ראש וראשון לארבעת בניו הקדושים של מרן האביר יעקב זיע"א היה הגה"ק רבי מסעוד זיע"א, שכונה בידי צעיר אחיו (רבי יצחק) בכינוי 'ארון התורה' (בפיוט שכתב לכבודו בשם: אפתח היום בשירה), על שום שכבר משחר נעוריו ועד זקנה ושיבה לא פסקה תורה מפיו.
למרות שחידושי תורתו לא הובאו בכתובים, סביר להניח, שלא היה זה אלא משום שהיה טרוד מאוד בכל עניני ההנהגה, אשר התנסה בהם כבר בחיי אביו הגדול, שהרבה לצאת למסעות ברחבי מדינות צפון אפריקה, ובעיקר לאחר פטירת אביו, כשעול ההנהגה הציבורית הוטל על כתפיו בהתמנותו לראב"ד תאפילאלת והגלילות.
צא וראה מש"כ עליו הגה"ק רבי משה תורג'מן זיע"א (בהקדמתו לס' פתח האוהל) בהאי לישנא: גם הבן הקדוש הבכור, כאריה גבור האלוף התורני, ריכא ובר ריכא, דכולה בתי כרכא, מלא חכמה ובינה דעת ותבונה, עבד את ה' באמת ובאמונה, היה חריף ובקי במקרא ובגמ' ובמשנה, וצרכי שמים היו מוטלים עליו לשם שמים ממנו יתד וממנו פינה, וזאת היתה הנסיבה, כי אע"פ שחידש חידושים רבים אמתיים על דרך הפרד"ס בבקיאות גדולה ובחכמה נפלאה ונבונה, לאפס הפנאי מחמת צרכי צבור, שהעוסק בהם מקריאת שמע ותפילה הוא פטור, ומה גם מדברי תורה, ולכן לא באו לכדי כתיבה, ולמעשה מצטרפת מחשבה טובה.
ספר "יגל יעקב"
לאחר שסיים רבינו להדפיס את ספרי אביו יחד עם אחיו רבי אהרון, ראה ונתן אל ליבו כי שיריו ופיוטיו של אביו הגדול מפוזרים בכתבי יד שונים, ויש חשש שחלקם יאבד עם הזמן, לפיכך שינס את מתניו והחל במלאכת הקודש לסדר את פיוטי אביו שהיו בידו, וכפי שמעיד רבי מסעוד אצרף זצ"ל תלמידו של רבי אהרון אשר נתמנה ע"י רבי מסעוד על מלאכת הקודש בעריכת הס' יגל יעקב ובהכנתו לדפוס, בראשית הקדמתו לס' יגל יעקב, ע"ש.
המעט שנותר מכתב ידו, הם הפיוטים שכתב, שאת רובם ייחד לכבוד שבת קודש, והם שתפסו מקום של כבוד בשולחן השבת של בנו סידנא בבא סאלי זיע"א ויוצאי חלציו. וכפי שהעיד חתדב"נ רבי דוד יהודיוף זצ"ל שהשבוע ג"כ יחול יום פטירתו בט"ו באייר (הובא בס' ישראל סבא, עמ' 249): רבינו נהג לשיר בליל שבת בראש ובראשונה את הפיוט 'מזמור שיר ליום השבת' שחיבר מר אביו הרה"ג האדמו"ר כמוהר"ר מסעוד אביחצירא זצוק"ל, והוא מיוסד כולו על פי דברי רבינו האר"י בשער הכוונות ובו כל הסדר שיעשה האדם בערב שבת ובליל שבת עפ"י הסוד.
פיוט זה התחבר ע"י רבנו בשחר ילדותו בחיי אביו הגדול, וכך היה המעשה: לאחר שחיבר את הפיוט היה רבי מסעוד מסופק אם הפיוט ימצא חן בעיני אביו הגדול, הוא חשש להציג אותו בפניו והמתין לשעת הכושר. פעם התארח ת"ח חשוב שהגיע מארץ ישראל בביתו של רבי יעקב זיע"א, בהתקרב השבת פנה אליו הנער רבי מסעוד והראה לו את הפיוט שחיבר, הרב האורח התפעל מאוד וביקש ממנו להראות אותו לאביו הגדול. הסביר לו רבי מסעוד את חששו, וביקש ממנו שישורר את הפיוט בסעודת השבת, וכך יראה אם הפיוט מוצא חן בעיני אביו. הסכים הרב האורח, ובסעודת ליל שבת ביקש מרבי יעקב את רשותו לשיר בפניו פיוט שאינו מוכר לו, ומשקבל רשות התחיל לשורר את הפיוט.
כאשר שמע רבי יעקב את הפיוט התפעל ממנו מאוד, ולאחר כמה בתים שם לב שהסימן שלהם הוא 'מסעוד', ושאל את האורח אם פיוט זה הוא של רבי מסעוד ארוואח זצ"ל. השיב לו הרב שמיד ישמע את שמו של המחבר בסימן של המשך הפיוט. כאשר המשיך הרב האורח את הבתים שסימנם 'אביחצירא' הבין רבי יעקב שבנו הוא מחבר הפיוט, ושמח שמחה גדולה עד מאוד, רבי יעקב שיבח מאוד את הפיוט והתחיל לשורר אותו בשבתות על שולחנו.
רגלי חסידיו ישמור
כאשר הסתלק רבינו זיע"א ועלתה נשמתו להשתעשע בגנזי מרומים, נאספו כל בני תאפילאלת ואגפיה ללוותו למנוחת עולמים, וכבוד גדול עשו לו עד שהתקנאו כל הגויים, שראו את רבבות היהודים המלוים בדומיה את אלופם ומנהיגם, שגידלם ונישאם על כפים במשך עשרים ושמונה שנים.
בס' מלכי רבנן מסופר, כי בלילה שלאחר הקבורה, הגיעו כמה ערלים לבית העלמין לאחר שהתפזרו המוני המלוים, בזדון ליבם הוציאוהו הנכרים מקברו ונהגו בו מנהג ביזיון רח"ל. הבוקר אור והמעשה המחפיר התגלה, לצערם הגדול של בני הקהילה, שהוסיפו יגון ותוגה על אבלם הכבד. למחרת נגלה רבי מסעוד בחלום הלילה לבנו מרן עט"ר רבי דוד זיע"א, ואמר לו, כי בל יצטער על הבזיון שנהגו בו הערלים, כי היה נצרך לאותו תיקון. הוא הוסיף וסיפר לו, כי בין אנשי החברה קדישא שהתעסקו בטהרתו נמנה אדם שבאותו יום עבר עבירה פלונית, וכשנגע אותו אדם ברגליו בשעת הטהרה טימא אותו במגעו, עד שנצרך היה לסבול את אותו בזיון מחפיר, כדי לסלק את כוחה של אותה טומאה עכורה. ויבוקש הדבר וימצא שאכן כך היה…
דבר מעניין נמצא בסיום הפיוט שכתב אחיו רבי יצחק זיע"א לכבודו (הנ"ל): 'ראו עננים עלו, שמים התחלחלו, ירד גשם בגללו, במאמר המלך'. על אף שיום פטירתו היה ביומי דקייטא. וכעין מה שאמרו במדרש (דב"ר יא, י) על פטירת משה רבינו 'שמים בוכין ואומרים אבד חסיד מן הארץ'. ובסנהדרין (מז.) אי' היו גשמים מזלפין על מיטתו, זהו סימן יפה למת.
זכר צדיק לברכה
לסיום יש להביא מש"כ כ"ק אדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א (בהקדמתו לס' אביר יעקב עה"ת, תשע"ה): מור אבי זיע"א (בבא מאיר) היה רגיל לקרות תמיד בשמות שלושת אבותיו הקדושים הלא המה מור זקנינו יש"א ברכה בבא סאלי זצוק"ל ומור זקנינו סבא דמשפטים רבי מסעוד זצוק"ל, ועל כולנה מור זקנינו רבינו יעקב זצוק"ל היו זכורים לטובה בפי קודשו, לעורר רחמי שמים בזכותם ואף לעשות ניסים לישראל בכוחם.
