מרן הגאב"ד הגאון הגדול רבי שלמה ידידיה זעפראני שליט"א, נשיא קהילות האברכים וגאב"ד עמלי התורה, שבת בשכונת בית וגן בהיכל הקהילה החשובה "קהילת חניכי הישיבות" בגבעת האנטנה, ומסר שיעורים ושיחות ואף נערכה סעודה שלישית מרכזית ברוב עם. השבת נערכה לכבוד שמחת בר המצוה לנכדו, בנו של הרב יעקב ישראל זעפראני שליט"א, מראשי הקהילה.
כבר עם הגעתו נהרו רבים לקבל את ברכתו, עצתו ודעתו דעת תורה. לאחר מכן נכנס לתפילת מנחה וקבלת שבת, כאשר מאות אברכים ובחורי ישיבות מכל היכלי התורה בשכונה הגיעו לשמוע דבר ה' בצמא.
בדבריו בליל שבת עמד על כוח האמונה בה', וסיפר כי לאחר טבח שמחת תורה הלך לנחם משפחות שכולות וחיזקן באמונה ובטחון, וכיצד דברים אלו העניקו להן כוח להתנחם ולהתחזק.
בשבת בבוקר נערך קידושא רבה לכבוד בר המצוה, ובסיומו קרא מרן הגאב"ד לבני הקהילה להוסיף ולחזק את היכל התורה ולפעול לבניית בית קבע ראוי לשם ה' ולתורתו.
בשעת רעווא דרעווין נערכה סעודה שלישית מרכזית בהשתתפות רבנים ורבים מבני הקהילה. תחילה נשא דברי פתיחה הרב יהודה דיין שליט"א, מראשי הקהילה ומראשי איגוד עמלי התורה, שתיאר את מסירותו של מרן הגאב"ד להנהגת קהילות האברכים מתוך שקיעות עצומה בתורה.
לאחר מכן נשא דברים הגאון רבי רחמים זיאת קצין שליט"א, מנהל רוחני במוסדות עמלי התורה ומשגיח ישיבת אבני נזר, אשר עמד על גדלותו של מרן הגאב"ד ועל מהפכת קהילות האברכים ההולכת ומתפשטת בכמות ובאיכות, והדגיש את חשיבות הקהילות כחממה רוחנית וחינוכית לילדים.
עם שקיעת החמה הוזמן מרן הגאב"ד לשאת את המשא המרכזי, כאשר הקהל פורץ בשירת כבוד. בענוותנותו ביקש להרגיע את השירה ופתח בדברי חיזוק ורוממות. בראשית דבריו העלה על נס את התפתחותה המרשימה של הקהילה ואת מסירות בני התורה לבניין מקום תורה של קבע, וציין כי קהילה הבנויה על תורה, תפילה ואחדות – סופה להאיר באור גדול ולהעמיד דורות של יראי שמים.
לאחר מכן עבר לעסוק במסירותם של גדולי ישראל בכל הדורות לשמירת קדושת החינוך וטהרת המחנה הרוחני. בדבריו סקר את השתלשלות עולם התורה בדור האחרון, וסיפר על הקמת ישיבת "אהל מועד" בארץ הקודש על ידי הגאון הצדיק חכם עזרא הררי רפול. בישיבה זו למדו מרנן הגאונים חכם שלמה לניאדו ורב רבנן רשכבה"ג חכם עזרא עטיה זיע"א, אשר אף מסר בה שיעורים בעודו צעיר לימים.
מכוחה של ישיבה זו נפתחה ישיבת פורת יוסף, לאחר שגאון עוזנו הבן איש חי השפיע על נדיב לב לפתוח ישיבה בירושלים, והורה לתלמידו רבי בן ציון חזן לבדוק האם קיימת ישיבה בארץ הקודש, ואם כן – למסור לה את תרומת הבניין. כך נכנסה ישיבת "אהל מועד" למבנה הידוע מול הכותל, ונקראה על שמו של הנדיב יוסף חיים מכלכותא. מאז שמרו גדולי ישראל על "פך השמן הטהור", וזכו להעמיד את עולם התורה בדור האחרון על ידי מרן חכם עזרא עטיה זיע"א ומאות תלמידיו ותלמידי תלמידיו שהרביצו תורה בכל רחבי הארץ והעולם.
בהמשך סיפר מרן הגאב"ד על זקנו, חכם שלמה סלים זעפראני מחכמי חאלב. כאשר שליחי האליאנס פתחו תלמוד תורה בעיר, ביקשו ממנו לשמש כחכם המוסד. מתוך רצון לסייע לחינוך ילדי ישראל נענה לבקשה, שכן בתחילה לא הייתה ידועה מטרתם הנסתרת וחשב בדעתו להוסיף יראת שמים בלב התלמידים. אולם לאחר תחילת הלימודים הבחין כי הדגש המרכזי מושם על לימודי חול בעוד יראת שמים נדחקת לשוליים. כששוחח עם המנהל חש כי אין פיו ולבו שווים.
כדי לעמוד על הדברים ערך בדיקה: החליף את התפילין של המנהל והניח במקומן בצלים. לאחר שלושה ימים שאלו אם הוא מניח תפילין מדי יום, והמנהל השיב בחיוב. כאשר פתח בפניו את התפילין, עלה ריח הצחנה. באותה שעה הבין את עומק הזיוף, עזב את המקום ונלחם בהם בכל כוחו כדי להציל את חינוך ילדי ישראל.
מכאן קשר מרן הגאב"ד למציאות ימינו, ואמר כי גם כיום אנו ניצבים במאבק רוחני מול גורמים המבקשים לחלן את בני התורה – בין בגזירות שונות, בין בניסיונות לעצב מחדש את החינוך ולהחדיר רוחות זרות בכרם ישראל. תפקידנו, הדגיש, לעמוד על המשמר במסירות נפש, לשמור על טהרת החינוך ולהבטיח כי הדורות הבאים יגדלו על אדני התורה והיראה.
בדבריו חתם במסר יסודי: תכלית יציאת מצרים לא הייתה רק להיות עם חופשי בארצנו, אלא להיות עבדי ה'. גם אם משתנות התקופות והאתגרים, התורה היא העיקר והיא נצחית, והיא המחזיקה את עם ישראל בכל דור ודור.
במהלך השבת והסעודה השלישית השתתפו רבנים ואישי ציבור ובהם: רבי שמואל טולידנו ראש כולל מצעדי גבר, רבי דוד בנישו ראש ישיבת נחלת דוד, רבי שאול מנג'ד ראש כולל שערי עזרא, רבי אברהם סאלם רב קהילת שערי ציון בארגנטינה, רבי שמעון לנקרי מראשי ישיבת אור ברוך, רבי אברהם ברהום מרבני קריית יובל ורבנים נוספים.
השבת כולה הותירה רושם עמוק של התעלות, אחדות וחיזוק, והייתה למעמד מרומם לכבודה של תורה ולחיזוק בני הקהילה.
