השבוע ביום חמישי נלקח מאתנו אחד מהמיוחדים, מדמויות ההוד של טבריה, שהיה מגידולי טבריה של מעלה, ומיסודי התורה שלה.
הרב יצחק חדד זצ"ל, נולד בטבריה לפני כ-67 שנים, להוריו שעלו מג'רבא שבטונסיה: הרב ישעיה חדד זצ"ל והרבנית ג'יריה ע"ה.
אביו חבש את ספסלי כולל האברכים "אור תורה" שע"צ קבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה מיום עלותו ארצה עד ימיו האחרונים. שימש כרב בית הכנסת הגדול "אוהל משה", והיה נחבא אל הכלים. העיד עליו אחד המשב"קים של ה"בבא סאלי" ע"ה, שכאשר יצא רבי ישעיה מחדרו, אמר עליו: "זה צדיק!". ולמעלה בקודש ייחוסו לרבנים צדיקים ומקובלים גדולים באותם דורות.
לידתו והורתו בקדושה, גדל והתחנך יחד עם שני אחיו בתלמוד תורה "אור תורה", שם ספג תורה וחוכמה מפי רבנים חשובים. וכבר אז, התבלט כתלמיד חריף ושנון, בעל מידות טובות ויראת שמים טהורה.
עם סיום חוק לימודיו בתלמוד התורה, עבר ללמוד בישיבת "נוה ארץ" בבאר יעקב, משם ביקש להחכים והדרים לאשדוד אל ישיבת "גרודנא" וגילה כישרונות מיוחדים.
בהגיעו לפרק האיש מקדש, בא בקשרי הנישואין עם זוגתו תליט"א, בתו של הרה"ג רבי צבי דידי זצ"ל, גם הוא מרבני וחשובי האברכים בכולל אור תורה. לאחר נישואיו, חזר להתגורר בטבריה ולמד בכולל "אור תורה".
בכל פרטי ענייניו הלך ע"פ דרך התורה ודרך רבותינו, וכפי שהזכירו בהספדו, כל התלבטות וכל התייעצות עוד מימי עלומיו, היה נוסע למרן הרב שך והסטייפלער זצ"ל, וככל שהורו לו כן עשה.
היה מהמעודדים והמשתדלים בפתיחת ישיבה עם פנימייה בעיר, ישיבת "אור אלחנן" בראשות הגאון הרב אחיקם שבח שליט"א.
כבר בשנה הראשונה להיווסדה של הישיבה, הפך לאחד הרמ"ים הבולטים והחשובים. ומאז, במשך כ-30 שנה, הקפיד מאוד על סדרי הישיבה, כאילו היה אחד התלמידים, ולא ביטל שיעור מיוזמתו. סדר יומו התחיל באשמורת בשעה 4 לפנות בוקר, בלימוד הסוגיות והכנת השיעורים. בבוקר מסר שיעורים בעיון רב, ולאחר הצהרים התייצב שוב למסירת שיעור בישיבה, תמידין כסדרן. וכפי שהזכיר רה"י בהספדו: שגם לשמחת ילדיו היה צריך לקחת אותו מהישיבה…
היה אהוב מאוד על התלמידים ונערץ על ההורים, שראו בו איש אמת, וכתובת להתייעצויות ולברכה.
היה דמות למופת לכל טבריה, כל חייו היו בהצנע לכת של ממש, "שייף עייל ושייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה". היה רגיש מאוד לכבוד הזולת, כל מי שניגש לדבר אתו, בין בלימוד ובין בשאר עניינים התקבל אצלו במאור פנים מיוחד, בסבלנות וביחס אישי, כביכול אין לו בעולמו אלא רצונו של השני.
רגישותו לצרכי הזולת הייתה מהמופלאות, וכפי שהזכיר בנו בהספדו, שתמיד דאג אולי השני צריך עוד, אולי אפשר לעזור לו יותר. מצוות הצדקה הייתה אצלו בלא חשבון, ופיזר ממונו לצדקה הרבה יותר מ"חומש", בשקט ובסתר, תוך שהוא לעצמו מסתפק במינימום ההכרחי.
לתפילות הימים הנוראים ייסד מניין לבני תורה, כשהדבר לא היה בנמצא, והוא עצמו היה משמש כבעל תפילה ובעל תוקע רבות בשנים.
לפני למעלה משנה חש בלבו, ועבר ניתוח חירום של מעקפים, בבית החולים "פוריה". ולאחר עבר שיקום קצר, אף שעדיין היה נחלש מאוד, לא וויתר על מסירת השיעורים בישיבה.
סמוך לראש חודש מר חשון, ביום חמישי בערב, יצא לנשום אויר צח ושב לביתו למנוחה. אשתו שגילתה בו סימנים של "אירוע", מיהרה להעבירו אל בית החולים "פוריה", שם עבר בדיקת "סי טי", והועבר מיד לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם שהה במצב קשה, כשתלמידיו ומוקיריו מרבים בתפילות וקבלות טובות. אך נגזרה הגזירה, ובאור ליום חמישי נר רביעי של חנוכה, סמוך לאשמורת הבוקר, השיב את נשמתו הטהורה לבוראו.
בהלווייתו, שיצאה מהיכל ישיבת "אור אלחנן" לבית העלמין הזורעים, השתתפו מאות רבות של רבנים, ראשי ישיבות, אברכים ותלמידים מוקירי זכרו – אשר מיררו בבכי מר על האבידה הגדולה. ת.נ.צ.ב.ה.
מצורפות תמונות מארכיון כותל המזרח, מביקור מרן הגאב"ד הגרש"י זעפראני שליט"א בישיבה בערב ר"ה האחרון.
