת גדולתו וחסדו של הקב"ה, ופעם אמר שסגולה שלא יחלה ואריכות ימים זה לברך ברכת אשר יצר בכוונה, ואני הקטן מעיד שבשנותיו האחרונות (קרוב לגיל 100) מעולם לא נזקק לתרופה או כדורים כלל!!, ולא היה לו כלל מגבלות של מאכל וכד'. (ואפילו פטירתו בליל שבת קודש לגנזי מרומים היה בביתו במיתת נשיקה).
- רבינו זצ"ל היה בז לכל האותות והמופתים שהיו סביבו, אבל אספר מעט ממה שראו עיני, באחד מהימים הבאתי את ידידי הרה"ג אמיתי אמדדי, שליט"א שהיה אז למעלה מגיל 35 והיה עדיין רווק, וכשסיפרתי לרבינו זצ"ל על גילו המבוגר נכמרו רחמיו עליו, ואמר לו בזה הלשון שבקרוב בקרוב יזכה לישועתו, והנה לא עבר שבועיים וב"ה מצא את בת זוגו, והקים בית נאמן בישראל. ועוד מעשה שהיה באחד מידידי הקרובים, שהייתה לו אחות קרוב לגיל 32, והוא כבר התייאש מאד, יום אחד ראיתיו מתחת לביתו של רבינו זצ"ל, ואמרתי לו בא תעלה לרבינו ותבקש ממנו שיברך, אותו ידידי לא רצה ואמר לי מה יועיל, כולם כבר מיואשים, אמרתי לו לא יועיל גם לא יזיק, ובסוף עלה לביתו, וכשאמרתי זאת לרבינו זצ"ל אמר לנו "בקרוב ממש היא תזכה לישועתה", וממש בסוף החודש התארסה עם בן זוגה למזל טוב.
ועוד מעשה נורא, אחרי פטירתו של רבינו זצ"ל, שסיפר לי ידידי בעל המעשה, שרבינו זצ"ל הכירו באופן אישי, שהתעכב מאד השידוך שלו, וממש לא היה לו מזל (כלשונו), והחליט שילך לציונו של רבינו זצ"ל, הלך והתפלל מעומקא דליבא, והנה בלילה חלם את רבינו זצ"ל שאמר לו בזה הלשון "אני מאד רוצה לבקש ולהתפלל עליך לפני הקב"ה, אך מה אעשה ויש לך טומאה שמונעת אותי מלבקש עליך בשמים", ואותו אחד סיפר לי שהיה לו את המכשיר המשוקץ "אייפון" הטמא ודומיו רח"ל, ולא ידע עליו כלל ואפילו לא בני משפחתו הקרובים ביותר, ואותו בוקר לאחר מעשה החלום, לקח פטיש ושבר אותו לרסיסים, והנה זה פלא לא עבר זמן מועט ומצא את בת זוגו בשעה טובה ומוצלחת. ואגב מילתא אמר לנו רבינו זצ"ל, שסגולה לזיווג הגון, לקדש את עצמו, על ידי לימוד תורה הקדושה ובלימוד זוהר הקדוש, טבילה במקווה בקביעות, וכו', ואמר רבינו זצ"ל שמי שמקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, וממילא יזכה לזיווגו האמיתי, (עיין יומא (לט.) ובזוה"ק (מקץ קצח ע"ב) ועוד, וע"ע בנפש החיים שער א' פ"ו בהגהה, ועוד) ויודע אני אישית על כמה בחורים שקיבלו וקידשו עצמם על ידי הדברים הנ"ל, וזכו לאחר זמן מועט לזיווג הגון ולהקים בית נאמן בישראל.
יה"ר שזכותו הגדולה תגן בעדינו ועל כל ישראל אחינו לכל מילי דמיטב ברו"ג ונזכה לבנין בית מקדשנו ותפארתנו בקרוב.
