הגאון רבי דוד הררי רפול זצוק"ל נולד בירושלים ביום ה' באדר תרע"א, לאביו מרן הגאון המקובל רב פעלים רבי עזרא הררי רפול זצוק"ל ולאמו הרבנית שמחה ע"ה לבית ביג'ו. כבר בילדותו ניכרו בו כשרונות גדולים וחריפות מיוחדת, עד שאביו שכר עבורו מורה פרטי שילמדו תורה באופן מסודר ומעמיק.
בהמשך נכנס ללמוד בישיבת "פורת יוסף", ושם היה שקוע בלימודו בהתמדה עצומה. הוא נהג לספר כי בעודו צעיר השתוקק מאוד להגיע לגיל שבו יוכל ללמוד אצל מורו ורבו מרן ראש הישיבה רבי עזרא עטיה זצ"ל. כאשר זכה לבסוף לשבת בשיעוריו, אמר לו ראש הישיבה שיוכל להשתתף בשיעור ובלבד שלא ישאל שאלות באמצע, משום שתפיסתו המהירה גרמה לו להקדים בשאלותיו עוד בטרם הבינו שאר התלמידים את עומק הסוגיה.
בישיבה למד בצוותא עם גדולי תלמידי החכמים של אותה תקופה, ובהם ראש הישיבה רבי יהודה צדקה, אשר עמו שררה ביניהם אהבה עמוקה וידידות של תורה, וכן עם חבריו רבי אהרן עבוד, רבי יוסף בבליקי והרב שלמה קצין זצ"ל.
בהיותו בן שש עשרה שנה בלבד נכנס ללמוד אצל מורו ורבו הגאון המפורסם רבי יוסף ידיד הלוי. אביו שילם למורו שכר לימוד נכבד, מאחר שמצב פרנסתו של הרב היה דחוק מאוד. אצל רבו זה למד את כל חלק אבן העזר בשולחן ערוך בעיון רב, ואף נבחן עליו וקיבל תעודת דיינות בהיותו כבן שמונה עשרה בלבד. רבו רבי יוסף ידיד הלוי העיד עליו כי תלמידים רבים עברו תחת ידיו, אך תלמיד כמותו כמעט שלא ראה.
בקיאותו בשולחן ערוך אבן העזר הייתה מפליאה עד מאוד, וכאשר היה לומד סעיף מסוים היה מסוגל לציין בעל פה את מקורות השולחן ערוך, מבלי להזדקק לעיון ב"באר הגולה". תלמידי הישיבה סיפרו כי כאשר נתקשו בלימוד מסכת יבמות, היו ניגשים אליו ומקבלים תשובות והבהרות מדויקות, גם בשעה שהוא עצמו היה שקוע בלימוד מסכת אחרת.
התמדתו בלימוד הייתה גדולה ביותר. במשך שנים רבות למד בעיון רב בחברותא עם הגאון רבי יהודה מעלם זצוק"ל, ושקד על התורה ימים ולילות.
ראש הישיבה רבי יהודה צדקה הציע לו לשמש כר"מ בישיבה, אולם מתוך ענווה והצנעת הלכת סירב להצעה. הוא ביקש ליהנות מיגיע כפיו ולא להיבנות מכתרה של תורה, אולם גם בעת שעסק בפרנסתו היה שב לביתו ולתלמודו מיד עם סיום עבודתו.
במשך תקופה ארוכה למד בחברותא עם שכנו הראשון לציון רבי מרדכי אליהו זצוק"ל. מדי בוקר היו יושבים יחד במשך שעות אחדות ללימוד התורה, עד שהיו פונים לתפילת שחרית.
אהבתו לתלמידי חכמים הייתה גדולה עד מאוד. אפילו בחור ישיבה צעיר שהיה נכנס לביתו היה קם מפניו לכבוד התורה, וגם בזקנותו – כאשר התקשה לעמוד – היה מתאמץ לקום לכבוד לומדי התורה.
היה בעל רגש עמוק במיוחד בעבודת ה', ובייחוד בתפילות הימים הנוראים וביום צום תשעה באב, שבהם היה מתפלל מתוך בכי ודמעות שליש.
בהיותו כבן שלושים שנה שימש במשך שנים רבות כספרא דדייני בבית הדין של רבה של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, לצד הדיינים הגאונים רבי יעקב קלמס ורבי חזקיה שבתי יהושע זצ"ל.
בענייני משא ומתן ובשאלות שונות היה מתייעץ תדיר עם גיסו, מורו ורבו הגאון רבי יעקב עדס זצ"ל, אשר היה עבורו מקור הדרכה ותבונה.
רבים השיב מעוון. בנועם דיבורו, במבטו האבהי וברגישותו המיוחדת הצליח לקרב לבבות ולהחזיר נשמות תועות אל ערכי הנצח של התורה והאמונה.
בשנותיו האחרונות סבל ייסורים קשים, אותם קיבל בדומייה ובאהבה. ביום י"ח באדר תשנ"א השיב את נשמתו ליוצרה בירושלים.
הלווייתו יצאה מישיבת "קול יעקב", אשר היה בין מייסדיה, ובה השתתפו גדולי תורה וקהל רב שליווהו בדרכו האחרונה לבית העלמין בהר המנוחות.
הותיר אחריו בנים וחתנים תלמידי חכמים מופלגים ומרביצי תורה, הממשיכים את דרכו. תולדות חייו ופועלו נכתבו בהרחבה בספר שיצא לאור על ידי בני משפחתו.
