ביום י"ח בטבת מציינים בני התורה את יום ההילולא של אחד מגדולי מאורי ההנהגה בדור האחרון – רבי שמעון בעדני זצ"ל, זקן חברי מועצת חכמי התורה וראש כולל "תורה וחיים" בבני ברק.
קורות ימיו:
רבינו זצ"ל נולד למשפחה יראת שמים שעלתה מתימן לארץ הקודש, וינק מילדותו את מסירות הנפש על תורה.
את שנות עלומיו עשה בישיבות נובהרדוק ובישיבת פורת יוסף, שם הסתופף בצילם של גדולי ראשי הישיבות, ושם נקנתה לו דרכו בלימוד עמוק, בהעמקה ישרה וביראת שמים פשוטה ועמוקה.
כבר בצעירותו נודע כאברך בעל שיעור קומה, המשלב חריפות עם יישוב הדעת, ועבודת המידות עם נאמנות מוחלטת לדרך רבותיו. עם זאת, חש חובה עצומה לפעול בכל מאוד למען תקומת ציבור עולי ארצות המזרח, ולבנות בניין ציבור של עמלי תורה, אברכים ובני ישיבות לאלפים ורבבות.
בישיבת פורת יוסף נמנה עם מרביצי התורה, מסר שיעורים לבני הישיבה, והיה שותף בבניינה הרוחני של הישיבה בשנותיה הגדולות.
בהמשך דרכו העתיק את מושבו לבני ברק, שם הקים יחד עם שותפיו את כולל "תורה וחיים" – בית מדרש שבו קבע את עולמו. שם למד מדי יום, שם התפלל, ושם מסר שיחות מוסר שבועיות מתוך לב בוער ואחריות חינוכית עמוקה. הכולל לא היה רק מסגרת לימודית, אלא מוקד של דרך: תורה מתוך אחריות, ויראת שמים שאינה מתפשרת.
בד בבד עם עולמו הישיבתי, נשא רבינו זצ"ל בעול ההנהגה הציבורית. במשך עשרות שנים היה חבר מועצת חכמי התורה, ובהמשך זקן חבריה, והובילה בפקחות ובתבונה רבה עד מאוד. הכרעותיו הפליאו תמיד את כולם בבהירותן ובעומקן, תוך שהוא מוצא דרכים לחבר את המשך ההנהגה והפסיקה של גדולי הדור הקודם, יחד עם אתגרי דורנו המתחדשים, ומתוך דאגה כנה לעתיד עולם התורה.
גדולי תורה, ראשי ישיבות ואנשי ציבור ראו בו כתובת לעצה, לברור דרך ולהכרעה בשאלות ציבוריות סבוכות. אף על פי כן, הנהגתו הייתה שקטה ונהג תמיד בדרכי נועם, תוך בריחה מתמדת מכל מחלוקת.
ביום המר והנמהר י"ח בטבת תשפ"ג השיב את נשמתו ליוצרה, לאחר צ"ה שנות עמל ויגיעה בתורה.
מסע הלווייתו בבני ברק הפך למעמד של כבוד התורה, כאשר המונים ליוו למנוחות את מי שראה עצמו כל ימיו תלמיד בין תלמידים. הוא נטמן בבית העלמין פוניבז', סמוך לגדולי תורה נוספים.
קווים לדמותו
מאת נכדו הרה"ג שלום נהרי שליט"א
נזר השקדנים כלי מחזיק ברכה משחר נעוריו נודע רבינו בשקידתו העצומה, והגם שהגעתו לישיבת נובהרדוק בחדרה היתה די מקרית, בעיקר מחוסר אמצעים לרכישת ספרים ומכשירי כתיבה, מכל מקום עשה שם חיל, ומשראה בו רה"י הגר"א פרלמוטר כלי מחזיק ברכה, שלחו לסניף המרכזי בירושלים שם שימש מרן רה"י הגרא"מ שך כמגיד שיעור.
הקשר עם מרן הגרא"מ שך כשש שנים שמע ממנו רבינו שיעור יומי בבקרים, אף למד עמו חברותא אחר הצהריים בספר קצות החושן. שם החל הקשר האמיץ ששרר ביניהם – כשרבינו רואה בגרא"מ שך את רבו המובהק. קשר זה נמשך עוד רבות בשנים, מידי ערב שבת אחר המקוה היה רבינו עולה לביתו של רבו הרב שך אם לייעוץ ואם ללימוד. אף בסוף ימיו של הרב שך בהם לא חש בטוב לא שינה רבינו ממנהגו והיה עולה לביתו ומרצה לפניו בדברי תורה, (דרך אגב סיפר הר"ש גבאי שכאשר נחלש הגרמ"י לפיקוביץ בערוב ימיו אמר לו מעתה לך ושאל בעצתו של הגר"ש בעדני, כיון ששימש טובא את הרב שך ויודע היטב את דעתו(. "
"חזון איש של הדור"
'וכמים הפנים לפנים' אף הרב שך העריכו עד מאוד, סיפר הגרי"ח קופשיץ זצ"ל (מראשי ישיבת פורת יוסף) שנועץ עם הגרא"מ שך אם להענות להצעה לשמש כר"מ בישיבת פורת יוסף או שמא עדיין צעיר הוא לימים, ענהו הרב שך 'לך והיוועץ ברבי שמעון' ומשנשאל לזהותו של אותו 'רבי שמעון'? ענהו מרן הרב שך: 'החזון איש של הדור' . מעשה זה סיפר הגרי"ח לרבינו במעמד בנו הגר"ד עת ביקרוהו בשושן פורים, על אתר הגיב רבינו בצעקה 'שטויות, אתה מבושם, תלי תניא בדלא תניא' אמנם אחר שיצאו גזר רבינו על בנו שלא יספר ממעשה זה מאומה. בימי השבעה הגיע הגרי"ח ואמר לבן רבינו הגר"ד 'אם כי הייתי מבושם, אבל המעשה אמת לאמיתה'.
החלוק הרבני שקנה רבינו למרן הגרא"מ שך
רבינו הרבה לשמש את מרן הגרא"מ שך אף מעבר לקשר המקובל בין רב לתלמיד, על דרך משל סיפר לי פעם רבינו שראה שהרב שך מטריח עצמו כל פעם שנכנס למעונו תלמיד חכם ללבוש לכבודו את הפראק, מה שהיה קשה עבורו בפרט בשנותיו האחרונות – בשל כך קנה לו רבינו כעין חלוק בית רבני, כך שיכל הרב שך להיות עטוף בו כל היום מבלי שיכביד עליו, וגם לקבל את פני האורחים הרמים שבאו בצל קורתו.
ההלואה להוצאת ה'אבי עזרי'
דוגמא נוספת לשימוש שנהג רבינו ברבו – היה זה כאשר התעניין רבינו אצל רבו מדוע אינו מוציא את ספרו אבי עזרי שאזל במהדורא נוספת, ענהו הרב שך כיון שאין לו מזומנים עבור זה, רבינו התפלא וכי חסר תורמים לרב? אלפהו הרב שך בינה, אני איני רוצה להיות משועבד לאיש! אזי הציע לו רבינו שהוא עצמו ילווה לו, לזה לא ראה הרב שך מקום לסרב, ומשכך יצאה מהודרא נוספת לספר הנחשק.
מימון הרופא הפרטי למורו הגרא"מ שך
סיפר הגר"א מדינה שלט"א, באחרית ימיו כאשר נחלה הרב שך, לא הסכים בשום אופן שיביאו עבורו רופא פרטי, רק רופא מטעם הקופה כאחד העם, הרב אסחייק שיתף את רבינו בעובדה זו, ורבינו אמר לו 'תביאו רופא פרטי מבלי לפרט', אלא שפגישה עם רופא מעין זה עולה סכום לא מבוטל, על כך אמר לו רבינו אל דאגה אני ישלם אבל בתנאי שאף אחד לא ידע מזה … וכן הוי, הרופא דרש אלף דולר ורבינו היה זה שדאג לשלם עבור הטיפול המקצועי (ומטעם של 'יתן ויתנו אחרים' הציע רבינו לגר"א מדינה לשאת עמו במחצית מן הנטל( וכל זה כמובן כשמרן הגרא"מ אינו מודע כלל לאותה השקעה )מוסף הדרך.
חצי שנה תפילה בכותל 'חברותא שרוצה רק ללמוד'
בתקופה זו חשקה נפשו של רבינו בהתמדת התורה, וכפי שאמר בהזדמנות שלא היה חפצו בחברותא שאחרי שעתיים שלש יאמר לו שהוא צריך לצאת לשתות כוס קפה או לטעום דבר מה … בשל כך היה מהלך מידי יום, אחרי שהשלים חוק לימודיו במשך חצי שנה לכותל המערבי והתחנן בדמעות על 'חברותא שרוצה רק ללמוד' לא שעה ולא שעתיים שבע שעות רצוף, וכל זה בסדר בוקר, ולאחר מכן עוד סדר שכזה עד חצות הלילה …ושערי דמעה לא ננעלו, רצון יראיו יעשה, זיכהו הקב"ה לחברותא כלבבו הלוא הוא הג"ר ציון פריימאן, עימו היה שוקד על לימודו לילות כימים, לימוד זה נמשך כשני עשורים. דרך אגב, כאשר הספיד רבינו את הרב פריימן אמר 'יום אחד התפללתי בכותל שיהיה לי חברותא טובה, ולמחרת הקב"ה זיכה אותי בחברותא הנפלא הזה' – אמן ההסתרה. סדר לימודם בסופי השבוע בהזדמנות סיפר רבינו על סדר לימודם בסופי השבוע – היינו לומדים כל ליל שישי,לאחר מכן מתפללים בנץ החמה עם חכם סלמאן מוצפי, הולכים לנוח קמעא ובהחל הסדר בשעה תשע כבר היינו מתייצבים ללימוד רצוף עד סמוך לכניסת השבת (רבינו זצ"ל לא כל כך הבין מה הענין לעשות משמר בלילה, ולאחר מכן לישון ביום) בליל שבת היינו נופלים מהרגליים … בבוקר יום השבת שוב מתיישבים ללמוד, לימוד זה נמשך עד השעות הקטנות של הלילה.
מתגעגע לימיו בישיבה
לימים אמר רבינו: מתגעגע אני לאותם הימים בהם הייתי לומד שעות על גבי שעות כמעט ללא הפסק בנו הגר"ד. בהזדמנות אחרת אמר: מתגעגע אני לאותם הימים בהם הייתי אוכל גביע לבן בבוקר וגביע נוסף בלילה, כשכל היום מוקדש ללימוד ברציפות (דרך אגב אז הוסיף שהיה לומד כשגבו אל הקיר כדי שלא יראו את הקרע שבחולצתו(. לא התקדמנו לפני ששיננו כל סוגיא עשרים פעם כל מי שהיה בסביבתו של רבינו שמע ממנו על מעלת החזרות. מו"ח הגר"א יפת סיפר שכשלמד חברותא עם הרב פרימן בכולל אוהל יעקב אמר לו פעם, כל סוגיא שלמדנו לא התקדמנו לפני שחזרנו עליה מתחילה עד סוף, גפ"ת ראשונים ואחרונים וחידושי דינים – עשרים פעם! שישים פעם כל הש"ס וזוהי הגירסא הפחותה ביותר, בהזדמנות נפלט לו לרבינו כי הוא ורבי בן ציון היו משננים את לימודם שישים פעם!
בן 'פורת יוסף' – אצל מרן רה"י חכם עזרא עטיה
אחר עבור הרב שך לישיבת לומז'ה, נוצר מצב בו לא היה לרבינו (שהיה בערך בסביבות גיל העשרים) מקום לינה בישיבה, מתוך רצון להתקרב למרן חכם עזרא עטיה, ובעצתו של ידידו חכם שלום שהיה עוד בחור בישיבת פורת יוסף, הציע עצמו לשמש כ'מדריך' בסניף של פורת יוסף בו התקבצו מעליות הנוער השונות, כך הם זכו במדריך, והוא זכה במקום לינה. נותן מקום לכל צד רבינו היה אומר שדרכו של חכם עזרא עטיה היתה לתת מקום לכל צד, אף רבינו היה נוהג כן, על דרך כלל לא היה מכריע אלא מראה פנים לכאן ולכאן, וכמה פעמים שניסיתי לקבל ממנו הכרעות חותכות, היה חוזר ומראה את העדיפויות שיש בכל צד, כשההכרעה נתונה ביד השואל. לאחד מנכדיו שהסתפק אם לעבור כולל אמר: 'צריך לקבל כמה וכמה גישות בלימוד כדי להיבנות נכון' והיה זה משקף את דרכו הוא. מאידך לתלמיד חכם חשוב שדיבר איתו בלימוד, וצידד באופן חד בסברא מסויימת שדנו בה גדולי הדור אמר בנחרצות 'למה את החושב שרק אתה צודק …' סיפר הגר"ש גבאי פעם אמר לי רבינו: 'מעולם לא כפיתי את דעתי על איש' והוסיף בענוותנותו 'בקושי על עצמי אני מצליח …'
לימוד עד אחת בלילה כשבשש כבר עטור בטלית ותפילין
על שקידתו באותם הימים סיפר הגר"מ מאיה, שהוא כמי שהיה ישן סמוך לפתח חדרו היה עד לשקידתו של רבינו מידי יום עד השעה אחת בלילה, כשבשעה שש כבר היה עטור בטלית ותפילין ומעורר אותם בנעימה עריבה 'ישראל קדושים קמו לעבודת הבורא'… דמותו כה השפיעה על הבחורים, כך שמבלי להזכיר כלל את שמותם של הבחורים היו הכל מוכנים ליציאה אחר חמש דקות בלבד.
מנהיג רוחני
מתוקף תפקידו כ'מדריך' דאג רבינו לרוחניותם של הבחורים ללא לאות, לדוגמא היה זה הוא שהנהיג בסניף הקטמוני לימוד סדר ג', מה שלא היה מקובל באותה העת בישיבת פורת יוסף האם. כמי שהיה מאוד מחובר לספרי הרמח"ל בכלל ולספר דרך ה' בפרט, היה הולך עימהם בלילות שבת לחורשה הסמוכה ומפשיט להם מדבריו העמוקים של הרמח"ל בדרך ה' במשך שעה וחצי, כשעל ידי זה הוא מחדיר להם את ההשקפה וצורת הבן תורה האמיתית. רבינו במסירת שיעור בישיבת פורת יוסף
שיחות המוסר של רבינו
שיחותיו של רבינו היו לשם דבר – 'כמה היינו מתענגים על השיחות שלו, חן הוצק בשפתותיו …' – אמר לי בערגה מו"ר הג"ר ראובן שרבאני זצוק"ל כשהתגלגלו הדברים על רבינו זצ"ל. תלמידו הגר"י אבוחצירא אמר: 'אני יכול להעיד על בחורים רבים שעשו תפנית של מאה ושמני מעלות בחייהם בזכות השיחות שלו … מידי שבת היה רבינו מוסר שיחה בין סעודה שלישית לערבית, רבי משה מלכה שהיה מבוגר ממני לא היה מצליח לשבת עשר דקות והיה מתפרץ בבכי באמצע השיחה, עד כדי כך שהיה בורח החוצה … הדברים של הרב בעדני היו חודרים ללבבות כחץ מלובן (מוסף הדרך(.
גילוי רבינו הרא"ש
סיפור מפעים ישנו מאותה התקופה, המקור לסיפור זה אף הוא מהגר"מ מאיה, באחת הלילות רואה הגר"מ שרבו מאחר בלימוד באופן חריג משאר הימים, אם בכל יום היה עולה על יצועו בשעה אחת, באותו הלילה המשיך בלימודו עד אחרי השעה שתים. לפתע קם הרב ומיהר להעלות על הכתב דבר מה … בבוקר שאל התלמיד 'משה מאיה' את רבו 'מה יום מיומיים?' אמר לו רבינו אמש התקשתי רבות בדברי הרא"ש, לא העילו כל מאמצי ועליתי על יצועי, והנה בחלומי נגלה אלי רבינו הרא"ש וביאר לי את דבריו, מיד קמתי ומיהרתי להעלות פירושו על הכתב שלא ישלוט בהם שר השכחה (דרך אגב כשהיו שואלים את רבינו על אמיתות סיפר זה היה אומר 'דמיונות'(.
ההבטחה ו'סטירה הלחי' מהבית ישראל
באחד הימים, רבינו שדגל מאוד לקבל מכל קצוות הקשת נכנס אל הקודש פנימה אל האדמו"ר הבית ישראל מגור לדבר עימו בלימוד, הרב'ה שמאוד נהנה מדבריו סטר לו לאות חיבה.. פעם אחרת שנכנס רבינו לאותה המטרה שאלו הבית ישראל 'מדוע אינך מתחתן' אמר לו רבינו 'חשקה נפשי בתורה', הבית ישראל במענה אמר לו 'תתחתן, ואל דאגה אשתך לא תפריע לך' וסטר לו שנית … מי שרק הכיר את הרבנית יודע עד כמה נתקיימה ברכת הבית ישראל בשידוך זה.
השידוך של הרב והרבנית
הרבנית סיפרה שכשהציעה לה המורה שלה את רבינו אמרה לה 'ישנו בחור שאני רואה אותו כל בוקר רץ לישיבה'. בפגישתם אמר לה רבינו 'אני רוצה ללמוד כרבי עקיבא, האם את מוכנה להיות רחל?' (דרך אגב תמיד היה משבח את תשובתה באותה העת שלא מיהרה להתחייב אלא אמרה 'אני צריכה לחשוב', כשפגישה שלאחר מכן התחייבה 'להשתדל'( בענוותנותו היה אומר 'אני אמנם לא למדתי כרבי עקיבא, אכן היא בהחלט עמדה בקבלתה והיתה כרחל' יהי זכרה ברוך.
ראש ישיבת פורת יוסף
אחר נשואיו המשיך בשקידת התורה ועמלה, באחד מן הימים מתוך דאגה לזמנם של הבחורים המתבזבז בנסיעות בין הישיבה הגאולה לפנמיה בקטמון, הציע למרן ראש הישיבה חכם עזרא עטיה לפתח את הסניף בקטמון כישיבה בפני עצמה, חכם עזרא הסכים לרעיון ואמר לו על אתר 'היה אתה לראש ישיבה'
כל השבוע ספון לבדו באוהלה של תורה
כאשר שימש כראש ישיבה בפורת יוסף היה גר בבנין הישיבה, הוי אומר שהשירותים היו אותם השירותים, כנ"ל המקלחות, מה שיצר קושי לרבנית להתנהל עם הרך הנולד. שמעתי שבשל כך הלכה הרבנית לבית אימה למשך חצי שנה, רבינו היה מצטרף אליה בימי שבת, כשכל השבוע ספון הוא באוהלה של תורה בישיבה הק' עם תלמידיו האהובים. העמקה עד כאבי ראש דרך לימודו היתה משולבת בשיטת הלימודית הישיבתית אותה קיבל ממרן הרב שך, ובשיטת ההעמקה והיסודיות בפשט אותה ינק מ'המורה' חכם עזרא עטיה. מרבה היה להתמקד ב'נשמת הסוגיא' כלשונו, מסתובב היה סביבה בעומק רב עד כאבי ראש. סיפר הגר"י אבוחצירא, תלמידו מתקופת פורת יוסף: היה זה כאשר סבל רבינו מכאבי ראש עזים והרופאים לא ידעו על מה להשים את האצבע למעט העובדה שהוא מאמץ את מוחו מעבר ליכולתו הטבעית (מוסף הדרך)
שקיעות מוחלטת
שקיעותו של רבינו היתה לשם דבר, ר"י תפארת משה הגר"א סבג (תלמידו מישיבת פורת יוסף) סיפר: יכולים היינו לעמוד על ידו למשך רבע שעה והוא אינו שם לב שמישהו עומד לידו, גם כשכבר היה מרים את עיניו היה נראה כמי שבא מעולם אחר … בהקשר זה סיפר בנו הגר"ד 'זכרון ילדות' – אבא יושב חרוש קמטים שקוע בלימודו, אני כילד היה נראה לי שאבא כעוס, שאלתי אותו 'אבא כועס?' והוא כשבת צחוק על פניו, בתנועת יד השיב לי לשלילה …
הרב פארדו ממתין דקות ארוכות לרבינו בצעירותו
כאשר היה ספון בישיבת פורת יוסף הגיע הר"ר משה פרדו ע"ה למרן הגר"ע עטיה וביקש ממנו להמליץ לו על אברך בעל שיעור קומה כדי שיחזיק אותו … הצביע לו הגר"ע על הסבא שהיה שקוע בספר כל שהוא בספריה, סיפר לי מו"ח שרבי משה המתין כרבע שעה עד שהסבא הפנה מבט לעברו ושאל אותו מה הוא רוצה? …
יכולנו לקרוא לו אבא אבא במשך רבע שעה והוא לא שומע
הנהגה זו היתה כסדר, באחד המפגשים של בנות המשפחה אחר הפטירה החלו לרוץ בין הנכדות סיפורי מופת שנפעלו על ידו (וישנם רבים)הפטירה לעברן חמותי שתחי' 'מה לכם ולסיפורי מופתים, אם רוצים אתם הגדרה ממצא לדמותו של אבא, זה העובדה שהיינו יכולים לקרוא לו אבא אבא אבא במשך רבע שעה והוא לא היה שם לב. הרב פרדו, שהרב החזיק לו טובה מרובה (היתה תקופה שהחזיק את הרב) היה צועק לו 'חכם שמעון, חכם שמעון' והוא לא עונה, כי הוא לא שם לב, זה אבא!
'שמיעת האוזן' בימי שבעה לעומת שאר הימים
בהזדמנות אחרת סיפרה: בתור ילדה הייתי רוצה לספר לאבא מה עבר עלי בבית הספר ולא היו הרבה הזדמנויות לזה, אבא כל הזמן למד, במידה מסויימת זה היה חסר לי … רק כשישב שבעה הבחנתי שפתאום אבא כן מקשיב לי באורך רוח ובנחת, ואפילו לסיפורי סרק. שעה וחצי הסתובבתי סביבו והוא אינו מרים ראשו מן הספר ואכן זוהי תופעה שזורה בפי רבים מתלמידיו העובדה בה היו מחכים דקות ארוכות עד ההזדמנות בה ירים רבינו את ראשו ורק אז יבחין בהם כשהוא מבקש את סליחתם … הפליא לספר הרב שמואל גבאי 'הסתובבתי לו בין הרגליים במשך שעה ארוכה, רק אחרי שעה וחצי! הרים רבינו את עיניו והבחין בהימצאי, על אתר אמר לי 'הו, רבי שמואל, כמה טוב שבאת' … תלמיד אחר סיפר הגעתי להתייעץ עימו, רבינו הסתכל עלי דקות ארוכות ולא הגיב מאומה, לא ידעתי מה לחשוב, עד שפתאום ננער ואמר לי 'הו יואל, מה שלומך' אז הבנתי שכל אותה העת לא הביט בי כלל … )ר"י עמרני(.
נשאב על הגמרא
עוד סיפר לי ר"י עמרני, באחד הפעמים שביקש ממני רבינו לסור למעונו כדי לנסות ולייעץ לראש ישיבה שהסתבך מבחינה משפטית, ישבנו שנינו לפני הרב וניסנו לטכס עצה, מידי פעם הבחנתי שהדף ששימש לרב כסמניה יורד עוד שורה ועוד שורה, עד שלפתע הוא נשאב אל הגמרא ואנחנו רק שמענו ממנו את המילה 'שלום' – אנחנו עוד המשכנו להתדיין, אולם רבינו היה כבר כולו בעולם שכולו טוב …
ובלכתך בדרך
קיים רבינו מאמר הכתוב 'ובלכתך בדרך' בכל עוז – בלוויה סיפר בנו הגר"ד שפעם בתוכה של סערה צבורית קשה התאונן רבינו באוזניו: אני כל כך טרוד עד שאני לא מצליח להיות שקוע 'בדרך' כדרכי – מעבר לזה זה לא הצליח להטריד אותו ואכן באותם הזדמנויות שזכיתי להתלוות לרבינו תמיד דיבר עימי בדברי תורה, ואף בנסיעות ארוכות אחר שדיבר אתנו מעט, פתח ספר קטן שהיה עמו והגה בו עד הגיענו אל יעדנו. סיפר לי ידיד (ר"ע ע.) שזכה להצטרף לרבינו לארצות הגולה: כל משך הטיסות, והיו אלו טיסות ארוכות, וכן כל משך הנסיעות היה פנס קטן בידו
וספר פתוח לפניו.
דרך אגב כשהציע אביו לרבינו להשתמש בפנס יותר גדול אמר לו רבינו 'אני מכיר פחות או יותר את הדברים, הספר רק עוזר לי להיזכר'. ואכן לא מעט פעמים הבחנתי שאמנם הספר פתוח לפניו אכן מבטו נעוץ היה בנקודה מסוימת בחלל האויר ופיו ממלל בדברי תורה.
מארבע וחצי עד חצות
עדי זקנה ושיבה היה רבינו ל'נער לא ימיש מתוך האוהל', סדר יומו היה נפתח בזריזות מפליאה בשעה ארבע וחצי, ונגמר אחר חצות הליל, בתו שהיתה אחראית להעירו מספרת 'לא הייתי מספיקה לגמור את המילה 'אבא' והוא כבר היה יושב'. פעם אחת זכיתי לישון עימו בליל שבת רבינו הלך לישון בסביבות השעה אחת וחצי, בשעה חמש צלצל השעון ובין רגע ראיתי את סבא כבר ישוב, לא עברו שתים שלש דקות וכבר שמעתי את קולו מסתלסל כשהוא רכון על הסטנדר בסלון.
הקושי להתנתק מריכוז המחשבה בדברי תורה
לא רבים מודעים לכך שרבינו היה 'דובר אנגלית' ומעשה שהיה כך היה, באחד מביקוריו של רבינו בחוץ לארץ אחר סידרת דרשות לכלל הגילאים באה הטענה שבנות הקהילה מרגישות מקופחות, משום שרק הם לא זכו לדרשה מפי הרב … רבינו מצדו הביע נכונות לדרוש אף להם, אלא שנאמר לו שהבנות מתוקף זה שאינם לומדות בספרי קודש אין להם אפילו ידיעה מינימלית בשפת העברית, נענה רבינו ואמר 'אדבר איתם באנגלית', תלמידו הגאון ר"א מדינה (רבה של העיר העתיקה, תלמידו מתקופתו בקטמון) התעניין מנין לרב ידיעה בשפת האנגלית? חשף רבינו מעט מגדלותו ואמר לו: אחד הקשיים הגדולים שלי הוא להסיח דעת בהיכנסי לבית הכיסא, בשל כך החלטתי להכניס 'מילון' ובאותו הזמן ללמוד אנגלית כך שאהיה מרוכז בלימוד זה ולא במחשבות תלמודיות המתרוצצות בקרבי … דרך זה יודע אני אנגלית (דרך אגב נמשיך את הסיפור – אמר לו הר"א מדינה: הרב, ממילון אוקספורד לא מצליחים לבנות דרשה … רבינו טען לעומתו שעם מאמץ זה אפשרי, וזה שווה מאמץ, מה שהוכיח את עצמו, אכן אחר הדרשה ביקש ממנו רבינו כדור לכאבי ראש מחמת המאמץ הרב(.
אדם כי ימות באוהל
רבינו היה מקפיד שלא לישון קודם תיקון חצות שהיה אומרו בבכיות, פעם אחת הגענו אל רבינו בליל שבת קרוב לחצות, רבינו היה עייף מאוד, ובנוסף לכך היתה תקלה בתאורת הבית כל כמה שניות כבתה ונדלקה שנית, רעייתי הציעה לו 'סבא, אכין לך כוס קפה?' רבינו השיב בחיוב, אלא שכשהובאה הכוס לפניו תוך כדי הברכה נרדם שנית, הכוס החלה להישפך ואלמלא שמיהרתי לאחוז בה היתה כל תכולתה נשפכת על רבינו … כאן היינו משוכנעים שסבא יפרוש למנוחה קצרה, כשהוצענו זאת לסבא אמר לנו 'מה פתאום? אני עכשיו לומד…' ומשניסנו להפציר בו הפטיר לעברי 'מי שיכול ללכת ללמוד שילך וילמד' והמשיך בלימודו עד השעות הקטנות של הלילה.
הביאני אל בית היין
בהזדמנות אחרת הגענו לבית רבינו במוצאי פורים, היה זה באחד השנים ששהיתי בבית הורי שיחיו, ובכל אופן נסענו במיוחד לבני ברק כדי לא לפספס את ברכתו של רבינו ביום הגדול, אלא שכשהגענו לבני ברק אמרה לנו חמותי שאין סיכוי שסבא ער, שכן מחמת משתה היין לא יכל לקום מהכסא … (מו"ח דאג להשקותו כדבעי) החלטנו לנסות בכל זאת – מה נדהמנו לראות כהן בעבודתו, תמידין כסדרן, על כסא הנצרים ולפניו משנה ברורה הלכות פסח (ל' יום קודם החג) כשצהלתו על פניו והשפעת משתה היין ניכרת בו.
עד זיבולא בתרייתא
מתקופת הקורונה ניתן לומר שהפסיק לישון על מיטה באופן מסודר, בשל כך קנו עבורו ספא נפתחת כדי שכאשר ירדם יהיה אפשר לפותחה ולהקל עליו את התנוחה, אחרי כמה ימים הוסרה הספא ממקומה, וחזר כסא הנצרים הידוע במקומה, לשאלת הסובבים ענה 'אני לא יכול עם הספא הזו, היא מרדימה אותי'.
ניצול הזמן
בתחבולות תעשה לך מלחמה עד למאוד חס רבינו על זמנו, והיה מחבל תחבולות איך למזער את הדברים הטורדים אותו מלימודו, אחד הדברים שעשה בהם שימוש רב הוא בטלפון, ידיד שביקש להיוועץ ברבינו פנים אל פנים נענה בסירוב, לימים אמר לי רבינו כאשר באים אלי מוכרח אני לקבל את פני הבאים, להיפרד מהם, מה שמבזבז לי דקות יקרות, כל זה אני חוסך דרך הטלפון. הזמן שלכם יקר! למה אתם מפקירים אותו? אמנם לא רק על זמנו חס, אלא אף זמנו של השואל יקר היה בעיניו – סיפר הר"נ תוהמי, מי שהיה מסיע את רבינו רבות בשנים: באחת הנסיעות שמעתי ראש ישיבה שפונה אל רבינו בבקשה שרצונו להיפגש עמו בכותל, לשם נסע רבינו באותה העת. אמר לו רבינו: 'בשביל מה לבוא, דבר עימי עכשיו דרך הטלפון' הלה ניסה להתעקש, פנה אליו רבינו ואמר לו: 'הזמן שלכם יקר! למה אתם מפקירים אותו? אפשר לדבר דרך הטלפון, למה לבזבז את הזמן? (שמ"ש(. בדומה לזה כאשר נתבקש מביתו של האדמו"ר מצאנז לתאם זמן הגעה לניחום אבלים אצלו אמר 'חבל על הזמן שלי ושלו, היום יש טלפון שינחם אותי בטלפון'. מה אני אשם במצוות שלך לתלמיד שבא עם תלמידיו בחול המועד לבקרו תוך שהוא מצהיר 'מצוה להקביל פני רבו ברגל' – אמר 'מה אני אשם במצוות שלך' …
אני לא צריך שיהיה כיף אצלי, אני צריך ללמוד
סיפר לי מי שהתקין את המזגנים בבית רבינו, ניסיתי לשכנעו להגדיל את הכח סוס, כשראיתי שרבינו אינו רואה בכך צורך אמרתי לו כמוצא אחרון 'הרב, גם אם לא בשביל הרב, בשביל הציבור שפוקד את בית הרב' – רבינו במענה השיב לו: 'אדרבא, שיהיה חם, אני לא מחפש שיבואו ויישארו אצלי, אני צריך לשבת וללמוד'. 'ויחזור לתלמודו' מיד אחר ההדלקה אני זוכר, אחר לוויתו של מרן הגראי"ל שטיינמן, כמו רבים נתקענו אף אנחנו בבני ברק ולא הצלחנו להגיע לביתנו להדליק נר ראשון בזמן, אמרנו לעצמנו זה הזדמנות מוצלחת לשהות עם רבינו בהדלקה מבלי שישלח אותנו חזרה אל ביתנו )ואכן כשהגענו, בתחילה תמה רבינו למה אתם לא מדליקים בביתכם?( אם ציפית למעמד רב רושם – 'התאכזבתי', רבינו עסק בלימודו עד שאמרה לו הרבנית שהגיע זמן ההדלקה, רבינו קם בירך והדליק )תוך שהוא נותן לצלם שנכנס אל ביתו לצלמו כאוות נפשו(חזר לפינתו, התעניין בנו מעט, והמשיך בלימודו.
סדריו בחזרתו ממסעותיו בארצות הגולה
אף כשהיה חוזר ממסעותיו בארצות הגולה, מיד היה שב אל הכולל, ממשיך בסדרי לימודיו הקבועים, מבלי לווסת את שעות היום והלילה כלל (ר"י עמרני(.
את תעני לטלפונים ואני אשב ואלמד
אחת מנכדותיו שאלה אותו באחת ההזדמניות: 'סבא, מה אני יכולה לעזור לך?' אמר לה רבינו: את באמת רוצה לעזור לי? תעני את לטלפונים, תברכי, תייעצי, ואני אשב ואלמד'.
לימוד תוך כדי שמירה על הבריאות
רבינו היה מקפיד על בריאותו, לא פעם הורה לנהג לחכות לו מעט רחוק כדי להפעיל קצת הגוף, בני הבית מספרים שמטעם זה, בעבר, היה 'רץ על המקום' בביתו, תוך שהוא משנן שוב ושוב את חוק לימודו (ר"י עמרני(. 'מה יצא ממני? אני צריך להתקדם, תשאל משהו אחר סיפר לי ידיד שפעם פנה לרבינו בשאלה בנושא שהיה מאוד קרוב לליבו של רבינו )היה זה בענין ישיבת בין הזמנים, עליה התבטא רבינו שהיא בבחינת 'מת מצוה' ויש להשקיע בה רבות) רבינו ישב בפינתו לפניו היתה פתוחה גמרא בבא קמא, ומשהלה פרס את שאלתו ענהו רבינו מבלי להוציא את ראשו לרגע מהגמרא 'מה יצא ממני? תשאל משהו אחר, אני צריך להתקדם' (ר"ח ב"י(.
הסטייפלער: כשאני רואה את השם שלך חתום, אני לא מסתכל מה כתוב
כמעט ואין בנמצא כרוזים אותם כתב רבינו בעצמו לציבור הרחב, אפילו הסכמות למחברים לא נתן כי אם ל'חברים מקשיבים' כלשונו, כשנתבקשתי על ידי אחד מרבותי לסדר הסכמה לספר שהוציא אמר לי רבינו אם חכם שלום יכתוב אני אצטרף, בהזדמנות זו נימק לי רבינו את הטעם – מביאים לי ספרים בלי סוף, אם אני אצטרך לעבור על כל ספר שבא לפני אני לא אספיק ללמוד כלום, לכן גדרתי את עצמי לתקופה שאני רק מצטרף … אמנם מהר"ש גבאי שמעתי שבעת רצון אמר לו רבינו שהסיבה שאינו חותם נעוצה בכך שפעם אמר לו הסטייפלער זצוק"ל 'כשאני רואה את השם שלך חתום – אני לא מסתכל מה כתוב…' משראה גודל אחריות שעל כתפיו גמר בדעתו שלא לכתוב יותר אלא להצטרף.
למען אשר יצווה'
וכמה יש לי נחת רוח שאני רואה נכדים ת"ח העוסקים בתורה ובמצוות. מה יש לי בעולם? לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, ויראי שמים אמתיים (מתוך הספד שספד רבינו לנכדו שלום אהרון שנרצח בידי בני עולה הי"ד).
לעורר עשרים שנה בסבלנות אין קץ
אם כי היה רבינו ידוע בהארת פנים לכל שואל, אמנם אחריות הנהגת הכלל והפרט רבצה על כתפיו, יכול היה לעורר על נושא הדרוש תיקון עידן ועידנים ללא לאות -אכן עם כל זאת היה זה בסבלנות אין קץ. סיפר לי אחד מחשובי המתפללים עמהם היה מתפלל רבינו, שבמשך שנים עורר אותם רבינו להנהיג הנהגה מסוימת בבית הכנסת (שהיתה תחת נשיאותו) ללא הצלחה, אמנם רבינו בסבלנות ובעקביות לא התייאש עד שאחר כ' שנה! הצליח להטמיע את אשר חפץ, ועד עתה ממשיכים הם באותה ההנהגה שהנהיג רבינו. בענין זה, סיפרה רעייתי שתחי' שבמשך תקופה ארוכה היה רבינו מעורר אותם: אשה יראת ה' היא תתהלל, ואיך מגיעים ליראת שמים? על ידי לימוד המוסר. רבינו חזר על רעיון זה (ורעיונות דומים סביב נקודה זו) שוב ושוב, חזר שנה ושילש, ולא נח עד ששמע שקבענו ב' בנות דודות חברותא במסילת ישרים. (דרך אגב גם אחר שסיימו את כל הספר מתחילתו עד סופו הורה להם רבינו לחזור עליו שוב ושוב)
כל יום אני בוכה על כך שאני מוכרח לעסוק בזה
רבינו עורר תדיר את שומעי לקחו בכלל ואת בני המשפחה בפרט להתמדת התורה, שמעתי שבאחת הסערות הציבוריות התלווה אליו אחד מבניו כאשר הלך למרן הרב שך, לכשיצא הבחין רבינו שבנו ניסה לשמוע את המתחולל בחדר פנימה, אמר לו רבינו: 'כל יום אני בוכה על כך שאני מוכרח לעסוק בזה, בני, שמע בקולי, שב תלמד'. בדומה לזה סיפר חתנו הגר"ח בנאי שפעם אמר לו רבינו 'הייתי רוצה לברוח למדבר, ורק לשבת שם עם הסטנדר וללמוד' (שמ"ש).
אני לא יכול לחנך את כל העולם, אבל את הנכדים שלי כן – לכו ללמוד!
מלבד ההתמדה האישית של רבינו, תמיד דרש מכל מי שהוא בר הכי לשקוד על תלמודו. בקרב בני המשפחה תמיד היתה דרישה נוקבת להתמדה בלימוד. לנכדים שהסתובבו בביתו בשעות הקבלת קהל היה אומר 'אני לא יכול לחנך את כל העולם, אבל את הנכדים שלי כן – לכו ללמוד!' זו הסיבה שבתקופה האחרונה, על אף שהסכים שישהו עימו מי מהמשפחה, לא הסכים שיהיו אלו נכדים, כלפיהם זה ביטול תורה, רק 'משבקיו"ת' (כלשונו).
התמדה ללא גבולות
רבינו דרש מנכדיו התמדה אין קץ – סיפר לי אחד הנכדים שבא' מן הימים פנה אליו רבינו בשאלה 'מה הסדר יום שלך?'. אמר לי אותו הנכד: אותה תקופה היתה אחת התקופות היפות שלי בחיי, היה לי סדר יום עמוס ועקבי, ג' סדרים מלאים, חברותות בין הסדרים ובנסיעות, הרגשתי שהשאלה באה לפתחי בהזדמנות הכי טובה, כמובן ניצלתי את ההזדמנות ופירטתי באוזני סבא את סדר היום משש בבוקר עד אחת עשרה בלילה – ואז שואל אותו רבינו 'ומה באחת עשרה?' אמרתי לו 'מתארגן לישון'- רבינו פנה אליו בקפידה 'לישון? לישון? כל היום לישון?. אותו הנכד ניסה את מזלו 'קצת לדבר עם האשה' ורבינו לעומתו: 'לדבר? לדבר? כל היום לפטפט?'.
מסיר אוזנו משמוע תורה – ממש פרא אדם
בפורים האחרון לחייו, כטוב לב המלך ביין אמר למסובים 'עכשיו מי שרוצה לומר דברי תורה שיגיד, מי שרוצה לפטפט שיצא החוצה' ומיד המשיך 'מי שמדבר הרי זה מסיר אוזנו משמוע תורה, נורא, ממש פרא אדם' … – זו היתה הסתכלותו למי שמסיר אוזנו משמוע תורה.ואכן בהזדמנות אחרת כשהתבטא באוזני על אברך שמסוגל להתבטל אמר לי: לפעמים הוא לומד, ולפעמים 'פאלח'.
מתנגד למסיבות אירוסין
מסיבה זו היה מתנגד למסיבות אירוסין, באחת ההזדמנויות אמר 'לנו הספרדים אין שום משמעות לאירוע זה, סתם ביטול תורה' בשל כך היה ממליץ לעושים, שלכל הפחות יעשו סיום מסכת, כך שיהיה לזה שם של סעודת מצוה.
מי שמתקלח כל יום לא יצא תלמיד חכם
אימרה חריפה שמעתי בשם רבינו (כנראה בקשר לנדון אם רחיצה ביום טוב נחשבת הנאה השווה בכל או לא) 'מי שמתרחץ כל יום לא יצא תלמיד חכם' …
ישנן בנות שמורידות את כל הרמה הרוחנית שלהם
תדיר היה מעורר את נכדותיו לברר היטב על רמת התמדתם של המוצעים להם. הוא היה אומר 'בנות מורידות את כל הרמה הרוחנית שלהם כדי שיהיה להם בעל שיטייל איתם …'
אתה תתחזק בלימוד, ואת אל תפריעי
מרבית הפעמים ששאלנו אותו במה להתחזק (כשחיכינו לילדים) היה אומר 'תתחזק בלימוד'. וכשאשתי היתה שואלת: ובמה אני? היה אומר: 'את אל תפריעי' … או 'את תעזרי לו'. טוב לחכות מעט לילדים ולא זו בלבד, כמה וכמה פעמים אמר לי והבחנתי שאין זה כדי לעודד, אלא אכן אחז כך טוב לחכות לילדים, כך נתפסים חזק בלימוד, ולאחר מכן הקב"ה עוד יביא לכם ילדים. כמה פעמים הביא לנו כדוגמא את בנו הגדול הגר"ד שאף הוא חיכה לילדים, והיה משתבח בו: ראה איזה מתמיד הוא, מאז ועד עצם היום הזה.
פיזר את הקהל כשהחתן וכלה איחרו לשבע ברכות
כאשר הגיע לשבע ברכות של אחד מנכדותיו, וראה שהחתן והכלה לא הגיעו – פיזר את כולם על אתר לחזור לכולל ערב … אם יש חיוב של שמחת חתן וכלה אין הכי נמי, אבל כאשר הם מאחרים (בפרט ששם גם לא ענו בטלפון) סתם לבזבז את הזמן לא בא בחשבון.
זוקף כפופים
לא רק על רוחניותם של נכדיו דאג, אלא גם לגשמיותם, כאשר הבחין במי מנכדיו שהיה לומד בקומה כפופה ביקש מאחד מתלמידיו 'יש לך בריכה בבית, קח את נכדי ותלמד אותו שחיה כדי שיזדקף מעט'.
בעת ובזמן שראה לנכון
הערותיו של רבינו היו מחושבות, לא פעם כשחזר משמחה משפחתית היה אומר לרבנית ע"ה: תעירי בשמי על נקודה זו וזו, אמנם לא הערתי שם, אבל שלא יחשבו שלא שמתי לב … (ר"י עמרני)
מפורסם בסיוע 'אוצר הגיליונות' – מקבץ הגיליונות של מרנן ורבנן גדולי התורה שליט"א.
