יום כ' בטבת ידוע כיומא דהילולא רבה של שנים מעמודי העולם אשר האירו בתורתם וקדושתם לדורות עולם, הראשון במעלה הלא הוא הנשר הגדול אשר כל בית ישראל הולכים לאורו רבנו משה בן מימון, ואחריו בקודש מרן האביר יעקב זיע"א אשר מן השמיים סיבבו שמקום מנוחתו במצרים אתרא דרבינו הרמב"ם. [ויש להביא מרגניתא טבא, שהמקום היחיד שהוזכר הרמב"ם בדברי התוספות על הש"ס בשמו המלא, הוא בגמ' מנחות מב:, וסימן לדבר: רמב"ם ר"ת ראה מנחות מ"ב].
אך זכה יום זה להתעטר בכתר תורה נוסף, הלא הוא רבי חיים בן עטר (הגדול) זיע"א סבו ורבו של מרן האור החיים הקדוש רבנו חיים בן עטר זיע"א, אשר מנוחתו כבוד בעיר רבאט שבמרוקו. ומן המעט אשר בידנו, אודות גדלותו בתורה והליכותיו בקודש, ניתן ללמוד מתוך דברי ה'הקדמה' שכתב נכדו האור החיים הק' לספרו חפץ ה', בתחילה מבקש למסור 'מודעה' אשר ממנה ניתן לראות את עוצם מסירותו ודביקותו בתורת אלוקים חיים, ואיך שאת שיעור קומתו הרוחנית שאב מסבו הגדול, וזת"ד:
גם אודיעך אחי שארי הקורא בספרי, כי הלא תתמה דלפעמים תמצא קצת אורך לשון ולפעמים לקחתי דרך קצרה ביותר, וגם תמצא לפעמים שאני מבאר ומפלפל ולפעמים מעלים עין במקום שאין רשאי להתעלם, דע לך אחי כי כל מה שלמדתי בחיי לא היה אלא מאהבת ה' ומחשק התורה כי מהיותי בעולם אשר פתחתי עיני סבבוני כתרוני צרות צרורות מכל אשר חשבתי לטובה לי נהפך דודי למשחית וכו', אם אמרתי אספרה כמה הרפתקי דעדו עלי מהם ומהמוניהם ב"ב ושב"ב קרובי ומיודעי אם יהיו הימים דיו וכו', ובין הכי ובין הכי לא זז מחבבה אם יום או יומיים אעמוד בקצת מנוחה לא אחדל מהביט אל הספר לכתוב קצת ולערך המנוחה הייתי שוקד על הלימוד ולבאר אשר הבינותי לכבוד קוני, ולזה תמצא לפעמים אני יוצא י"ח בענין לפרש בו הצורך, ולא כל העתים שוות, ולפעמים אני בוחר לעצמי דרך קצרה, ולפעמים אני מושך בקסת אשר בידי באורך לשון מטרדות הזמן אין הדעת מיושב, כי רבו משערות ראשי רוב טרדותי ואנחותי עצמו מצמיתי לא יתנוני השב רוחי.
ובאמת לולי חסד ה' עלי והפליא חסדו לי באמצעות אדוני אבי עטרת ראשי ה"ה החכם השלם איש חסד כמוה"ר משה בן עטר נר"ו אשר היה ממציא לי טרף והוא עזרני לבוא עד הלום להיות לי הפנה, וישבתי ללמוד תורה לפני מורי ורבי הרב המפורסם אדוני זקני מורי אשר נודע בשערים שמו המופלג החסיד העניו כמוה"ר חיים בן עטר זלה"ה אשר מימיו שתיתי באר מים חיים, ובין ברכיו גדלתי ובחיקו שכבתי מיום היותי לשאוב מדרכיו הטובים ומרוב חסידותו, כמעט אני אומר שלא עבר עליו חצי לילה בשינה אפילו לילי תמוז מלקום ולספוד כאשה אלמנה על חורבן בית אלקינו בבכי גדול ולהשלים הלילה בתלמוד עמי אני ע"ה וכיוצא בי מיוצאי חלציו, ואף גם הוא רבים קמים עליו וכמה צרות עברו עליו והוצרך לנוד ממקומו מעיר לעיר מהרודפים, ואף גם זאת כל מקום שגלה מורי הרב שכינה עמו זהו מושב זהו בית המדרש, ושם קנה לו תלמיד הגון אשר למדו חכמה וזכה בו בזה ובבא ה"ה ידיד נפשי אחי וראש החכם השלם שארי הרב המחבר ספר אזן שמואל וספר כתר תורה, כללן של דברים הצצתי וראיתי דביקותו בו ית' אפילו בעת טרדתו לא נמנע מהביט אל ספר המקרא, וממנו למדתי קצת מעשים כטיפה מן הים, והיתה תחילת זכותי הוא זה הספר על ג' מסכתות מסכת שבת מסכת ברכות ומסכת הוריות וקצת מסכת חולין ולהיות כי כל תאותי להשלים חיבורי על השו"ע לזה נמנעתי מלכתוב עוד על הש"ס כי בחרתי לי דרך נאה דסלקא שמעתתא אליבא דהלכתא, וה' יעזרני על דבר כבוד שמו כי גלוי וידוע לפני אדני ב"ה כי כל כוונתי לעשות רצון יוצרי, לכן כל פותח ספר זה וקורא בו לא תהיה הכונה אלא בדחילו ורחימו לש"ש להבין אמרי נועם, ואם כה יעשה בין יבין אשר לפניו ויערב לחכו נועם דברי הש"ס ועומק דברי התוספות וכו', עכל"ק.
ובחפש'י בכתובים מצאתי שהביא רבנו מתורתו, מס' פעמים בחיבורו הגדול "אור החיים" עה"ת, לך נא ראה בפ' נח (ח, כא): ועל פי דרך זה היה מפרש מורי ורבי אדוני זקני זצ"ל מאמר אחד וכו', ע"ש. וכן באור החיים פ' וישלח (לב, טו) עה"פ עזים מאתים וגו'. שמעתי ממורי זקיני זצוק"ל שנתכוין יעקב בחשבון ששלח מבעלי חיים כחשבון 'שעיר' שעולה בו תק"ף, ולזה שלח בחשבון עזים ורחלים ת"מ וגמלים שלשים עם בניהם הם ששים הרי ת"ק פרות ופרים חמשים אתונות ועירים שלשים הרי תק"ף לשבר תוקפו.
וראה עוד בהרחבה בהקדמת ספרו אור החיים על התורה שכתב שם בתו"ד: והן הקיפני שאור שבעיסתי וחמ'ץ את ארץ מצרי'ם בשכשך מצרי'ם במצרי'ם נרדף דלקוני בתפיסה במסירה ועלילה ונגידה, ביד שר צר אכזרי. וכשזה נופל זה קם באין מבטח לרגע מחיי להרגיע, ואני בתוך עמקי ים הצרות תפיסות על עסקי ממון ועל עסקי נפשות. את נפשי הצלתי וכיושב בעולם חדש ישבתי, ולמות מתוך תורה חשבתי. ואל אור החיים נתתי לבי ועיני שכלי וכו', ע"ש.
ויש לחתום בדברי מרן החיד"א על רבנו האור החיים הק' בס' שם הגדולים ח"א (מער' ח אות מב) וז"ל: ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה ועיני ראו גדולת תורתו עוקר הרי הרים, וקדושתו הפלא ופלא, ולפי דורינו היה לב הרב מבעית בתלמוד והיה כמעין המתגבר וכו', וחיבר ס' חפץ ה' וכו', וחכמתו ניכרת מספריו אך זה אחד מעשרה מחכמתו ורוחב ליבו וחורפתו הפלא ופלא חופף עליו כל היום סדר קדושה והבדלה מעניני העוה"ז ורבו עזוז נוראותיו וכו'.
