המשמעות העמוקה של דעת תורה

עם ישראל על כל שבטיו ועדותיו ולאורך כל הדורות, ניזון על שמיעה וציות לגדולי ישראל איש על מחנהו ואיש על דלגו וכפי הדרך המקובלת מדור דור. זהו הסיכוי של העם וזה המבטח שלה – ואולי הדבר היותר מרהיב ביופי של עמנו.
לרום מעלת המושג הנקרא 'דעת תורה', נבקש ללומדו היטב כסוגיא של ממש מה המשמעות לשמוע לגדולי ישראל ולהתנהל אך ורק על פי דבריהם, האם זקנה יש כאן? או שמא חכמה יש כאן? או אולי יש כאן עומק אחר לחלוטין?!
הציות מוכרח כדי למנוע סטיה
ונתחיל ונאמר, שבבסיס הדברים טעם ההנהגה של שמיעה בקול דברי 'רב' תרתי משמע, הוא לפי שיש וצריך שיהא לכל יחיד פחד גדול ויראה נוראה שמא מה שהוא רואה – ואף בטוח שהוא רואה – אינו רואה נכון! וזה יתכן מחמת מציאותו החסירה של בן אנוש והעדר נקיות ונגיעות של ממון, כבוד, תאוות, מידות ושלל אפשרויות נוספות הקיימות בו וגורמות לראיה שונה המשתנה על פיהם.
וכבר אמרה המשנה באבות (א, טז) 'רבן גמליאל היה אומר, עשה לך רב והסתלק מן הספק…'. ואמנם נחלקו ראשונים במשמעות המשנה האם יש כאן שתי הוראות של 'עשה לך רב' – אחת, 'והסתלק מן הספק' – שתיים, או שמא זו הוראה אחת של 'עשה לך רב בכדי להסתלק מן הספק'! אכן, כל מחלוקת רבותינו היא באופן הבנת המשנה, אולם בהנהגה למעשה לא נחלקו ודעת כולם שווה שעשיית רב היא זו שתועיל לאדם תמיד – וכל שכן במקום שיש ספק!
ויש להוסיף ולחדד, כי בעשיית רב יש משמעות עמוקה להורות לאדם שלא רק במקום שהוא יודע בעצמו שיש לו ספק אמיתי הנמצא בלבו אז יעשה לו רב, אלא בכל פעם ומקרה כשאדם נמצא בצומת דרכים ומוטל עליו להחליט החלטה – ובפרט כזו הקשורה לאחר, הרי עליו לראות את הדברים כספק! שהלא כמה וכמה פעמים ברור לאדם שהוא רואה דבר ומחליט שהיה כך וכך ולאחר זמן מתברר שראה את הדברים הפוך מן האמת! ונמצא שגם במה שלכאורה ברור מה היה ומה נכון לעשות, לא מעט פעמים ההנהגה היא 'עשה לך רב והסתלק מן הספק' – כלומר התנהג כאילו יש לפניך ספק ועדיין הנך צריך לשאול שמא ראייתך אינה צחה וברורה כדבעי.
ואף כי בחיי היום יום יש להתיישב ולהבין היטב מה לעשות ואיך לפעול – כי פעמים יש גם את גורם הזמן שהוא בבחינת מצווה עוברת ואם ימתין לשאול ירפו ידיים ויכרעו הברכיים והמעשה כבר לא יעשה – אך בהחלט הדברים צריכים תלמוד ודקדוק רב שימוש חכמים ואמיתיות מופלגת, היאך ומתי לקום ולפעול הלכה למעשה, וכל ערום יעשה בדע"ת!
הוראה תורנית היא צורת הבריאה
וצריך להבין שיש כאן עוד עומק! בני אדם מן העולם של חוץ לבית המדרש כשרואים אצל חבריהם מאורע ופעולה ומבינים ושומעים שהיא נעשתה בהוראת רב, הם לכל היותר מבינים שזו פעולה נכונה הנצרכת להעשות – מאחר וכך היא ההלכה וזו ההוראה, ובזה תם ונשלם. אולם זהו מבט שטחי ואינו בעומק!
התורה היא העולם וכל מהותו של העולם הוא על פי הוראת התורה! וממילא המבט הנכון הוא, כי כשמדברים על דבר הנעשה על פי דעת תורה, הרי שהוא נעשה כרצון ה' וכרצון התורה, ואם כן ברור שזו צורת הנהגת העולם – הוי אומר שזהו מבנה העולם – כלומר שזו התוכנית השמיימית שכך יהא! והוי אומר שזה לא שיש עולם וקרה בו מקרה שעשו בו את הפעולה הנדרשת, אלא המקרה והפעולה מותאמים למהלך העולם – מעט דק ועמוק!
ובכדי להבין זאת יותר, נקדים מעשה ממרנא החפץ חיים זיע"א – כפי שהיה מספר מרן רה"י רבנו הגרא"מ שך זצוק"ל הובא בספרו מחשבת זקנים (שיחה יב ד"ה אנו) וז"ל:
שמעתי מעשה על 'החפץ חיים' שהלך ברחוב עם אדם אחד, ודיברו בענייני אמונה, ושאלו הלה על ענין אחד מנין הוא? נעצר החפץ חיים ואמר: אינני מבין מה יש לשאול ולהסתפק באמונה? אמור נא לי, הנה כעת הוא יום, מנין לנו שעוד מעט יהיה לילה? – שאל והשיב: מפני שבתורה כתוב 'עוד כל ימי הארץ… ויום ולילה לא ישבותו' (בראשית ח, כב), ויודעים אנו זאת מן התורה! כך צריך להבין שאין הכרח שמפני שאתמול בא היום אחר הלילה כך חייב להיות שגם היום יהיה יום אחר הלילה, אלא רק מפני שכך כתוב בתורה שאחר לילה יש יום! עכ"ל.
הנה כי כן כפי האמור, אין ההגדרה שכאן בעולם הקיים מנהלים בתוכו 'חיי תורה', אלא העולם הרי הוא מחויב בטבעו להתנהל על פי גזרת התורה!
ובס"ד נבין זאת היטב על דרך דוגמא במה שנאמר בנביא יהושע (פרק י):
(יב) אז ידבר יהושע לידוד ביום תת ידוד את האמרי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון: (יג) וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים:
והנה על פי האמור אין הפשט שיהושוע נלחם עם השמש לעכבה, אלא הוא כביכול נלחם עם התורה שקבעה את מהלכי העולם!!! יהושוע אינו עוצר את גלגלי השמש, אלא את חוקי התורה! כי הלא התורה אמרה 'יום ולילה לא ישבותו', ובא יהושוע ואומר: למען כבוד שמים, אני כעת מתחזק ומתעצם על חוק התורה ועוצר את השמש! פשט אחר לחלוטין!
ואכן כך נאמר בהמשך הפסוקים (שם יד) 'ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמע ידוד בקול איש, כי ידוד נלחם לישראל'! כי הלא התורה היא מאמרו של הבורא – 'אשר במאמרו ברא שחקים…', וכאן שיהושוע עוצר את השמש הוא כביכול בבחינת מה שנאמר בגמרא מועד קטן (טז:): 'צדיק מושל יראת אלהים' (שמואל ב' כג, ג) מאי קאמר? אמר רבי אבהו הכי קאמר, אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל, אני מושל באדם! מי מושל בי? צדיק, שאני גוזר גזרה ומבטלה!
עתה יתבאר היטב, כי מאחר והעולם נברא על פי התורה, הרי שאותו מהלך על פי דעת תורה הוא צורת העולם, וממילא העושה אחרת הרי שהפך סדרי עולם !
ובאגב, המבין זאת לעומק מבין היטב, שלכל יהודי ישנן תרי"ג מצוות, ובכל מצוה שעושה הוא מפעיל את סדרי העולם כפי צורתו ותכניתו, ואם הוא חורג הרי שזו החטאה – כי הוא לוקח את העולם ומעוותו! הוא משבש את הבריאה מהמהות האמיתית שלה.
ויש לכל בר דעת לדעת! כי 'דעת תורה' אינו מושג רק של תשובה לשאלה היכן לגור או מי ילך לנו וכיוצא! דעת תורה זהו בכל נושא שהתורה מצווה עלינו – כולל ק"ש ותפלה כשרות והתמדה – מה לעשות ואיך לפעול, הכל זה תורה! וכאמור העולם כולו בנוי כפי צורת התורה, וממילא אנחנו בכל עת שפועלים כד"ת, מפעילים את העולם כצורתו ותוכניתו, ואם חלילה להיפך אז להיפך! [וכדברי הגר"ח מוואלוז'ין המפרסמים בנפש החיים שער א ואכמ"ל].
ועל כן כפי שאדם מבין שאם שאל את החכם היכן לגור בדרום או בצפון – והחכם אמר לו דרום והוא פנה לצפון הרי שפעל ההיפך הגמור מהנצרך, כך בכל מצווה ובכל ענין אם לא עשה כפי מה שצריך וכפי מצוות התורה, הרי שהפך סדרי בראשית! והמבין דברים כהווייתם ת"מ, כמה הוא נזהר מחטא, כי הוא מבין שחטא הוא שיבוש של סדרי בראשית! חטא זה לקחת את העולם ולעוותו!
לא כן הזוכה לקיים מצוות הבורא ומעמיד את עולם הנהגתו וכל מעשיו על פי 'תורה' – ובמקום שיש לפניו צומת דרכים פונה לבקש ופועל על פי 'דעת תורה', הרי שהוא מביא לידי ביטוי את רצונו יתברך והוא מהווה העמדה וקיום לעולם!
המשמעות של דעת תורה
אחר כל האמור נחזור לשאלת הפתיחה – המתבארת כך: הנה בהכרח יש להבין, שכל נקודת הרעיון ומעלת ערך המושג הנקרא 'דעת תורה' אין פירושו כי יש יהודי זקן ונכבד שכל עסקו בתורה וקנה בה קניינים וממילא יש בו חכמה – ומפני כן מן הנכון להיוועץ עמו כי ודאי עצתו שקולה ונחשבת ובחכמה נאמרת, לא ולא! זה הרבה יותר מכך!
המושג 'דעת תורה' פירושו שיש מי שזכה וזיכך דעתו ויישר מידותיו בניקיון כה גדול – עד שכל עניינו לבו ומוחו מעשיו והנהגתו בטהרה ובנקיות הדעת מוחלטת, וממילא גם תורתו נקיה וקרובה ביותר למציאות התורה בשורשה – ובהתאם לכך גם מחשבתו ודעתו רעיונו ומועצותיו צמודים היטב למחשבתה של תורה שכולה אמת! ונמצא, שאותו גדול עמו מתייעצים או אליו שומעים הרי הוא כאומר: בא ואגלה אוזנך מה אומרת התורה היאך לפעול ומה לעשות – כלומר היאך הוא רצון הבורא, כי דעתו דעת תורה!
ובשפת המשל: הפוגש אדם נכבד ונשוא פנים וכשהוא רואה את הדרתו אומר בלבו 'הוא נראה כמו המלך', וכשהוא שומע את קולו אומר בלבו 'יש לו קול כמו של המלך', וכשהוא מאזין לדבריו אומר 'הוא חכם כמו המלך'… הרי שכנראה בריבוי הסימנים הוא פגש את המלך בכבודו ובעצמו!
כך בנמשל: אם יש מי שהמית עצמו באוהלה של תורה וזיכך דעתו ומידותיו והעמיד עצמו להיות איש אמת, הרי שהוא מדבר תורה – ומתנהג תורה – וחושב תורה – עד שנהיה הוא עצמו גופו של תורה, וממילא בהכרח דעתו היא דעת תורה!