מעמד מיוחד של קבלת פנים נערך לאחר תפילת שחרית בהיכל ישיבת "מאור התורה", לכבוד שובו של מרן רבינו ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אברהם סלים שליט"א, ראש ישיבת "מאור התורה" וחבר מועצת חכמי התורה, ממסעו בחו"ל למען קרן עולם התורה.
את פני ראש הישיבה קיבלו רבני הישיבה ותלמידיה בשמחה ובהתרגשות, מתוך הוקרה למסע החשוב שנערך למען חיזוק עולם התורה והעמדתו.
במהלך המעמד נשא מרן ראש הישיבה דברי חיזוק, בהם עמד על חשיבות האחדות בין בני התורה, על החובה להרבות בכבוד תלמידי חכמים ובכבודה של תורה, ושיתף את תלמידיו ברושם העמוק שהותירו הקהילות היהודיות בחו"ל, המגלות יחס של כבוד, הערכה ומסירות למען לומדי התורה ומוסדותיה.
דברי ראש הישיבה התקבלו בהתרגשות רבה בקרב תלמידי הישיבה, שקיבלו על עצמם להתחזק בדבריו ולהוסיף עמל ושקידה בלימוד התורה מתוך אחדות וכבוד הדדי.
להלן התמלול המלא של משא מרן שליט"א במעמד קבלת הפנים (באדיבות 'אור לנתיבתי'):
משא מרן רבינו רה"י שליט"א
במעמד קבלת פנים שנערך בהיכל הישיבה הגדולה מאור התורה לרגל שובו לארץ הקודש
ברשות כל הרבנים ובחורי הישיבה היקרים!
הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו שב"ה נסענו וחזרנו לחיים טובים ולשלום.
אפשר להגדיר את מה שעברנו כ'מסע קודש' של כל גדו"י למדינות ארה"ב. באמת היה כאן קידוש ד' שלא יאומן כי יסופר. אפילו אלה שארגנו את המסע הזה לא האמינו עד כמה כלל ישראל כ"כ חרדים למצב השורר בארץ וכמה הם מכבדים תלמידי חכמים.
אחד מראשי הפעילים שם שהוא עשיר גדול ותרם סכום גדול מאוד בשביל הקרן הזאת, ולא ויתר על אף מדינה או מקום אליו הגענו והתלווה אלינו יחד עם עוד כמה עשירים תמכין דאורייתא שרצו לכבד את משלחת הרבנים שהגיעו מארץ ישראל, והוא אמר לנו דבר אחד, גם אם היו מתאגדים כמה וכמה נדיבים יחד לאסוף כסף עבור השיבות בארה"ק לא היינו מגיעים לסכום גדול כ"כ, אך כשכל גדו"י באו ונתנו יד יחד כל ראשי הישיבות בארץ אשכנזים וספרדים, עולם התורה התאחד למען הישיבות הקדושות ואילולי זה לא היה המסע הזה מצליח מעל ומעבר.
ונוכחנו לדעת דבר אחד, עמ"י קדוש. עמ"י מעריך תורה, מעריך תלמידי חכמים, מעריך גדולי ישראל, וכשבאים אליהם הם ממש יוצאים מן הכלים. אם ראש ישיבה אחד או שליח שהוא, מגיע לאסוף כסף, הצלחתו מועטת, אך כאן ממש נפתחו ארובות השמים, אנשים שאולי תרמו פה ושם וישנם שאף פעם לא תרמו, וכאן מדובר בעשרות מליונים שאנשים הזילו מהונם. והכל בשביל מה? לא בשביל איזו שהיא הנצחה של בית מדרש כזה או אחר אלא רק בכדי לכלכל את לומדי התורה שח"ו לא יפגעו.
מצד אחד אנחנו רואים כאן את ההשפלה הגדולה של בני התורה בארץ ישראל, חוץ ממה שלא תומכים בישיבות ומחפשים כל מיני דרכים איך לצמצם מבחינה כלכלית, מעבר לזה יש את הפגיעה וההשפלה הנוראה ממש כמו שכתוב במגילת איכה (ד, ב) "בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר", אחינו בשרינו חוטפים בחורי ישיבה ומשליכים אותם לבית הסוהר יחד עם כל מיני פושעים, זהו ביזיון התורה, בזיון תלמידי חכמים בצורה הכי ישנה שיכולה להיות כמו שהגויים היו עושים לנו בארצות הנכר, וכאן אלו יהודים שעושים זאת.
אחד מראשי הישיבות התבטא ואמר, שכשרפו את ר' נחוניה בן הקנה, כתוב ששרפוהו עם ספר תורה עמו, וראו שהגווילים נשרפים ואותיות פורחות באויר, ומצד שני כתוב שיהויקים המלך כשקראו לפניו את מגילת איכה שכתב ירמיה הרבה לפני החורבן, כתוב שהוא שרף את הכתב ואת הדברים, ויש כאן שינוי בין שריפה לשריפה. והביאור בזה הוא שכשהגויים שרפו את ספר התורה, לא היה בכוחם לשרוף את הכתב, את התורה עצמה אלא רק הגווילים, משא"כ כשיהודי שורף, יהויקים מלך ישראל, יש בכוחו לשרוף את הכל. ובזה הוא ביטא את כל מה שעבר על כלל ישראל בדורות האחרונים ובפרט בשואה האיומה ובעוד מסעות שמד, עם כל זה לא הצליחו לאבד את הנשמה, את התורה הקדושה, אך כאן בארץ ישראל שרודפים לומדי תורה זהו דבר מחריד הרבה יותר.
ובאמת שראינו בחוש, בכל מקום שהלכנו, אם זה בבתי נדיבים בכל מקום ומקום, הנדיב שהוא בעה"ב כמובן שתרם סכום גדול מאוד, וגם כל החברים שלו שהתאספו בביתו, שמעו לקול ראשי הישיבות שדברו על ההצלה של עולם התורה וזה היה בהתלהבות גדולה. אך מלבד זאת עשו בכל מקום גם כינוס אחד מרכזי לכלל בני הקהילה, במונטריאול, בדיל, במונסי, בלייקווד, היו אלה מעמדים רבי רושם שאנשים עומדים זמן ממושך בכדי לשמוע דברי תורה, וגם היה מעמד מרשים כל כך של ריתחא דאורייתא, ובכל מעמד היתה אף שירה אדירה שקיבלה את פני הרבנים, קבלת פנים רבת רושם בכל מקום ומקום.
אמרתי להם שיש לי מסר אחד להעביר לבחורים שלנו בארץ הקודש, אמנם כאן רומסים אתכם ורודפים אתכם אך דעו לכם כי כל הגולה מזדהה איתם ומעריכה אותם וכואב להם וממש עושים הכל בכדי לעזור ולסייע לקרן הזאת. וב"ה אם בשנה הראשונה נתנו סכומים גדולים וחשבנו שלא תהיה האפשרות לבקש שוב בשנה הבאה, אך מן השמים נתנו לנו כאלו גזירות בכדי שנגלה את הנפשות של כלל ישראל איך שהם חרדים לקיום התורה, חרדים לדבר ד' ומוכיחים את זה במה שהם תורמים.
בסאן פאולו היה מקום שיש בו בקתות כאלה שאנשים מתארחים שם, ר' ראובן וולף הציע שנלך לשם ואולי גם מהם נצליח להוציא משהו וארגנו כינוס לכולם בבית של איזה נגיד שם, אמר לו ר' ראובן אולי תתן חצי מליון, ענה לו בעל הבית לא, אני אתן מיליון! ותוך שעה הוציאו מיליון ותשע מאות אלף דולר באותו מקום, וכשחזרנו אח"כ ללייקווד אמר לנו ר' ראובן שהוא היה המום ולא האמין שיצא משם בכלל משהו, אך הלב כ"כ חם וכולם רוצים להירתם ולעזור ולסייע.
רואים כאן רק דבר אחד, זוהי מעלת הכבוד לתלמידי חכמים, כשבאו גודלי ישראל זה נתן את הטון לא כמו עוד שליח שמגיע לאסוף כספים אלא כל התורה הגיע אליהם בכדי לבקש את עזרתם לסייע ללימוד התורה שלא יפגע וכך מעל ומעבר לציפיות היתה הצלחה גדולה.
כאן בארץ צריכים לדעת, אמנם אנו אזרחים של מדינת ישראל ויש לנו ת.ז ישראלית, אך אנו לא רכוש של המדינה אלא של כל כלל ישראל, עיני כולם נשואות אלינו, וממילא לא שייך שיעשו כך לאזרח של כל כלל ישראל מדורי דורות כשאנו מחזיקים את כל הקיום של עמ"י שכן אין עמ"י עם אלא בתורתו.
קראנו בפרשת קורח שהוא טען "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד'" כביכול אין מעמדות ואין גדולים וקטנים. כאן היתה הטעות שלו, בעמ"י יש את קודש הקודשים, יש ג' מחנות, כהונה לויה וישראל, יש את אלו שיותר קרובים לבורא עולם ויש פחות, אך המרכז של כל ישראל זהו המשכן, זה קודש הקודשים בו נמצא ארון הברית. וזהו שענה להם משה "ואהרן מהו כי תלינו עליו", ומבואר במדרש שעליהם נאמר הפסוק במשלי "יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב" מתעשר והון רב זה קורח ומתעשר ואין כל זה אהרן הכהן, ישנה השואה לכאורה בין קורח לאהרן הכהן, שקורח מתרושש והון רב שהיה עשיר מכולם, ולא היה חסר לו כלום, ואף פיקח היה ובעל רוח הקודש, ובסוף איבד את הכל ונבלע באדמה ברגע אחד.
שונה ממנו אהרן, מתעשר ואין כל, לא היה לו ממון משלו אך הוא זכה לגדולה כי כל כולו היה למען האחרים, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, וראך ושמח בליבו בשעה שנתמנה משה להנהיג את ישראל, שמח בו אהרן, ובליבו יותר מפיו. את המזמור בתהילים הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד וכו', דרשו חז"ל על משה ואהרן, הנה מה טוב זו תורה של משה רבינו ומה נעים זה אהרן הכהן. וכשמשה רבינו משח את אהרן, ירדו שני טיפין מהמצח שלו על הזקן, אמר לו אהרן, אחי אולי מעדתי, אמר לו משה, אתה מרגיש שמא זה לא מגיע לך לכן יורד על הזקן, אך דע לך שזה כן מגיע לך, מפני שהוא מתעשר ואין כל, לא מחשיב עצמו למהומה.
וכן הביאור בהמשך, "כטל חרמון שיורד על הררי ציון", הסברתי שהכוונה היא כזאת, שבעצם השלג שיורד בחרמון אינו בשביל עצמו אלא בכדי שיפשיר וישקה את כל ארץ ישראל עד הכנרת, והררי ציון פורחים בזכותו, לעצמו אין רווח אלא רק לאחרים, א"י שופעת מההר הזה, וכך הוא אהרן הכהן אין לו דבר לעצו והכל לאחרים. ובזה טעה קורח, הוא תלמיד חכם ולא היה לו כבוד לתלמידי חכמים אחרים, מחשבתו היתה שכולם שוים.
ואיתא בחז"ל (בבא בתרא עד א) שהראו לרבה בר בר חנה, את הנקבים באדמה ויוצא מהם עשן ושמע שהם אומרים "משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים". זהו כל הענין של המחלוקת, משה אמת. יש מושג של תלמידי חכמים ויש כבוד לתלמיד חכם. ובתהילים יש מזמור "למנצח על ששנים לבני קורח משכיל שיר ידידות" וכתב רש"י על שושנים – לכבוד תלמידי חכמים יסדו השיר הזה, שהם רכים כשושנים ונאים כשושנים ומרטיבים מעשים טובים כשושנים. שיר ידידות – שיר אהובים, שיר של שבח להם להאהיבם על הבריות ולהאהיב תורתם עליהם.
דוגמא לכל זה ניתן לראות בקהילה החלאבית שם בארה"ב, שהתברכה ויש בה כ"כ הרבה לימוד תורה והרבה צדקות, ומהו הסוד שלהם, כבוד תלמיד חכם. בכל הקהילות שהיינו כל רב נכנס לאיזה חדר ומשחרים לפתחו לקבלת עצה וברכה, ומה שהחזיק את הקהילה הזאת במיוחד זה שיש להם כבוד תורה, הערכה לתלמיד חכם, כשמגיע ת"ח הם מנשקים לו את היד ומבקשים ברכה, האהבה לתמידי חכמים קשר אותם לתורה וממילא תלמידי חכמים כבר יכולים להשפיע עליהם. וכיום יש שם הרבצת תורה בצורה מופלאה, אפילו בעה"ב פשוט משכים קום ללמוד תורה ואח"כ מתפלל וממשיך את יומו, וכשראו את כל גדו"י איך שהם חרדים למצב בני התורה, הם ממש פתחו את הכיס ואת הלב למענם.
אמרתי שם, כתוב וממדבר מתנה, ואמרו חז"ל עה"פ הזה כל מי שעושה את עצמו כמדבר הקב"ה נותן לו את התורה במתנה. ובודאי שבעת הזאת בני התורה בארץ ישראל ממש שמים את עצמם כמדבר, אין להם כבוד ולא שררה ואף מבזים ומשפילים אותם, כל רצונם לשבת וללמוד תורה וזוכים לתורה. ומצד שני אנו רואים את הנדיבים שם שממש מפקירים את ממונם, כל כך טרחו ועמלו עבור הכסף שלהם ובסוף הם נותנים בעין יפה ללומדי התורה, ממש מפקירים את ממונם ללימוד התורה, ולכן ניתנה להם התורה במתנה.
הרבה מוסר השכל אפשר ללמוד אך דבר אחד ברור, כמה התורה חביבה על ישראל, הרגשתי חובה להעביר את המסר הזה לבני התורה בארץ, שהם מרגישים לפעמים עלבון כ"כ גדול ביחס אליהם, אך ידעו כי כולם מזדהים איתם ועושים את כל המאמצים בכדי שימשיכו ללמוד תורה, זהו העתיד של כלל ישראל, זוהי ההצלה של כלל ישראל ושום דבר לא יעצור את קול התורה.
יה"ר שנזכה להמשיך הלאה לקיים את הישיבות הקדושות ולגדל בנים תלמידי חכמים יראי שמים ועובדי ד' באותה הדרך ובאותה המתכונת שהיתה עד היום ועוד כהנה וכהנה. ודעו לכם כי כל הגולה עוכבת ואיכפת לה ממה שקורה כאן, לכן אנו צריכים להתחזק בלימוד התורה ושנזכה בעז"ה שכל הגזירות האלה התבטלו ונוכל להרחיב את גבולות התורה בארץ ישראל כהנה וכהכנה.
נכתב ע"י מערכת 'אור לנתיבתי' להפצת תורתו של מרן רבינו רה"י שליט"א. דוא"ל: info@meorhatora.org
